Daily Daf / Daf yomi Sanhedrin 67a / 67b

סימנא בעלמא . ובתחילת שום דבר הכתוב מדבר דתחלת חלול מיהא הוה: מתני' המסית זה הדיוט . מסית דחשבינן ליה בנסקלין זה הדיוט שהסית אבל נביא שהסית אינו בסקילה אלא בחנק כדמפרש בגמרא: המסית את ההדיוט . הוא דבסקילה אבל מסית את הרבים כגון עיר הנדחת בחנק כדמפרש בגמרא והא ליכא למידק אבל מסית את הנביא בחנק דלא מצינו חלוק בין מסית את הנביא למסית את ההדיוט אבל מצינו חלוק בין נביא שהסית להדיוט שהסית דהדיוט שהסית כתיב (דברים יג) וסקלתו באבנים ובנביא כתיב (שם) והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת ומיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק: אמר לשנים . יחד הן עצמן נעשו עדים ואין צריכין להתרות בו כשאר חייבי מיתות אלא מביאין אותו לבית דין דכתיב (שם) לא תחמול ולא תכסה עליו: אמר לאחד הוא אומר יש לי חברים רוצים בכך . הניסת צריך להשיבו יש לי חברים רוצים בכך בא ואמור לי בפניהם: ואם היה המסית ערום ואינו יכול לדבר בפניהם . כלומר אומר איני יכול לפרסם הדבר מפני יראת ב"ד: מכמינין לו . דמתרגמינן וארב לו וכמן ליה (דברים יט) מעמידין ליה מארבין אחורי הגדר לשמוע דבריו: ביחוד . כלומר אין איש עכשיו עמנו ויכול אתה לומר מה שאמרת לי: האומר אעבוד וכו' . באחת מכל הלשונות הללו הוי מסית וחייב: גמ' הא נביא . אם מסית זה נביא שהיה מתנבא בשם הקב"ה לעבוד עבודת כוכבים: טעמא . דמסית את ההדיוט כלומר את היחיד הא אם מסית את הרבים כגון אנשי עיר הנדחת לאו בסקילה הוא אלא בחנק דהא ליכא למידק דהא דקתני והמסית את ההדיוט למעוטי מסית את הנביא קאמר דלא אשכחן תנא דמפליג בין מסית את הנביא למסית את ההדיוט אבל בין נביא המסית להדיוט המסית אשכחן חלוק כדמפרש ואזיל: טעמא דר"ש ורבנן מפרש באלו הן הנחנקין: מדיחי עיר הנדחת שנו . במשנתנו זאת ואשמועינן סיפא דמדיח דרישא במדיח עיר הנדחת קאמר וה"ק המדיח דתנן לעיל (סנהדרין דף נג.) בהדי נסקלין זה האומר לרבים נלך ונעבוד עבודת כוכבים: רבינא אמר גרס ולא גרסי' אמר רבינא דאיהו ורב פפא לא פליגי אלא מר מתרץ חדא ומר מתרץ חדא ולא פליגי דהא בתרי מילי אוקימנא לרישא כר"ש ואתו הנך אמוראי לתרוצה כרבנן והכי פירושה רבינא תרצה לחדא ואמר רישא נמי רבנן והמסית את ההדיוט לאו למעוטי מסית את הרבים אתא אלא תרוייהו תנא להו תנא רישא מסית את היחיד והדר תנא סיפא המדיח זה האומר לרבים נלך ונעבוד עבודת כוכבים: ולא זו אף זו קתני . כלומר אי קשיא לך ליתני מסית את הרבים ולא ליתני מסית את היחיד דהא פשיטא דכולהו מודו בה דבסקילה אורחא לתנא למתני הכי תנא מילתא ברישא דפשיטא ליה והדר תנא רבותא ולא זו דמסית יחיד בלבד בסקילה אלא אף זו דמסית רבים בסקילה ודלא כר' שמעון ורב פפא אתא אף לתרוצי לדקתני המסית זה הדיוט לאו למעוטי נביא המסית קתני אלא כל המסיתים קרי הדיוטות משום הכמנה כלומר מסית הדיוט ושוטה הוא ומדת הקלין נוהג בו שמקילין בחייו שכל חייבי מיתות צריכין התראה וזה נהרג בהכמנה: בבית הפנימי . בחדרי חדרים לפי שהוא ירא לדבר בגלוי: הן רואין אותו . לאור הנר שעמו דאי לא מצי חזו ליה לא מצי מסהדי עליה לחיוביה קטלא ואף על גב דשמעי קליה דמצי למימר לא הואי אנא: ושומעין קולו . שהוא אומר דברי הסתה: [הוספה מחסרונות הש"ס: בן סטדא . בעל אמו סטדא שמו: סטת דא . על שם שזינתא קרי לה הכי:] מתני' המדיח זה האומר וכו' . בגמרא מוקים לה במדיח עיר הנדחת: העושה מעשה . ממש בסקילה: ולא האוחז את העינים . מראה לבריות כאילו הוא עושה ואינו עושה כלום: שנים מלקטין קשואין . במכשפות לפנינו אחד מהן לוקט וחייב וחברו לוקט ופטור: העושה מעשה . שהיתה כאן שדה קשואין ולקטה ממש בכשפים חייב: האוחז את העינים . מראה לנו כאילו התקבצו כולם במקום אחד והקשואין לא זזין ממקומן פטור: גמ' מכשפה אחד האיש ואחד האשה . דהא גבי אוב וידעוני דמכשפים הם לא חלק בין איש לאשה דכתיב (ויקרא כ) איש או אשה: לא תחיה כל נשמה . בשבע אומות כתיב: מה להלן בסייף . דכתיב בסיחון ועוג ויכהו ישראל לפי חרב (במדבר כא): מה להלן . בסיני: בסקילה . דכתיב (שמות יט) כי סקול יסקל או ירה יירה: שריבה בהן הכתוב מיתות הרבה . ומצינו בסיני שנבחרה בהן סקילה:

רבינא אמר כו' . פי' הקונטרס ול"ג אמר רבינא דאיהו ורב פפא לא פליגי ואין זו שיטת הש"ס ור"ת מפרש דרבינא משני כולה מתני' דהמסית זה הדיוט דמשמע הדיוט ולא נביא נמי זו אף זו קתני דתנן בסיפא המסית את ההדיוט דמשמע כל מי שמסית אפילו נביא ורב פפא הא לא מסתבר לי' דמשום דקתני המסית את ההדיוט דאתא למימר אפילו נביא:

מיתה אחת . כל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא סייף: סמכו ענין לו . סמך ענין המכשף לשוכב עם בהמה ענין פרשה: שוכב עם בהמה בסקילה . הא ילפינן לה בהאי פרקין מדמיהם בם דכתיב בם בפרשת קדושים תהיו וגמרי' לה מאוב וידעוני דכתיב בהו באבן ירגמו אותם דמיהם בם (ויקרא כ): רבי יהודה . לא דריש סמוכין: נוציא . את זה מדין מיתות קלות לסקילה החמורה מכולן: אלא . מכלל ופרט את למד בסקילה: בכלל . כל המכשפים היו וכבר חייב בהן הכתוב מיתה כדכתיב לא תחיה למה יצאו להזכירן בעצמן ולכתוב בהן סקילה להקיש להם את הכלל וזו מדה בתורה כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל וכו': שני כתובין . הוה ליה למכתב חד או אוב או ידעוני ולשתוק: עדא אמרה . כמו הדא אמרה זאת אומרת: קסבר ר' יהודה וכו' . ובכל דוכתי דאמר אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר ר' יהודה היא ומהכא ילפינן: כשפים . נוטריקון כחש פמליא של מעלה שעל מי שנגזר לחיות ממיתין: אפילו כשפים . אין בהן כח לפני גזרתו שאין כח מלבדו: מתותי כרעיה . לעשות לו מכשפות: אם מסתייע . מילתיך אם את מצלחת לעשות לי מכשפות עשי: אין עוד מלבדו כתיב . ואם המקום חפץ בי לא תוכלי להרע ואם תוכלי מאתו יצא ואני מקבלן: דנפיש זכותיה . ומסרי נפשיה משמיא לאצולי': בלטיהם . כמו (שופטים ד) ותבא (בלט) בסתר: זה מעשה שדים . שנסתרים ואינן נראין כל מקום שנאמר בלטיהם היו החרטומין עושין בלחשיהם ע"י שדים: בלהטיהם אלו מעשה כשפים . שאינו עושה על ידי שדים אלא מעצמו: להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים . ומתהפכת מאליה ודומה לכשפים (ולא) ע"י שדים היתה מתהפכת אלא מאליה וקרי ליה להט: דקפיד אמנא שד . מי שמקפיד על הכלי שאינו יכול לעשות דבר בלא כלי הראוי לאותו דבר כגון שרי בוהן שצריכין סכין שקתו שחור ושרי כוס שצריכין כוס של זכוכית: דלא קפיד אמנא . שבכל כלי היה עושה: כהלכות שבת . דמלאכות בסקילה ושבות פטור אבל אסור וצידת צבי וצפור שנכנסת לו תחת כנפיו יושב ומשמרו עד שתחשך ומפיס מורסא להוציא ממנה לחה הכי איתא בפרק רבי אליעזר דאורג (דף קז.) וכן צד נחש במתעסק בו שלא ינשכו אותו מותר לכתחילה הכא נמי העושה מעשה ממש בסקילה: האוחז את העינים . מראה כאילו עושה ואינו עושה כלום פטור אבל אסור: עסקי בהלכות יצירה . וממילא אברו להו עגלא תילתא על ידי שהיו מצרפים אותיות השם שבהם נברא העולם ואין כאן משום מכשפות דמעשה הקב"ה הן ע"י שם קדושה שלו הוא: אבוה דקרנא . מכשף היה: מנפץ . חוטמו בכח מוקיי"ר בלע"ז: ושדי כריכי דשיראי מנחיריו . משליך חתיכות של מעילים: אצבע אלהים היא . מכה זו של כנים לא על ידי מכשפות באה אלא על פי הקב"ה דאין לחרטומים יכולת בה: לא מצי ברי . אין יכול לברוא אפילו בריה גדולה אלא כשהשד צריך לבריות גדולות הוא מאסף ומביא מן ההפקר: האי מיכניף ליה . בריות גדולות נוחים לקבצם ונאספים יחד אליו אבל בריה קטנה אינה נאספת שאין בה כח לבא ממקום רחוק: הכי גרסינן אמר לו רב לרבי חייא . ולא גרסינן איני: טייעא . סוחר ערבי: שקל ספסירא וגיידיה לגמליה . נטל חרב וחתך גמל לאברים גיידיה כמו ראוהו מגוייד דבפרק בתרא דיבמות (דף קכ:): וטרף ליה בטבלא וקם . קשקש לו בזוג אסקד"א בלע"ז ועמד לו על רגליו: אמר לו . רבי חייא לרב: לבתר הכי דם ופרתא מי הוה . אחר שעמד הגמל כלום נמצאת שם לכלוך מן הדם והפרש: ההוא אחיזת עינים הוה . ולא מגוייד הוא שאינו יכול להחיות המת: פשר . נמס המכשפות. כל מילי מכשפות נבדקין על מים חיים ונמוחין: קם גמלא דסקוניתא . נעשה החמור דף של גשר שעשו תחלה את הדף חמור. גמלא גשר. סקוניתא מין עץ הוא: איכא דזבין מידעם הכא וכו' . כלומר יש לוקח בעיר הזאת שמוחזקת בכשפים שום סחורה ואינו בודקה על המים: ינאי איקלא לההיא אושפיזא . ולא גרסינן רבי ינאי דלאו איניש מעליא הוא שעשה כשפים: שתיתא . קמח טרוף במים: חזייה דמרחשן שפוותה . ראה ינאי האשה המביאה לו המשקה שהיו שפתיה נעות הכיר שכשפנית היא: שדא פורתא . מן המשקה לארץ ונעשו עקרבים: אנא שתאי מדידכו . לא גלה להם הדבר שהבין בדבר והראה עצמו כאילו שתה: הואי חמרא . האשה נעשית חמור: רכבה . ינאי וסליק בשוקא: פשרא לה . מיחת את הכשפים וחזרה לקדמותה: הצפרדע . אחת משמע: השריצה . ממעיה ויצאו ולדות: מדברותיך . מנע מדבריך ופנה להלכות נגעים ואהלות שהן חמורים ובהם אתה מחודד ולא בהגדה: שרקה להם . ושמעו קולה כל הצפרדעים שבעולם והם באו:

וכי מפני שסמכו . מהכא דייק בריש יבמות (דף ד. ושם) דר' יהודה לא דריש סמוכין בעלמא וא"ת שאני הכא דלא דריש משום דאיכא ג"ש דמפקא מסמוכין כדדריש רבי יוסי הגלילי דדריש לא תחיה מלא תחיה כל נשמה דבסייף תדע דאטו רבי עקיבא דיליף מלא תחיה דבסקילה מי נימא דלא ס"ל כרבנן דדרשינן סמוכין אלא ע"כ משום דאיכא ג"ש דלא תחיה כל נשמה דמפקא מסמוכין וי"ל דדייק מלישנא דרבי יהודה דאמר וכי מפני שסמכו משמע דבשום מקום לא דרשינן: