Bava Batra 141b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 141b

Bava Batra 141b - Guemara
דתניא המבשרני במה נפטר רחמה של אשתי אם זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה אם נקבה מנה ילדה נקבה נוטל מנה ילדה זכר ונקבה אין לו אלא מנה והא זכר ונקבה לא אמר דאמר נמי אם זכר ונקבה נמי יטול מנה אלא למעוטי מאי למעוטי נפל ההוא דאמר לה לדביתהו נכסי להאי דמעברת אמר רב הונא הוי מזכה לעובר והמזכה לעובר לא קנה איתיביה רב נחמן לרב הונא האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה אמר ליה משנתינו איני יודע מי שנאה ולימא ליה רבי מאיר היא דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אימור דשמעת ליה לרבי מאיר לדבר שישנו בעולם לדבר שאינו בעולם מי שמעת ליה ולימא ליה רבי יוסי היא דאמר עובר קני דתנן עובר פוסל ואינו מאכיל דברי רבי יוסי שאני ירושה הבאה מאיליה ולימא ליה רבי יוחנן בן ברוקה היא דאמר לא שנא ירושה ולא שנא מתנה דתנן רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין אימור דשמעת ליה לרבי יוחנן בן ברוקה לדבר שישנו בעולם לדבר שאינו בעולם מי אמר ולימא ליה רבי יוחנן בן ברוקה היא וסבר לה כרבי יוסי מי יימר דסבר לה ולימא ליה במבשרני אי הכי דקתני סיפא ואם אין שם יורש אלא הוא יורש הכל אי במבשרני יורש מאי עבידתיה ולימא ליה בשילדה אי הכי דקתני סיפא ואם אמר כל מה שתלד אשתי יטול הרי זה יטול כל שתלד כל שילדה מיבעי ליה
Comments from Rashbam - Bava Batra 141b
ה"ג המבשרני במה נפטר רחמה של אשתי אם ילדה זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה ואם נקבה מנה ילדה נקבה נוטל מנה ילדה זכר ונקבה אין לו אלא מנה והא זכר ונקבה לא קאמר דאמר נמי זכר ונקבה יטול מנה ואלא למעוטי מאי למעוטי נפל . והכי פירושו המבשרני מה תלד אשתי אם יבשרני שילדה זכר יטול המבשר מנה לפיכך אם ילדה זכר יטול המבשר מנה כדאמר האב אבל על בשורת הבת לא יטול כלום דהא לא קאמר ואם כה יאמר אם נקבה מנה כלומר אם יבשרני שילדה אשתי נקבה יטול מנה ואירע מעשה שילדה נקבה נוטל המבשר מנה אבל על בשורת זכר לא יטול כלום דהא לא קאמר אב מידי ונראה בעיני דגרסינן בה הכי אם זכר מנה אם נקבה מנה ילדה זכר נוטל מנה ילדה נקבה נוטל מנה והשתא אתי שפיר הך דפרכינן לבסוף אלא למעוטי מאי לפי שכל עניני בשורת לידה פירש בין לידת זכר בין לידת נקבה בין לידת תאומים ואם אירע מעשה שילדה זכר ונקבה תאומים אין לו למבשר אלא מנה ופרכינן והא זכר ונקבה לא אתני אב ועל לידת תאומים לא אסיק האב אדעתיה ולא אמר שיטול המבשר כלום אלא על זכר לבדו או נקבה לבדה ומשני דאמר נמי אם יבשרני זכר ונקבה ביחד ותנא כי רוכלא לא חשיב ואזיל: ואלא למעוטי מאי . כיון דבכל בשורות יטול המבשר מנה לא (פירש) לא זכר ולא נקבה ולא תאומים (הוה) ליה למימר המבשרני במה נפטר רחמה של אשתי יטול מנה: למעוטי נפל . מה שפירש האב אם זכר אם נקבה למעוטי אם יבשר הפילה אשתך דלא יטול כלום דסתם זכר ונקבה היינו בר קיימא ולא מת: והמזכה לעובר . על ידי אחר לא קנה עד שיולד ואפילו היכא דאמר נכסיי להא עובר כשיולד דאמר רב הונא לקמן אף לכשתלד לא קנה: איתיביה ר"נ לרב הונא . ממתני' דתנן האומר אם ילדה אשתי כו' דהיינו מזכה לעובר: איני יודע מי שנאה . לא מצינו לא יחיד ולא רבים: ולימא ליה ר"מ היא דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם . ואמאי קאמר רב הונא איני יודע מי שנאה הא איהו גופיה ס"ל כר"מ כדאמר ביבמות בפרק האשה שהלך בעלה למדה"י (דף צג.) דאמר ר"נ בר יצחק רב הונא כרב ורב כר' ינאי ור' ינאי כר' חייא ור' חייא כרבי ורבי כר"מ ור"מ כר"א בן יעקב ור"א בן יעקב כר"ע דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומפרש התם רב הונא דאיתמר המוכר פירות דקל לחבירו אמר רב הונא עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו ור"נ אמר אף משבאו לעולם יכול לחזור בו כו' רבי מאיר דתנן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי כו' אינה מקודשת רבי מאיר אומר מקודשת ומתניתין נמי קס"ד דה"ה גבי עובר דכי היכי דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"נ מקנה לעובר שלא בא לעולם: אימור דשמעת ליה לר"מ בדבר שישנו בעולם . בשעת קנין אלא שעדיין לא הגיע זמנו לקנות כדקתני הרי את מקודשת לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי כו' האשה הנקנית לו הרי היא בעולם אלא שעדיין לא נתגיירה ולא הגיע זמנה לקנות אבל עובר אינו בעולם ולא קני מידי ולהכי איני יודע מי שנאה: ולימא ליה ר' יוסי היא . ואנא דאמינא כרבנן ואמאי קאמר איני יודע מי שנאה: ר' יוסי היא דאמר עובר קנה . חלק בעבדי אביו: דתנן . בפרק אלמנה ביבמות בת ישראל שנישאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר כדמפרש התם דעובר במעי זרה זר הוא שהעובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר' יוסי כלומר שהעובר שנתעברה ישראלית מכהן בעלה שמת פוסל את העבד מלאכול בתרומה מפני חלקו דעובר במעי זרה זר הוא ולא קרינא ביה ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו דאינו ילידו של כהן לקרות כהן עד שיצא לאויר העולם ואינו מאכיל את אמו ישראלית שעיברתו מכהן דקי"ל התם שאוכלת בתרומה בשביל בנה כהן כאילו בעלה כהן חי כדכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו אבל עובר לא דס"ל לרבי יוסי עובר במעי זרה זר הוא כדמפרש התם שמעינן מיהא דעובר יש לו חלק במעי אמו בעבדי אביו שמת מדפסיל להו באכילת תרומה אלמא מזכה לעובר קנה הואיל ויורש ממילא בנכסי אביו: ומשני ירושה הבאה מאיליה שאני . ויש לה כח לתפוס אבל להקנות לו אדם לא קנה: דתנן . ביש נוחלין רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר איש פלוני יירשני על מי שראוי ליורשו במקצת כגון בן בין הבנים וקס"ד דבעובר בין הבנים קאמר דהיינו ראוי ליורשו לכשיולד דבריו קיימין אלמא המוריש לעובר קנה דהיינו מזכה לעוברו ולעיל נמי במזכה לעובר שלו מיירי שהוא ראוי ליורשו: במי שישנו בעולם . כגון בן בין הבנים אבל עובר בין הבנים לא: וסבירא ליה כרבי יוסי . דעובר יורש ואיכא למימר דאיירי רבי יוחנן בעובר בין הבנים דהיינו ראוי ליורשו במקצת כרבי יוסי דעובר יורש: מי יימר דס"ל . לרבי יוחנן בן ברוקה כרבי יוסי והלכך לא נודע מי שנאה: ולימא ליה . דמתני' איירי במבשרני כי המבשר ישנו בעולם ונוקי למתני' שהמבשר יטול מנה ולא העובר דהמזכה לעובר לא קנה: מאי עבידתיה . דמבשר לירש כלום: ולימא ליה בשילדה . כשאמר האב אם ילדה זכר תנו לו מנה כבר נולד בשעת אמירה הלכך יטול מנה דלא איירי במזכה לעובר:
Comments from Tosafot - Bava Batra 141b
נכסי להאי דמעברת. בשכיב מרע איירי מדקאמר עלה ולוקמה כר' יוחנן בן ברוקה ורבי יוחנן בן ברוקה בשכיב מרע איירי מדקא בעי לעיל (בבא בתרא דף קלא.) עליה בבריא היאך ואע"ג דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו לא מהני מידי כיון דבבריא לא מהני אפילו ע"י קנין ואע"ג דאמר לקמן (בבא בתרא דף קמח.) שכ"מ שאמר הלואתו לפלוני הלואתו לפלוני אע"ג דליתיה בבריא אפילו בקנין דאי איתיה בבריא בקנין אם כן הוי שכיב מרע ובריא שוין מ"מ הכא ליתא בשכ"מ כיון דליתא בבריא בקנין דכולהו לא בחדא מחתא מחתינהו: איתיביה רב נחמן לרב הונא. ואם תאמר אדפריך רב נחמן לרב הונא תקשי ליה לנפשיה דאית ליה לקמן המזכה לעובר לא קנה וי"ל דהוא מוקי מתניתין לכשתלד דסבירא ליה לקמן לכשתלד קנה אי נמי רב נחמן איירי בעובר שאינו בנו ומוקי מתניתין בבנו דדעתו של אדם קרובה אצל בנו כר' יוחנן לקמן וכן פסקו רבינו חננאל ורשב"ם וה"ג דבבנו המזכה לעובר קנה: דתנן העובר פוסל ואין מאכיל. פירש רשב"ם פוסל עבדי אביו מלאכול בתרומה דעובר במעי אמו זר ואינו מאכיל את אמו דילוד מאכיל ושאינו ילוד אינו מאכיל ורש"י פירש ביבמות (דף סז.) בענין אחר פוסל את אמו כהנת אם הוא זר ואינו מאכיל את אמו אם הוא כהן במעי זרה דעובר במעי זרה זר הוא ולהאי פירוש לא מוכח הכא מידי אבל אין לפרש כלל פוסל עבדי אביו אם הוא זר במעי כהנת ואינו מאכיל עבדי אביו אם הוא כהן במעי זרה דחדא מילתא היא דהא פשיטא דכיון דאם הוא כהן אינו מאכיל כ"ש אם הוא ישראל ולא הוה ליה למיתני פוסל אלא אינו מאכיל: ולימא ליה ר' יוחנן בן ברוקה היא. תימה דאמאי נקט רבי יוחנן בן ברוקה דאפילו רבנן מודו דבלשון מתנה מועיל ויש לומר דכיון דראוי ליורשו והוא לא הזכיר לשון מתנה אם כן בירושה קאמר:
Bava Batra 141b - Mishnah translated into english
This is as it is taught in a baraita (Tosefta 9:5): In a case where one said: Whoever informs me as to what opened my wife’s womb, i.e., what the sex of her child is, if it is a male, the one who informs me shall receive one hundred dinars. Therefore, if the wife gave birth to a male, the one who informed him receives one hundred dinars. If he also said: If it is a female he shall receive one hundred dinars, if she gave birth to a female, he receives one hundred dinars. If she gave birth to a male and a female, he receives only one hundred dinars.
The Gemara challenges: But since he did not say anything about a male and a female, if she gave birth to a male and a female, he should not receive anything. Why does the baraita state that he receives one hundred dinars? The Gemara answers: This is referring to where he also said: If she gives birth to a male and a female he shall also receive one hundred dinars. The Gemara asks: But if he stated all of the possibilities, what did his stipulations serve to exclude? The Gemara answers: They serve to exclude a case where she gives birth to a non-viable newborn, in which case he receives nothing.
§ The Gemara relates: There was a certain man who said to his wife: My property is given to the one with whom you are pregnant. Rav Huna said: This is a case of one who transfers ownership of an item to a fetus, and in the case of one who transfers ownership of an item to a fetus, the fetus does not acquire the item.
Rav Naḥman raised an objection to the opinion of Rav Huna from the mishna, which states: With regard to one who says: If my wife gives birth to a male the offspring shall receive one hundred dinars, if she in fact gave birth to a male, the offspring receives one hundred dinars. This indicates that the fetus did acquire the money. Rav Huna said to him: I do not know who taught our mishna. It is not identifiable with a known opinion, and presumably the text has been corrupted.
The Gemara asks why Rav Huna replied in this manner: But let him say to Rav Naḥman: It is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says: A person can transfer ownership of an entity that has not yet come into the world, e.g., produce that has not yet grown. Just as he maintains that one can transfer ownership of an entity that has not yet come into the world, so too, he maintains that one can transfer ownership of an item to a fetus, who has not yet been born.
The Gemara rejects this explanation: Say that you heard Rabbi Meir express this opinion with regard to transferring ownership of an entity that has not yet come into the world to an entity that is in the world. Did you hear him speak of transferring ownership to an entity that has not yet come into the world, e.g., a fetus?
The Gemara proposes another resolution to Rav Naḥman’s objection: But let Rav Huna say to Rav Naḥman: It is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who says: A fetus acquires ownership, as we learned in a mishna (Yevamot 67a): With regard to an Israelite woman who married a priest and he died and left her pregnant, the fetus disqualifies its father’s Canaanite slaves from partaking of teruma, because until it is born the fetus is not considered a priest, and the slaves, who are part of its inheritance, are not the slaves of a priest. And the fetus does not enable its mother to partake of teruma, even though it is the child of a priest. This is the statement of Rabbi Yosei. It is evident from this mishna that Rabbi Yosei holds that a fetus inherits its father’s property.
The Gemara rejects this explanation: Inheritance is different, since, unlike a gift, it comes into the possession of the heir by itself, without a formal act of acquisition. Therefore, a fetus can acquire an inheritance, but not a gift.
The Gemara proposes another resolution to Rav Naḥman’s objection: But let Rav Huna say to Rav Naḥman: It is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, who says: The case of an inheritance is not different, and the case of a gift one gives to his heir is not different, i.e., the same halakhot apply to both. As we learned in a mishna (130a): Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: If one said about a person who is fit to inherit from him, e.g., one of his sons: This person will inherit all of my property, his statement stands.
The Gemara rejects this explanation: Say that you heard Rabbi Yoḥanan ben Beroka express this opinion with regard to a gift given to an entity that already exists in the world, but does he say anything with regard to a gift given to an entity that has not yet come into the world?
The Gemara proposes another resolution to Rav Naḥman’s objection: But let Rav Huna say to Rav Naḥman: It is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, who compares a gift to an inheritance, and he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, that a fetus is fit to inherit. The Gemara rejects this explanation: Who says that Rabbi Yoḥanan ben Beroka holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei?
The Gemara proposes another resolution to Rav Naḥman’s objection: But let Rav Huna say to Rav Naḥman that the mishna is referring not to one who gave a gift to the fetus, but to one who said: I shall give a certain sum to whoever informs me. This person is in the world. The Gemara rejects this explanation as well: If that is so, then concerning that which the last clause of the mishna teaches: And if there is no heir other than the tumtum, the tumtum inherits all of the estate, if the mishna is referring to one who said: I shall give a certain sum to whoever informs me, what is the purpose of mentioning an heir, since the mishna is not discussing a gift to the heir at all?
The Gemara proposes another resolution to Rav Naḥman’s objection: But let Rav Huna say to Rav Naḥman: The mishna is referring to a case where the gift was made after his wife had already given birth but he did not yet know the sex of the baby. The Gemara rejects this explanation as well: If that is so, then concerning that which the latter clause of the mishna teaches: Whatever offspring my wife gives birth to shall receive a certain sum, and she gave birth to a tumtum, the tumtum receives it, there is a difficulty. According to this explanation, the phrase: Whatever offspring my wife gives birth to, is incorrect. The mishna should have said: Whatever offspring my wife gave birth to.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli