Bava Batra 171a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 171a

Bava Batra 171a - Guemara
בשלמא בי דינא אלימי לאפקועי ממונא אלא עדים שעשו שליחותן חוזרין ועושין שליחותן ולא והא אמר רב יהודה אמר רב עדים כותבין אפילו עשרה שטרות על שדה אחת רב יוסף אמר בשטר מתנה ורבה אמר בשטר שאין בו אחריות מאי ברייתא דתניא הרי שהיו נושין בו אלף זוז ופרע מהן חמש מאות זוז עדים מקרעין את השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר שטר זה יהא מונח במקומו ויכתבו שובר ומפני שני דברים אמרו כותבין שובר אחת כדי שיכוף לפורעו ואחת כדי שיגבה מזמן ראשון והא רבי יהודה נמי מזמן ראשון קאמר הכי קאמר ליה ר' יוסי לרבי יהודה אי מזמן ראשון קאמרת פליגנא עלך בחדא אי מזמן שני קאמרת פליגנא עלך בתרתי תנו רבנן שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי שטר מאוחר הוא וכשר דברי ר' יהודה רבי יוסי פוסל אמר לו רבי יהודה והלא מעשה בא לפניך בצפורי והכשרת אמר לו כשהכשרתי בזה הכשרתי והא רבי יהודה נמי בזה קאמר אמר רבי פדת הכל מודים שאם הוזקקנו לעונתו של שטר ונמצאת עונתו מכוונת בשבת או בעשרה בתשרי ששטר מאוחר הוא וכשר
Comments from Rashbam - Bava Batra 171a
בשלמא בי דינא . מקרעין ומחליפין אחר וכותבין אותו מזמן ראשון לטרוף שלא כדין מזמן ראשון דמן הדין לא אלים שטרא למיטרף אלא מיום שנכתב ואילך אלא ב"ד אלימי ומפקעי ממונא דהפקר בית דין הפקר כדנפקא לן מאלה הנחלות (גיטין דף לו.): אלא עדים שעשו שליחותן . לכתוב ולהעיד בשטר הראשון היאך חוזרין ועושין שליחות אחרת ומי נתן להם כח זה: ולא . בתמיה וכי אין עדים חוזרין ועושין: והאמר רב יהודה אמר רב . מי שאבד שטרו ואמר לעדים כתבו לי אחר חוזרין וכותבין אפי' עשרה שטרות אם אבדו זה אחר זה: ומשני רב יוסף אמר . לעולם אין כח בידם של עדים לחזור ולכתוב שטר אחר לגבות מלקוחות וכי קאמר רב יהודה אמר רב ה"מ בשטר מתנה שאין בו אחריות וכיון דהכל יודעין שנותן לו השדה למה לא יכתבו לו שטר מתנה להיות בידו לעדות דתיקו ארעא בידיה: ורבה אמר . אפי' בשטר מכירה קאמר רב יהודה דכותבין עשרה וכגון דלית ביה אחריות וכדאמרן לעיל (בבא בתרא דף קסח:) חוץ מאחריות שבו וכדאמר רב נחמן לעיל (בבא בתרא דף קסט:) שטרא דנן דכתבנוהו לא למיגבי ביה כו': כדי שיכוף לפורעו . המלוה יכוף ללוה לפורעו שדואג פן יפסיד שוברו וזה יוציא שטרו ותובעו כל חובו: ופרכינן ור' יהודה נמי מזמן ראשון קאמר . כר' יוסי ומה תשובה היא זו שאמר רבי יוסי כדי שיגבה מזמן ראשון: הכי קאמר ליה רבי יוסי כו' . דרבי יהודה לא פירש דבריו כל כך אלא יחליף סתמא קאמר ליה לר' יוסי כדתנן במתניתין: בחדא פליגנא . דכותבין שובר כדי שיכוף לפורעו: בתרתי פליגנא עלך . כי כותבין שובר וגובין מזמן ראשון: ת"ר שטר שכתב בו זמנו בשבת או בעשרה בתשרי . כגון במקומות שמונין לחדשי החמה וכתב בשטר בט"ו לירח פלוני וכשאנו נזקקין לכוין מתי אירע יום ט"ו של אותו חדש נמצא עונתו ביום שבת או ביום עשירי לתשרי דהיינו יוה"כ והכל יודעין שלא נכתב לא בשבת ולא ביוה"כ ונמצא שלא נכתב באותו יום המוכיח בשטר אלא או מוקדם הוא ופסול או מאוחר וכשר: שטר מאוחר הוא וכשר דברי ר' יהודה . דס"ל לרבי יהודה כל שטר מאוחר כשר ואפילו אותו שאין להוכיח מתוכו של שטר אם מאוחר הוא ואם לאו וכ"ש זה שזמנו ביום השבת וביום הכפורים שהזמן מוכיח שהוא מאוחר ואפי' רבי יוסי מודה ביה דלא נפיק מיניה חורבא מהאי כדמפרש ואזיל והא ליכא למימר שמא מוקדם הוא ופסול כמו שפירש רבינו חננאל הלא תראה דרמינן עלה דמתניתין (סנהדרין דף לב.) דתנן אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר (ויקרא כד) משפט אחד יהיה לכם הא דתניא בתוספתא בתחלת מסכת מכות שטר שכתוב בו זמנו באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו היאך אתם מעידין על שטר זה שנמסרה לכם עדות זו במקום הזה והלא באותו היום עמנו הייתם במקום פלוני שטר ועדיו כשרין חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו ושקלו וטרו ר' חנינא ורבינא לאוקמי תרוייהו מתני' ומתניתא ולא דחו חדא מנייהו וקי"ל דלא מותבי' תיובתא אלא ממשנה או ברייתא שהיא הלכה ותו הא בהדיא אמרי' קיום שטרות מדרבנן הוא דאי מדאורייתא לא בעינן דקי"ל כריש לקיש דאמר (כתובות דף יח:) עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין ורבנן הוא דאצרכינהו קיום ש"מ שעל הבא לפסול את השטר עליו הראיה הלכך מעמידין שטר זה בחזקת מאוחר והטוען כי מוקדם הוא כדי לפסלו עליו הראיה: ור' יוסי פוסל . שטר מאוחר דעלמא שאין בתוכו הוכחה כלל כדמפרש לקמיה: והלא מעשה בא לפניך בצפורי . בשטר מאוחר והכשרת: א"ל כשהכשרתי בזה . שכתוב זמנו בשבת וביוה"כ הכשרתי שמתוכו מוכיח שלא נכתב בזמנו שהרי אין ישראל כותבין שטרות בשבת וביום הכפורים והכל יבינו שהוא מאוחר ולא נפיק מיניה חורבא כדלקמן אבל במאוחר בעלמא שזמנו כתוב ביום ראוי לכתיבה ולא יוודע אם מאוחר הוא אם לאו בההוא פליגנא עלך ופסילנא וטעמא לקמן: אמר ר' פדת הכל מודים . ר' יהודה ור' יוסי בכל שטרות מאוחרין בענין זה שכשאנו נזקקין למנות למתי מגיע עונתו של שטר ונמצאת עונת הזמן הכתוב בו מכוון ביום השבת או בעשרה בתשרי שטר מאוחר הוא זה וכשר לדברי הכל דדמי כמי שכתוב בתוכו שטרא דנן דכתבנוהו לאו בזמניה כתבנוהו אלא אנן סהדי איחרנוהו וכתבנוהו שהרי הכל יודעים שלא נכתב בשבת וביום הכפורים ויכירו שהוא מאוחר ולא אתי לידי חורבא כדמפרש לקמן וה"ק ר' פדת הכל מודים בההוא שטר דקתני כדאתא שטר שכתוב זמנו בשבת כו' דכשר והיינו דקאמר ליה ר' יוסי בזה הכשרתי:
Comments from Tosafot - Bava Batra 171a
