Bava Batra 51a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 51a

Bava Batra 51a - Guemara
ודייני גולה אמרו מחזיקין אמר רב הלכה כדייני גולה אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב הדר ביה מר משמעתיה אמר להו מסתברא אמרי כדרב יוסף:
ולא לאשה בנכסי בעלה וכו':
פשיטא כיון דאית לה מזוני מזוני הוא דקא אכלה לא צריכא דיחד לה ארעא אחריתי למזונה הא ראיה יש לימא לגלויי זוזי הוא דבעי שמעת מינה המוכר שדה לאשתו קנתה ולא אמרינן לגלויי זוזי הוא דבעי לא אימא הא ראיה יש בשטר מתנה אמר ליה רב נחמן לרב הונא לא הוה מר גבן באורתא בתחומא דאמרינן מילי מעלייתא אמר ליה מאי מילי מעלייתא אמריתו המוכר שדה לאשתו קנתה ולא אמרינן לגלויי זוזי הוא דבעי אמר ליה פשיטא דל זוזי מהכא ותיקני בשטרא מי לא תנן נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה אמר ליה ולאו איתמר עלה אמר שמואל לא שנו אלא בשטר מתנה אבל בשטר מכר לא קנה עד שיתן לו דמיה ולאו מותיב רב המנונא בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה שדי מכורה לך שדי קנויה לך הרי זו מכורה ונתונה ולאו הוא מותיב לה והוא מפרק לה במוכר שדהו מפני רעתה (רב ביבי מסיים בה משמיה דרב נחמן) ורב אשי אמר במתנה בקש ליתנה לו ולמה כתב לו בלשון מכר כדי ליפות כחו מיתיבי לוה מן העבד ושחררו מן האשה וגרשה אין להן עליו כלום מאי טעמא לאו משום דאמרינן לגלויי זוזי הוא דבעי שאני התם דלא ניחא ליה לשווייה נפשיה (משלי כב, ז) עבד לוה לאיש מלוה שלח רב הונא בר אבין המוכר שדה לאשתו קנתה
Comments from Rashbam - Bava Batra 51a
ודייני גולה . שמואל וקרנא בפרק ראשון דסנהדרין (דף יז: ע"ש): מחזיקין . והיה לה למחות: מסתברא אמרי . היכא דהויא מקצת חזקה בחיי בעלה ושלש לאחר מיתת הבעל כמו שפירש רב יוסף לעיל התם הוא דמסתברא דמחזיקין דהא רב גופיה ה"ק לעיל אשת איש צריכה למחות דמשמע דמחזיקין ומיהו דייני גולה בכל ענינין פליגי אדרב: כדרב יוסף . גמרא הוא שקיצר דברי רב אבל רב לא הזכיר רב יוסף שהרי קדם לו רב הרבה דורות: כיון דאית לה מזוני . מהבעל: מזוני הוא דקאכלה . הכל יודעין דלפירות יורדת והלכך לא מיחה בעל: דיחד לה . בעל קרקע אחריתי למזונות ואפי' הכי לא קפיד בעל אי אכלה טפי והלכך לית לה חזקה: ודייק חזקה הוא דלית לה . בלא שטר: הא ראיה יש . אם יש לה שטר מכירה מבעל הוי מקחה קיים: לימא . הבעל אע"פ שהקרקע נקנה בכסף מעות הללו שקבלתי ממנה לא קני לה הקרקע: לגלויי זוזי בעינא . מעות הטמינה ממני ונתכוונתי לגלות לי מעותיה ובחזקת מעות שלי לקחתים מידה ולא לשם מכר ולא לדעת קנין מכירה קבלתי' ולא גמרתי והקניתי: שמעת מינה המוכר כו' . ופלוגתא היא לקמן: אימא . דוק הכי: הא ראיה יש . אם יש לה שטר מתנה דהתם גמר ונתן לה דליכא גלויי זוזי: בתחומא . בתי מדרשות שלהן בסוף התחום היו כדי שיוכלו לבא שם בשבת מן העיירות שמסביב: א"ל . היכא דאיכא שטר מכירה אפילו לגלויי זוזי מיכוין בקבלת המעות הוי קנין גמור דדל זוזי מהכא ותיקני בשטר מכירה דגבי מעות הוא דאיכא למימר קבלת מעות הללו לא ליקני דלגלויי זוזי נתכוין ולעצמו קבלם אבל גבי שטר המכירה לא שייך למימר הכי אלא הרי הוא כשטר מתנה דהכל מודין בו לקמן דקנתה דמה