Talmud BavliBava Batra 42a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 42a
Bava Batra 42a - Guemara
אינהו אפסידו אנפשייהו ומי אמר רב הכי והתנן המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים ע"י עדים גובה מנכסים בני חורין וכי תימא רב תנא הוא ופליג והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו מלוה על פה אינו גובה לא מן היורשים ולא מן הלקוחות מלוה אזביני קא רמית מלוה כי קא יזיף בצנעא קא יזיף כי היכי דלא ליתזלו נכסיה עליה זביני מאן דזבין ארעא בפרהסיא זבין כי היכי דליפוק לה קלא תנו רבנן אכלה האב שנה והבן שתים האב שתים והבן שנה האב שנה והבן שנה והלוקח שנה הרי זו חזקה למימרא דלוקח אית ליה קלא ורמינהי אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שתים בפני האב שתים ובפני הבן שנה בפני האב שנה ובפני הבן שנה ובפני לוקח שנה הרי זו חזקה ואי סלקא דעתך לוקח אית ליה קלא אין לך מחאה גדולה מזו אמר רב פפא כי תניא ההיא במוכר שדותיו סתם:
מתני׳ האומנין והשותפין והאריסין והאפוטרופין אין להם חזקה לא לאיש חזקה בנכסי אשתו ולא לאשה חזקה בנכסי בעלה ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן בנכסי האב במה דברים אמורים במחזיק אבל בנותן מתנה והאחין שחלקו והמחזיק בנכסי הגר נעל וגדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה:
Comments from Rashbam - Bava Batra 42a
אינהו אפסידו אנפשייהו . דשדו זוזייהו בכדי שהיה להם לחקור יפה אם מכר שום קרקע באחריות ולא עשו לפיכך הפסידו אבל גבי שלש לקוחות אין להפסיד המערער דכיון דליכא שטר במכירות הללו ולא יצא הקול ממילא לא היה לו לחקור דמימר אמר לפי שיראים להחזיק בקרקע שלי לא אכלוה כל אחד שלש שנים: ומי אמר רב הכי . דמכירת קרקע באחריות בעדים בלא שטר גובה הלוקח כשיטרפוה ממנו מנכסים משועבדים: בשטר . דסתם שטר לאחריות נכתב ואפילו לא נכתב קי"ל אחריות טעות סופר הוא וכמי שנכתב דמי: מנכסים משועבדים . מלקוחות וכגון שלא שבקו ליה ללוה בני חורין לגבות המלוה מהם: ע"י עדים . כלומר בלא שטר: מנכסים בני חורין . וכגון שמודה שלא פרעו דהא קי"ל המלוה חבירו בעדים אין צריך לפרעו בעדים אבל ממשועבדין לא יגבה דעדים בלא שטר לית להו קלא ולא אמרינן לקוחות אפסידו אנפשייהו וקשיא לרב: מלוה על פה . היינו מלוה את חבירו בעדים: אינו גובה לא מן היורשין כו' . טעמא מפרש בשילהי מכילתין שיעבודא לאו דאורייתא ומיהו לא קי"ל הכי אלא כדמפרש התם הלכתא גובה מן היורשין ולא מן הלקוחות: יזיף איניש בצנעא . ומבקש שלא לפרסם הדבר כדי שאם יבא למכור קרקע לא יבינו העולם שהוא דחוק לפרוע מעות ולא יקחו ממנו ביוקר הלכך מאי הוה להו ללקוחות למיעבד: מאן דזבין בפרהסיא קזבין . כדי שיקפצו עליה לוקחין והלכך אפסידו לקוחות אנפשייהו שאם חקרו יפה היו שומעין בני אדם שמכר מוכר זה כבר קרקע באחריות: אכלה האב שנה . ומת ואכלה בנו אחריו שתים ולא מיחה המערער: הרי זו חזקה . שמצטרפין לשלש שנים דיורש כרעיה דאבוה הוא ולא מצי מערער למטען משום דלא אחזיק כל אחד שלש שנים לא מחיתי שהרי הכל יודעים שדרך הבן לירש את האב: ולוקח שנה . שמכרה לו הבן בשטר: למימרא דלוקח . מיורש אית ליה קלא: אית ליה קלא . והיה לו למערער למחות ומשום דלא מיחה הויא חזקה: ורמינהי כו' . ולרב לא פריך לעיל דרב בלוקח מלוקח מיירי הלכך אלימא ליה טפי למיפרך ממאי דדמי ליה: אכלה . המחזיק: בפני האב . שהיתה שלו שנה שאומר שלקחה מן האב: ובפני הבן . לאחר מות האב: ובפני הלוקח . שלקחה מן הבן ויש לו שטר: הרי זו חזקה . ולא מצי מפיק ליה לוקח דבן מידיה דמחזיק משום דקטעין מחזיק שטר היה לי מן האב ונזהרתי בו בשמירתו שלש שנים ועכשיו אבד הימני שלא חששתי לשמרו אחר שהחזקתי שלש שנים בלא מחאה שלא ידעתי מלקיחתך מן הבן לסוף שתי שנים דלוקח מבן לית ליה קלא ולא הויא מחאה: אין לך מחאה גדולה מזו . שמכרה הבן לסוף שתי שנים ללוקח זה והיה למחזיק להזהר בשטרו כל הימים עד דמרע ליה לשטרא דהאי לוקח אבל בשלש שנים אחר השטר אין די ומפקינן מידא דמחזיק אם לא נזהר בשטרו כדאמרינן בפירקין לעיל (בבא בתרא דף לא.) אבל שית אין לך מחאה גדולה מזו: אמר רב פפא . לעולם אימא לך דלוקח אית ליה קלא והכא אמאי לא חשבי מחאה לקיחת הלוקח מן הבן משום דמכר לו הבן כל שדותיו סתם אותן שהיו של אביו וטוען הלוקח שגם זה השדה קניתי בכלל קרקעות כולן דאמרינן ליה כל שדותיו מכר לך חוץ מזו אבל אם מכר זה השדה בפני עצמו בטלה חזקתו של מחזיק דאין לך מחאה גדולה מזו ויש מפרשים במוכר כל שדותיו ומכר לו בפירוש גם זו עמהן ולאו מילתא היא דסתם משמע שלא פירש: מתגי' האומנין . בעלי אומנות שמוליכין להם בביתם לתקן כלים כגון צבעין או כובסין או חייטין או סורקי בגדים שטוענין לקוח הוא בידי: שותפין . שלקחו קרקע בשותפות והחזיק אחד בחלק חבירו ואכל כל הפירות שלש שנים אינה חזקה שכן דרך שותפין לאכול זה פירות שלש שנים או ארבע שנים ואח"כ יאכל זה כמו כן ובסדר משנת רבינו גרשום הכי גרסי' השותפין והאפוטרופין והאריסין אבל אומנין לא קתני והכי הוה מסקנא בגמרא דכולי עלמא יש שותף שאין לו חזקה וכיון דשותף אין לו חזקה כל שכן אומן כדמפרש בגמ': והאריסין . שיורדין לתקן הקרקע למחצה לשליש ולרביע אם טוען שני חזקה החזקתי בקרקע ואכלתי הפירות אינה חזקה שיכול לומר המערער לאריסות הורדתיו ודמי הפירות היה משלם לי או זקפתים עליו במלוה אי נמי מנהג אריסים לעבוד קרקע עשר שנים וחמש שנים אוכלין הבעלים כל הפירות של כל השדה ואחר כך אוכלין אריסים חמש שנים כנגדן: אין להם חזקה . ולא בחזקת שלש שנים מיירי דסתם אומן לא שייך אלא במטלטלין וחזקת שלש שנים לא נאמרה אלא במקרקעי אבל במטלטלי מי שהוא מוחזק בשל חבירו אפילו שעה אחת שאנו רואים שיוצאים מתחת ידו אע"פ שיש לחבירו עדים שהיה שלו נאמן זה המוחזק לומר לקוח הוא בידי דסתם לוקח מטלטלין מחבירו בלא עדים הוא קונה ובלא שטר חוץ מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי דאינו נאמן כדקי"ל במסכת שבועות (דף מו:) וה"נ גבי אומנין אפילו דבר שאינו עשוי להשאיל ולהשכיר ועשוי לשלחו לאומן כדי לתקנו אין לו חזקה לטעון לקוח בידי מאחר שיש עדים לאידך שהיה שלו וטוען שלחתיו לך לתקנו: לא לאיש . שאוכל פירות נכסי מלוג של אשתו חזקה בנכסי אשתו דאורחיה דבעל למיכל פירי ואם יגרשנה תטול נכסי מלוג שלה ובגמרא פריך פשיטא: בנכסי בעלה . אם אכלה פירות של שדה בעלה ג' שנים אינה יכולה לטעון לקוח הוא בידי דכיון דמזונות אשה על בעלה שביק לה למיכל פירי ובגמ' פריך פשיטא: ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן כו' . דומיא דאפוטרופין נינהו זה בנכסיו של זה: בד"א . כל החזקות הללו דאינו חזקה וגם יש מהן דהויין חזקה וצריך ג' שנים: במחזיק . כדמפרש בגמ' בחזקה שיש עמה טענה ומחלוקת שחבירו מערער עליו: אבל בנותן מתנה . בפנינו ומודה לו שילך ויחזיק בה וקי"ל דקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה ובההיא חזקה שהיא במקום קנין לקנות קרקע כיון דנעל וגדר כו' הויא חזקה לקנות: שחלקו . ורוצה כל אחד לזכות בשלו שלא יוכלו לחזור זה בזה: בנכסי הגר . שאין לו יורשין וכל הקודם להחזיק בנכסיו זכה: נעל . עשה דלת: וגדר . או גדר חומה: ופרץ . פירצה כדי שיכנס בה: כל שהוא . בגמ' מפרש: הרי זו חזקה . לבלתי חזור זה בזה כיון דברשות חבירו החזיק:
Comments from Tosafot - Bava Batra 42a
מלוה על פה אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות. לא איצטריך אלא משום יורשין דלקוחות תנינא בהדיא וקסבר שעבודא לאו דאורייתא ומלוה בשטר שהוא גובה היינו שלא תנעול דלת בפני לוין ומכר נמי משום תקנת השוק ואע"ג דביורשין לא שייך לחלק בין מלוה על פה למלוה בשטר מ"מ כל היכא דגבי לקוחות חיישינן משום נעילת דלת כמו מלוה בשטר או מלוה הכתובה בתורה למ"ד (קדושין כט:) ככתובה בשטר דמי או כשעמד בדין או עשה עבדו אפותיקי גבי נמי מיתמי אבל מלוה על פה כיון דלא חשש לעשות שטר לגבות מלקוחות כי לא גבי נמי מיתמי ליכא נעילת דלת והא דאמרי' בפ"ק דבבא קמא (דף יא:) גבי הלכה גובין מן העבדים אמר רב נחמן לעולא אמר ר"א אפילו מיתמי לא מיניה מיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה שם מפורש: בפני האב שנה כו'. והא דאמרינן בפרק שני דכתובות (דף יז: ושם ד"ה ואחת) אמר רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל לא כמו שיש מפרש שם דיתום אפילו גדול במילי דאבוה קטן הוא ואין מועלת חזקה לגביה אפילו שהיה גדול כשמת אביו דהא הכא אמר בהדיא דהוי חזקה כשאכל בפני הבן והאב שני חזקה אלא דוקא שהיה קטן כשמת אביו אינה חזקה אע"פ שאחרי כן הגדיל. ר"י: ואי סלקא דעתך לוקח אית ליה קלא אין לך מחאה גדולה מזו. אור"י דהוי מצי לשנויי כאן בשטר כאן בלא שטר דאין מצטרפין אלא בשטר כדאמרינן לעיל אלא שמא דעדיפא מיניה קא משני:
Bava Batra 42a - Mishnah translated into english
they caused their own loss by not investigating whether there was a lien on the property that they intended to buy.
The Gemara asks: And did Rav, in fact, say this, that one can collect sold property by means of witnesses alone? But didn’t we learn in a mishna (175a): One who lends money to another with a promissory note collects his debt from liened property that had been sold after the loan, if the debtor has no other property; but if one lent by means of witnesses without a promissory note, he collects his debt only from unsold property?
And if you would say that Rav is a tanna, and as such has the authority to dispute the determination in the mishna, but didn’t Rav himself and Shmuel both say: One who is owed a debt due to a loan by oral contract does not collect liened property, not from the heirs of the debtor nor from the buyers, despite the fact that there are witnesses?
The Gemara answers: Are you raising a contradiction from a case of a loan to a case of a sale? They are not comparable. In the case of a loan, when one borrows money he borrows discreetly, in order that his property not be devalued, as people will pay less for his property if they know that he is pressed for capital. Since a loan is issued discreetly, the presumption is that the buyers were unaware of the loan. Therefore, the creditor does not collect from sold property. By contrast, in the case of a sale, one who sells land sells it in public in order that publicity be generated with regard to it. Therefore, the cases of loans and sales are not comparable.
The Gemara continues the discussion of the establishment of the presumption of ownership by successive possessors. The Sages taught: If the father worked and profited from the land for one year and the son who inherited it from him worked and profited from it for two years, or if the father worked and profited from the land for two years and the son worked and profited from it for one year, or if the father worked and profited from the land for one year and the son worked and profited from it for one year, and the buyer, who purchased it from the son, worked and profited from it for one year, this is sufficient to establish the presumption of ownership.
The Gemara asks: Is this to say that with regard to a buyer, the transaction generates publicity? And one can raise a contradiction from a baraita (Tosefta 2:8): If one worked and profited from the land in the presence of the father, the prior owner, for one year, and in the presence of the son, who then inherited it from the father, for two years; or in the presence of the father for two years and in the presence of the son for one year; or in the presence of the father for one year and in the presence of the son for one year and in the presence of the buyer, who purchased it from the son, for one year; this is sufficient to establish the presumption of ownership. And if it enters your mind that with regard to a buyer, the transaction generates publicity, there is no greater protest than this. By selling his land to someone else, the son of the prior owner is clearly stating that it does not belong to the possessor.
Rav Pappa said: That is not a contradiction, as when that baraita is taught, it is taught with regard to one who sells his fields without specification. The son of the prior owner sold his fields without clarifying which fields he was selling. Since he did not specify the field from which the possessor is profiting, the possessor had no reason to assume that this field was being sold and that he needed to hold on to his deed, and he establishes the presumption of ownership despite the sale. In a case where the son of the prior owner stated explicitly that he was selling the field in question, the sale would serve as his protest.
MISHNA: Craftsmen who are in possession of items that they are repairing, and partners, and sharecroppers, and stewards [veha’apotropin] do not have the ability to establish the presumption of ownership with regard to property in their possession, as their possession is not indicative of ownership. Similarly, a man does not have the ability to establish the presumption of ownership with regard to his wife’s property, and a wife does not have the ability to establish the presumption of ownership with regard to her husband’s property. And a father similarly does not have the ability to establish the presumption of ownership with regard to a son’s property, and a son does not have the ability to establish the presumption of ownership with regard to a father’s property. A husband and wife, or son and father, use each other’s property freely. Possession is therefore not indicative of ownership.
The mishna continues: In what case is this statement, that one establishes the presumption of ownership after profiting from the property for a certain duration, with the exception of the above people, said? It is said in a case of one who has mere possession of the property, which does, in some cases, serve as proof of ownership. But in a case where another person gives one a gift, or there are brothers who divided their inheritance, or there is one who takes possession of the property of a convert who died without heirs and his property is now ownerless, as soon as one locked the door of the property, or fenced it or breached its fence even a bit, this is considered taking possession of the property, and it effects acquisition.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.