Bava Batra 151a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 151a

Bava Batra 151a - Guemara
כותבין שטר למוכר ואע"פ שאין לוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר כל מקום שהוא וזו היא ששנינו נכסים שאין להן אחריות נקנין עם הנכסים שיש להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה בהמה איקרי נכסי דתנן המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה לגבי מזבח זכרים עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים עופות איקרי נכסי דתנן המקדיש נכסיו והיו בהן דברים הראויין לגבי מזבח יינות שמנים ועופות תפלין איקרי נכסי דתנן המקדיש נכסיו מעלין לו תפלין איבעיא להו ספר תורה מאי כיון דלא מזדבן דאסור לזבוניה לאו נכסי הוא או דלמא כיון דמזדבן ללמוד תורה ולישא אשה נכסי הוא תיקו (סימן זוטרא אימיה דעמרם מתרתי אחוותא רב טובי ורב דימי ורב יוסף) אימיה דרב זוטרא בר טוביא כתבינהו לנכסה לרב זוטרא בר טוביא דבעיא לאנסובי ליה לרב זביד אינסיבא וגרשה אתיא לקמיה דרב ביבי בר אביי אמר משום אנסובי והא אינסיבא אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע משום דאתו ממולאי אמריתו מילי מולייתא אפילו למאן דאמר מברחת קני הני מילי היכא דלא גליא דעתה אבל הכא גליא דעתה דמשום אינסובי הוא והא אינסיבא ואיגרשה אימיה דרמי בר חמא באורתא כתבתינהו לנכסה לרמי בר חמא בצפרא כתבתינהו לרב עוקבא בר חמא אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת אוקמיה בנכסי אזל רב עוקבא בר חמא קמיה דרב נחמן אוקמיה בנכסי אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן אמר ליה מאי טעמא אוקמיה מר לרב עוקבא בר חמא אי משום דהדרא בה והא שכיבא אמר ליה הכי אמר שמואל כל שאילו עמד חוזר חוזר במתנתו אימור דאמר שמואל לעצמו לאחר מי אמר אמר ליה בפירוש אמר שמואל בין לעצמו בין לאחר אימיה דרב עמרם חסידא הוה לה מלוגא דשטראי כי קא שכבא אמרה ליהוי לעמרם ברי אתו אחוה לקמיה דרב נחמן אמרו ליה והא לא משך אמר להו דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו אחתיה דרב טובי בר רב מתנה כתבתינהו לנכסה לרב טובי בר רב מתנה בצפרא לפניא אתא רב אחדבוי בר רב מתנה בכה לה אמר לה השתא אמרי מר צורבא מרבנן ומר לאו צורבא מרבנן כתבתינהו ניהליה אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה הכי אמר שמואל כל שאילו עמד חוזר חוזר במתנתו אחתיה דרב דימי בר יוסף הוה לה פיסקתא דפרדיסא כל אימת דהות חלשא הוה מקניא ליה ניהליה
Comments from Rashbam - Bava Batra 151a
כאותה ששנינו כותבין שטר למוכר אף על פי שאין כו' . דאינו חוב אלא למוכר וכיון שהוא רוצה יכתוב לו: כיון שהחזיק זה בקרקע כו' . מסקנא דמילתא דרב הונא היא אם קדם מוכר וכתב לו את השטר ואח"כ מכר לזה את השדה כיון שהחזיק הלוקח בשדה נקנה לו השטר בכל מקום דאין אדם יכול לעכבו דלדעת כן מכר לו את השדה שיזכה הלוקח בשטר הנכתב לו לשמו וכשהחזיק בשדה נקנה לו השטר כדתנן נכסים שאין להן אחריות כו' אלמא שטר מיקרי נכסים שאין להן אחריות: דתנן . במסכת שקלים בפ"ד (משנה ז) המקדיש נכסיו והיה בהן בהמה הראויה על גבי המזבח זכרים ונקבות רבי אליעזר אומר זכרים