Talmud BavliBava Batra 107a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 107a
Bava Batra 107a - Guemara
התם עבוד רבנן מילתא דניחא ליה למוכר וניחא ליה ללוקח איתמר אחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר ויתר ורב אסי אמר נוטל רביע בקרקע ורביע במעות רב אמר בטלה מחלוקת קא סבר האחין שחלקו יורשין הן ושמואל אמר ויתר קא סבר האחין שחלקו לקוחות הוו וכלוקח שלא באחריות דמי רב אסי מספקא ליה אי יורשין הוו אי לקוחות הוו הלכך נוטל רביע בקרקע ורביע במעות אמר רב פפא הלכתא בכל הני שמעתתא מקמצין אמימר אמר בטלה מחלוקת והלכתא בטלה מחלוקת:
תנו רבנן שלשה שירדו לשום אחד אומר במנה ושנים אומרים במאתים אחד אומר במאתים ושנים אומרים במנה בטל יחיד במיעוטו אחד אומר במנה ואחד אומר בעשרים ואחד אומר בשלשים נדון במנה רבי אליעזר ברבי צדוק אומר נדון בתשעים אחרים אומרים עושין שומא ביניהן ומשלשין מאן דאמר נדון במנה מילתא מציעתא רבי אליעזר בר' צדוק אומר נדון בתשעים קא סבר הא ארעא
Comments from Rashbam - Bava Batra 107a
ומשני התם . גבי מקח וממכר עבוד רבנן מילתא כו' כלומר לכך תקנו ואמרו חכמים שיוכל לחזור עד שימשוך כל מקחו דבתר דעת הלוקח והמוכר אזלי רבנן דהכי ניחא לתרוייהו ניחא ליה ללוקח שיוכלו שניהן לחזור עד גמר משיכת כל המקח שאם תיזול יוכל הלוקח לחזור וגם ניחא ליה למוכר שאם תוקיר בתוך כך יחזור בו הלכך לדעת כן מכר מוכר וקנה לוקח שיחזרו בהן אפי' בסאה אחרונה ובסיפא דמילתיה דקאמר ראשון ראשון קנה היינו לפי שכל סאה וסאה משמשכו נגמרה סחורתו אבל גבי חלוקת קרקע ודאי ניחא להו להפטר מהר זה מזה ויזכה כל אחד ואחד בחלקו ויטרח בו דקדירה דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא והלכך התם קם דינא: ה"ג האחין שחלקו . ובשני אחין מיירי ומיהו ה"ה לג': ובא בעל חוב . דאבוהון: בטלה מחלוקת . אותה חלוקה בטלה וחוזרין וחולקין בשוה מן הנשאר: ויתר . הפסיד ואינו חוזר על אחיו כלל: ורב אסי אמר . לא בטלה מחלוקת ליטול מחצה מחלק אחיו כרב וגם לא ויתר כשמואל לגמרי אלא נוטל רביע קרקע משדה אחיו דהיינו חצי חציו או רביע יתן לו אחיו מעות דמצי אמר ליה אנא הוי מסליקנא ליה לבעל חוב בזוזי שהרי לא נתחייב לו אבי כי אם זוזי ולדידך נמי זוזי משלימנא וטעמא מפרש לקמיה דמספקא ליה אי כרב אי כשמואל וממון המוטל בספק חולקין: ורביע במעות . כמו או רביע מעות וכדתנן במס' יבמות (דף נ.) בפרק רבן גמליאל ועשה מאמר ונתן גט ובעל ואמרינן או או קתני והכי פירושו יחזיר לו רביע חלקו או קרקע או מעות: יורשין הוו . תורת יורשין יש עליהם לפרוע בין כולן חובת אביהן דמשום חלוקה לא איסתלוק מקרקעי דידהו מבעל חוב דאבוהון דסבירא ליה לרב יש ברירה הוברר הדבר שזכה כל אחד בחלק הראוי לו ונמצא דלא לקחו זה מזה כלום והוא הדין לענין חזרה ביובל דאיכא למאן דאמר האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל לרב אין מחזירין וכיון דיורשין הוו הלכך מחצית חלקו יחזיר לו: כלקוחות דמו . דאין ברירה ונמצא שכל אחד נטל חלק אחיו וכאילו החליפו זה בחלקו של זה דמי והיינו לקוחות וכיון דלקוחות נינהו הא ודאי כלוקח שלא באחריות דמו כאילו אמרו זה לזה איני מקבל אחריות חלקך עלי דמי דמסתמא לא מקבלי דאע"ג דגבי מוכר קרקע לחבירו קיימא לן אחריות טעות סופר הוא אם לא פירש בשטר המכירה הני מילי היכא דזבין קרקע מחבריה דלא שדי איניש זוזי בכדי אבל לגבי ירושת אחין דכל אחד נוטל חלקו בההיא הנאה דאיהו לא מקבל אחריות על של חבירו גמר ומקנה ליה לחבירו חלקו לגמרי שלא יקבל חבירו אחריותו עליו ולא תשתעבד לו שדהו כי היכי דדידיה לא משעבדא לחבירו: מספקא ליה . אי כיורשין דמו וחייב להחזיר מחצית חלקו כרב דעל שניהם לפרוע חובת אביהן או כלקוחות דמו ואינו חייב כלום הלכך יפרע רביע לאחיו מן השדה הנשאר לו דממון המוטל בספק חולקין או רביע מעות יחזיר לו דאמר ליה אנא הוו לי זוזי והוה מסליקנא ליה בזוזי ובשביל עניותך לא אפסיד נחלתי לשון אחר פירש רבינו זקני בבבא קמא בפרק ראשון ורביע במעות ממש לבד רביע בקרקע דהיינו כל חלקו בין קרקע ומעות ומספקא ליה אי כיורשין דמו וחייב להחזיר מחצית חלקו בקרקע ולא יוכל לסלקו במעות או כלקוחות דמו ומיהו כלוקח באחריות דמי וחייב להחזיר לו מחצית מה שאבד אבל במעות יכול לסלקו הלכך יחזיר רביע קרקע כיורשין ורביע במעות כמוכר באחריות ותפוס לשון ראשון כך פירש רבינו וכן הוא שאין ממש בהאי לשון אחרון דכל היכא דפליגי בגמרא תלתא תנאי או תלתא אמוראי כי האי גוונא שהאחד ספק לו הלכה כדברי מי מן השנים הרי הוא רגיל לתפוס כדברי שניהם במקצת סבירא ליה כי האי ובמקצת סבירא ליה כאידך אבל הכא כיון דמחייב ליה רב אסי להחזיר כל חלקו כרב בין קרקע ומעות אם כן במאי קאי כשמואל הא רב ושמואל לא פליגי בהכי אם יסלקנו בקרקע או במעות אלא אם יחזיר לו חלקו אם לאו: בכל הני שמעתתא מקמצין . בשני אחין שחלקו ובא להן אח ובאחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן שיקמיץ מחלקו ויתן לזה חצי השדה כרב דכיורשין דמו ומיהו לא בטלה מחלוקת לחזור ולחלוק בגורל אלא בלא גורל ויתן לו חצי השדה מאיזה צד שירצה ובלבד שיהא שוה כאידך חציה: והלכתא בטלה מחלוקת . היכא דחלקו שנים לשני חלקים ואחר כך בא להן אח ממדינת הים או חלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהם אי נמי אי טעו בחלוקה לחלוק ביניהן שדה שגזל אביהן ונמצא יוצאה מתחת יד אחד מהן ונמצא שמתחלה נטל האחד יותר מחבירו דחוזרים וחולקין בשוה דדמיא לבעל חוב שנטל חלקו של אחד מהן דחוזרין וחולקין בשוה וה"ה אם נטל חצי חלקו שצריך להפיל גורלות על הכל דלא פליג רב בנטל בעל חוב חלקו של אחד מהם בין כולו לחציו ושמעינן נמי מהכא דהאחין שחלקו כיורשין דמו ולא כלקוחות: שלשה שירדו לשום . נכסי יתומין למזון האשה והבנות ואין שומת בית דין בפחות מג': אחד אומר במנה . דהיינו מאה זוזי ושנים אומרים במאתים או אחד אומר במאתים ושנים אומרים במנה: בטל יחיד במיעוטו . כלומר בטלו דברי היחיד מפני שהוא המעט וכתיב (שמות כג) אחרי רבים להטות: אחד אומר במנה . דהיינו כ"ה סלעים: ואחד אומר בעשרים סלעים . דהיינו ה' סלעים פחות: ואחד אומר בשלשים . דהיינו חמשה סלעים יותר: תידון במנה . טעמא דכולהו מפרש ואזיל לקמיה: בעשרים . היינו פ' דינר: בשלשים . הם מאה ועשרים דינר: בצ' דינר . מן החמש סלעים שיש בין שנים הפחותין לוקחין החצי דהיינו י' דינרים ומוסיפין על של שמונים: עושין שומא ביניהן ומשלשין . כלומר חושבין בכמה חלוקים דהיינו ארבעים דינר שיש בשלשים יותר מאותו שאמר עשרים ומאותן ארבעים תידון בשליש דהיינו שלשה עשר דינר ושליש דינר על שמונים וטעמא מפרש לקמיה: מילתא מציעתא . דבר השוה הכרע בין שניהם הוסיף ה' על הממעיט ופוחת חמשה מן המרבה ובדין הוא דתידון כוותיה במנה דהא תרוייהו של שלשים ושל מנה מודו דשוה מנה ונראה בעיני דהוא הדין אם אמר בכ"ח סלעים דלא הוי מציעתא כל כך:
Comments from Tosafot - Bava Batra 107a
ובא בעל חוב וטרף חלקו של אחד מהן. וא"ת היאך טרף כל חלקו של אחד מהן הא כולן חייבין לפרוע חוב אביהן ויטול מכל אחד חלקו המגיעו כדתניא ביש נוחלין (לקמן בבא בתרא דף קכד.) יצא עליהן שטר חוב בכור נותן פי שנים וי"ל דהכא מיירי כגון דעשאו אפותיקי ולא כאפותיקי דהמקבל (ב"מ דף קי:) דקאמר התם שאינו יכול לסלקו בזוזי דא"כ לרב אסי אמאי נוטל רביע במעות דמשמע דהוי מצי לסלוקי לבעל חוב בזוזי: רב אמר בטלה מחלוקת. משמע דאי בעי לסלוקי בזוזי לא מצי ולהכי נמי מפרש טעמא דרב דיורשין הוו דאי כלקוחות באחריות הוו אמאי בטלה מחלוקת הא מצי לסלוקי בזוזי ותימה דמאי שנא מדרב אסי דאותו רביע שהוא נוטל מכח יורשין קאמר רב אסי דיכול לסלקו במעות ושמא פליגי רב ורב אסי בסברא זו דאפי' אי כיורשין הוו מצי לסלוקי בזוזי לרב אסי משום דאמר ליה אנא לבעל חוב נמי מסליקנא בזוזי ורב אינו חושש לאותה סברא וא"ת מ"מ יתן לו מעות ויפדה הקרקע מיד בעל חוב דקי"ל בהמפקיד (שם דף לה.) דשומא הדרא לעולם וי"ל דנפקא מינה היכא דזבנה או אורתה דאמר התם דלא הדרא: ורב אסי מספקא ליה אי כיורשין דמי אי כלקוחות דמי. ופירש הקונט' שלא באחריות ותימה לרשב"א מנא ליה הא דילמא ודאי לאו כיורשין דמו אלא מספקא אי כלקוחות באחריות דמו או שלא באחריות דמו לכך נראה כפירוש שני שבקונטרס: והלכתא בטלה מחלוקת. הכא משמע דקי"ל דיש ברירה מדפסקינן כרב ובסוף השולח (גיטין דף מח.) פירשתי:
Bava Batra 107a - Mishnah translated into english
The Gemara answers: The cases cannot be compared because there, in the case of the sale of grain, the Sages instituted a matter that is suitable for the seller and also suitable for the buyer. Since the price of grain fluctuates, neither party wants the sale to be considered complete until the last se’a is measured out, so that they each are able to renege on the sale should the price rise or fall. This reasoning does not apply in cases of division of property.
§ It was stated that the amora’im disagreed about another related matter: If two brothers divided their father’s estate between them, and then their father’s creditor came and took the portion of one of them as repayment for the father’s debt, Rav says: The original division of the property is void, and the brothers must now redivide the remaining assets. Shmuel says: Each brother, upon receiving his portion, has foregone his right to be reimbursed if his portion is lost. Rav Asi says: The brother whose portion was seized is entitled to half the remaining inheritance: He takes one-quarter in land and one-quarter in money.
The Gemara explains the rationale for each opinion: Rav says that the original division of the property is void. This is because he holds that brothers who divided property received as an inheritance are still considered to be heirs with regard to the inheritance as if they never divided the property, so that they continue to share joint responsibility for their father’s debts. Therefore, if a creditor seizes the portion received by one of them, it is as if he repaid the debt on behalf of all the heirs. Accordingly, they must once again divide the remaining property between them.
And Shmuel says that each brother, upon receiving his portion, has foregone his right to be reimbursed if his portion is lost, as he holds that brothers who divided property received as an inheritance are considered as purchasers from each other. And each one is considered like a purchaser who bought his portion without a guarantee that if the field is seized in payment of a debt, the seller will compensate the buyer for his loss. Accordingly, the brother whose portion of the estate was seized by the creditor has no claim against the brother whose portion remained untouched.
Rav Asi is uncertain whether brothers who divided property received as an inheritance are still considered to be heirs or are considered to be like purchasers who bought their property with a guarantee of compensation should the property be repossessed. Therefore, the brother whose portion was seized by the creditor is entitled to half the remaining inheritance, and he takes one-quarter in land like an heir and one-quarter he receives in money, like a purchaser with a guarantee, who is compensated with money for his loss.
Rav Pappa says: The halakha in all the cases dealt with in these statements recording disagreements between Rav and Shmuel is that the brothers must each take off a share from their portion in accordance with the opinion of Shmuel. Rather, any brother currently in possession of his portion must give part of it to his brother who lacks a portion, so that in the end they have equal shares. Ameimar says: The halakha in all of these cases is that the original division of the property is void, in accordance with the opinion of Rav. The Gemara concludes: The halakha is in fact that the original division of the property is void, in accordance with the opinion of Rav.
§ The Sages taught in a baraita (Tosefta, Ketubot 11:2): In a case of three experts who went down to assess a certain property in order to determine the amount to be collected from it for repayment of a debt, and one says it is worth one hundred dinars, and the other two say it is worth two hundred, or one says it is worth two hundred dinars and the other two say it is worth one hundred, the assessment of the single expert is nullified, since his is the minority opinion, and the assessment of the two others is accepted.
If one says the property is worth one hundred dinars, and another says it is worth twenty sela, which is equivalent to eighty dinars, since four dinars equal a sela, and yet another says it is worth thirty sela, which is equivalent to one hundred and twenty dinars, it is assessed at one hundred dinars, which is the average of the assessments, as it is equivalent to twenty-five sela. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok, says: It is assessed at ninety dinars, as will be explained below. Aḥerim say: An appraisal is performed of the sum between the two most extreme assessments and then divided by three. This sum is then added to the lowest assessment.
The Gemara clarifies the various opinions: The one who says that the property is assessed at one hundred dinars holds that the middle of the two extreme assessments is followed. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok, says that it is assessed at ninety dinars because he holds that this land
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.