Talmud BavliBava Batra 57a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 57a
Bava Batra 57a - Guemara
ההוא שטרא דהוה חתימי עליה בי תרי שכיב חד מינייהו אתא אחוה דהאי דקאי וחד אחרינא לאסהודי אחתימת ידיה דאידך סבר רבינא למימר היינו מתניתין ג' אחין ואחד מצטרף עמהן אמר ליה רב אשי מי דמי התם לא נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דאחי הכא נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דאחי:
מתני׳ אלו דברים שיש להן חזקה ואלו דברים שאין להן חזקה היה מעמיד בהמה בחצר תנור ריחים וכיריים ומגדל תרנגולים ונותן זבלו בחצר אינה חזקה אבל עשה מחיצה לבהמתו גבוה עשרה טפחים וכן לתנור וכן לכיריים וכן לריחים הכניס תרנגולין לתוך הבית ועשה מקום לזבלו עמוק שלשה או גבוה שלשה הרי זו חזקה:
גמ׳ מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר עולא כל שאילו בנכסי הגר קנה בנכסי חבירו קנה כל שאילו בנכסי הגר לא קנה בנכסי חבירו לא קנה מתקיף לה רב ששת וכללא הוא והרי ניר דבנכסי הגר קנה בנכסי חבירו לא קנה והרי אכילת פירות דבנכסי חבירו קנה בנכסי הגר לא קנה אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה
Comments from Rashbam - Bava Batra 57a
ההוא שטרא . והוצרך המלוה לקיימו: שכיב חד מינייהו . מת אחד מהן קודם שנתקיים השטר ואילו לא מת היה כל אחד בא ומעיד לבדו על חתימת ידו ואין צריך לצרף עמו אחר אלא נאמן לומר זה כתב ידי כדתנן בפ"ב דכתובות (דף כ:) זה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב ידי כו' וחכמים אומרים אין צריכין לצרף עמהם אחר אלא נאמן לומר זה כתב ידי ואמרינן בגמ' לדברי חכמים על מנה שבשטר הן מעידין אנחנו ראינו המלוה וחתמנו הלכך בתרי סגי ולא צריך חד מינייהו לאסהודי אדחברי' והיכא דמת אחד מהן אמרינן התם אליבא דרבנן דצריך שנים מן השוק להעיד על חתימת יד המת והחי יעיד הוא לבדו על חתימת ידו אבל העד החי לא יצטרף עם אחר מן השוק להעיד על חתימת המת דכיון דעל מנה שבשטר הן מעידין וכי אמר זה כתב ידי נפקא פלגא דממונא אפומיה שהרי הוא לבדו מעיד על חתימתו ואין צריך אחר להעיד עמו וכי הדר מצטרף עם ההוא מן השוק להעיד על חתימת המת הדר נפיק ריבעא דממונא על פומיה אשתכח דכוליה ממונא נכי ריבעא נפק אפומיה ואנן על פי שנים עדים בעינן חצי דבר על פיו של זה וחצי דבר על פיו של זה והלכך הכא דשכיב חד מינייהו אין עד החי יכול להצטרף עם אחר מן השוק להעיד על חתימת יד המת אלא צריך שנים מן השוק להעיד עליו: אתא אחוה דהאי דקאי . אחיו של עד החי בא להצטרף עם אחד מן השוק להעיד על חתימתו כדפרישית דצריך שנים מן השוק להעיד על חתימת דאידך המת: היינו מתניתין . דאף על גב דשני אחין פסולין לעדות אחת דלא חשיבי אלא כחד אפילו הכי מכשרא להו מתניתין לשלשה אחין בעדות קרקע אחד מאחר שאין זה מעיד על אותה שנה שזה מעיד אף כאן העד החי מעיד על החתימה שלו ואחיו על חתימת יד המת: התם . במתניתין לא קנפיק כל הממון: נכי ריבעא . חסר רביע דהיינו שלשת חלקים ממון אפומא דאחי אלא פלגא הוא דנפיק אפומא דעד נכרי ופלגא נפיק אפומא דאחי והלכך כשירין לעדות זו דטעמא דפסיל רחמנא קרובים בעדות אתת לפי שאינן חשובין אלא כאיש אתד ולגבי חזקת שלש שנים כאיש אחד דמו שהרי איש אחר שמצטרף עמהן מועיל בשלשתן אם ראה החזקה שלש שנים: אבל הכא . גבי שטרא נפיק נכי רבעא דממונא דהיינו שלש חלקי הממון אפומא דאחי וכי חשבת לאחי כעד אתד נמצא עד אחד מגבה שלשה חלקים והאחד רביע ולא קרינא על פי שנים עדים וגו': מתני' אלו דברים שיש להם חזקה . כלומר אלו מיני תשמישין דאמרינן לקמן שאדם משתמש בשל חבירו שאם משתמש שלש שנים ולא מיחה בו חבירו יש לו חזקה לזה המחזיק ויכול לטעון אתה נתתו לי לתשמיש זה במתנה או מכרתו לי כגון תשמישין קבועין כדמפרש לקמן שאדם מקפיד עליהן אם נעשין שלא ברשותו והלכך בשלש שנים הויא חזקה דומיא דבורות שיחין ומערות ובית השלחין וכל הנך דלעיל דכיון דקביעות תשמיש הוא כדמחזיק בגופה של קרקע חבירו דמי והויא חזקה בשלש שנים ורבינו חננאל פירש אלו דברים שיש להם חזקה כאשר כבר פירשנו ולא נהירא אלא לקמיה קאי כדפרישית דאי לעיל קאי ומסקנא דמתני' דלעיל היא אריכות לשון של הבל הוא בלא צורך ועוד דאכתי תנינן לקמן יש להם חזקה טובא כללא דמילתא כל הני יש להן חזקה דתנן במתניתין עד סוף הפרק בחזקת שלש שנים מיירי כדמוכח בברייתא (לקמן בבא בתרא נט:) בא לפני רבי חייא אמר לו יגעת בני יגעת: היה מעמיד בהמה כו' . כל הנך דברים המיטלטלין הן