ימכרו לצרכי עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ודמיהם יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית ר' יהושע אומר זכרים עצמן כו' ובמס' תמורה (דף לא:) מפרש פלוגתייהו: יינות שמנים כו' . גם זו שנויה במסכת שקלים: דתנן . במס' ערכין המקדיש נכסיו מעלין לו תפילין כלומר אף תפלין הקדש ומעלין לו בדמים ופודן בשוויהן אלמא מדחל עלייהו הקדש מיקרי נכסי שהרי נכסיו הקדיש: ספר תורה . מי מיקרי נכסי כתפילין דמו או דלמא תפילין היינו טעמא דהוי מלבוש אבל ספר מצוה היא ולא נכסי ואע"פ שיכול למכרו לא מיקרי נכסי תיקו: משום דקבעי לאינסובי לרב זביד . וכן פירשה לו בהדיא כדמוכח בסיפא דגליא דעתה משום דבעיא לאינסובי היא נותנתן לזה דאין זה אלא להבריח מבעלה: ואיגרשה . ותבעה נכסה מבנה: והא אינסיבא . והפסידה דקנה בנה ולא אהני גלויי דעתה אלא להכי שאילו לא היתה ניסת לרב זביד לא תתקיים המתנה אבל השתא דאינסיבא נתקיימה המתנה: ממולאי . דאביי אביו ממשפחת בית עלי כדאמרינן (ר"ה דף יח.) אביי ורבא ממשפחת בית עלי קאתו וזהו שם מקומן בבראשית רבה ר' מאיר אזל לממלא ראה אותן שהם שחורי ראש כו': מילי מולייתא . בעלי מומין שאין בהן ממש כמו שקל מוליא ושדא בנצא גבשושית (לעיל בבא בתרא דף נד.): אפילו למאן דאמר מברחת קני . יש מפרשים היינו גבי ההוא מעשה דאימיה דרב שמואל בר אבא מאקרוקנא בפרק החובל (ב"ק דף פח.) ולאו מלתא היא דהתם בחיי בעלה כתבה נכסי מלוג שלה לבנה לזכות בהן אחר מיתת בעלה והכי מפרשינן לה אפי' לרבנן דפליגי ארשב"ג בכתובות בפרק האשה שנפלו לה נכסים (דף עט.) ואמרי רצה משחק בה ומעכב המתנה לעצמו וקנה הכל ולעיל פרישית לה: הני מילי . דאמרי רבנן רצה משחק בה וקנה היכא דיהבא סתמא ולא גליא דעתה דמשום אינסובי הוא ולא נודע שלהבריח מתכוונת: אבל הכא גליא דעתה דמשום אינסובי . מברחת מבעלה ולדעת כן שיחזרו לה אחר גירושין והרי אינסיבא ואיגרשא הכא מודו רבנן דלא קני אלא יחזרו לה נכסים כדאמרינן נמי התם עד שתכתוב מהיום ולכשארצה דכיון דגליא דעתה כמאן דכתבה ליה הכי דמי: אימיה דרמי בר חמא כו' . ומסקנא אחרון קנה משום דהדרא בה מראשון ובפרק מי שהיה נשוי בכתובות (דף צד:) איכא מעשה אחריני אימיה דרמי בר חמא בצפרא כתבתינהו לנכסי לרמי בר חמא לאורתא כתבתינהו לרב עוקבא אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת אוקמיה בנכסי אתא רב עוקבא בר חמא לקמיה דרב נחמן אוקמיה בנכסי ומסקנא שודא דדייני ולהקדמה לא חיישינן הואיל וביום אחד נכתבו מיהו ההוא מיבעיא לן לאוקמה במתנת בריא והא דהכא בשכיב מרע ובשכיב מרע לא שנא ביום אחד לא שנא בשני ימים אחרון קני דהא הדר ביה מקמיה: והא מתה . דבשלמא אם לא מתה תנן לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה וכמו שחזרה מן הראשון כשנתנה לשני תחזור בה מן השני נמי אם תרצה אבל עתה שמתה תתקיים מתנה ראשונה ויקנה ראשון שהרי היא נתנה במתנת שכ"מ ודבריה ככתובין וכמסורין כשמתה ולא אמרינן דייתיקי מבטלת דייתיקי והכי סבירא ליה: כל שאילו עמד כו' . וזאת האשה מאחר שאם עמדה היתה חוזרת הועילה חזרתה מן הראשון אע"פ שמתה וקנה שני וכן הלכה: אימור דאמר שמואל לעצמו . היכא דחזר בו החולה ושייר לעצמו ולא נתנה לאחרים הויא חזרתו חזרה אע"ג דמית אבל הכא דחזר בו מראשון ונתן לאחר שמא לאו חזרה גמורה היא: מלוגא דשטרי . כרך של שטרות אי נמי נרתק מלא שטרות: הני לעמרם בני . כגון שקנו מידה אי נמי בלא קנין וכגון דלא שיירה מידי: והא לא משך . רב עמרם האי מלוגא דשטרי בחייה: השתא אמרי . כולי עלמא שאחי שנתת לו מתנה הוי צורבא מרבנן: הכי אמר שמואל כל שאילו עומד חוזר כו' . ובתרא קני: פיסקתא. כמו פיסקא חתיכת קרקע:
Comments from Tosafot - Bava Batra 151a
איבעיא להו ספר תורה מאי. ואם תאמר מאי קמיבעיא ליה על כרחך הוא בכלל נכסים שאין להם אחריות דנקנין במשיכה או נכסים שיש להם אחריות שנקנין בכסף בשטר בחזקה דמי נפיק מביניא ואומר ר"י דאע"ג דהוי לענין קנייה כנכסים שאין להם אחריות מ"מ לאו הוי בכלל נכסים לפי שאינו יכול למכרו אלא ללמוד תורה ולישא אשה כדאמר בפרק בתרא דמגילה (דף כז.). מ"ר: אפילו למאן דאמר מברחת קנה כו'. צריך לומר דמיירי במקצת נכסים דאי בכל נכסים פשיטא דלא קנה כדמוכח בפרק האשה שנפלו (כתובות דף עט.) דלא פליגי אלא במקצת נכסים אבל בכל נכסים לא פליגי: גליא דעתה דמשום אינסובי הוא והא אינסיבא ואיתגרשה. וכן גורס ר"ח ואינו נראה לר"י דהא משמע דהוי טעמא משום דמיגרשא אבל אם היתה תחת בעלה קנה ואילו בפ' האשה שנפלו (שם וע"ש) משמע דאפי' כשהיא תחת בעלה לא קננהו לוקח דפריך התם וכי מאחר דלא קננהו לוקח ליקנינהו בעל ומשני תקנתא דרבנן שעשאוהו כגון שמכרתם מיהו י"ל דמכל מקום נהי דלא קני בעל ולוקח מכל מקום ברשות המקבל מתנה הם עד שתתגרש. מ"ר:
Bava Batra 151a - Mishnah translated into english
A scribe may write a deed of sale for the seller of property at the seller’s request, even if the buyer is not with him when he presents his request, as the deed obligates only the seller. In this case, once this one, the buyer, has taken possession of the land, the deed is acquired, wherever it is. And this is as it is stated in the mishna that we learned (Kiddushin 26a): Property that does not serve as a guarantee can be acquired together with the property that serves as a guarantee by means of money, by means of a deed, or by taking possession of it. One can learn from this that a deed is included in the term: Property that does not serve as a guarantee.
An animal is called property, as we learned in a mishna (Shekalim 12a): In a case of one who consecrated his property, and on the property there were animals fit to be sacrificed upon the altar, male animals are sacrificed as burnt-offerings, and female animals are sold for the purpose of being sacrificed as peace-offerings. Birds are called property, as we learned in a mishna (Shekalim 12a): In a case of one who consecrated his property, and on the property there were items that were fit to be sacrificed upon the altar, e.g., wines, oils, and birds, Rabbi Eliezer says: They are sold for the needs of that kind of item, i.e., to individuals who will use them as such.
Phylacteries are called property, as we learned in a mishna (Arakhin 23b): With regard to one who consecrates his property, the value of his phylacteries is assessed for him and he redeems them by paying their value to the Temple treasury. A dilemma was raised before the Sages: With regard to a Torah scroll, what is the halakha? Is it considered property or not? Does one say that since it is not sold, as it is prohibited to sell a Torah scroll, it is therefore not considered property? Or perhaps one says that since it may be sold in order to enable one to study Torah or to marry a woman, it is considered property. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
§ The Gemara presents a mnemonic for the series of incidents stated below: Zutra, the mother, of Amram, from two sisters, Rav Tovi, and Rav Dimi and Rav Yosef.
The mother of Rav Zutra bar Toviyya wrote a deed granting her property to Rav Zutra bar Toviyya, explaining that she was doing so because she wanted to get married to Rav Zevid, and she did not want him to acquire her property. She married Rav Zevid, and he divorced her. She came before Rav Beivai bar Abaye to claim her property from her son. Rav Beivai said: She transferred her property because she wanted to get married, and she married. Since her intentions were fulfilled, even though she subsequently was divorced, the gift is a valid gift.
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Beivai: Is it because you come from a line of truncated [mula’ei] people, from the house of the High Priest Eli, whose descendants were condemned to premature death (see I Samuel 2:31), that you say truncated [mulyata] and unsound matters? Even according to the one who says that the deed of a woman who shelters her property from her intended husband effects acquisition, and the woman cannot reclaim the property, this matter applies where she did not reveal her intentions in transferring ownership of her property. But here, she revealed her intentions that she transferred the property because she wanted to marry; and she married, but was divorced. Therefore, since she is no longer married, she can reclaim the property.
The mother of Rami bar Ḥama wrote a deed in the evening granting her property to Rami bar Ḥama. In the morning of the following day, she wrote a deed granting her property to his brother, Rav Ukva bar Ḥama. Rami bar Ḥama came before Rav Sheshet, who established him as the owner of the property, as the deed transferring the property to him preceded the gift to his brother. Rav Ukva bar Ḥama came before Rav Naḥman, who established him as the owner of the property.
Rav Sheshet came before Rav Naḥman and said to him: What is the reason that the Master established Rav Ukva bar Ḥama as the owner of the property? If it is because she retracted her gift, but didn’t she die? Since the gift of a person on his deathbed is considered valid, Rami bar Ḥama already acquired the property in the evening. Rav Naḥman said to Rav Sheshet: This is what Shmuel says: With regard to the gift of a person on his deathbed, in any case where he could retract his gift if he were to recover, i.e., if he transferred ownership of all of his property, even if he does not recover, he can retract his gift.
Rav Sheshet responded: Say that Shmuel said that he can retract his gift if he wants to retain the property for himself, but if he wants to retract his gift in order to give it to another, did he also say that he can do so? Rav Naḥman said to Rav Sheshet: Shmuel explicitly said that he can retract his gift both in order to retain the property for himself and to grant it to another.
The mother of Rav Amram the Pious had a bundle [meloga] of promissory notes. When she was dying, she said: Let these promissory notes be for Amram, my son. His brothers came before Rav Naḥman. They said to Rav Naḥman: But Rav Amram did not pull the bundle of documents, and since an act of acquisition was not performed he did not acquire them. Rav Naḥman said to them: An act of acquisition was not required, because the statement of a person on his deathbed is considered as written and as though the documents were delivered to the recipient.
The sister of Rav Tovi bar Rav Mattana wrote a deed in the morning granting her property to Rav Tovi bar Rav Mattana. In the evening another brother, Rav Aḥadvoi bar Rav Mattana, came and cried to her. Rav Aḥadvoi said to her: Now people will say that you gave your property to Rav Tovi because this Master, Rav Tovi, is a Torah scholar, and that Master, Rav Aḥadvoi, is not a Torah scholar. She wrote a deed granting the property to him. Rav Tovi came before Rav Naḥman. Rav Naḥman said to Rav Tovi: This is what Shmuel says: With regard to the gift of a person on his deathbed, in any case where he could retract his gift if he were to recover, even if he does not recover, he can retract his gift, and therefore the property belongs to Rav Aḥadvoi.
The sister of Rav Dimi bar Yosef had a tract of land in an orchard. Whenever she was sick and thought that she was dying, she would transfer ownership of the orchard to Rav Dimi,
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli