Talmud BavliBava Batra 128a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 128a
Bava Batra 128a - Guemara
אתה נתתו לי במתנה רצונך השבע וטול ונשבע אינו יכול לחזור בו מאי קא משמע לן תנינא אמר לו נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנין עלי שלשה רועי בקר רבי מאיר אומר יכול לחזור בו וחכמים אומרים אינו יכול לחזור בו הא קא משמע לן דבאתן לך מחלוקת והלכה כדברי חכמים:
שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא הלכה גובין מן העבדים ורב נחמן אמר אין גובין שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא הלכה שלישי בשני כשר רבא אמר אף בראשון מר בר רב אשי אכשר באבא דאבא ולית הלכתא כמר בר רב אשי שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא היה יודע לו בעדות קרקע עד שלא נסתמא ונסתמא פסול ושמואל אמר כשר אפשר דמכוין מצרנהא אבל גלימא לא ורב ששת אמר אפי' גלימא אפשר דמכוין מדת ארכו ומדת רחבו אבל נסכא לא ורב פפא אמר אפי' נסכא אפשר דמכוין מדת משקלותיו מיתיבי היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו פיקח ונתחרש פיתח ונסתמא שפוי ונשתטה פסול אבל היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו פיקח ונתחרש וחזר ונתפקח פיתח ונסתמא וחזר ונתפתח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר זה הכלל כל שתחלתו או סופו בפסלות פסול תחלתו וסופו בכשרות כשר
Comments from Rashbam - Bava Batra 128a
אתה נתתו לי במתנה . ונאמן הוא בטענה זו ואע"ג דאמרן בחזקת הבתים (לעיל בבא בתרא דף לו.) הגודרות אין להן חזקה ה"מ לאלתר אבל לאחר ג' שנים יש להן חזקה וה"נ כגון שהחזיק בו ג' שנים או בקטן המוטל בעריסה דיש לו חזקה לאלתר או בעבד שלא ראה אותו בעדים זה המערער בביתו של זה: רצונך השבע וטול . רבותא היא דקא"ל האי מחזיק למערער שהרי פטור לגמרי זה המחזיק מכל שבועות שבעולם דקי"ל אין נשבעין על העבדים בשבועות (דף מב:) ואינו מחויב בשבועה כלל וגם זה התובע אין שבועה מועלת לגבות מזה דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין אם לא מרצונו של זה שמטיל עליו שבועה לישבע וליטול: ונשבע . זה התובע: אינו יכול . זה המחזיק לחזור בו ולומר משטה הייתי בך שהרי פטור הייתי וגם לא נתחייבת לי שבועה כדי לישבע וליטול דאין אדם נשבע ונוטל ולא הקניתי לך בקנין לתת לך העבד אם תשבע עליו אלא כיון דעל פיו נשבע ובצוואתו צריך לתת לו העבד דכיון דהטיל עליו שבועה הא הימניה בשבועה וכמאן דאודי ליה שהוא עבדו של זה הנשבע דמי והאי דנקט עבדי גנבת רבותא נקט דלא מיבעיא שאר מטלטלין שהנתבע חייב שבועה כדי שלא ישלם והוא הופכה על שכנגדו דלא מצי הדר ביה ולמימר אשבע אני ואפטר אלא אפי' עבדים דלא שייכא בהו שבועה כלל אפ"ה כיון דהשביעו לא מצי הדר ביה: נאמן עלי אבא . להיות דיין אבא פסול מן התורה לדוננו לא לזכות ולא לחובה כדנפקא לן בסנהדרין (דף כז:) מלא יומתו אבות וגו': שלשה רועי בקר . שאינן בקיאין בדין ורועי צאן לא נקט משום דרשעים נינהו דסתם רועי בהמה דקה גזלנין נינהו ופסולין לכל דין שבעולם אבל אבא ואביך כשרין מיהא לדינין של אחרים: יכול לחזור בו . דדברים בעלמא בלא קנין הוא דקא"ל: וחכ"א אינו יכול לחזור בו . וה"ה לגבי שבועת התובע שנשבע על העבד ונוטל דבתרוייהו אע"ג דלא הוי דינא הכי כיון דקיבל עליו אינו יכול לחזור בו ומשני הא קמ"ל ר' אבא דאמר השבע ואתן לך דאין יכול לחזור בו דהתם נמי באתן לך פליגי שהנתבע אומר לתובע נאמן עלי אבא שאם יחייבוני אתן לך ואפ"ה אמרי רבנן דאינו יכול לחזור ויתן דהיינו דומיא דר' אבא דלאחר שנשבע זה אין יכול לחזור בו אלא יתן דכרבנן דהתם ס"ל וכ"ש היכא דקאמר תובע נאמן עלי אבא ואביך שאם יפטרוך מחול לך דכ"ע מודו אפי' ר"מ דאין יכול לחזור בו שהרי מוחזק ועומד ומחילה דאידך כקנין דמי ואיכא למ"ד התם במחול לך מחלוקת אבל באתן לך דברי הכל יכול לחזור בו הלכך אצטריך ר' אבא לאשמועינן דבאתן לך פליגי והלכה כדברי חכמים אע"ג דמסתבר טעמא דר"מ: גובין מן העבדים . בעל חוב שמת גובה מעבדי יתומים דכמקרקעי דמי ובהא לחוד הוא דלית הלכתא כר' אבא ולקמן מתרצינן לה ואמרי' הכי קתני אין גובין וכן אמר ר"נ: ור"נ אמר אין גובין . דנהי דאתקש לקרקעות כדכתיב (ויקרא כה) והתנחלתם ה"מ לדברים הכתובים בתורה כגון לקנותן בכסף בשטר ובחזקה ושלא לישבע עליהן ושאין בהן אונאה אבל לענין ב"ח כמטלטלי דמי דאין ב"ח סומך אלא על קרקעות שאין יכולין ליאבד ולא לזוז ממקומן אבל אעבדים לא סמכא דעתיה הלכך לא משתעבדי ליה: שלישי כשר . להעיד בקרובו שני כגון בן חנוך שכשר להעיד בימואל בן שמעון דבנו של חנוך שלישי לראובן וימואל בן שמעון שני הוא וראובן ושמעון ראשונים אבל שני בשני פסול כגון בן ראובן לבן שמעון כדנפקא לן בסנהדרין מלא יומתו אבות על בנים דבנים להדדי נמי מיפסלי אבות היינו ראובן ושמעון ובנים היינו חנוך וימואל אבל שלישי בשני לא אשכחן דפסול ומשום דאיכא למ"ד בפרק זה בורר בסנהדרין דשלישי בשני פסול להכי אצטריך למימר הכא דכשר: רבא אמר אף בראשון . כגון בנו של חנוך בן ראובן מעיד לשמעון אחי ראובן והכי הלכתא מדאמרי' לקמן מוסיף הוא ומדפסיק לקמיה ולית הלכתא כמר בר רב אשי מכלל דהלכתא מיהא כרבא: באבא דאבא . שיעיד הבן לאבי אביו כגון בן חנוך מעיד לראובן דהיינו שלישי בראשון: ולית הלכתא כמר בר רב אשי . דבני בנים ובני בני בנים עד אלף דורות לא יעידו לאבותיהם דבן ירך אביו הוא: היה יודע . אדם לחבירו בעדות קרקע עד היכן היא שלו והשיגו את גבולו והביא את זה ועד אחר עמו להעיד עליו אע"פ שהיה יודע יפה בעדות זו קודם שלא נסתמא בעיניו שעדיין לא היה סומא ועכשיו בשעת עדות נעשה סומא שכהה מאור עיניו פסול להאי עדות דמאומד הדעת אינו יכול להעיד עד כאן תחום פלוני ולא נחוש לעדותו ויש לשונות אחרים בהאי נסתמא דלא מפרשי לשון עורון עינים וכולן הבל: דמכוין מצרנהא . שיודע לכוין המצרים שיש לו סימנין בשאר שדות הסמוכין לד' רוחותיה: אבל גלימא . טלית או בגד אינו יכול להעיד עליה אחר שנעשה סומא דאמדה לא סמכינן שהרבה טליתות מדתן שוות: נסכא . חתיכת כסף או זהב: ונעשה חתנו . ונעשה פסול לעדותו בכך כדאמרינן בסנהדרין בפרק זה בורר (דף כז:): פיתח . עיניו פקוחות שרואה יפה: שפוי . חכם: ונתחרש . מחמת חולי היינו נמי נשתטה דחרש דומיא דשוטה א"נ נשתתק מחמת חולי והתורה אמרה מפיהם ולא מפי כתבם וראשון נראה בעיני עיקר דאי בנשתתק מיירי פשיטא כיון דאינו יכול להעיד בפיו אין עדותו עדות ולא הוה ליה למיתנייה בהדי הנך שיכולין להעיד אלא שפסולין מחמת דבר אחר והאי לאו פסול עדות אית ביה אלא שאין בו כח להעיד: ומתה בתו . דהיינו קרוב ונתרחק וכגון שאין לו בנים הימנה כדתנן בפ' זה בורר (שם): וחזר ונתפתח . שחזר מאור עיניו: כל שתחלתו . ראיית המעשה: או סופו . שעת הגדת עדות: בפסלות . כלומר כל שתחלתו בפסלות שעת ראיית העדות והשתא סופו בכשרות פסול דמעיקרא לא היה ראוי לעדות זו וקרא כתיב (ויקרא ה) והוא עד או ראה דבשעת ראיית המעשה יהא ראוי לעדות זו: או סופו . אע"פ שתחלתו בכשרות:
Comments from Tosafot - Bava Batra 128a
הכי גרסינן ונשבע אינו יכול לחזור בו. פירוש אם נשבע כבר אינו יכול לחזור בו אבל אם לא נשבע יכול לחזור בו כדאמרי' בזה בורר (סנהדרין דף כד: ושם) מחלוקת לאחר גמר דין אבל לפני גמר דין דברי הכל היה יכול לחזור בו והכא אע"ג דאמר השבע וטול יכול לחזור כיון שעדיין לא נשבע הוי קודם גמר דין וכן משמע בריש המפקיד (ב"מ דף לד: ושם) אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם מהו מי אמר מיהדר ביה אלמא דיכול לחזור בו דהוי כמו קודם גמר דין והא דאמר בריש שבועת הדיינין (שבועות דף לט. ושם) ואם אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד אומר רבינו תם היינו שמסלקין אותו כדי שיתבייש מלחזור בו אבל אם רוצה לחזור ולבא לב"ד ולישבע הרשות בידו אבל קצת קשה מנא ליה הא דקאמר הכא דקסבר הלכה כחכמים דלמא סבר דלפני גמר דין מחלוקת אבל אחר גמר דין דברי הכל אינו יכול לחזור בו אבל רש"י פירש אם אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד דשוב אינו יכול לחזור בו והכא גרס נשבע בלא וי"ו שישבע בעל כרחו וההוא דריש המפקיד (ב"מ דף לד: ושם) דקאמר מי אמרי' מיהדר קא הדר ביה אע"ג דאינו יכול לחזור בו מ"מ כיון דדעתו לחזור ובעי לאטרוחי בי דינא לא מקני ליה כפילא דכה"ג אמר התם אבל לפירוש זה לא אתי שפיר דפסיק בשמעתין ככל הני דשלח ר' אבא וא"כ אפי' קודם גמר דין אינו יכול לחזור ובזה בורר מסקינן דלפני גמר דין יכול לחזור בו אם לא שנאמר הכא אפי' קודם שבועה חשיב גמר דין כי אמר רצונך השבע וטול: מר בר רב אשי מכשר באבא דאבא. וא"ת והלא אפי' שני בשני אמר בפרק זה בורר (סנהדרין דף כח. ושם ד"ה רב) דפסול וכ"ש זקנו ויש לומר דאבא דאבא כשר טפי דאיתפלג דרא: לית הלכתא כמר בר רב אשי. פירש בקונטרס דאפי' עד סוף כל הדורות פסול ואין נראה לר"י כיון דאתפלג דרא כ"כ: פיתח ונסתמא פסול. ואע"ג דגבי גט מכשירין שאם היה בשעת כתיבה פיתח יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם לאחר שנסתמא שאני התם דאקילו רבנן להכשיר אפילו אשה וקרובים:
Bava Batra 128a - Mishnah translated into english
or: You gave him to me as a gift, if he then adds: Although I owe you nothing, as the slave is mine, if it is your desire, take an oath that he is yours and take him; and the claimant takes an oath that the slave is his, the one in possession of the slave cannot retract his offer, although he was not obligated to make the offer.
The Gemara asks: What is Rabbi Abba teaching us? We already learned in a mishna (Sanhedrin 24a) that if one of the litigants said to the other: My father is trusted to adjudicate for me, or: Your father is trusted to adjudicate for me, or: These three cattle herders who are not experts in halakha are trusted to adjudicate for me, and all of the individuals this litigant mentioned are legally disqualified from serving as judges, Rabbi Meir says that the one who stated this can retract his statement, and the Rabbis say that he cannot retract it, and he is obligated to have them serve as judges if the other litigant so desires. Since this halakha is already stated in the mishna, what novel halakha did Rabbi Abba teach?
The Gemara in tractate Sanhedrin records a dispute between amora’im as to the circumstances of the case of that mishna, with one amora holding that the dispute pertains only to a case where the one accepting the disqualified judge will need to forgive a debt if the judge rules in accordance with his opponent, while another amora holds that the dispute pertains even to a case where he will need to pay the other litigant if the judge rules in accordance with his opponent. By stating his ruling in a case where the litigant will have to give the slave to the other, Rabbi Abba teaches us this, that the dispute between Rabbi Meir and the Rabbis is even in a case where the litigant said: I will give you what you claim if that is the ruling of these judges, and the Rabbis hold that if he subsequently wishes to retract his suggestion, he cannot do so. And Rabbi Abba also teaches that the halakha is in accordance with the statement of the Rabbis.
§ Rabbi Abba also sent a ruling to Rav Yosef bar Ḥama that the halakha is that the creditors of one who died collect the debts from the Canaanite slaves the deceased left his heirs, i.e., they take the slaves, as slaves have the same status as land in this regard. And Rav Naḥman says that they do not collect the debt by taking the slaves.
§ Rabbi Abba also sent a ruling to Rav Yosef bar Ḥama that with regard to people with a common ancestor, the halakha is that the testimony of members of the third generation with regard to members of the second generation whose closest familial connection is through that ancestor is valid. For example, one can testify about his first cousin once removed, and is not disqualified as a relative. Rava says: Even the testimony of members of the third generation with regard to members of the first generation is valid; e.g., one can testify about his great-uncle.
Mar bar Rav Ashi deemed one’s testimony with regard to his father’s father valid, as he considered it a case of testimony of a member of the third generation with regard to a member of the first generation, which Rava deemed valid. But the halakha is not in accordance with the opinion of Mar bar Rav Ashi.
§ Rabbi Abba also sent a ruling to Rav Yosef bar Ḥama concerning testimony: If one knew information that could serve as testimony about the boundary of another’s land before he became blind, and then he became blind, he is disqualified from bearing witness in a dispute as to the boundaries of that person’s properties.
And Shmuel said: He is fit to bear witness, as it is possible for him to determine the boundaries of the fields despite his blindness. But he is not fit to identify a movable item, e.g., a cloak, as he cannot see it. And Rav Sheshet said: He can identify even a cloak, as it is possible for him to determine its length and its width. But he is not fit to identify a piece of silver. And Rav Pappa said: He can identify even a piece of silver, as it is possible for him to determine its weight.
The Gemara raises an objection from a baraita (Tosefta, Sanhedrin 3:5): If one knew information that could serve as testimony about another before he became his son-in-law, and then he became his son-in-law, thereby becoming a relative who is disqualified from bearing witness concerning him; or if he was able to hear at the time he witnessed an incident and then he became deaf; or if he was able to see at the time he witnessed an incident and then became blind; or if he was halakhically competent and then became insane, in all these cases, he is disqualified from bearing witness.
The baraita continues: But if he knew information about him that could serve as testimony before he became his son-in-law, and then he became his son-in-law, and then his daughter died, so that they are no longer related; or if he was able to hear, and then became deaf, and then again became able to hear; or if he was able to see, and then became blind, and then again became able to see; or if he was halakhically competent, and then became insane, and then again became halakhically competent, in all these cases, he is fit to bear witness.
The baraita concludes: This is the principle: Anyone whose initial state or his ultimate state, i.e., his state at the time of the incident or at the time of his testimony in court, is one of disqualification for bearing witness is disqualified from bearing witness. But anyone whose initial state and his ultimate state is one of fitness to bear witness is fit to bear witness, even if he was disqualified in the interim. This baraita clearly states that one who is blind is disqualified from bearing witness.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.