ואינן תשמיש של קביעות ואין בעל חצר מקפיד עד ארבע וחמש שנים ולכך אין לו חזקה למחזיק לומר מדוע לא מתית בידי דאמר ליה בעל חצר לא חששתי למחות דלא מחזקת בגוף הקרקע כדמחזקי אינשי ולא הייתי נפסד כלום ומעתה אני מקפיד: תנור וכירים . מטלטלין הן וכן ריחים בריחיא דידא: אבל עשה מחיצה בחצר כו' . הרי זה גדר והרי זו חזקה כל מקום תוך המחיצות שעשה יכול לטעון לקוח הוא בידי: הכניס תרנגולין לתוך הבית . של חבירו שלש שנים גם על זאת ודאי מקפיד איניש ואם לא מיחה הפסיד דודאי על פיו עשה וברשותו: ועשה מקום כו' . או עשה מקום: עמוק שלשה . כדי שלא יתפזר: או גבוה שלשה . מחיצה גבוהה שלשה: גמ' מאי שנא רישא . דבהעמדת בהמה כדי בלא מחיצה אין זו חזקה: ומ"ש סיפא . דבעשיית מחיצה קנה וקא ס"ד השתא דבאיניש בעלמא שאינו בר תצר זו קאמר דאין זו חזקה והלכך קשיא ליה מ"ש רישא מסיפא הא ודאי מקפידין בני חצר על איש נכרי שיביא כאן בהמותיו ומדלא מיחו ודאי הקנו לו מקום בחצר זה להעמיד בהמותיו ואמאי אין לו חזקה ולקמן מתרץ לה בשותפין: אמר עולא . כל חזקה רעועה דלא קנה אם בא לעשותה בנכסי הגר לקנותה מיד והוא הדין לענין קונה קרקע מחבירו וא"ל לך חזק וקני והלך והחזיק חזקה רעועה דלא קנה כגון העמדת שם בהמתו או תנור וכירים דאין זה נעל וגדר דלא עשה שום תיקון בגוף הקרקע: בנכסי חבירו נמי לא קנה . כלומר לענין חזקת שלש שנים שלוקח אומר לקחתי ומוכר אומר לא מכרתי אינה קרויה חזקה להיות במקום עדי מכירה דהא לא עבד ולא מידי: כל שאילו בנכסי הגר קנה . כגון עשיית מחיצה ורפק בה פורתא: בנכסי חבירו נמי קנה . כלומר הויא חזקה ומיהו הקנין ע"י מעות או מתנה היא ומיהו הכניס תרנגולין לתוך הבית דקתני סיפא דהוי חזקה בנכסי הגר לא הויא חזקה והאי דלא פריך לה משום דעדיפא מינה קפריך רב ששת ואית דמפרש דהכניס תרנגולין נמי הוי חזקה בנכסי הגר דהיינו נעל שנעל את הדלת בפניהם ולאו מילתא היא דנעילת דלת לאו חזקה היא דאינו דומה אלא למבריח ארי כדאמרן לעיל (בבא בתרא נג.) ונעל דלת בבנין מיירי שעשה דלת או סתימה: וכללא הוא . בתמיה דקא מדמית חזקת שלש שנים שתלוי בקפידא לחזקת קנין נכסי הגר שתלוי בתקון הקרקע: ניר . אמרינן בפירקין דלעיל (בבא בתרא דף לז:) דלכולי עלמא ניר לא הוי חזקה דבנכסי הגר קנה אפי' רפק בה פורתא ובנכסי חבירן לענין שלש שנים לא קנה בחזקה זו לפי שהכל תלוי באכילת הפירות שאם יחרוש ולא יאכל אין בעל הקרקע מפסיד שהרי יזרע ואחר יאכל: והרי אכילת פירות . לקיטת הפירות דבנכסי חבירו קנה אם אכל הפירות שלש שנים דהויא אכילת שלש שנים במקום עדות שקנה הקרקע זו מן הבעלים כדאמרן בכוליה פירקין: ובנכסי הגר לא קנה . דאין זה נעל וגדר כדאמרן לעיל (בבא בתרא דף נד.) האי מאן דפשח דיקלא אדעתא דחיותא לא קני: אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה . לעולם גבי איש נכרי שבא להעמיד בהמה בחצר אחרים שאין לו בה שותפות לא שנא רישא ולא שנא סיפא דהויא חזקה שאין בני חצר מניחין לנכרי להשתמש תשמישין הללו בחצר שלהן אלא אם כן נטלו רשות מהן ואם לא מיחו בתוך שלש שנים הויא חזקה:
Comments from Tosafot - Bava Batra 57a
הכא נפיק נכי רבעא [דממונא] אפומא. דחד. ואע"ג דיש תקנה כדאמרינן בפרק ב' דכתובות (דף כא. ושם) דאם מת אחד מן החתומין ואין שנים מן השוק להעיד עליו לכתוב חתימת ידיה אחספא ושדי לבי דינא ומחזקי ליה כו' הכי נמי הכא אלא דרבינא בעי למימר דבלאו הכי יכול אחיו להעיד והוה מדמה למתני':
Bava Batra 57a - Mishnah translated into english
The Gemara relates: There was a certain document that had the signatures of two individuals on it. One of the signatory witnesses died, and when the court sought to ratify the document, which requires either that the witnesses personally attest to the validity of their signatures or that two other witnesses attest to the validity of the signatures, the brother of the witness who remained alive and one other individual came to testify with regard to the signature of the other, deceased, witness, while the living witness attested to his own signature.
Ravina thought to say that this case is the same as the halakha in the mishna, which states that if testimony was given by three brothers, each of whom testify about one year, and another, unrelated individual joined with each of the brothers as the second witness, these are considered to be three distinct testimonies. Similarly, in this case, one brother attests to his own signature, while the other brother attests to the signature of the deceased witness.
Rav Ashi said to him: Are these cases comparable? There, the property less one-quarter, i.e., three-quarters of the property in question, is not removed from the possession of the prior owner based upon the mouth, i.e., the testimony, of brothers. Each brother provides only half of the testimony for each year about which he testifies. Here, the property less one-quarter is removed from the possession of the debtor detailed in the document based upon the mouth of brothers. One brother attests to his own signature, which constitutes half of the testimony, while the other signature is authenticated by the testimony of the other brother and another individual. It follows that three-quarters of the testimony is given by brothers, and it is therefore invalid.
MISHNA: These are uses of property that have the means to establish the presumption of ownership, and these are uses of property that do not have the means to establish the presumption of ownership: If one would stand an animal in a courtyard; or if one would place an oven, a millstone, or a stove there; or if one raises chickens in a courtyard, or places his fertilizer in a courtyard, these actions are not sufficient to establish the presumption of ownership. But if one constructed a partition ten handbreadths high to contain his animal, and similarly if he constructed a partition for his oven, and similarly if he constructed a partition for his stove, and similarly if he constructed a partition for his millstone; or if one brought chickens into the house, or if he fashioned a place in the ground for his fertilizer that is three handbreadths deep or three handbreadths high, these actions are sufficient to establish the presumption of ownership.
GEMARA: The Gemara asks: What is different in the first clause, where having an animal stand in a courtyard is insufficient to establish the presumption of ownership, and what is different in the latter clause, where constructing a partition is sufficient to establish the presumption of ownership?
Ulla says: With regard to any act which, if one were to perform it on ownerless property such as the property of a convert who dies without heirs he would acquire that property, that same act is sufficient for him to acquire the property of another if he performed it over the course of three years, provided it is accompanied by the claim that the property had been purchased. Conversely, any act that if one were to perform it on the property of a convert who died without heirs he would not acquire that property, that same act is not sufficient for him to acquire the property of another. Taking possession of ownerless property requires an act to be done with regard to the property itself, such as constructing a partition, but merely having an animal stand there is not sufficient. Therefore, it does not establish the presumption of ownership.
Rav Sheshet objects to this explanation: And is this an established principle? But there is plowing, which, if performed on the property of a convert who died without heirs one acquires it, but if performed on the property of another one does not acquire it. And additionally, there is consumption of produce for the duration of three years, which, if performed on the property of another one acquires it by establishing the presumption of ownership, but if performed on the property of a convert who died without heirs one does not acquire it. These cases contradict Ulla’s claim that the modes of acquisition are analogous.
Rather, Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said:
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.