Talmud BavliBava Batra 55a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 55a
Bava Batra 55a - Guemara
ליעבד לי מר כאידך דשמואל דאמר שמואל לא קנה אלא מקום מכושו בלבד אמר ליה בהאי אנא כשמעתין סבירא לי דאמר רב הונא אמר רב כיון שניכש בה מכוש אחד קנה כולה שלח רב הונא בר אבין ישראל שלקח שדה מעובד כוכבים ובא ישראל אחר והחזיק בה אין מוציאים אותה מידו וכן היה ר' אבין ור' אילעא וכל רבותינו שוין בדבר אמר רבה הני תלת מילי אישתעי לי עוקבן בר נחמיה ריש גלותא משמיה דשמואל דינא דמלכותא דינא ואריסותא דפרסאי עד מ' שנין והני זהרורי דזבין ארעא לטסקא זבינהו זביני וה"מ לטסקא אבל לכרגא לא מאי טעמא כרגא אקרקף דגברי מנח רב הונא בריה דרב יהושע אמר אפילו שערי דכדא משתעבדי לכרגא אמר רב אשי אמר לי הונא בר נתן קשי בה אמימר א"כ בטלת ירושת בנו הבכור דהוה ליה ראוי ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק א"ל אי הכי אפילו טסקא נמי אלא מה אית לך למימר דיהיב טסקא ומית הכא נמי דיהיב כרגא ומית אמר רב אשי אמר לי הונא בר נתן שאילתינהו לספרי דרבא ואמרו לי הלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע ולא היא התם לאוקומי מילתיה הוא דאמר ואמר רב אשי פרדכת מסייע מתא וה"מ דאצילתיה מתא אבל אנדיסקי סיעתא דשמיא היא אמר רב אסי א"ר יוחנן המצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר אבל לענין פאה וטומאה לא כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אפילו לפאה וטומאה פאה מאי היא דתנן ואלו מפסיקין לפאה הנחל והשלולית
Comments from Rashbam - Bava Batra 55a
ליעבד לי מר כאידך דשמואל . כיון דכשמואל סבירא לך ולא ליקני אלא ההוא פורתא דרפק והא לא מצי למימר ליעבד לי מר כאידך דשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא ולא ליקני אלא בשטר דכיון דמודי רב הונא דשמואל אמרה לההיא דנכסי הגר הרי הן כמדבר על כרחך זקוק אתה לתרץ דלא תקשי שמואל אדשמואל וכדפרישית לעיל: אין מוציאין כו' . כשמואל: וכן היו רבותינו כו' . כל זה שלח רב הונא בר אבין: דינא דמלכותא דינא . בהגוזל קמא (ב"ק דף קיג:) אמר תדע דקטילו דיקלי וגשרי גשרי ועברינן עלייהו: דאריסא דפרסאי ארבעין שנין . חזקת פרסיים מ' שנים היא ע"י דינא דמלכותא דאע"ג דלא קני איניש אלא בשטר מיהו אם החזיק בה עכו"ם מ' שנים ובא ישראל וקנה ממנו הוי קנין גמור ולא יוכל ישראל אחר לומר שלי היא שגזלה עכו"ם ממני ואע"ג דאמרינן (לעיל בבא בתרא דף לה:) ישראל הבא מחמת העכו"ם הרי הוא כעכו"ם ואין לו חזקה אלא בההוא שטרא שמכרה ישראל לעכו"ם הכא יש לו חזקה אי נמי אתא לאשמועינן דאע"ג דבשאר מקומות הויא חזקה לישראל בג' שנים בארץ פרס אינה חזקה בפחות ממ' שנים דדינא דמלכותא הוא שם כן: הני זהרורי . בעלי נחלות העשירים קונים מעבדי המלך שדות עניי העיר שאין יכולין ליתן הטסקא למלך והן פורעין את המס ומחזיקין בקרקעות בשביל המס שכן דינא דמלכותא דמאן דיהיב טסקא ליכול ארעא כדאמר לעיל: זבינייהו זביני . מה שקונין הקרקע מעבדי המלך בשביל המס שנותנים מכרן קיים דדינא דמלכותא דינא ואם יחזרו בעלים ראשונים או יתעשרו ויאמרו להחזיר המס להני זהרורי לא יוכלו לערער על הני זהרורי כלל דזבינייהו זביני: זהרורי . על שם נחלה שקרוי זיהרא לקמן בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סא:) ואי א"ל זיהרא אפילו בוסתני ופרדסי והילך תלת מילי קמייתא דינא דמלכותא דינא ובאריסא דפרסאי והני זהרורי שתלויין בדינא דמלכותא דינא הרי תלת: והני מילי . דזבינייהו זביני אי זבין לטסקא בשביל מס הקרקע שלא נתנו הבעלים: אבל לכרגא . בשביל כסף גולגלתא שלא פרעו מכרו להם עבדי המלך קרקעותיו של זה לא הוו זביני דאין זה דינא דמלכותא לגבות הקרקע בשביל מס הראש כי אם בשביל מס הקרקע: אקרקפתא דגברא מנח . או יתפשוהו עד שיתן מאליו או יברח מן העיר והך מלתא גמרא קאמר ליה: אפי' שערי דכדא . שכבר נתלשו מן הקרקע ומונחין בכדו וכל שכן קרקע עצמה ולא שנא זבין ארעא לטסקא או לכרגא זבינייהו זביני דהכי הוי דינא דמלכותא: שערי דכדא . כלומר כל מטלטלין שיש לו בעולם משועבדין למלך בשביל מס ראשו והיכא דלא פרע נתחייב כל אשר לו ומי שיקנה מעבדי המלך בין קרקעות בין מטלטלין זבינייהו זביני: אם כן . דאפילו שערי דכדא משתעבדי לכרגא היכי יתקיים הכתוב דכתיב (דברים כא) בכל אשר ימצא לו הרי באותה המלכות בטלת ירושת בנו הבכור דכל ממון האב אם מת ולא פרע עדיין כרגא דשנה זו הוה ליה ממונו ראוי דאינו מוחזק בו כלל כי אם המלך דשעבוד המלך עדיף משאר שעבודין וכגבוי דמי ומיהו לאו אתקפתא מעלייתא היא דאיכא למימר אין הכי נמי תבטל ותבטל לשם ובשאר מקומות יתקיים דשבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה: אי הכי אפי' טסקא נמי . רב אשי הוא דקפריך עליה דאמימר הכי דכיון דקשיא ליה לאמימר הכי אפילו כי אמרינן ארעא לטסקא אשתעבדא לדברי הכל א"כ בטלת בקרקעות ירושת בנו הבכור: אלא מאי אית לך למימר . היכי דמי דלא תבטל כגון דיהיב טסקא של אותה שנה בתתלת השנה ומית דעד סוף השנה אינה משועבדת למלך עוד והוה ליה מוחזק ויטול בה בכור פי שנים ה"נ וכו': ולא היא התם . לית הלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע דלא משתעבדי לא קרקעות ולא מטלטלין לכרגא ואי זבון לכרגא לא הוו זבינייהו זביני דכרגא אקרקפתא דגברא מנח ואינהו ספרי דרבא דאמרי הלכתא כרב הונא לאוקומי מלתייהו בעו לקיים מעשיהם ושטרות שכתבו על מכירת קרקעות שנמכרו לכרגא ובאו לומר דמשתעבדי לכרגא כדי שיהו המכירות והשטרות קיימי ומיהו שלא כדין נכתבו השטרות ונמכרו הקרקעות והדרי זביני: פרדכת . אדם בטל ממלאכה ומלמוד ומדרך ארץ ואין עוסק בישובו של עולם כלל: מסייע מתא . הוא חייב בעול הקהל ואף על פי שהוא אינו עושה ריוח בעיר: והני מילי . דמסייע ליתן במס הקהל: כגון דאצילתיה מתא . עבדי המלך היו תובעים לו לבדו והם הצילוהו והקלו במשאו בטענותם שאמרו עליו שאין לו ממון ומתוך כך נתרבה מס שלהן והכביד עולן יותר כגון שהמלך רגיל ליקח מכולן מס קצוב לשנה ובאו לתבוע לכל אחד כפי אומד דעתם עד שיעלה גיבויים לחשבון מס הקצוב והיו שואלין לזה יותר מדאי והם הפצוהו ופטרוהו ומה שפחתו מזה יגבו מן השאר: אבל אנדיסקי . ממונין של מלך הרגילין לגבות מכל בית ובית מכל איש ואיש עד שיעלה החשבון למס הקצוב ושכחוהו לזה או לא רצו לשאול לו כלום בשביל שהוא אדם בטל וסבורין היו שאין לו ממון וגבו כל המס מכל השאר אף על פי שהכביד עליהם המס כדי שהיה לו לזה ליתן פטור דסייעתא דשמיא הוא שמחלו לו: המצר והחצב כו' . ב' שדות של גר ומצר אחד ביניהן החזיק באחת מהן לא קנה את חבירתה אלא האי דאחזיק ביה לבדו קנה כדאמר רבי יוסי בר חנינא לעיל בשמעתתא והוא הדין אם אין שם מצר אבל יש חצב נטוע בינתים מפסיק: חצב . הוא אילן או עשב שבו תיחם יהושע את ארץ ישראל לפי שיורד ויונק כנגדו ואינו יונק לא מכאן ולא מכאן כדאמר (ביצה דף כה:) חצובא מקטע רגליהון דרשעים שמשיגין גבול רעיהן וזה אינו משיג גבול אחר: אבל לענין פאה או טומאה לא . הוי הפסק לחשבן ב' שדות אלא יניח פאה אחת על שניהם הואיל וסמוכין זה לזה דמן התורה אין מצר מפליג קרקע המחוברת לחייבה שתי פאות ומיהו לגבי חזקה די לנו אם יקנה במכוש אחד שדה אחת דהא אפילו בשדה אחת איכא למ"ד לא קנה אלא מקום מכושו וכל שכן בשתי שדות לדברי הכל דלא קנה אלא מה שהחזיק וסברא בעלמא הוא דחזקה מעלייתא בעינן שיחזיק בכל השדות: פאה וטומאה . לקמיה מפרש מאי נפקא מינה בין שדה אחת לשתים: אפי' לפאה ולטומאה . דמאי שנא מחזקה: פאה מאי היא . לגבי מאי מהני הפסק: דתנן . דהפסק מחייב להניח פאה בכל אחת: הנחל . כנחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע קרקע קשה מלא צרורות ואבנים שאין ראוי לזריעה: והשלולית . קבוצת מי גשמים בהכונס צאן לדיר (ב"ק דף סא.) מאי שלולית אמר רב יהודה אמר שמואל מקום ששוללין מי גשמים שם רב ביבי א"ר יוחנן אמת המים המחלקת שלל לאגפיה:
Comments from Tosafot - Bava Batra 55a
אם כן בטלת ירושת בנו. דבשלמא מכל אדם שיש עליו כתובת אשה ובעל חוב אף על פי שנכסים משועבדין להן מ"מ אין ירושת בני הבכור בטילה משום דמלוה ואשה מחסרי גוביינא וצריכי אדרכתא ואכרזתא ושומא אבל למס המלך אפילו קרקע שוה אלף זוז משועבדת לדבר מועט והקרקעות עיקר הן של המלך וכבר הוא מוחזק ולא מחסרי גוביינא. ר"י ור"ת: אנדיסקיי. פי' כותבי שטרות המלך דדיסקא הוא שטר כדאמר בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיב:) האי מאן דנקיט דיסקא מב"ד הגדול ובפרק השולח (ביטין דף לו.) מעיקרא במאי אפקינהו בדיסקי:
Bava Batra 55a - Mishnah translated into english
If so, the Master should do for me in accordance with another statement of Shmuel, as Shmuel says that one who hoes ownerless property has acquired only the place that he struck with the hoe. Rav Naḥman said to him: In this matter I hold in accordance with our halakha, as Rav Huna says that Rav says: Once he struck the land with a hoe one time, he acquired the entire property.
The Gemara relates that Rav Huna bar Avin sent a ruling: In the case of a Jew who purchased a field from a gentile, and then another Jew came and took possession of it, it is not removed from the possession of the second Jew. And so too, Rabbi Avin, and Rabbi Ile’a, and all of our Rabbis agree with regard to this matter.
§ Rabba said: These three statements were told to me by Ukvan bar Neḥemya the Exilarch in the name of Shmuel: The law of the kingdom is the law; and the term of Persian sharecropping [arisuta] is for up to forty years, since according to Persian laws the presumption of ownership is established after forty years of use; and in the case of these tax officials [zaharurei] who sold land in order to pay the land tax, the sale is valid, as the tax officials were justified in seizing it, and one may purchase the land from them.
The Gemara notes: And this statement applies to land seized to pay the land tax, but not to land seized to pay the head tax. What is the reason for this? The head tax is placed on a man’s head, i.e., the obligation of this tax is on the individual and is unrelated to his property. It is therefore theft for the tax officials to sell land for this purpose. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: Everything, even the barley in the pitcher, is mortgaged for the payment of the head tax.
Rav Ashi said: Huna bar Natan said to me that Ameimar raised a difficulty with regard to this statement of Rav Huna, son of Rav Yehoshua: If so, you have abolished the inheritance of the firstborn son of one who owes taxes to the kingdom. If everything can be seized by the tax collectors to pay the father’s debt, any property that he left behind is only a potential inheritance, not actually property of the heirs, and the halakha is that the firstborn does not take a double share in a potential inheritance as he does in property that the deceased possessed.
The Gemara continues the statement of Huna bar Natan: And I said to Ameimar: If it is so that this presents a difficulty, then even if the property can be seized as payment for the land tax this difficulty would present itself as well, as the sons would not inherit their father’s estate in the event that it is seized to pay the land tax. Rather, what have you to say to deflect this question? That the firstborn son’s right is not negated in a case where the father gave the land tax and then died, so that he is no longer indebted to the government and the field is completely his. Here too, the firstborn son maintains his rights in a case where the father gave the head tax and then died.
Rav Ashi said: Huna bar Natan said to me: I asked the scribes who wrote documents and recorded halakhic rulings in the court of Rava, and they said to me that the halakha is in accordance with the opinion of Rav Huna, son of Rav Yehoshua, who states that one’s possessions are all mortgaged for the payment of the head tax. The Gemara notes: But that is not so, as there, Huna bar Natan said that in order to buttress his previous statement.
And Rav Ashi said: An idler [pardakht] must assist the town by paying taxes even though he has no income in that town. And this matter applies in a case where the town saved him from his obligation by asking for a reduction on his behalf. But if the tax collectors [andisekei] do not seek to collect his debt this is regarded as heavenly assistance, and he is not obligated to volunteer to pay his share.
§ Rav Asi says that Rabbi Yoḥanan says: The boundary between fields and the sea squill that was planted to demarcate the border between fields serve as a barrier between fields with regard to the property of a convert who died without heirs, so that one who takes possession of the property acquires land only until the boundary or the sea squill, but not other land the convert had possessed beyond that point. But they do not serve as a barrier between fields with regard to the matter of produce in the corner of the field, which is given to the poor [pe’a], and ritual impurity, and even the area beyond it is considered to be part of the same field. When Ravin came to Babylonia from Eretz Yisrael, he said in the name of Rabbi Yoḥanan: They serve as a barrier between the fields even with regard to the halakhot of pe’a and ritual impurity.
The Gemara explains: What is the halakha of pe’a that is affected by determining whether it is one or two fields? As we learned in a mishna (Pe’a 2:1): And these serve as a barrier for the purpose of pe’a, i.e., the presence of any of these divides a field so that each section constitutes a distinct field from which pe’a must be given independently: A stream that passes through the field; and a canal;
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.