Talmud BavliBava Batra 56a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 56a
Bava Batra 56a - Guemara
ברשות אחת חייב בשתי רשויות פטור ואמר רבה והוא שיש חיוב חטאת ביניהם אבל כרמלית לא אביי אמר אפילו כרמלית אבל פיסלא לא רבא אמר אפילו פיסלא ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא רשות שבת כרשות גיטין דמי אין שם לא מצר ולא חצב מאי פירש רבי מרינוס משמו כל שנקראת על שמו היכי דמי אמר רב פפא דקרו ליה בי גרגותא דפלניא יתיב רב אחא בר עויא קמיה דר' אסי ויתיב וקאמר משמיה דר' אסי בר חנינא חצובא מפסיק בנכסי הגר מאי חצובא אמר רב יהודה אמר רב שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ ואמר רב יהודה אמר רב לא מנה יהושע אלא עיירות העומדות על הגבולין אמר רב יהודה אמר שמואל כל שהראהו הקב"ה למשה חייב במעשר לאפוקי מאי לאפוקי קיני קניזי וקדמוני תניא רבי מאיר אומר נפתוחא ערבאה ושלמאה רבי יהודה אומר הר שעיר עמון ומואב רבי שמעון אומר ערדיסקיס אסיא ואספמיא:
מתני׳ היו שנים מעידין אותו שאכלה שלש שנים ונמצאו זוממים משלמין לו את הכל שנים בראשונה שנים בשניה ושנים בשלישית
Comments from Rashbam - Bava Batra 56a
ברשות אחת . ברה"ר עצמה שהוציא בה חצי גרוגרת ראשון באותה עצמו הוציא האחרון: בשתי רשויות . הרבים המופלגים זה מזה פטור דרשויות מחלקות ס"ל: ואמר רבה . אימתי חשיבי שתי רשויות: והוא שיש חיוב חטאת ביניהן . שיש רה"י בין שתי רה"ר שאם הוציא ממנו להן או מהן הכניס לו חייב חטאת הלכך חשיב הפסק לעשותן שתים: אבל כרמלית . כגון בקעה שבינתים לא מחלקא להו דבטל מן התורה להכא ולהכא: אבל פיסלא לא . כגון חתיכת עץ או עמוד שאין גבוה י' אמות ואין רוחב ד' א"נ גבוה י' אלא שאין רוחב ד' דהוי מקום פטור דאפילו מדרבנן מותר לטלטל מתוכו לרה"ר ומרה"ר לתוכו וכן מתוכו לרה"י ומרה"י לתוכו וכיון דבטל לגמרי להכא ולהכא אפילו מדרבנן דליכא מקום חשוב של ד' טפחים הלכך לא הוי הפסק: רבא אמר אפילו פיסלא . מחלקת הרשויות לפטרו מחיוב שבת דלא גרע ממצר וחצבא: ואזדא רבא לטעמיה . דאמר לעיל אפי' לענין שבת: כרשות גיטין דמי . דאמרי' במס' גיטין בהזורק (דף עז.) דאם הקנה לה חצרו להתגרש וזרק לה גט ונפל על הפיסלא שבחצר אינה מגורשת דהא פיסלא מקום אחר הוא בפני עצמו ואינו בכלל חצר וחצר הקנה לה ולא פיסלא דחד מקום מושיל איניש תרי מקומות לא מושיל איניש הכי מפרשינן לה התם וקאמר רבא רשות שבת דומה לרשות גיטין דה"נ לענין שבת הויא הך פיסלא מקום חשוב בפני עצמו ומחלק רשויות אם הוא ממוצע בינתים דכי היכי דלא בטיל פיסלא לגבי חצר ה"נ לא בטיל הכא לענין שבת לגבי רה"ר: וקבעי גמרא לר' יוחנן דאמר המיצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר שלא יקנה בחזקת חבירו עד שיחזיק בשתיהן ואם אין שם לא מצר ולא חצב דאינה מסויימת במצריה מה לי אמר רבי יוחנן כמה צריך להחזיק שיקנה הכל דאילו רב ושמואל אמרו לעיל כדאזיל תיירא דתורי והדר אלא משום דשמעינן ליה לרבי יוחנן שיעור אחר קבעי ליה: פירש רבי מרינוס משמו . של רבי יוחנן: כל שנקראת על שמו . כל שנקראת על שדה אחד בלשון יחיד על שמו שקורין לה שדה פלוני שאין אומר שדות פלוני קנה הכל במכוש אחד: בי גרגותא דפלניא . כל השדה שהיה הגר משקה מבורו קנה הכל במכוש אחד: מאי חצובא . איזה דבר הוא ומאי חשיבותו להחשב כמצר: שבו תיחם . בין שבט לשבט בין איש לאיש לפי שאינו יונק לא מכאן ולא מכאן: לא מנה יהושע כו' . כדאמר בפ"ק (לעיל בבא בתרא דף יד:) יהושע כתב ספרו: על הגבולין . כדי להראות התחומין ופשטיה דקרא אתא לאשמועינן מה טעם חשב אותן עיירות: כל שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה . בשעת מיתתו כדכתיב ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן (דברים לד): חייב במעשר . דהם הם ז' עממים הכתובים בכל מקום אבל קיני קניזי וקדמוני שנתנו לאברהם אבינו בין הבתרים לא יתחייבו במעשר לעתיד לבא כשיחזירם לנו לעתיד כדאמר בב"ר אי נמי אם כבשו ישראל מהם אחרי מות יהושע כולן פטורין מן המעשר דכתיב התם זאת הארץ אשר נשבעתי וגו' (שם) זאת למעוטי הני שנתוספו לאברהם על השבועה כן נראה בעיני ואף על גב דרפאים נמי כתיב באברהם לא ממעטינן ליה דהיינו חוי דלא כתיב התם ומצינו שכבשם משה דכתיב (דברים ג) ההוא יקרא ארץ רפאים כלומר היינו רפאים שניתן לאברהם בין הבתרים: תניא ר"מ אומר כו' . כולהו הני תנאי בפירוש דקיני קניזי וקדמוני פליגי: מתני' נמצאו זוממין . שבאו ב' ואמרו להם היאך ראיתם חזקה זו והלא באותו הזמן עמנו הייתם במקום פלוני: משלמין לו את הכל . כפי דמי קרקע שהיו רוצים להפסידו יגבה מהן כדכתיב (דברים יט) כאשר זמם ולא כאשר עשה לבד קרקע שלו שיטול מן המחזיק: שנים בראשונה כו' . דהיינו ג' כתות לג' השנים כת לשנה כת לשנה אם נמצאו זוממים כולם:
Comments from Tosafot - Bava Batra 56a
אבל פיסלא לא. הקשה ריב"א והלא פיסלא היא כרמלית דבהזורק (גיטין דף עז: ושם ד"ה פליג) מפרש דפיסלא דהוי גבי גט רשות לעצמה כגון דלא גבוהה י' א"כ משמע דגבוהה ג' ומסתמא איירי ברחבה ארבעה דלא אשכחן רשות בפני עצמו שהוא חשיב בפחות מארבעה ועמוד גבוה ג' ורחב ד' ברה"ר הוי כרמלית וא"כ אמאי קאמר אבל פיסלא לא וי"ל דמ"מ הואיל וקטן הוא כל כך ומטלטל לא חשיבא לאביי להפסיק בין ב' רשויות בכרמלית: אין שם לא מצר כו'. אטומאה קאי כדמוכח בהדיא בתוספתא דטהרות (פ"י) דקתני הנכנס לבקעה בימות הגשמים וטומאה בשדה פלוני אמרו לפני רבי אליעזר הרי היא של רה"י פירש ר' מרינוס משמו כל שיש לה שם בפני עצמה כו' ולא כפ"ה דפירש משמו דקאמר רבי מרינוס היינו משמו של רבי יוחנן: העומדות על הגבולים. אין לפרש על הגבולים של א"י דכמה עיירות חשיב שהם באמצע א"י אלא בגבולים דכל שבט ושבט וכו': כל שהראהו כו'. טפי הוה ליה למינקט מה שתיחם באלה מסעי שמונה עיירות של המצר ושם מפורש היטב תחום של ארץ ישראל: חייב במעשר. וא"ת וכללא הוא והלא הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל ולא נתחייבו במעשר אע"פ שהראם למשה וי"ל דקסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא והשתא ניחא שלא תקשי כל לאתויי מאי דאתא לאתויי כרכים שכבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל: לאפוקי מאי. תימה מאי קאמר לאפוקי מאי והא כל קאמר דמשמע לאתויי וי"ל דמשהראהו דייק דמשמע לאפוקי וא"ת ולימא לאפוקי חו"ל וי"ל דאין זה חידוש ולכך אמר לאפוקי קיני וקניזי וקדמוני אף על גב דמא"י הם: הר שעיר עמון ומואב. תימה דמשמע דעמון ומואב לא כבשום עולי מצרים ובספ"ק דיבמות (דף טז. ושם) אמרינן עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית דאמר מר הרבה כרכים כבשו כו' וקסבר קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד והניחום שיסמכו עליהם עניים בשביעית ואין לומר דהתם בעמון ומואב שטהרו בסיחון דהתם נהג שביעית דהיינו עבר הירדן דאמרינן בפסחים (דף נב.) ג' ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל ואומר ר"ת דעבר הירדן היינו ארץ סיחון ועוג שלא היתה מעמון ומואב ועוד מתרץ ר"ת דביבמות נמי איירי בעמון ומואב שלא טהרו בסיחון כדהכא ולא בא לפרש התם אמאי אין שביעית נוהגת שם דהא חוצה לארץ היא אלא לפרש למה מעשרין מעשר עני ולא מעשרין מעשר שני שלא לשנות סדר השנים דבמס' ידים (פ"ד משנה ג) איכא פלוגתא דר' אלעזר בן עזריה גזר שיעשרו מעשר שני כמו בבבל שלא לשנות מסדר השנים ור"ט גזר שיעשרו מעשר עני כמו במצרים שהיא קרובה מעשרין מעשר עני כדי שיהו עניי ישראל נסמכים עליהם אף עמון ומואב שהם קרובים כו' וא"ת ואמאי לא מייתי ביבמות ההוא טעמא דמצרים דתנן במסכת ידים (שם) וי"ל דניחא ליה למימר טפי הרבה כרכים כו' דלמ"ד לא קידשה הניחו אפי' מא"י עצמה ליכבש מפני סמך עניים וזה התירוץ עיקר דבהכי מיתרצא דלא קשיא דר"א אדר"א ורבי יהושע אדרבי יהושע ואין להאריך: ערדיסקים אסיא כו'. תימה דמשמע אסיא בחו"ל היא וא"כ היכי קאמר בפ' זה בורר (סנהדרין דף כו. ושם) רבי חייא בר זרונקי ור"ש בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר השנה בעסיא והתניא בפ"ק דסנהדרין (דף יא: ושם ד"ה אין) דאין מעברין אלא ביהודה ובשלמא ר"מ דעיבר שנה בעסיא (מגילה יח:) איכא למימר דלא הניח כמותו בא"י כדאמרינן בברכות (דף סג.) אר"ע אלא ר' חייא ור"ש ליכא למימר דלא הניחו כמותן דהא ר"ל הוי קרי להו רועי בקר וחשודים על השביעית וי"ל דההוא לעבר היינו חישוב כמו ועיבר שלש שנים זו אחר זו דפרק קמא דהתם (דף יב.) תדע דהא שנה שביעית היתה ותני התם (סוף פ"ק) (דף יב.) דאין מעברין שנים בשביעית:
Bava Batra 56a - Mishnah translated into english
and in one domain, i.e., he carried half the dried fig into the same public domain each time, he is liable, but if it was in two domains, i.e., he carried the item into two separate public domains, he is exempt.
And Rabba says in explanation of Rabbi Yosei’s opinion: And this division of the public domain applies only where there is a property where one would incur liability to bring a sin-offering if one unintentionally carried out of it or into it, i.e., a private domain, between the two sections. But if there was only a karmelit, i.e., an area that is not defined as either a private domain or public domain and to and from which the prohibition against carrying is only of rabbinic origin, it does not divide the public domain. Abaye says: Even a karmelit divides the public domain into separate sections, but a beam [pisela] does not. Rava says: Even a beam divides the public domain, since it is no less than a boundary or sea squill, which do serve as a barrier between fields.
The Gemara notes: And Rava follows his own line of reasoning, as Rava says: The definition of a domain for the purpose of Shabbat is like the definition of a domain for the purpose of bills of divorce: Just as a beam is defined as a distinct domain for the purpose of bills of divorce, so too it is considered a distinct domain for the purpose of Shabbat.
The Gemara returns to discuss the acquisition of a field that belonged to a convert who died without heirs. The Gemara asks: If there was no boundary and there was no sea squill, what are the limits to the acquisition? Rabbi Marinus explains in the name of Rabbi Yoḥanan: Any area that is called by his name. The Gemara asks: What are the circumstances where it is called by his name? Rav Pappa said: Where it is called: The place that is irrigated by so-and-so’s well. The entire area referred to as such would be considered one section with regard to acquisition.
Rav Aḥa bar Avya sat before Rabbi Asi, and he sat and was saying the following in the name of Rabbi Asi bar Ḥanina: A row of sea squill serves as a barrier with regard to the property of a convert who died without heirs, so that each section is considered a distinct field.
The Gemara asks: What is sea squill? Rav Yehuda says that Rav says: It is the growth by which Joshua established the boundaries of Eretz Yisrael for the Jews.
The Gemara teaches a related statement. And Rav Yehuda says that Rav says: In his book, Joshua enumerated only the towns that stand upon the borders, but not the towns that were within the portions of each tribe.
On the subject of the boundaries of Eretz Yisrael, Rav Yehuda says that Shmuel says: Any area that the Holy One, Blessed be He, showed to Moses before his death, as it is written: “And the Lord showed him all the land, Gilead…as far as Zoar” (Deuteronomy 34:1–3), is within the boundaries of Eretz Yisrael, and therefore produce that grows there is obligated in tithe.
The Gemara asks: To exclude what area? The Gemara answers: To exclude the lands of the Kenite, Kenizzite, and Kadmonite, as God had promised to Abraham at the Covenant between the Pieces: “To your offspring have I given this land…to…the Kenite, and the Kenizzite, and the Kadmonite” (Genesis 15:18–19). These areas are not obligated in tithe. What are these three areas? It is taught in a baraita that Rabbi Meir says: They are Naftuḥa, Arva’a, and Shalma’a. Rabbi Yehuda says: They are Mount Seir, Ammon, and Moab. Rabbi Shimon says: They are Ardisekis, Asya, and Aspamya.
MISHNA: If there were two witnesses testifying on his behalf that he, the possessor of the land, worked and profited from a field for three years, and therefore has presumptive ownership, and they were found to be conspiring witnesses, as it was proven that they were not present to witness the matter about which they had testified, they must pay the true owner of the field the full value of the field that they attempted, through their testimony, to remove from his possession, as it is written in the Torah: “Then shall you do to him, as he had planned to do to his brother” (Deuteronomy 19:19). If two witnesses testify that he worked and profited from the field during the first year, another two testify that he worked and profited from it during the second year, and another two testify that he worked and profited from it during the third, and all were found to be conspiring witnesses,
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.