The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Reuven ben Rivka SEBBAG
The learning on the whole site is dedicated : For the success of Elyahou ben H'anna & family
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat יוסף בן מושה
Bava Batra 26a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 26a

Bava Batra 26a - Guemara
כדנייד נכתמא אפומיה דחצבא דבי בר מריון בריה דרבין כי הוה נפצי כיתנא הוה אזלא רקתא ומזקא אינשי אתו לקמיה דרבינא אמר להו כי אמרינן מודה ר' יוסי בגירי דיליה הני מילי דקא אזלא מכחו הכא זיקא הוא דקא ממטי לה מתקיף לה מר בר רב אשי מאי שנא מזורה ורוח מסייעתו אמרוה קמיה דמרימר אמר להו היינו זורה ורוח מסייעתו ולרבינא מאי שנא מגץ היוצא מתחת הפטיש והזיק דחייב לשלם התם ניחא ליה דליזל הכא לא ניחא ליה דליזל:
מתני׳ לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות אחד גפנים ואחד כל אילן היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן היו שרשים יוצאים לתוך של חבירו מעמיק ג' טפחים כדי שלא יעכב את המחרישה היה חופר בור שיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו:
גמ׳ תנא ארבע אמות שאמרו כדי עבודת הכרם אמר שמואל לא שנו אלא בארץ ישראל אבל בבבל שתי אמות תניא נמי הכי לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו שתי אמות והא אנן תנן ארבע אמות אלא לאו כדשמואל שמע מינה ואיכא דרמי לה מירמא תנן לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות והתניא שתי אמות אמר שמואל לא קשיא כאן בבבל כאן בארץ ישראל רבא בר רב חנן הוו ליה הנהו דיקלי אמיצרא דפרדיסא דרב יוסף הוו אתו צפורי יתבי בדיקלי ונחתי בפרדיסא ומפסדי ליה אמר ליה זיל קוץ אמר ליה והא ארחיקי לי אמר ליה הני מילי לאילנות אבל לגפנים בעינן טפי והא אנן תנן אחד גפנים ואחד כל אילן אמר ליה ה"מ אילן לאילן וגפנים לגפנים אבל אילן לגפנים בעינן טפי אמר ליה אנא לא קייצנא דאמר רב האי דיקלא דטעין קבא אסור למקצייה ואמר ר' חנינא לא שכיב שכחת ברי אלא דקץ תאנתא בלא זימניה מר אי ניחא ליה ליקוץ רב פפא הו"ל הנהו דיקלי אמיצרא דרב הונא בריה דרב יהושע אזל אשכחיה דהוה חפר וקא קאיץ שרשיו אמר ליה מאי האי אמר ליה תנן היו שרשים יוצאים לתוך של חבירו מעמיק שלשה כדי שלא יעכב המחרישה אמר ליה הני מילי שלשה מר קא חפר טפי אמר ליה אנא בורות שיחין ומערות קא חפרנא דתנן היה חופר בור שיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו אמר רב פפא אמרי ליה כולהי ולא יכילי ליה
Comments from Rashi on Masechet Bava Batra Page 26a
כדנייד נכתמא אפומא דחצבא . שאם יניחו כד על חומה וכיסויה עליה ינוע הכיסוי מחמת הרעדה: רקתא . מה שמנערין מן הפשתן: מאי שנא מזורה . בשבת דחייב ואע"פ שהרוח מסייעתו חשיב ליה עושה מלאכה אלמא גירי דיליה נינהו: היינו זורה ורוח מסייעתו . כי היכי דלענין שבת הוי כחו לענין נזקין נמי כחו חשיב ליה: ולרבינא מאי שנא כו' . בשלמא זורה ורוח מסייעתו לא הויא ליה פירכא דקסבר ממונא מאיסור שבת לא ילפינן דהתם מלאכת מחשבת אסרה תורה וכה"ג מתרצינן ליה להא פירכא בב"ק בהכונס צאן לדיר (דף ס.): גץ . אטנצייל"א היוצאת מן הברזל כשהפטיש מכה עליו: חייב . והרי הוליכן הרוח: ניחא ליה דליזיל . לחוץ שלא ידליק את ביתו: מתני' סמוך לשדה חבירו . בין שדה הלבן בין שדה האילן וטעמא כדי עבודת הכרם שכשיחרוש את אילנותיו לא יהא צריך להכניס מחרישתו לתוך שדה חבירו: מעמיק . להן בעל השדה שיצאו לתוכו: קוצץ . בעומק ג' טפחים: והעצים שלו . בגמרא מפרש של מי: גמ' אבל בבבל שתי אמות . שמחרישתן קצרה: פרדיסא . כרם: והא ארחיקי לי . ד' אמות: שכחת ברי . כך שמו: אשכחיה . רב פפא לרב הונא דקא חפר וקייץ שרשין: מאי האי . אמאי קייצתא: אמרי ליה כולהי . הבאתי לו ראיות הרבה שלא יקוץ:
Comments from Tosafot - Bava Batra 26a
אפומא דחצבא. על פי' הקונט' קשיא לר"י דאיך יהא האפדנא נייד כולי האי עד שתתנדנד הנכתמא דא"כ הבית קרוב ליפול ולפי הענין משמע שהיה בנין חזק שהרי מתוך העושר בנאה ובמס' שבת (דף עז:) נמי אמר מאי אפנדא אפיתחא דין שמאספין שם לדין משמע דבירה גדולה היא ונראה לר"י דכד ניידא נכתמא כשאדם אוחז הכד בידו שזהו דבר מועט הרבה א"כ מתנדנד האפדנא חייב להרחיק ולריצב"א נראה שאין פ"ה דחוק דבדבר מועט מתנדנד הנכתמא שהוא דבר קל אף על פי שהאפדנא אינו מתנדנד כל כך: זיקא הוא דקא ממטי לה. קשיא לר"י דליחייב משום אש מידי דהוה אאבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו דחייב משום אש כדאמר בפ"ק דב"ק (דף ו.) והכא דאמטי ליה ברוח מצויה איירי מדפריך עלה מזורה ורוח מסייעו דאיירי ברוח מצויה כדמשמע בהכונס (שם דף ס. ושם) גבי ליבה וליבתו הרוח ומדפריך מגץ היוצא מתחת הפטיש דהיינו ברוח מצויה דחייב משום אש דגבי אש קתני לה בהכונס ואומר ר"י דלא דמי לאש דאין חייב משום אש אלא כשעשה האדם את האש לבדו כדכתיב המבעיר את הבערה בלא סיוע הרוח ואח"כ הולכת על ידי רוח מצויה אבל הכא אין עושה לבדו כל עיקר אלא ע"י הרוח דאי לאו רוח לא הוה רקתא אזלא כל עיקר ודמי לליבה וליבתו הרוח דפטור והיינו דמשני כי פריך בסמוך מ"ש מגץ דהוה סלקא דעתך דדמי ממש לגץ ומשני התם ניחא ליה דליזל ומתכוין להכות בכח עד שיצא הגץ ומתרחק בלא שום זיקא וחייב משום אש על מה שגומר והולך על ידי רוח מצויה אבל הכא לא ניחא ליה דתיזל כלומר ואינו מכה בכח ואי לאו רוח אין הרקתא הולכת כלל וא"ת מ"מ יהא חייב להרחיק מידי דהוה אגורן דמתניתין דחייב להרחיק אע"ג דזיקא ממטי ליה וי"ל דמתני' כרבנן והכא איירי אליבא דר' יוסי דלא מחייב אלא בגירי דיליה והא דפריך מגץ ולא מצי לאוקמי ההיא דגץ כרבנן משום דלא פליגי רבי יוסי ורבנן לענין חיוב תשלומין אלא לענין הרחקה וא"ת מאי שנא מנמייה דאפילו לר' יוסי מרחיקין אע"ג דהיא גופה ממטיא נפשה כמר בר רב אשי ומיהו התם משום דזימנין דבהדי דנח כו' כדקאמר לעיל אבל קשה מעורבין לעיל (בבא בתרא דף כג.) דאמר רב יוסף אפיקו לי קורקור מהכא וי"ל דגמרא לא סבר לה כרבינא דר"ת פוסק כמר בר רב אשי וכאמימר ועוד אומר ר"י דבעלי חיים שאני דחמירי טפי מרוח דכח אחר מעורב בהן כדאמרינן בבבא קמא (דף ו.): מאי שנא מזורה ורוח מסייעתו. ורבינא לא חשיב לה פירכא דסבר כי היכי דלא גמרינן משבת לענין תשלומין כדמפרש רב אשי בהכונס (ב"ק דף ס. ושם) דגבי שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא הוא וגרמא בנזקין פטור הכי נמי לא גמרינן מהתם שיהא חייב להרחיק ומר בר רב אשי סבר נהי דחיוב תשלומין לא גמרי' לענין הרחקה דליחשב גירי דיליה גמרינן שפיר כיון דגרמא בנזקין אסור: ורבינא מאי שנא מגץ. וא"ת ואמאי קאמר ורבינא לאמימר נמי תיקשי לענין חיוב תשלומין מאי שנא מגץ וי"ל משום הכי נקט רבינא דאמימר הוי מצי לדחויי דה"נ חייב לדידיה בתשלומין דלגמרי מדמה לה לזורה ורוח מסייעתו: אחד גפנים ואחד כל אילן. מתוך פ"ה לעיל (בבא בתרא דף יח.) משמע דנקט אחד גפנים משום דשייך בהו כלאים דהביא ראיה מכאן דכשיש גדר ליכא איסור כלאים וזה סומך לגדר מכאן וזה מכאן ואין נראה דשדה חבירו דקתני הכא על כרחך לאו בשל זרעים איירי דהא מוקמי' בגמ' דמתני' אילנות לאילנות וגפנים לגפנים אבל אילנות לגפנים בעי טפי משום ציפרי ומהאי טעמא גפנים לזרעים בעי טפי אלא דנראה דנקט אחד גפנים ואחד כל אילן דלא תיסוק אדעתי' למימר דשיעור ד' אמות דמתני' דוקא בגפנים שמצינו בהם שיעור זה במקום אחר לענין כלאים: אבל בבבל ב' אמות. תימה דבפרק המוכר את הספינה (לקמן בבא בתרא דף פב: ושם דף פג.) גבי קנה ג' קנה קרקע דאמר רב יוסף עובדא הוה בדורא דרעותא כו' משמע מהתם דבבבל נמי בעינן ד' אמות דבבבל הוה מעשה וצ"ל דבההיא דורא דרעותא היה להם מחרישה גדולה כמו בארץ ישראל: אבל בגפנים בעי טפי. והוא כשנטע דקלים כשהם גבוהים אבל אם נטע גרעין לא דממילא קא גדל ולא גירי דיליה הוא: אנא לא קייצנא דאמר רב כו'. וא"ת והתנן במתניתא דקוצץ ונותן דמים וי"ל דאיכא לאוקמי באילן סרק אבל קשה דאמרינן בהחובל (ב"ק דף צב.) גבי הנהו דיקלי דמכחשי בגופני הוו דקאמר למחר אייתי לי מקורייהו אלמא משום היזק גפנים מותר לקוץ דקלים ויש לפרש דשאני התם שיותר מדאי היו מכחישים בגפנים עד דהוה טעים בהו טעמא דחמרא:
Bava Batra 26a - Mishnah translated into english
It must shake enough that the lid [nakhtema] positioned at the mouth of a jug shakes if it is placed on a wall.
The Gemara relates: When the members of the household of bar Maryon, son of Ravin, would beat their flax, the chaff [rakta] would fly off and harm people. Those people came before Ravina to complain. Ravina said to them: When we say that Rabbi Yosei concedes with regard to his arrows, this statement applies only when the damaging item moves by his direct force. Here, by contrast, it is the wind that carries the chaff.
Mar bar Rav Ashi objects to this: In what way is this case different from one who winnows on Shabbat by throwing the grain into the wind so that the chaff is blown away and the wind assists him? That is considered a primary category of labor on Shabbat despite the fact that the act is performed partly with the aid of the wind. The Gemara relates that the Sages stated this objection with regard to beating flax before Mareimar. Mareimar said to them: This case is the same as one who winnows and the wind assists him. Just as this is considered his direct force for the purposes of the halakhot of Shabbat, it is likewise considered his direct force with regard to the halakhot of damages.
The Gemara asks: And according to the opinion of Ravina, who rejects this comparison and claims that flying chaff is not considered one’s arrow, in what way is this situation different from that of a spark that flies from a hammer and causes damage, in which case all agree that the one wielding the hammer is liable to pay? The Gemara answers: There, it is preferable for him that the spark go as far as possible, rather than staying nearby. Here it is not preferable for him, i.e., it is immaterial to him, that the chaff go some distance.
MISHNA: A person may not plant a tree near the field of another unless he distances it four cubits from the field. This is the case whether he is planting grapevines or any kind of tree. If there was a fence between them, this one may place, i.e., plant, his grapevines or trees close to the fence from here, and that one may place, i.e., plant, his produce close to the fence from there.
If the roots were spreading into the field of another, the owner of the field may dig to a depth of three handbreadths even if he severs those roots, so that they do not impede his plow. If he was digging a cistern in that spot, or a ditch, or a cave, and he came upon the roots of his neighbor’s tree, he may cut downward normally, and the wood from the roots is his.
GEMARA: A tanna taught: The four cubits that the Sages stated one must leave between a vineyard and a neighbor’s field are for the work of the vineyard, so that the owner of the vineyard does not take oxen and a plow into his neighbor’s field while working his vineyard. Shmuel says: They taught this halakha only with regard to Eretz Yisrael, but in Babylonia two cubits are sufficient, as their plows are shorter. This opinion is also taught in a baraita: A person may not plant a tree near the field of another unless he distances the tree two cubits from the field. But didn’t we learn in the mishna: Four cubits? Rather, is it not correct that there is a difference between Eretz Yisrael and Babylonia in this regard, as stated by Shmuel? The Gemara concludes: Indeed, learn from it that it is so.
And there are those who raise this matter in the form of a contradiction. We learned in the mishna that a person may not plant a tree near the field of another unless he distances it four cubits from the field. But isn’t it taught in a baraita that two cubits are sufficient? Shmuel said that this is not difficult: Here it is referring to Babylonia, whereas there it is referring to Eretz Yisrael.
The Gemara relates: Rava bar Rav Ḥanan had these palm trees that stood adjacent to the boundary of Rav Yosef’s vineyard. Birds would come and roost on the palm trees and would subsequently descend to the vineyard and damage it. Rav Yosef said to Rava bar Rav Ḥanan: Go and cut down your palm trees. Rava bar Rav Ḥanan said to him: But I distanced them the required amount. Rav Yosef said to him: This matter, i.e., this specific distance, applies only to trees, but a greater distance is required for vines.
Rava bar Rav Ḥanan protested: But didn’t we learn in the mishna that this is the halakha whether he is planting grapevines or any kind of tree? Rav Yosef said to him: This matter applies only to the distance between one tree and another tree, or the distance between one vine and other vines. But with regard to the space between a tree and vines, one requires a greater distance.
Rava bar Rav Ḥanan said to him: I myself will not cut them down, as Rav said: With regard to this palm tree that produces one kav of fruit, it is prohibited to cut it down, due to the verse: “You shall not destroy the trees” (Deuteronomy 20:19). And Rabbi Ḥanina says: My son Shikhḥat died only because he cut down a fig tree before its time. Rava bar Rav Ḥanan continued: If the Master is amenable to do so, he may cut them down, but I will not do it.
The Gemara further relates that Rav Pappa had these palm trees that stood adjacent to the boundary of the property of Rav Huna, son of Rav Yehoshua. He went and found Rav Huna digging and cutting his roots. Rav Pappa said to him: What is this? Rav Huna said to him that we learned in the mishna: If the roots were spreading into the field of another, the owner of the field may dig to a depth of three handbreadths even if he severs those roots, so that they do not impede his plow.
Rav Pappa said to him: This statement applies only up to three handbreadths, whereas the Master is digging and cutting more than three. Rav Huna said to him: I am digging cisterns, ditches, and caves, as we learned in the mishna: If he was digging a cistern, a ditch, or a cave, he may cut downward normally and the wood from the roots is his. Rav Pappa said: I told him all the proofs I could find, but I was unable to convince him that I was correct,
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli