The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Ledicia bat David Banoun
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Avraham Ben Simha
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat אסתר בת חיים
Bava Batra 29a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 29a

Bava Batra 29a - Guemara
דאי לא תימא הכי (ירמיהו כט, ה) בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את פרין מאי קאמר אלא עצה טובה קמ"ל הכא נמי עצה טובה קמ"ל תדע דכתיב (ירמיהו לב, יד) ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים אלא אמר רבא שתא קמייתא מחיל איניש תרתי מחיל תלת לא מחיל אמר ליה אביי אלא מעתה כי הדרא ארעא תיהדר לבר מפירי אלמה אמר רב נחמן הדרא ארעא והדרי פירי אלא אמר רבא שתא קמייתא לא קפיד איניש תרתי לא קפיד תלת קפיד א"ל אביי אלא מעתה כגון הני דבי בר אלישיב דקפדי אפילו אמאן דחליף אמיצרא דידהו הכי נמי דלאלתר הוי חזקה וכי תימא הכי נמי אם כן נתת דבריך לשיעורין אלא אמר רבא שתא קמייתא מיזדהר איניש בשטריה תרתי ותלת מיזדהר טפי לא מיזדהר אמר ליה אביי אלא מעתה מחאה שלא בפניו לא תיהוי מחאה דאמר ליה אי מחית באפאי הוה מיזדהרנא בשטראי דאמר ליה חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה אמר רב הונא שלש שנים שאמרו הוא שאכלן רצופות מאי קמ"ל תנינא חזקתן שלש שנים מיום ליום מהו דתימא מיום ליום לאפוקי מקוטעות ולעולם אפילו מפוזרות קמ"ל אמר רב חמא ומודי רב הונא באתרי דמוברי באגי פשיטא לא צריכא דאיכא דמובר ואיכא דלא מובר והאי גברא מוברה מהו דתימא א"ל אם איתא דדידך הואי איבעי לך למיזרעה קמ"ל דאמר ליה חדא ארעא בכוליה באגא לא מצינא לינטר ואי נמי בהכי ניחא לי דעבדא טפי תנן חזקת הבתים והא בתים דביממא ידעי בליליא לא ידעי אמר אביי מאן מסהיד אבתים שיבבי שיבבי מידע ידעי ביממא ובליליא רבא אמר כגון דאתו בי תרי ואמרי אנן אגרינן מיניה ודרינן ביה תלת שנין ביממא ובליליא אמר ליה רב יימר לרב אשי הני נוגעין בעדותן הן דאי לא אמרי הכי אמרינן להו זילו הבו ליה אגר ביתא להאי א"ל דייני דשפילי הכי דאיני מי לא עסקינן כגון דנקיטי אגר ביתא ואמרי למאן ליתביה אמר מר זוטרא ואי טעין ואמר ליתו תרי סהדי לאסהודי ליה דדר ביה תלת שני ביממא ובליליא טענתיה טענה
Comments from Rashi on Masechet Bava Batra Page 29a
דאי לא תימא הכי . הרי שלח ירמיה לאותן שהיו בבבל שגלו עם יכניה י"א שנה קודם גלות צדקיהו בנו בתים ושבו כי לא תצאו משם עד מלאת לבבל שבעים שנה למה ליה להזהירם על זאת אלא עצה טובה קמ"ל דהוא משיא אותם הכא נמי עצה טובה בעלמא היא: תדע . דכל עצמו היה יגע ליעצם עצה טובה דקאמר להו נמי מקום גניזת שטרותיהם היכן הם מתקיימים יותר: מחיל איניש . על פירות קרקעו לאדם האוכלן: אלא מעתה . כיון דאתרי שנין מחיל תיהדר ארעא ממי שיצא עליו ערעור לסוף שנתים תיהדר ארעא לבעלים לבר מפירי דהא מחיל ליה עלייהו: אלמה אמר רב נחמן . לקמן בשמעתין
[עד כאן פירוש רש״י זצ״ל מכאן ואילך פירוש רבינו שמואל ב״ר מאיר]:
Comments from Rashbam - Bava Batra 29a
אלמה אמר רב נחמן . לקמן בשמעמין גבי מחזיק בקרקע חבירו ואזיל אידך ואייתי סהדי דאכלן תרתין שנין ולא יותר ואמר רב נחמן הדרא ארעא והדרי פירי של שתי שנים: תרתי לא קפדי . על מה שזה יורד לתוך שדהו של חבירו בלא רשותו ומיהו פירי לא מחיל: תלת קפיד . הואיל ושילש באוולתו ליכנס בלא רשות הבעלים וזה ששתק ולא מיחה ודאי מכרו לו: ה"נ דלאלתר תיהוי חזקה . למי שירד לנכסי דבי בר אלישיב הואיל ולא מיחו: אי מחית באפאי הוה מיזדהרנא בשטראי . יותר מג' שנים ומשני חברך חברא אית ליה ונודע לך שמחיתי ואם היתה לקוחה בידך כדבריך היה לך להזהר בשטרך יותר מג' שנים: שאכלן רצופות . אבל אם הניחה שנה שניה ואחר כך אכלה שתי שנים שלישית ורביעית מצי אמר בעל השדה האי דלא מחאי לך היינו משום דאוברת לה שנה שניה דגלית אדעתך דלאו דידך הואי והלכך לא זרעת אותה: חזקתן שלש שנים מיום ליום . שלא יהיה הפסק בינתים: מהו דתימא מיום ליום . דקתני מתניתין למעוטי מקוטעות דלא תימא שלש שנים מקוטעות קאמר כי היכי דקתני סיפא שדה הבעל חזקתה שלש שנים ואינה מיום ליום אלא ג' חדשים בראשונה וג' חדשים באחרונה וי"ב באמצע: קמ"ל . רב הונא דדוקא קתני למעוטי מפוזרות: ומודה רב הונא . דדי לו בחזקת אכילת שנים מפוזרות: באתרא דמוברי באגי . במקום שנוהגין לזרוע שנה ולהוביר שנה שלא להכחיש את הקרקע דהא אחזיק בה כדמחזקי אינשי ומיהו שנה שהובירה אינה עולה לחשבון שלש שני חזקה וצריך לשמור שטרו יותר משלש שנים עד שילקוט שלש שנים ואי טעין אידך אני באתי בתוך שלש ומצאתי שדה ריקם ולכך לא מחיתי מצי א"ל מ"מ היה לך למחות שאע"פ שלא זרעתיה הייתי עושה בה ניר שאחר הקציר והיה לך להבין שבשביל שלא להכחיש כחה לא חפצתי לזרעה כמנהג שדות העיר: והאי גברא מוברה . ועומדת בין שדות בורות כמותה: חדא ארעא בכולה באגא . שדה אחת זרועה בתוך בקעה גדולה איני יכול להושיב שם שומר לבדו בשבילה אבל כשכולן זרועות שוכרין שומר בין כולם וגם כן אין מכניסין שם בהמות: דעבדה טפי . בשנה הבאה: בליליא לא ידעי . ואפילו הכי הויא חזקה דבשלמא גבי שדה וכל הנך אין דרכן לעשות מלאכה בלילה וכשמעמידין עדים על מלאכת ימי שלש שנים הרי זו חזקה אבל בתים שדרך לדור בהן בלילה והוא אין יכול להביא עדים שראוהו דר אף בלילות וכיון דלית ליה סהדי על הלילות הוו להו מפוזרות ואם איתא לדרב הונא הא מצי אידך למיטען אני ראיתי שלא היית דר בלילות ולכך לא חשתי למחות דגלית אדעתך דלאו דידך הואי ואמאי הויא חזקה: שיבבי . השכנים שלו שראוהו דר בו יום ולילה היו רגילין להעיד: שיבבי מידע ידעי . ואם יטעון ויאמר אייתי לי סהדי דדיירת ביה ביממא ובליליא יוכלו להעיד לו ומיהו אנן לא טענינן ליה כדמפרש בסמוך: דאי לא . שאם אין מעידין שהבית של משכיר: דייני דשפילי . שאינן בקיאין בדין דייני הכי לקבל עדות אלו אם כבר נתנו שכר הבית למשכיר ומעולם בכי האי גוונא לא איירי רבא: אמר מר זוטרא אי טעין כו' . מילתא באנפי נפשה היא דפשיטא ליה למר זוטרא דאע"ג דבעו כל הנך אמוראי לעיל ג' שנים רצופות אפ"ה אין מחייבין את המחזיק להביא עדים שיעידו בפירוש על כל הימים והלילות אלא יעידו סתם שראוהו דר ג' שנים ומסתמא אם דר בבית אף בלילות דר בו וקאמר מר זוטרא דאי טעין מערער ואמר אייתי סהדי כו' טענתו טענה וצריך שיבואו עדים של לילות וימים דכיון דטעין טענת ברי דקאמר אני ראיתיו שלא דר בלילות בביתי ולכך לא מחיתי ואין חזקתו חזקה ולכך אני אומר אייתי סהדי דדר ביה תלת שנין בין ביממא בין בליליא הלכך צריך להביא עדים להכחישו ולומר לו שהיה לו למחות:
Comments from Tosafot - Bava Batra 29a
שתא קמייתא לא קפיד וכו'. תימה מנא לן דר' ישמעאל דוקא יליף משור המועד ולא רבנן אינהו נמי מצי גמרי משור המועד דהיינו טעמא נמי דלעיל דגמר משור המועד דכיון דקפיד בג' זמנין ולא מיחה א"כ ודאי מכרה או נתנה לו וי"ל דלא דמי דודאי דר' ישמעאל דאזיל בתר אכילות שפיר מצי למיגמר משור המועד דמה התם הוחזק נגחן בג' פעמים אף כאן בשלש אכילות אם לא שמכרה לו היה מקפיד ואין זה וזה תלויים בשהוי זמן אבל לרבנן דתלוי בשהוי זמן כמה ישהה ויקפיד לא שייך למגמר משור המועד: אלא מעתה מחאה שלא בפניו כו'. אור"י דליכא לאוקמי פירכא דאביי אלא כשהן בעיר אחת דאי בעיר אחרת היכי פריך דלא תהא מחאה ותהא חזקה אדרבה כיון דלא הויא מחאה לא הויא חזקה דהא אינו צריך לבא בעיר אחרת לפני המחזיק ולמחות כדמוכח לקמן: הני נוגעין בעדותן הן. ואם תאמר ואמאי הוו נוגעין בעדות הא איכא מיגו דה"מ אמרי פרענא לך אגר ואע"ג דבתר דתקון רבנן שבועת היסת לא מהימני לאסהודי בהאי מיגו כדאיתא בריש האיש מקדש (קדושין מג:) הכא דאמתני' קיימינן ואכתי לא ניתקנה שבועת היסת מאי פריך להימניה במיגו ויש לומר דהאי לאו מיגו הוא שיראים לומר פרענו לך כי שמא יזכה האחר ויתבע מהם פעם שנית [וע"ע תוס' שבועות מה: ד"ה בעדים]: אמר מר זוטרא אי טעין ואמר כו'. הקשה ר"י בר מרדכי לפ"ה כי לא טעין נמי אמאי לא נשאל מהן כי שמא אינן יודעין על הלילות שלא נוציא על פיהן שלא כדין דבכל עדיות אנו דורשין יפה וכאן נמי אמאי לא נחקור אותן מספק ולאו פירכא היא דכיון שהעידו על הימים אפי' יאמרו אין אנו יודעים על הלילות מסתמא כיון שדר בימים דר נמי בלילות אם לא שטוען המערער שבודאי לא דר ור"ח פירש דמר זוטרא קאי אפירכא דרב יימר דפריך נוגעין בעדותן הן וקאמר מר זוטרא אי טעין ואמר המחזיק לייתו תרי סהדי דדרו ביה שלש שנים ביום ובלילה והבו לי אגרא ונפקו ואזלו להו והנהו דדיירי ביה אחריני נינהו טענתו טענה ולא נוגעין בעדותן הן דלא דיירי בה השתא דמצי למימר להו הבו לי אגר ביתא אלא אינהו אמרו דיירנא ואינהו אמרו פרענו והפה שאסר הוא הפה שהתיר דאי בעו אמרי לא דיירנא ביה וליכא למימר דדילמא מכחיש להו שהוא לא היה יודע כלל שהיו דרים באותו בית ובסמוך לא גרסינן מודה מר זוטרא אלא ומודה רבא דבעי' שלש שנין ביממא ובליליא אם הנך עדים רוכלים המחזרים בעיירות אע"ג דלא אמרו דדרו ביה שלש שנין ביממא ובליליא אלא אמרי בידינו היה זה הבית שלש שנים רצופות אע"ג שימים רבים הם מחזרים בעיירות ולא היו בזה הבית עדותן עדות ור"ת גרס דדיירנא ביה שלש שנין ופירש דאביי ורבא תרוייהו סבירא להו דאין צריך להביא עדים על הימים ועל הלילות ורבא לא אמר ביממא ובליליא אלא להוציא המקשה מסברתו ולא לפלוגי אאביי אתא וקאמר מר זוטרא אם אמר העידוני סתם שדרתי ג' שנים בחזקת ימים ולילות אע"פ שלא ראו ממש כל הימים והלילות אלא שבחזקת כן מחזקין אותו שכל שעה שהיו נכנסים פעמים ביום ופעמים בלילה היו רואין אותו בביתו טענתיה טענה והוה ליה למימר עדותן עדות אלא אגב דנקיט ברישא דמילתיה אי טעין אומר נמי טענתיה טענה ומודה רבא וה"ה מר זוטרא ואביי ברוכלין המחזרין בעיירות אף על גב דלא טען טענינן ליה דאין צריכים להעיד שראו ממש שהרי הם מחזרין בעיירות ואין יכולין להעיד על הראיה אלא יעידו שבחזקתו היה זה הבית שלש שנים ימים ולילות:
Bava Batra 29a - Mishnah translated into english
Because if you do not say so, then when he states: “Build houses, and dwell in them, and plant gardens, and eat the fruit of them” (Jeremiah 29:5), what halakhic statement was he saying? Rather, he teaches us good advice, and here too he teaches us good advice. The Gemara comments: Know that this was mere advice, as it is written: “And put them in an earthen vessel; that they may continue many days” (Jeremiah 32:14). This is obviously good advice to preserve the items properly, and is not a halakhic statement. Therefore, this is not a proof that the presumption of ownership cannot be established in under three years.
Rather, Rava said a different reason: A person who sees another profiting from his field might waive his rights during the first year, and he might waive his rights for two years, but he will not waive his rights for three years. Therefore, if one does not lodge a protest by the end of the third year, it is tantamount to a concession that the land is not his.
Abaye said to him: If that is so, when it becomes clear that the land is in fact owned by another and it is returned to its owner, it should be returned, save for the produce that the possessor consumed during the first two years, as the owner waived his rights to it. Why did Rav Naḥman say: The land is returned and the produce is returned?
Rather, Rava said a different reason: A person is not particular the first year to lodge a protest, and he is not particular for two years, even though he does not waive his rights to the produce. He is particular to lodge a protest when he sees another profiting from his field for three years. Therefore, if one does not lodge a protest by the end of the third year, it is tantamount to a concession that the land is not his.
Abaye said to him: If that is so, for people such as those of the bar Elyashiv household, who are particular even with regard to one who goes on the boundary of their field, here too, will you say that presumptive ownership is established immediately, as soon as one makes use of their property without their lodging a protest? And if you would say that is indeed the halakha, if so, you have subjected your statement to the varying circumstances of each case, as there will be a different length of time needed to establish the presumption of ownership depending on who the prior owner is. This is untenable.
Rather, Rava said a different reason: A person is careful with his document detailing his purchase of land for the first year after the purchase, and he is also careful for two and three years. For more time than that, he is not careful and might discard the document if no one has lodged a protest concerning his possession of the land. Therefore, the Sages ruled that after three years have passed, he can prove his ownership by means of presumptive ownership.
Abaye said to him: If that is so, a protest that is lodged not in his presence should not be a valid protest, and if three years pass with no protest in his presence, presumptive ownership should be established even if there was a protest lodged before other people. This is because the one possessing the land can say to the claimant: If you had protested in my presence, I would have been careful with my document and would not have discarded it.
The Gemara explains that this claim would not be accepted, because the claimant can say to him: Your friend has a friend, and your friend’s friend has a friend, and the assumption is that word of the protest reached you.
§ Rav Huna says: The three years that the Sages said are required to establish the presumption of ownership is referring to when he worked and profited from the field in consecutive years. The Gemara asks: What is Rav Huna teaching us with this statement? We learned this in the mishna: Their presumption of ownership is established by use for a duration of three years from day to day. The Gemara answers: Lest you say that the phrase: From day to day, serves to exclude partial years and to teach that each of the three years must be full, and actually even scattered, i.e., non-consecutive, years are sufficient, therefore, Rav Huna teaches us that the years must be consecutive.
Rav Ḥama says: And Rav Huna concedes with regard to locations where they leave fields [bagei] to lie fallow by planting in alternate years, that the three years combine despite not being consecutive, as that is the manner in which owners profit from the land.
The Gemara asks: Isn’t it obvious that this is the halakha? The Gemara answers: No, it is necessary to state this with regard to locations where there are some people who leave the fields to lie fallow and there are some people who do not leave the fields to lie fallow, and this man left the field to lie fallow. Lest you say that the claimant can say to him: If it is so that the land is yours, you should have sown it, therefore, Rav Ḥama teaches us that the possessor can say to the claimant: I am not able to hire someone to guard one parcel of land within an entire field, and I acted like those who own other land in this location and let the field lie fallow.
And alternatively, the possessor can say to the claimant: In this manner of farming it is beneficial for me to farm, because the land produces more later, and I do not wish to plant year after year and weaken the soil.
The Gemara clarifies Rav Huna’s statement that the presumption of ownership can be established only by consecutive use. We learned in the mishna about the presumptive ownership of houses. But with regard to the use of houses, where the witnesses attesting to its use know who uses the house only in the day, but they do not know who uses the house in the night, how then can one establish the presumption of ownership in the case of a house? The possessor’s use is not consecutive, as it is continually interrupted by the nights.
Abaye said: Who testifies about houses? Neighbors, and neighbors know who is inside in the day and in the night.
Rava said that there is another scenario in which one can bring witnesses with regard to the use of a house. This is such as when two people come and say: We rented the house from him and we lived in it for three years, in the day and in the night. This testimony substantiates that the house was used under the authority of the one who is attempting to prove that he has established the presumption of ownership.
Rav Yeimar said to Rav Ashi: How can their testimony be relied upon? These witnesses are biased in their testimony, because if they do not say this testimony, that they rented the house from the possessor for three consecutive years, we say to them: Go and give payment for the rental of the house to that one who is claiming ownership, as the one you paid has not established that he is the true owner.
Rav Ashi said to him: Low-level judges rule this way. In other words, only a court composed of ignorant judges would accept the testimony of the renters of the house in a case where they are biased in their testimony. Nevertheless, Rava’s scenario is still possible, as, are we not dealing with a case where they are holding the money for the payment for the rental of the house, and they are saying to the court: To whom shall we give it? Therefore, they are not biased in their testimony, because they will pay the same amount, regardless of who the actual owner is.
The Gemara quotes a related statement. Mar Zutra said: And if the claimant claims and says: Let two witnesses come to testify for the possessor that he lived in the house three years in the day and in the night, his claim is a legitimate claim.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli