Talmud BavliBava Batra 105a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 105a
Bava Batra 105a - Guemara
בטל מדה בחבל הן חסר הן יתר דברי בן ננס:
גמ׳ אמר רבי אבא בר ממל אמר רב חולקין עליו חביריו על בן ננס מאי קא משמע לן תנינא מעשה בציפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהובים לשנה דינר זהב לחדש ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני רבי יוסי ואמרו יחלוקו את חדש העיבור אי מהתם הוה אמינא התם הוא דאיכא למימר מיהדר קא הדר ביה ואיכא למימר פרושי קא מפרש אבל הכא דודאי קא הדר ביה אימא לא קא משמע לן אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי בן ננס אבל חכמים אומרים הלך אחר פחות שבלשונות זו ולא סבירא ליה והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה האחרונה כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה אלא זו וסבירא ליה ומי סבירא ליה והאמר שמואל בבא באמצע החדש עסקינן אבל בא בתחלת החדש כולו למשכיר בסוף החדש כולו לשוכר
Comments from Rashbam - Bava Batra 105a
ביטל מדה בחבל הן חסר הן יתר . ואם פיחת כל שהוא ינכה ואם הותיר כל שהוא יחזיר: דברי בן ננס . ופליגי רבנן עליה בגמרא: גמ' חולקין עליו חביריו . דלדידהו הוי ממון המוטל בספק וחולקים דמספקא להו אי אמרינן תפוס לשון ראשון או לשון אחרון כדמפרש לקמיה ממתני' דמרחץ ומיהו רב סבירא ליה כבן ננס כדלקמן בשמעתין אמרי בי רב איסתרא מאה מעי מאה מעי כו': תנינא . בבבא מציעא בפ' השואל: ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר כו' . דא"ל הכי מרחץ זה אני משכיר לך בי"ב זהובים לשנה דינר זהב לחדש ואותה שנה שנת עיבור היתה ואי תפסינן לשון ראשון נתעברה לשוכר ולא יתן אלא שנים עשר זהובים לשלשה עשר חדשים כדתנן התם המשכיר בית לחבירו לשנה נתעברה השנה נתעברה לשוכר ואי תפסינן לשון אחרון נתעברה למשכיר וחייב ליתן לו י"ג זהובים כדתנן נמי התם השכירו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר והכא בלשון ראשון השכיר לו בית לשנה ובלשון אחרון השכיר לו לחדשים והרי שתי הלשונות סותרין זה את זה: יחלוקו . יתן לו שכר חצי החדש דממון המוטל בספק חולקין דמספקא להו אי תפוס לשון ראשון או לשון אחרון: אי מהתם הוה אמינא . דאין חולקין עליו חביריו על בן ננס דהתם נמי מודי בן ננס דיחלוקו משום דאיכא למימר מיהדר קא הדר ביה מלשון ראשון ותפוס לשון אחרון ונתעברה למשכיר ואיכא למימר דלא הדר ביה מלשון הראשון ונתעברה לשוכר אלא פרושי קמפרש דאינו משכיר לו לשנה שלמה ויקבל שכירותו בסוף השנה כדין שכירות שאינה משתלמת אלא לבסוף אלא מדינר זהב לחדש הוא משכירה כדי שיטול הדינר בכל חדש וגם אם ירצה לחזור בו מלהשכירה לסוף חדש או לסוף שני חדשים יוכל להוציאו מביתו ואינו חייב להעמיד לו בית אחר הלכך כיון דאיכא למימר תפוס לשון אחרון דשמא חזר בו ואיכא למימר תפוס לשון ראשון דדלמא ליכא הכא לשון אחרון כלל אלא פירוש בעלמא לראשון הלכך יחלוקו: אבל הכא . במתניתין: דודאי הדר ביה . שלשון אחרון מכחיש את הראשון אימא לא פליגי רבנן עליה אלא תפוס לשון אחרון: קא משמע לן . רב דחלוקין עליו דהתם לא הוי טעמייהו אלא משום דמספקא להו אי תפסינן לשון אחרון או לשון ראשון דכיון דבתוך כדי דיבור אמר שתי הלשונות אין ידוע על איזה נתכוין יותר ולא משום דאיכא למימר דפרושי קמפרש דהא ודאי מכחיש לשון אחרון את הראשון: הלך אחר פחות שבלשונות . אחר אותו הלשון שמפחית כחו של לוקח דמספקא ליה אי תפוס לשון ראשון או אחרון ויד המוכר שהוא מוחזק בקרקע שלו על העליונה הלכך היכא דאמר ליה מדה בחבל והן חסר והן יתר חזינן אם הותיר כל שהוא להכי אמר מדה בחבל ויחזיר ואם פיחת כל שהוא להכי א"ל הן חסר הן יתר שהיה ירא שמא לא יהיה כאן בית כור שלם והגיעו: ומתמה גמרא זו ולא סבירא ליה . מדקאמר שמואל זו דברי בן ננס ולא קאמר חלוקין עליו חביריו על בן ננס כי היכי דאמר רב לעיל אלמא לא סבירא ליה כבן ננס דלא אזלינן אחר לשון אחרון אלא מספקא לן כרבנן: יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה . ואע"פ שמשך עשרים ותשע אינה משיכה דכוליה חד מקח הוא ועד דמשיך לכוליה לא קני מידי כדאמרינן בפ' הזהב (ב"מ דף מז.) דהיכא דמכר ליה חמור בפרה וטלה ומשך את הפרה ולא משך עדיין את הטלה שניהן יכולין לחזור משום דלא הוה משיכה מעלייתא: ראשון ראשון קנה . דכיון דאמר ליה סאה בסלע כל סאה וסאה הוה ליה חד מקח ומשיכת כל אחת קנאתה אלמא ס"ל לשמואל תפוס לשון אחרון כבן ננס: אלא זו וסבירא ליה . דאע"ג דקאמר זו דברי בן ננס לאו משום דלא ס"ל הכי אלא לאשמועינן דפליגי רבנן עליה אתא: ומי ס"ל . דתפסינן לשון אחרון: והאמר שמואל . עלה דההיא משנה דמרחץ דקתני יחלוקו את חדש העיבור בבא לב"ד באמצע החדש ואמר לו צא מביתי או תן לי שכר החדש הזה עסקינן וכי מספקא לן איזה לשון נתפס אמרינן העמד ממון על חזקתו ומה שדר בה כבר לא מפקינן מיניה דלמא לשון אחרון אית לן למתפס ומה שלא עבר מן החדש או יצא או יתן שכר דאמרינן העמד קרקע בחזקת בעליה אלמא לשמואל נמי מספקא ליה כרבנן והולך אחר המוחזק: כולו למשכיר . העמד קרקע בחזקת בעלים: בסוף החדש כולו לשוכר . העמד מעות על חזקתן ומדמוקי לה שמואל בבא באמצע חדש אלמא ס"ל הכי דאי לאו דס"ל הכי מאי דוחקיה לאוקמה הכי לוקמה בין בבא בתחלת חדש בין בבא בסוף חדש כרב וכרב נחמן דפליגי עליה דההיא משנה בפרק השואל אלא מדדחיק לאוקמי הכי היינו משום דס"ל הכי ופליג אדרב ואדרב נחמן דפליגי עליה ואתא איהו לתרוצי למימר הכי הלכתא:
Comments from Tosafot - Bava Batra 105a
ובא מעשה לפני רשב"ג ור' יוסי ואמרו יחלוקו כו'. משמע מהכא דמספקא ליה לרבי יוסי אי תפוס לשון ראשון או אחרון לשמואל דאוקי לה בבא באמצע החדש ובתמורה (דף כה: ושם) ובמרובה (ב"ק דף עג:) א"ר יוסי תמורת עולה תמורת שלמים דבריו קיימין והיינו תפוס שניהם ובנזיר בפ"ב (דף ט. ושם ד"ה אין) ובמנחות (דף קג: ושם) ובזבחים (דף ל. ושם) ובפסחים (דף נג:) אית ליה לר' יוסי בגמר דבריו אדם נתפס וי"ל דבכולהו לר' יוסי כאילו הוציא שניהן יחד ולהכי הויא הכא ספיקא שהרי סותר זה את זה ואי אפשר לומר כאן שדעתו על שניהן אבל בתמורה ובמרובה להכי קאמר ר' יוסי תפוס לשון שניהן דאין סותר זה את זה וההיא דנזיר ומנחות וזבחים ופסחים דמפרש דבריו קאמר דבגמר דבריו אדם נתפס: אבל בא בתחלת החדש כולו למשכיר. פירוש משום דהוי שוכר המוציא מחבירו עליו הראיה ואפילו הכי בסוף חדש כולו לשוכר משמע דאי תפס מוציא לא מפקינן מיניה וכן משמע בפ' שני דכתובות (דף כ. ושם) דתניא שנים החתומין על השטר ומתו ובאו שנים מן השוק ואמרו ידענו שכתב ידן הוא זה אבל אנוסים היו קטנים או פסולי עדות היו אם כתב ידן יוצא ממקום אחר אין נאמנין ופריך ומגבינן ביה תרי ותרי נינהו ומסיק רב נחמן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה והשתא לענין מאי קתני בברייתא דאין נאמנין כיון דמוקמינן ממונא אחזקתיה ופירש הקונטרס התם לענין דאי תפס מלוה לא מפקינן מיניה ותימה דאם כן המוציא מחבירו היינו כל דאלים גבר ומאי פריך בחזקת הבתים (לעיל בבא בתרא דף לה. ושם) מהמחליף פרה בחמור כו' עד זה אומר של אבותי וזה אומר כו' דאמר כל דאלים גבר ופירשנו דלאו מסומכוס קפריך דלית הלכתא כוותיה אלא מדסומכוס נשמע לרבנן דהיכא דליכא חזקה דמרא קמא דמודו רבנן לסומכוס דיחלוקו ומאי קשיא והא במחליף פרה בחמור אמרו רבנן דהמע"ה ואי תפס מוציא לא מפקינן מיניה כל שכן גבי זה אומר של אבותי דאין שום אחד מהן מוחזק דאמרינן כל דאלים גבר ויש לומר דמסתברא ליה במחליף פרה בחמור דאיכא חזקת מרא קמא ולא אמרי רבנן יחלוקו אלא המוציא מחבירו עליו הראיה כיון דאית ליה חזקה אבל היכא דאין מוחזק זה יותר היה לב"ד לומר להם שיחלוקו ולא להניחם לתפוס דאפילו רבנן מודו הכא לסומכוס אבל קשיא בפרק קמא דבבא מציעא (דף ו: ושם ד"ה פוטר) מסיק גבי ספק בכור דתקפו כהן מוציאין אותו מידו אלמא היכא דאמרינן המע"ה לא מהניא תפיסה ויש לומר דבשמעתין היינו טעמא דכי לא בא עד סוף החדש דאמרינן דאודויי הוא דאודי ליה לפיכך כולו לשוכר אבל בא באמצע החדש נראה דלא שייך כל כך אודויי אודי על חצי החדש ואי אודי [אודי על הכל ומש"ה] יחלוקו וההיא דפ"ב דכתובות (דף כ. ושם) מצי' למימר משום דקא טעין טענת ברי מהניא ליה תפיסה אבל בספק בכור לא בא הכהן אלא מכח ספק אי נמי להכי נפקא מינה דאין נאמנין דאי תפס המלוה קודם שנולד הספק לא מפקינן מיניה ובכתובות מפורש יותר:
Bava Batra 105a - Mishnah translated into english
the words: Measured precisely with a rope, nullify the words: More or less, since the principle is that in all cases, one should attend to the final expression; this is the statement of ben Nanas.
GEMARA: Rabbi Abba bar Memel says that Rav says: Ben Nanas’s colleagues disagree with him with regard to his ruling that one should attend to the final expression. The Gemara asks: What new halakha is Rav teaching us? Don’t we already learn that they disagree from a mishna (Bava Metzia 102a): There was once an incident in Tzippori involving one who rented a bathhouse from another, and it was stated that the rental fee would be twelve gold dinars [zehuvim] a year, one gold dinar per month, and the year was later intercalated, an extra month being added.
The incident came before Rabban Shimon ben Gamliel and before Rabbi Yosei for a decision as to whether the intercalated month is included in the words: Twelve gold dinars a year, or whether an additional payment must be made for that month, as the agreement stipulated: One gold dinar per month. And they said: The landlord and the tenant should divide the intercalated month between them, and so the tenant should pay only half a gold dinar for it. This indicates that these Sages ruled that the meaning of an agreement containing two contradictory expressions is in doubt, and therefore the parties divide the disputed amount between them. From here it follows that they disagree with the opinion of ben Nanas, who says that in such a case one should attend to the final expression.
The Gemara replies: If the Sages’ opinion was derived only from there, I would not know that they disagree with the opinion of ben Nanas in all cases, as I would say that it is only there that the Sages say that the parties divide the disputed sum between them. As it is possible to say that the landlord retracted his first statement and set the rental fee at one gold dinar per month, but it is also possible to say that he is explaining his earlier statement. That is to say, he did not mean to relate to the intercalated month; rather, he was clarifying that payment was to be made not with a lump sum at the end of the year, but in monthly installments. Since there is uncertainty with regard to his intention, the parties divide the contested sum between them. But here in the mishna, where the seller certainly retracted his first statement, one might say that the Sages do not disagree with ben Nanas. Therefore, the mishna teaches us that in all cases the Sages disagree with ben Nanas.
Similar to what was cited above in the name of Rav, Rav Yehuda says that Shmuel says: This is the statement of ben Nanas, who says with regard to a case of contradictory expressions that one should attend to the final expression; but the Sages say: Follow the least inclusive expression, the one that is the least advantageous to the buyer, in keeping with the principle that in a case of uncertainty, the burden of proof rests upon the claimant.
The Gemara asks: Did Shmuel mean to say that this is the statement of ben Nanas, but he, Shmuel, does not agree with him? But don’t Rav and Shmuel both say: If the seller said to the buyer: I am selling you a kor of grain, an amount equivalent to thirty se’a, for the sum of thirty sela, he can renege on the entire sale even while measuring out the last se’a. Since the seller stipulated that he was selling a full kor of grain, as long as he has not yet measured out the full amount, he may still renege, as the sale is not yet complete.
But if the seller said to the buyer: I am selling you a kor of grain for thirty sela, each se’a for a sela, the buyer acquires each se’a one by one as it is being measured out to him. Since the seller specified the price per sela, he has indicated that he is ready to sell each sela on its own. This seems to indicate that Shmuel maintains that in a case of contradictory expressions, one should attend to the final expression. Rather, Shmuel’s formulation: This is the statement of ben Nanas, must be explained as follows: This is the statement of ben Nanas, and he, Shmuel, agrees with him that one should attend to the final expression.
The Gemara asks: And does Shmuel actually agree with him? But doesn’t Shmuel say: Concerning the ruling of the Sages that the landlord and the tenant should divide the intercalated month between them, we are dealing with a case where the landlord came to collect the rent in the middle of the month. Only in that case is the disputed rent divided between them. But in a case where he came to collect the rent at the beginning of the month, the entire sum goes to the landlord who is demanding payment, since he is in possession of the property. And if he came at the end of the month, the entire sum goes to the tenant who is refusing payment, since he is in possession of the money. This indicates that Shmuel maintains that in a case of contradictory expressions, one should not attend to the latter expression. Rather, the case is viewed as one of uncertainty, and the burden of proof rests upon the claimant.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.