ריוח יש לו בכתיבת שטר המכירה אלא ודאי גמר ואקני לה והא ליכא למימר דאי לא כתב לה שטר לא הוה יהבה זוזי ולגלויי זוזי נתכוין גם בכתיבת השטר דכל כך לא מסיק איניש אדעתיה: מי לא תנן כו' . וקס"ד דאפי' בשטר מכירה קאמר דקני בלא נתינת מעות דכיון דכתב לו שטר מכירה אין יכולין עוד לחזור זה בזה ומעות חייב לו הלוקח למוכר: ולאו איתמר עלה . דבשטר מתנה מיירי אבל שטר מכר לא קנה: וא"ל רב הונא לרב נחמן ולאו מותיב רב המנונא לשמואל כו' אלמא שטר מכר נמי קנה ואכתי מאי מילי מעלייתא: הרי זו מכורה או נתונה . ואמר ליה רב נחמן לאו אמרינן התם בפרק ראשון דקדושין דרב המנונא מותיב לה וגם מפרק לה דהך ברייתא דקתני שטר מכר קונה במוכר שדהו מפני רעתה קרקע רעה דבההיא ודאי גמר ומקנה מיד בשטר ומעות ליהוו מלוה גבי דלוקח עד דתבע ליה אבל בשאר קרקעות לא קנו בשטר עד דיהיב זוזי כשמואל ואכתי איכא מילי מעלייתא: ה"ג במסכת קדושין רב אשי אמר במתנה ביקש ליתן לו כו' . ואאתקפתא דהך ברייתא דהוה קשיא לשמואל קאי ובא רב אשי לומר דהך ברייתא לא בשטר מכר איירי כלל אלא בשטר מתנה ודבר הרגיל הוא שכותבין בשטר מתנה לשון מכר ליפות כחו דמקבל מתנה שאם יערערו עליו יבא הנותן לפצותו כדין מוכר דלא ליהוי תרעומת עילויה וה"ק שדי מכורה לך וגם נתונה תהיה לך הרי זו מכורה להיות אחריותה על הנותן כדין מוכר וגם נתונה היא ולית בה משום דינא דבר מצרא דאמרינן בבבא מציעא (דף קח:) מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא והיינו דאיכא ייפוי כח דמכר ודמתנה: ה"ג ורב אשי אמר במתנה כו': לוה מן העבד . וכתב שטר מלוה ושיעבד לו נכסיו: לגלויי זוזי הוא . דשיעבד לו נכסיו: דלא משוי נפשיה כו' . אנן סהדי דשום אדם לא יהיה ברצונו עבד לוה אם יכול להפטר בשום ענין והלכך איכא למימר לגלויי זוזי הוא דבעי אבל גבי מכר גמר ומקנה שהרי אינו נעשה עבד לוה בהך שטר מכירה כלל ואפילו קבל עליו אחריות עדיין לא נטרפה מן הלוקח דליהוי עבד לוה לגבי לוקח: שלח רב הונא בר אבא . לתלמידי בית המדרש:
Comments from Tosafot - Bava Batra 51a
הא ראיה יש בשטר מתנה. ה"ה דה"מ למימר בשטר הודאה דלא שייך ביה גלויי זוזי: דל זוזי מהכא ותיקני ליה בשטר. במקום שכותבין שטר היו וקאמר דבמקום הזה לא מהניא שמעתיה מידי אע"ג דמהניא במקום שאין כותבין ומיהו אף במקום שכותבין שייך למימר דנפקא מינה להיכא דאמר אי בעינן בשטרא איקני ואי בעינן בכספא איקני דקני בכספא אע"פ שלא כתב לו השטר אי נמי כגון שכתב השטר תחלה ואח"כ נתנה דמים דאי אמר לגלויי זוזי הוא דבעי לא קנתה: כתב לו על הנייר או על החרס. וכן תניא לענין קידושין כתב לה על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי כו'. אומר ר"ת דאתי כר"א דאמר עדי מסירה כרתי דלר' מאיר כיון שצריך שיחתמו עדים בשטר קידושין כדאמר בפ"ב דקידושין (דף מח. ושם) אמר ר"נ כגון דקדשה בשטר שאין עליו עדים ור"מ לטעמיה דאמר עדי חתימה כרתי א"כ לא מהניא חתימה על דבר שיכול להזדייף כדתנן בפ"ב דגיטין (דף כא:) אין כותבין לא על הנייר כו' ואפי' איכא עדי מסירה לא מהני לר"מ דצריך שיהא מוכיח מתוכו כדאמר בריש כל הגט (שם דף כד:) גבי כתב לגרש את הגדולה דלר"מ אפילו גדולה לא מצי מגרש משום דאין מוכח מתוכו הי מינייהו מגרש וא"ת והא אמר בפ"ב דגיטין (דף כב:) דלא הכשיר ר' אלעזר אלא בגיטין ולא הכשיר אלא לאלתר אבל בשאר שטרות משמע דלא הכשיר אפילו לאלתר וי"ל דהכי בעי למימר דלא הכשיר רבי אלעזר אלא בגיטין ודכותייהו כמו שדה מכורה לך דהכא וכן ההיא דקידושין דלא נכתבו אלא לקנות שדה והאשה דומיא דגיטי שאינן עשויין עיקרן לראיה אלא להתגרש אבל שטרות העומדים לראיה לא ועי"ל דהכא ובקידושין לא איירי אלא בכתב ידו כדאמר הוציא עליו כתב ידו כו' וזה אינו יכול להזדייף שהיה ניכר שאין זה כתב ידו: אע"פ שאין בו שוה פרוטה. תימה דמאי רבותא הוא שוה פרוטה בשלמא גבי קדושין נקט כתב לה על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה דרבותא היא דאע"פ שאינה מקודשת מתורת כסף כיון שאין בו שוה פרוטה מקודשת מתורת שטר אבל הכא גבי מוכר אפי' יש בו שוה פרוטה אינו קונה מתורת כסף שהרי מוכר נותן שטר ולא לוקח ואין קרקע נקנה אגב כסף: ולמה כתב בלשון מכר כדי ליפות את כחו. להיות אחריות על הנותן כדין מוכר ופ"ה שכתב לו בשטר כל זה שדי מכורה לך וגם שדי נתונה וכתב לשון מתנה משום דינא דבר מצרא וקשה דאמר בהמקבל (ב"מ דף קח:) מתנה דאית בה אחריות יש בה משום דינא דבר מצרא ועוד קשה לר"ת שדי שדי תרי זימני למה לי ואור"ת וכן ר"י דלא מיירי בשכותב שניהן אלא בשכותב מכורה או נתונה וקאמר אפי' בשכתב מכורה במתנה בקש ליתנה לו והא דכתב בלשון מכר כדי לייפות את כחו שמקבל עליו אחריות ועי"ל דשני שטרות כותב לו בחד לשון מכירה ובחד לשון נתינה ואם יצטרך לדינא דבר מצרא יראה של נתינה ולא של מכירה ואם צריך לאחריות יראה של מכירה ועי"ל דאפי' כתיבי תרוייהו בשטר אחד יפה כחו מה שכתב בלשון מתנה לענין הא דתנן לקמן בהמוכר את הבית (בבא בתרא דף עא.) בד"א במוכר אבל בנותן נותן את כולן והכי איתא בירושלמי פ"ק דקידושין ועי"ל דנפקא מינה מה שכתב בלשון מתנה שאין צריך ליתן דמים ומיהו קשה לטעם זה דאמאי בעי בשטר באיקני סגי: לוה מן העבד ושחררו כו'. תימה דמאי רבותא נקט ושחררו וגרשה פשיטא דאי אין להם עליו כלום בעודו תחתיו גם לכשיוצאין אין להם עליו כלום ויש לומר דסלקא דעתיה דגמר ומקני להו שיקנו לאחר שישתחרר ותתגרש: לא ניחא ליה דליהוי עבד לוה כו'. ודוקא נקט לוה אבל מכר לא ומשום אשה הוא דנקט לוה אבל גבי עבד אין חילוק בין לוה למכר דמה שקנה עבד קנה רבו:
Bava Batra 51a - Mishnah translated into english
but the judges of the exile said that one can establish the presumption of ownership. Rav says: The halakha is in accordance with the opinion of the judges of the exile. Rav Kahana and Rav Asi said to Rav: Has the Master retracted his halakha that one cannot establish the presumption of ownership with regard to the property of a married woman? Rav said to them: I said that the opinion of the judges of the exile is reasonable, as the presumption of ownership can be established with regard the property of a married woman under certain circumstances. The Gemara comments: This is like that ruling of Rav Yosef with regard to one who possesses the land for three years after the death of the husband.
§ The mishna teaches: And a wife does not have the ability to establish the presumption of ownership with regard to her husband’s property. The Gemara asks: Isn’t that obvious? Since she has the right to sustenance from her husband’s property, she is enjoying the profits as payment of her sustenance, so her use of the property does not establish the presumption of ownership. The Gemara responds: No, it is necessary to state this halakha in the event that he designated another parcel of land for her sustenance. The mishna teaches that even if she enjoys the profits of a second field for three years, she does not establish the presumption of ownership of that field.
The Gemara asks: By inference, the wife has the ability to bring proof of her ownership and take possession of her husband’s field. Why is this proof valid? Let him say that he desires to expose her concealed money. If he offers to sell the field to her and she agrees, it will be discovered that she has money of which he had been unaware. His intention was never to sell the property, but to claim money to which he is entitled.
Can one conclude from this mishna that in the case of one who sells a field to his wife, she has acquired it, and we do not say that he desires to expose her concealed money? The Gemara answers: No, as one may say that the inference from the mishna that if she has proof then she has ownership rights is the halakha only with regard to a deed of gift, as, if her husband gave her the field as a gift, he cannot claim that he did so in order to expose her concealed money.
The Gemara relates: Rav Naḥman said to Rav Huna: The Master was not with us in the evening in the study hall that is within the boundaries of the town, where we said a superior matter. Rav Huna said to him: What superior matter did you say? Rav Naḥman responded: In the case of one who sells a field to his wife, she has acquired it, and we do not say that he desires to expose her concealed money.
Rav Huna said to him: That is obvious; remove the money from here and she will acquire the property by means of the bill of sale, as, even if she has not yet given him the money, she acquires the land by means of the bill of sale. Didn’t we learn in a mishna (Kiddushin 26a): Property that serves as a guarantee, i.e., land, can be acquired by means of giving money, by means of giving a document, or by means of taking possession of it?
Rav Naḥman said to him: But wasn’t it stated with regard to this that Shmuel says: They taught that the document alone suffices only if the transaction is with a deed of gift, but if the transaction is with a bill of sale, the buyer does not acquire the property until he gives him its money? Rav Huna responded: But didn’t Rav Hamnuna raise an objection to this, based on this following baraita: How is acquisition by means of giving a document performed? If he wrote it for him on paper or earthenware, then even though the paper or the earthenware is not worth even one peruta, if he writes: My field is sold to you, or: My field is acquired by you as a gift, it is thereby sold or given. This indicates that a document suffices to complete an acquisition both in the case of a sale and a gift.
Rav Naḥman responded: But is it not so that he, Rav Hamnuna, raises the objection and he himself resolves it? The baraita states its ruling with regard to one who sells his field due to its poor quality. The seller wants to be rid of his field due to its low value, and would like to transfer ownership of it as quickly as possible. In this case, writing a document suffices to complete the acquisition. By contrast, in standard cases it does not. Since the acquisition of a field requires monetary payment in addition to a bill of sale, Rav Naḥman’s statement, that if one sells a field to his wife the sale is valid and we do not say that he desires to expose her concealed money, is a novelty.
The Gemara notes that in interpreting this baraita, Rav Beivai would conclude in the name of Rav Naḥman, or, according to another version, Rav Ashi says: Why does a document suffice for him to acquire the land? It is because it is assumed that he wanted to give it to him as a gift. And why did he write the document for him employing the terminology of a sale? It was in order to enhance the power of the one acquiring the land, since with regard to a property guarantee, i.e., a document that states that if the property is seized by the seller’s creditor, the seller will reimburse the buyer for his loss, a bill of sale is superior to a deed of gift.
The Gemara raises an objection to the ruling of Rav Naḥman, that we do not say that he desires to expose her concealed money, from a baraita: If one borrowed money from his own slave and then frees him, or if one borrowed money from his wife and then divorces her, they do not have any claim on him, and he need not repay them. What is the reason for this? Is it not because we say that he desires to expose their concealed money, and his taking of the loan was a mere artifice to claim money to which he was entitled?
The Gemara answers: It is different there, because there is an additional reason to think it was an artifice, as it is uncomfortable for him to make applicable to himself the verse: “The rich rules over the poor, and the borrower is servant to the lender” (Proverbs 22:7). It is therefore reasonable to posit that his intention was not to borrow money, but to expose the concealed money that was in the possession of his slave or wife. This concern does not apply to one who sells property to his wife, and therefore the sale is valid.
The Gemara relates that Rav Huna bar Avin sent a ruling to those in the study hall: In the case of one who sells a field to his wife, she has acquired it,
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli