Talmud BavliBava Batra 52a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 52a
Bava Batra 52a - Guemara
קבל מן הקטן יעשה לו סגולה ואם מת יחזיר ליורשיו וכולן שאמרו בשעת מיתתן של פלוני הן יעשה כפירושן ואם לאו יעשה פירוש לפירושן דביתהו דרבה בר בר חנה כי קא שכבה אמרה הני כיפי דמרתא ובני ברתא אתא לקמיה דרב א"ל אי מהימנא לך עשה כפירושה ואי לא עשה פירוש לפירושה ואיכא דאמרי הכי א"ל אי אמידא לך עשה כפירושה ואי לא עשה פירוש לפירושה:
מן הקטן יעשה לו סגולה:
מאי סגולה רב חסדא אמר ספר תורה רבה בר רב הונא אמר דיקלא דאכל מיניה תמרי:
ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן בנכסי האב:
אמר רב יוסף אפילו חלקו רבא אמר חלקו לא אמר רב ירמיה מדפתי עבד רב פפי עובדא חלקו לא כרבא אמר רב נחמן בר יצחק אישתעי לי רב חייא מהורמיז ארדשיד דאישתעי ליה רב אחא בר יעקב משמיה דרב נחמן בר יעקב חלקו לא והלכתא חלקו לא תניא נמי הכי בן שחלק ואשתו שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם:
איתמר אחד מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאין על שמו ואמר שלי הם שנפלו לי מבית אבי אמא אמר רב עליו להביא ראיה ושמואל אמר על האחין להביא ראיה אמר שמואל מודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראיה מתקיף לה רב פפא כלום טענינן להו ליתמי מידי דלא טען להו אבוהון והא רבא אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי בלא ראיה בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר
Comments from Rashbam - Bava Batra 52a
קבל מן הקטן . לא יחזיר לו שהרי אין יודע לשמור וכמשליך לאיבוד דמי מי שהחזיר לו אלא יעשה לן סגולה אוצר עד שיגדל ויחזיר לו ולקמן מפרש מאי סגולה: ואם מת . קטן יחזיר ליורשיו: וכולן שאמרו . אפי' קטן: בשעת מיתתן . אורחא דמילתא נקט דכשהן בריאין אם רוצים להחזיר לבעלים יטלו שלהן מיד הנפקד ויחזירו לבעליהן דמה להן לגלות הדבר: יעשה כפירושן . יחזיר הנפקד לאותו פלוני שפירשו אלו: ה"ג ואם לאו יעשה פירוש לפירושן . כלומר ואם לא מהימן לההוא נפקד שהפקדון של אותו פלוני הוא אלא של בעלים שלהם הוא ומתוך בושה אינם רוצים לומר שהוא של בעלים דלא ליתחזקו כגזלנים וגנבים יעשה הנפקד פירוש אחר לפירושו שיחזור לבעליהן של אלו ולא לאותו פלוני וכי האי גוונא אמרינן בסמוך בההיא עובדא דביתהו דרבה בר בר חנה ויש מפרשים ואם לאו יעשה פירוש לפירושן כלומר אם לא פירשו בשעת מיתה יעשה פירוש למה שהם היו צריכין לפרש שיחזיר לבעליהן ולא נהירא דא"כ היינו רישא ואם מתו יחזיר לבעליהן ואם מת יחזיר לרבו דמיירי בשמת ולא פירש למי יחזיר וקאמר דיחזיר לבעלים ותרי זימני למה לי ואית ספרים דכתב בהו ואיכא דאמרי יעשה פירוש לפירושו כלומר לא יעשה כמה שפירשו הן אלא יחזיר לבעלים ולא נהירא דא"כ רב דאמר אי מהימן לך כו' דאמר כמאן לא כרישא ולא כסיפא: כיפי . עגילים אנור"ש כדאמרינן בעלמא (עירובין דף צו:) כיפי תלא ליה עגילים תלה באזניהם: דמרתא . שם חכם אחיו של ר' חייא כדאמרינן (סנהדרין דף ה.) מרתא ואייבו וחנא ור' חייא כו': ובני ברתא . של מרתא ושל בני בתו: אי מהימנא לך . שלא גנבה ממך כלום: עשה פירוש לפירושה . עכב לעצמך: אי אמידא לך . אותם שהיא אומרת שהם שלהם אם עשירים הם וראוין להפקיד כיפי ושאר חפצים עשה כפירושה והחזירם להם אי נמי אי אמידא לך אשתך שיש לה אוהבים שנתנו לה ממון ע"מ שלא יהא לך חלק בו ומתנה זו שנותנת לקרוביה משלה עשה כפירושה: ס"ת . ללמוד בו הרי פירות והקרן קיים: דאכיל מיניה . הקטן תמרי והקרן קיים אבל בעיסקא לא שמא יארע בה דבר תקלה ותאבד: אפי' חלקו . נתפרדו האב והבן שאין הבן סמוך על שולחן אביו ואין הבן בנכסי אביו כלום אפ"ה אין מחזיקין זה על זה דלא קפדי אהדדי: חלקו לא . כלומר בחלקו לא מיירי מתני' אלא כיון דחלקו יש להן חזקה זה על זה: הכי גרסינן עבד רב פפי עובדא חלקו לא . כלומר כרבא עשה דהיכא דחלקו לא דברה משנתנו אלא ודאי יש להן חזקה: הכי גרסינן בפירוש רבינו חננאל איתמר אחד מן האחין שהיה נושא ונותן כו' . אחד מן האחין כגון גדול אחין לאתר מות האב: אונות . שטרי מכירות לשון כחי וראשית אוני (בראשית מט): ושטרות . של הלואה: יוצאין על שמו . שבשמו נכתבו שהוא לקח והלוה: שלי הן . ואין לאחי חלק בהן שנפלו לי הממונות שהלויתי וקניתי בהן קרקעות הללו מבית אבי אמא ואין אתם יורשים עמי והלכך נקט אבי אמא דאילו מבית אבא כולן יורשין בשוה דבאחין מן האב עסקינן שכולן יורשין ממון של אביהן ביחד ולא יטול זה יותר מזה והלכך מאין לו ממון זה לבדו אם לא ירשו מאמו וכגון שאינם בני אם אחת: עליו להביא ראיה . שהממון שלו אע"פ שכתובין השטרות בשמו דכיון שהיה הוא לבדו נושא ונותן בנכסים שנכתבו על שמו וכדמפרש לקמיה שאין חלוקין אפי' בעיסתן דכיון דלא נודע מעולם מאיזה צד יבא לן ממון בלא אחין אין לתלות השטרות אלא בממון האב ואינו יכול להוציא הממון מחזקת האב ולקמן מפרש ראיה במאי: על האחין להביא ראיה . שהשטרות הללו מממון אביהן דאמאי דכתב בשטר סמכינן והרי על שמו נכתב ואע"ג דהלכתא כשמואל בדיני בהא הלכתא כרב דתניא לקמן כוותיה ורב חסדא ורבה ורב ששת נמי כרב סבירא להו דמפרשי מילתיה לקמן: אבא . רב כך היה שמו כדקרי ליה בשחיטת חולין (דף קלז:) אבא אריכא דאמרינן מאן ריש סדרא בבבל אבא אריכא ואמרינן במסכת נדה (דף כד:) רב ארוך בדורו היה והאי דקרי ליה רב כמו שקורין לר' יהודה הנשיא רבי בארץ ישראל קרו ליה נמי בבבל רב וכן מצאתי בספר ערוך המובא מרומא: שאם מת . ויש לו בנים ליורשו על האחין להביא ראיה דכיון דיתמי לאו בני איתויי ראיה נינהו ואינן יודעין לחפש זכותן וגם השטר מוכיח שהיה ממון של אביהן על שכנגדו להביא ראיה אבל כשהאח עצמו קיים היה מטיל רב עליו להביא ראיה דאם איתא דשלו הוא ממון זה יכול לחפש ולמצוא ראיה ואם לא ימצא ראיה הפסיד: מתקיף לה רב פפא . למאי דאמר שמואל מודי לי אבא: כלום טענינן להו ליתמי כו' . בתמיה אילו היה אביהן קיים היינו מחזיקין הממון ביד אחין עד שיביא ראיה שאינו שלהן ולפי שמת יפה כחן של יתומין ממנו ויפסידו אתין בתמיה ואע"ג דאמרינן (לעיל בבא בתרא דף מא:) טוענין ליורש גבי חזקת ג' שנים שאע"פ שלא דר בו אביו אלא יום אחד וזה החזיק ג' שנים אחרי כן הויא חזקה ואע"ג דאבוהון לא מהניא ליה חזקת שלש שנים לומר לקוח הוא בידי אלא א"כ יש עמה טענה אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה וגבי בנו לא בעינן טענה זו אלא מאבי ירשתי אלמא טענינן ליתמי מאי דלא מצי אבוהון למטען לא דמי דהתם נמי אין טוענין בשביל היתומים אלא שאביהן קנאה מן המערער כמו שהיה הוא האב יכול לטעון ולפיכך הויא חזקה אע"ג דלא טענו מידי אבל הכא האב לא מצי טעין לאחין שיביאו ראיה ואנן היכי נטעון במקום היתומים כן: והא רבא אפיק כו' . סיומא דאתקפתא דרב פפא היא: זוגא דסרבלא . זוג מספריים של סורקי בגדים שגוזזין בהם הסרבלים: בלא ראיה . הבעלים שהיו להם עדים שהן שלהן הוציאום מן היתומים בלא ראיה ועדים שיעידו שהשאילו לאביהן של יתומים לפי שהן עשוין להשאיל ולהשכיר שאם אמר אביהן לקוחין הם בידי עליו להביא ראיה אף היתומין עליהן להביא ראיה שלקחן אביהן מן הבעלים וכיון דלית להו ראיה החזירם רבא לבעלים ולא נאמר כיון שמת האב על הבעלים להביא ראיה:
Comments from Tosafot - Bava Batra 52a
קבל מן הקטן יעשה לו סגולה. דמשבא לידו אימור מציאה אשכח ולכך הוו דקטן ויעשה לו סגולה אבל מכל מקום לכתחלה אין מקבלין: ומודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראיה. אומר רשב"א אין לומר משום דטענינן ליתמי דאי הוה אבוהון קיים הוה מייתי ראיה דלעיל (בבא בתרא דף מז.) פריך דאי הוה אתי בטענתא דאבוהון אפי' הנך נמי משמע דפשיטא ליה דבן אומן ובן אריס דאתו בטענתא דאבוהון דאין להן חזקה ומאין פשיט לו כל כך הא לרב יש חזקה לבן אריס אע"פ שלאריס עצמו אין לו חזקה ומיהו י"ל דהתם מבן גזלן פריך כלומר אפי' הנך נמי הוו כבן גזלן אבל מ"מ אין לפרש כן דהא תנן (לעיל בבא בתרא דף מא.) הבא מחמת ירושה אין צריך טענה הא חזקה בעי ואמאי דלמא אם היה אביו קיים היה מביא עדים שלקחה אלא נראה דהכא דוקא הוא דקאמר רב על האחין להביא ראיה אם מת משום דאונות ושטרות יוצאים על שמו דמוכחא מילתא דשלו הן אלא בחייו הוא דקאמר רב עליו להביא ראיה דלא סמכינן אמאי דיוצאין על שמו דאם איתא דנפלו לו מבית אבי אמו היו לו עדים בדבר אבל בבנו דליכא למימר הכי סמכינן אמאי דיוצאין על שמו ונראה דרב מודה במאי דאפיק רבא זוגא דסרבלא מיתמי ולרב פפא דפריך מינה נראה לו לדמותה לאונות ושטרות יוצאין על שמו:
Bava Batra 52a - Mishnah translated into english
If one accepted a deposit from a minor, he cannot return it to him, as a minor is unable to properly safeguard the item. Instead, he must make a safe investment [segulla] for him, and if the minor dies, he must return it to his heirs.
And with regard to all these people, who said at the time of their death that the deposited item belongs to so-and-so, the bailee should act as they had explained, and if their explanation was not credible, the bailee should form an explanation of their explanation, i.e., ignore what they said.
The Gemara relates: When the wife of Rabba bar bar Ḥana was dying she said: These rings that are in my possession belong to Marta and the sons of her daughter. Rabba bar bar Ḥana came before Rav to ask what he should do. Rav said to him: If she is credible in your eyes, act as she had explained, and if not, form an explanation of her explanation, i.e., ignore what she said, and as her heir, keep them for yourself.
And there are those who say that this is what Rav said to him: If you assess that it is likely that the rings were deposited with her, act as she had explained, and if not, form an explanation of her explanation.
The baraita stated that if the bailee took a deposit from a minor, he must make a safe investment for him. The Gemara asks: What is meant by a safe investment? Rav Ḥisda says: The bailee should purchase a Torah scroll for the minor. Rabba bar Rav Huna says: He should purchase a date palm, from which the minor will consume dates.
§ The mishna teaches: And a father does not have the ability to establish the presumption of ownership with regard to a son’s property, and a son does not have the ability to establish the presumption of ownership with regard to a father’s property. Rav Yosef says: Even if they separated and the son is no longer dependent on his father, the presumption of ownership still cannot be established by a father or son with regard to the other’s property. Rava says: If they separated, that is not the halakha, and the presumption of ownership can be established.
Rav Yirmeya of Difti said: Rav Pappi performed an action and ruled that if they separated, that is not the halakha, in accordance with the opinion of Rava. Rav Naḥman bar Yitzḥak said that Rav Ḥiyya, from the city of Hurmiz Ardeshid, told me that Rav Aḥa bar Yaakov told him in the name of Rav Naḥman bar Yaakov: If they separated, that is not the halakha. The Gemara notes: And this is the halakha: If they separated, that is not the halakha, and the presumption of ownership can be established. This is also taught in a baraita: A son who separated himself from his father’s finances and a wife who became divorced are like all other people with regard to establishing the presumption of ownership.
§ It was stated: There was a case of one of the brothers in a family who was engaging in commerce in the house, managing the family finances after the death of their father, and there were bills of sale [onot] and other documents circulating with his name appearing as the owner of the property and as a lender, and that brother said: The money and property are mine, as they fell to me as an inheritance from the house of the father of my mother, who is not the mother of the other brothers, Rav says: It is upon him to bring proof of ownership; otherwise the property is divided equally among the brothers. And Shmuel says: It is upon the brothers to bring proof that the money or property belonged to their common father and consequently now belongs to all of them. Shmuel says: Abba, i.e., Rav, concedes to me that if that brother dies, it is upon the brothers to bring proof in order to collect money from the deceased brother’s heirs.
Rav Pappa objects to Shmuel’s addendum: Do we claim on behalf of orphans anything that their father could not claim for them? But didn’t Rava remove a pair of scissors used for cutting garments and a book of aggada from orphans without requiring the prior owner who had asked the orphans to return these items to bring proof of ownership, and he would rule the same in the case of all items with regard to which it is common for them to be lent, and the one in possession has no presumption of ownership?
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.