Talmud BavliBava Batra 38a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 38a
Bava Batra 38a - Guemara
מתקיף לה רבא ולימא ליה כורכמא דרישקא זביני לך עקור כורכמא דרישקא וזיל אלא אמר רבא בבא מחמת טענה אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי ואי כורכמא דרישקא זבין ליה מאי הוי ליה למעבד איבעי ליה למחויי דאי לא תימא הכי הני משכנתא דסורא דכתב בה הכי במישלם שניא אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף אי כביש ליה לשטר משכנתא ואמר לקוחה היא בידי הכי נמי דמהימן מיתקני רבנן מילתא דאתי בה לידי פסידא אלא איבעי ליה למחויי הכא נמי איבעי ליה למחויי:
מתני׳ שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל היה ביהודה והחזיק בגליל בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה אחת אמר רבי יהודה לא אמרו שלש שנים אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה ילכו ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת:
גמ׳ מאי קסבר ת"ק אי קסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה אפילו יהודה וגליל נמי אי קסבר מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה אפילו יהודה ויהודה נמי לא א"ר אבא בר ממל אמר רב לעולם קסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה ומשנתינו בשעת חירום שנו ומ"ש יהודה וגליל דנקיט הא קא משמע לן
Comments from Rashbam - Bava Batra 38a
מתקיף לה רבא . אמאי קנה קרקע דכנגד האילן מאחר דתנן לא קנה קרקע כלל לא קנה ודקשיא לכו דכיון דלהתקיים בקרקע זו קנאו נמצא שקנה יניקת הקרקע גם ליטע אחר במקומו של זה אחר שייבש או יקצץ: לימא ליה . מוכר: כורכמא דרישקא זביני לך . קרוג אוריינטי"ל ורגילים למכרו בקרקע ומניחו עד שיגמור פריו ועוקרו אף האילן שמכרתי לך לפירותיו הקרקע לא מכרתי לך אלא להניח אילנך בקרקע שלי כל ימי שצריך לקרקע עד שייבש היינו דומיא דכרכום ומאחר שיבש לא תהני לו הקרקע עוד: עקור כורכמא דרישקא וזיל . כמו שעוקרים את הכרכום אחר שנתבשל ואינו יכול ליטע כרכום אחר במקומו גם אתה לא תטע אילן אחר במקומו: אלא אמר רבא . הכא הוא דקני לקרקע שתחת האילן בבא מחמת הטענה שטוען למוכר בפירוש מכרת לי האילן והקרקע שתחתיו ליטע אחר במקומו ובשטר ואכלתיה שני חזקה ולא נזהרתי בשטרי יותר משלש שנים דהשתא לא דמי לכורכמא דרישקא: א"ל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי . מאחר שהקונה דקל יחידי נאמן בטענה זו ויטע אחר במקומו אי כורכמא דרישקא זבין ליה אם מכר לו סתם דקל לפירותיו ולא פירש לו קרקע דקיימא לן אין לו קרקע דאם יבש או נעקר לא יטע אחר במקומו: מאי הוה ליה . למוכר למעבד שלא יהא זה בא מחמת טענה ויטע אחר במקומו דכל אדם יטעון אחר שלש שנים שפירש לו קרקע מאחר שהוא נאמן בטענתו: איבעי ליה למחויי . בתוך כל שלש להודיע שלא מכר לו קרקע אלא כי כורכמא דרישקא ושוב לא יכול לטעון אחר שלש שטר היה לי ואבד דכיון דמיחה בו זה היה לו להזהר בשטרו: דאי לא תימא הכי . דמחאה כי האי גוונא לא הויא מחאה מאחר שמודה בו שאוכל עכשיו מן הקרקע מן הדין דלא הויא מחאה אלא בטוען פלניא גזלנא הוא כדלקמן: מתני' אמרינן בגמרת ארץ ישראל א"ר אלעזר אפי' שתי אכסניות כגון שלומי ונבורו והירדן מפסיק בינתים ועומד ורואה אחד מחזיק בשדה שלו אינה חזקה עד שיהא עמו באותה העיר ובאותה מדינה רב אמר עיקר חזקה הכנסת פירות דאפי' ראהו חורש וקוצר ומעמר ודש וזורה ובורר ולא ראהו מכניס פירות אינה חזקה עד שיראהו מכניס פירות: מתני' שלש ארצות . בארץ ישראל: לחזקה . חלוקות זו מזו לענין חזקת שלש שנים כדמפרש ואזיל: היה . בעל הקרקע ביהודה והחזיק בגליל שהיה הקרקע בגליל והחזיק בה אדם שלש שנים בלא מחאה אינה חזקה כדמפרש טעמא בגמרא דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי שאין שיירות מצויות מזו לזו ולא הויא מחאת בעל הקרקע מחאה שהרי אין מי שיגיד לו למחזיק שמיחה זה ויזהר בשטרו דהא אין שיירות מצויות הלכך כיון דאינו יכול למחות אע"ג דלא מיחה לא הפסיד בשתיקתו והיה לו לזה המחזיק ליזהר בשטרו שהרי יודע שאין בעל הקרקע יכול למחות: עד שיהא עמו במדינה . כגון שהיה ביהודה בעיר אחת והחזיק ביהודה בעיר אחרת דכיון דשיירות מצויות הוה ליה למחויי ומדלא מיחה הפסיד: א"ר יהודה לא אמרו שלש שנים כו' . לחלוק בא ולומר דאינן חלוקות לחזקה דהיה בגליל והחזיק ביהודה הויא חזקה ואפילו היה באספמיא שהוא רחוק מהלך שנה מארץ ישראל והחזיק בארץ ישראל הויא חזקה שהרי לכך האריכו שני חזקה זמן מרובה של שלש שנים כדי שיעור שאם היה באספמיא ואם יחזיק זה בקרקע שלו שנה ובתוך שנה ראשונה יצא הקול ילכו בשנה שניה ויודיעוהו לבעל הקרקע ולשנה שלישית יבא וימחה ובגמרא מפרש אי בעי ר' יהודה מחאה בפניו או לא ויותר ממהלך שנה אין דרך אדם להרחיק מביתו ולפי ההוה תקנו וטעמא דר' יהודה לא משום דתלת שנין מיזדהר איניש בשטריה אלא כדמפרש כדי שיהא כו' וטעמא דחזקה לדידיה דלא שביק איניש דאכלוה לארעיה בלא רשותיה ואפילו שעה אחת ושתיק אלא לכך האריכו שלש שנים שפעמים היה המערער רחוק אבל אי הוי המערער בעיר הוי חזקה מיד כדאמרי' לקמן בפירקין: גמ' מאי קסבר תנא קמא . דר' יהודה: אי קסבר מחאה . שמוחה בעל הקרקע במחזיק אפי' שלא בפניו כגון ששניהם דרין בעיר אחת ומיחה בפני שנים מן השוק שלא בפניו של מחזיק אפי' הכי הויא מחאה דחברך חברא אית ליה ושמע המחזיק בדבר זה והיה לו להזהר בשטרו ומדלא נזהר הפסיד והלכך קתני עד שיהא עמו במדינה אחת דכיון ששניהם במדינה אחת הויא מחאה אע"פ שאינם בעיר אחת: אפי' יהודה וגליל נמי . היה ביהודה והחזיק בגליל תיהוי מחאה: ואי קסבר לא הויא מחאה . כדקתני דהיה ביהודה והחזיק בגליל אינה חזקה: אפי' היה ביהודה והחזיק ביהודה . בעיר אחרת נמי לא תיהוי מחאה ואמאי קתני עד שיהא עמו במדינה: לעולם קסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה . ומשום הכי קתני עד שיהא עמו במדינה ודקשיא לך אפילו יהודה וגליל נמי תיהוי מחאה מתני' בשעת חירום תיגרות יש בין יהודה וגליל ואין שיירות מצויות מזו לזו ואם ימחה לא יבא הדבר לאזניו של מחזיק שיזהר בשטרו והלכך לא הויא מחאה וכיון דלא הויא מחאתו של מערער מחאה חזקתו של זה נמי לא הוי חזקה דטעמא דחזקה ג' שנים קונה משום דמצי טעין ליה מחזיק אמאי לא מחית בתוך שלש ואילו הכא לא מצי למטען הכי דהא לא יכול למחות דהא אינה מחאה: ומ"ש יהודה וגליל דנקט . דכיון דבשעת חירום מיירי הוא הדין לכל המלכיות שיש חירום בין זו לזו והכי הוה ליה למיתני כל הארצות חלוקות לחזקה בשעת חירום ואית דמפרשי מ"ש יהודה וגליל דנקט כיון דבשעת חירום מוקמת לה מ"ש יהודה וגליל דלא הויא חזקה אפילו יהודה ויהודה לא תיהוי חזקה ואין נראה בעיני דאם כן הוה ליה למימר כדלעיל אי הכי אפילו יהודה ויהודה נמי לא ועוד דהכי מתרץ ר' אבא בשעת חירום שנו שיש תגרה בין המלכיות אבל עיירות של מדינה ומדינה אין בינותם תגרה: הא קמ"ל . ר' אבא:
Comments from Tosafot - Bava Batra 38a
ואי כורכמא דרישקא לכך נקט כורכמא דרישקא שמתקיים בקרקע ג' שנים דהיינו שני. חזקה ודרך להשהותו בקרקע כמו שיכול להתקיים: אלא כדי שיהא באספמיא. דעד שם יש מהלך שנה ויותר מכאן אין דרך להרחיק יותר מקרקעו ואם הרחיק יותר לא פלוג: מחאה שלא בפניו כו'. תימה דבכל דוכתי נקט מחאה ואמאי לא נקט חזקה שלא בפניו הויא חזקה ויש לומר לפי שהטעם תלוי במחאה ולא בחזקה שאדם המחזיק בקרקעותיו של חבירו אית ליה קלא שהוא חוקר ושואל על נכסיו אבל המחאה אין לה קול כל כך שאין המחזיק מחזר אם מוחה לו בעל קרקע לפיכך אין חזקתו חזקה כשאין יכול לשמוע מחאתו דמה יועיל שמיחה:
Bava Batra 38a - Mishnah translated into english
Rava objects to this ruling that the buyer of the tree acquires the land beneath it: And let the seller say to him: I sold you only the saffron crocus, a small plant normally uprooted by the buyer and taken with him. Therefore, uproot the saffron crocus and go. Rather, Rava said: This ruling is stated with regard to one who comes to court with a specific claim that the seller had stipulated that he would acquire the land. Without this specific claim he does not acquire the land beneath the tree.
Mar Kashisha, the son of Rav Ḥisda, said to Rav Ashi: And if, in fact, the seller sold him the saffron crocus, what was there for the seller to do to prevent the buyer from claiming the land beneath the tree, as the buyer could claim that there had been an explicit stipulation that he receive it? Rav Ashi answered: He should have protested during the first three years and publicized that the land was not included in the sale.
The assumption that lodging a protest would be effective must be correct, since if you do not say so, then in the case of these mortgages according to the custom in Sura, a city in Babylonia, the debtor will not have a way to prevent the creditor from keeping his land. As in mortgages of that type it is written like this: At the completion of these years this land will be released to its prior owner without any need for the prior owner to give money. If the creditor were to hide the mortgage document in his possession and say: This land is purchased and that is why it is in my possession, here is it also the case that he would be deemed credible? That cannot be, as is it reasonable that the Sages would institute a matter, such as this type of arrangement, that people can be led by it to suffer a loss? Rather, in the case of the mortgage the debtor should have protested, and by not protesting, he causes his own loss. Here too, in the case of the tree, the owner should have protested.
MISHNA: There are three independent lands in Eretz Yisrael with regard to establishing presumptive ownership: Judea, and Transjordan, and the Galilee. If the prior owner of the field was in Judea and another took possession of his field in the Galilee, or if he was in the Galilee and another took possession of his field in Judea, the possessor does not establish presumptive ownership until the one possessing the field will be with the prior owner in one province. Rabbi Yehuda says: The Sages said that establishing presumptive ownership requires three years only in order that if the owner will be in Spain [Aspamya], and another possesses his field for a year, people will go and inform the owner by the end of the next year, and the owner will come back in the following year and take the possessor to court.
GEMARA: What does the first tanna hold in ruling that the prior owner and the field need be in the same province in order for the possessor to establish presumptive ownership? If he holds that a protest that is lodged not in the presence of the one possessing the field is a valid protest, even in the case where one is in Judea and one is in the Galilee, the protest should be valid as well. If he holds that a protest lodged not in his presence is not a valid protest, even in the case where one is in Judea and the other one is in Judea, the protest should not be valid as well.
Rabbi Abba bar Memel says that Rav says: Actually, the tanna holds that a protest lodged not in his presence is a valid protest, and the Sages taught our mishna with regard to a period of crisis, when travel is perilous and information cannot be transmitted between Judea and the Galilee. Therefore, although no word of a protest was received, the possessor does not establish presumptive ownership of the field. The Gemara asks: But if it is due only to the exigent circumstances that word of the protest does not reach the one possessing the field, what is different about Judea and the Galilee that the tanna cited? Ostensibly, even within one of the three lands, if travel and communications are restricted the same halakha would apply.
The Gemara answers: The tanna, by citing specifically a case where each is located in a different land, teaches us this:
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.