אלא עדים שעשו שליחותן כו'. תימה קצת על הלשון דמשמע שעשו שליחותן כבר גורם שלא יעשו כי ההיא דהתקבל (גיטין דף סג:) דכתבי. תפוותא ושמה היה נפוותא וקאמר עשו עדים שליחותן ולא יכתבו עוד התם ניחא אבל הכא אין ליישב כלל דכ"ש אם לא עשו שליחותן מעולם דהויא לה מלוה על פה שאין יכולין לכתוב מזמן ראשון דא"כ ה"ל מוקדם גמור ועוד דהתם בגיטין מה שאין יכולין לעשות שליחותן זהו משום ששליחותן פסקה משעה שעשו את הראשון ואם יעשו אחר אין זה שליחותו של הבעל שלא צוה לכתבו אבל אם מצוה לכתוב שני יכולין לעשות והכא אע"פ שלוה מצוה להם לכתוב לעשות שטר ראשון לא יעשו דאל"כ מאי דוחקיה דמלוה לקרוע שטר הראשון אם אין הלוה כופהו לכך ואם כן רוצה הלוה בכך דאין לומר כי הלוה אינו רוצה אלא מזמן שני כי מה טענה היה לו בזה וע"כ צריך כאן לפרש כן וכי עדים אע"פ שעשו שליחותן וכבר חלה שעבוד על ידן יכולין לעשות בשביל כך שטר אחר כיוצא בראשון מאחר שדומה למוקדם ואפי' אם מצוה להם הלוה אין זו סברא שאם כן יאמרו כל שטר מוקדם כשר ואתי למיחתם בשטר מוקדם אבל במה שיכתבו לו ב"ד מזמן ראשון לא יבא לחתום בשטר מוקדם כי ידעו שהוא פסול ובזה יתלו הכשרו שב"ד אלימי לאפקועי ממונא והלשון מגומגם ביותר: כותבין אפילו עשרה שטרות. ואם תאמר למא דס"ד דבאחריות מיירי תקשי הא דאמר לעיל (בבא בתרא דף קסח:) אבל בשטרי מקח וממכר כותבין חוץ מאחריות שבו וי"ל דלעיל הכי פירושו דהוא אמר אבד שטר חובי וחיישינן דלמא טריף והדר טריף אבל הכא מיירי בשידוע לנו שנאבד או ראינוהו שנשרף: מזמן ראשון. ר' יהודה לא פירש לר' יוסי מזמן ראשון אבל ברייתא היא שנויה במילתיה דרבי יהודה לפי האמת: שאם הוזקקנו לעדותו של שטר. הא לישנא משמע שאין כתוב להדיא כך אלא ג' בניסן והוא חל ביום חמישי ועתה נמצאת ג' בניסן מכוונת בשבת וכן ביום שני בשבת שניה של תשרי והוא חל בשבת נמצאת עונתו מכוונת ביום הכפורים ותימה נימא דטעה בקביעא דירחא ויהיה כשר לרבי יוסי ואמאי פסול ולר' יהודה נמי ניחא טפי למימר הכי ממה שנאמר שנכתב (לחוכא) בעלמא בשלמא ליום הכפורים לא קשיא מידי כיון שמזכיר באיזה יום לשבוע שאותו יום היה ידוע שהיה יום הכפורים שבזה לא היה טועה אלא משבת קשה ואומר ר"י דמיירי אחר רובו . של חדש כדאמר בהיו בודקין (סנהדרין דף מא:) דאי אפשר דלא שמע:
Bava Batra 171a - Mishnah translated into english
Granted, a court can write a new document, because the court has the power to confiscate money. A creditor has the right to seize any property that the debtor had owned on the day the promissory note was written, even if that property was subsequently sold to others; the earlier the date on the note, the more properties it applies to. By dating the new document on the date of the original document the creditor is once again given the right to seize properties from those who had purchased land from the debtor in between the date of the original loan and the date the new promissory note is actually written. The court has such confiscatory power. But with regard to witnesses, who already performed their agency, i.e., fulfilled their assigned role, the first time they wrote the promissory note, can they return and perform their agency again by writing a second promissory note?
The Gemara asks: And is it so that witnesses are not empowered to do so? But doesn’t Rav Yehuda say that Rav says: Witnesses who were commissioned to write a deed for the transfer of property may write even ten deeds for one field? If the original deed is lost or destroyed, the witnesses may write a replacement deed for the purchaser, even if the deed is lost many times.
Rav Yosef says an answer to this question: Rav Yehuda’s statement was concerning a deed of gift, not a bill of sale. A gift of land has no guarantee; if it is repossessed from the recipient by the giver’s creditor to repay the giver’s debt, the recipient has no recourse and cannot collect any money from anyone. Therefore, in this case no one is jeopardized by the writing of many replacement deeds, which are intended only to serve as a proof that the recipient is actually entitled to the land.
And Rabba says: It is possible to say that Rav Yehuda’s statement applied even with regard to a bill of sale that does not have a guarantee in it. In that case as well, there is no potential loss to any purchasers of land. By contrast, in the case of a promissory note, which can be used to repossess property from those who have purchased land from the debtor, witnesses do not have the authority to predate a document and thereby subject more purchasers to possible land seizures due to the predating of the document.
The Gemara cited an excerpt from a baraita earlier. It now cites it in full: What is the full text of the baraita? As it is taught: If one thousand dinars are owed by a debtor, and the debt is recorded in a promissory note, and the debtor repaid five hundred dinars out of the total, the witnesses tear the original promissory note and write another promissory note for him, dated from the time of the first note. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: This original promissory note shall remain in its place, in the custody of the creditor, and witnesses write a receipt for the five hundred dinars that were repaid. This receipt is given to the debtor to protect himself against a possible attempt by the creditor to use the promissory note to collect the entire one thousand dinars.
Rabbi Yosei continues: And there are two reasons why the Sages said that they write a receipt, as opposed to writing a new promissory note: One reason is so that the creditor can coerce the debtor to repay him, i.e., the psychological pressure for the debtor of knowing that the creditor has a promissory note with a larger amount listed than what he owes him will induce the debtor to repay the remainder promptly. And the other one is so that he, the creditor, should be able to collect liened property from the first date, that of the original document.
The Gemara asks with regard to Rabbi Yosei’s second reason: But doesn’t Rabbi Yehuda also say that the new document must be dated from the time of the first document? The Gemara answers: Rabbi Yosei did not hear a full explanation of Rabbi Yehuda’s opinion; he heard only that Rabbi Yehuda prescribed writing a new promissory note recording the new balance. And this is what Rabbi Yosei is saying to Rabbi Yehuda: If you mean to say that the new promissory note is dated from the time of the first document, I disagree with you on one count, as I hold a receipt should be written to pressure the debtor. If you mean to say that the second promissory note is dated from the second date, i.e., from when the second promissory note was written, I disagree with you on two counts.
§ The Gemara discusses a related halakha. The Sages taught in a baraita (Tosefta, Makkot 1:3): If there is a promissory note whose date is written as a Shabbat or as the tenth of Tishrei, i.e., Yom Kippur, it is assumed to be a postdated promissory note, as writing is forbidden on Shabbat and Yom Kippur, and it is therefore valid. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei deems the promissory note invalid. Rabbi Yehuda said to Rabbi Yosei: But didn’t such an incident come before you in Tzippori, and you yourself deemed the promissory note valid? Rabbi Yosei said to him: When I deemed the promissory note valid, it was in a case like this, where the date was a Shabbat or Yom Kippur, that I deemed it valid.
The Gemara is puzzled by Rabbi Yosei’s response at the end of the baraita: But Rabbi Yehuda was also speaking in a case like this, where the date was a Shabbat or Yom Kippur, and yet Rabbi Yosei’s opinion was that the promissory note is invalid.
Rabbi Pedat says: All parties to this dispute agree that if we engaged in an investigation of the date of the document, and its date was found to be exactly on Shabbat or on the tenth of Tishrei, that it is self-evident that it is a postdated promissory note and is valid.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli