Talmud BavliBava Batra 5a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 5a
Bava Batra 5a - Guemara
רוניא אקפיה רבינא מארבע רוחותיו אמר ליה הב לי כמה דגדרי לא יהיב ליה הב לי לפי קנים בזול לא יהיב ליה הב לי אגר נטירותא לא יהיב ליה יומא חד הוה קא גדר דיקלי אמר ליה לאריסיה זיל שקול מניה קיבורא דאהיני אזל לאתויי רמא ביה קלא אמר ליה גלית דעתך דמינח ניחא לך לא יהא אלא עיזא בעלמא מי לא בעי נטירותא אמר ליה עיזא בעלמא לאו לאכלויי בעיא אמר ליה ולא גברא בעית דמיכלי לה אתא לקמיה דרבא א"ל זיל פייסיה במאי דאיפייס ואי לא דאיננא לך דינא כרב הונא אליבא דרבי יוסי רוניא זבן ארעא אמיצרא דרבינא סבר רבינא לסלוקי משום דינא דבר מצרא א"ל רב ספרא בריה דרב ייבא לרבינא אמרי אינשי ארבעה לצלא ארבעה לצללא:
מתני׳ כותל חצר שנפל מחייבין אותו לבנותו עד ארבע אמות בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן מד' אמות ולמעלן אין מחייבין אותו סמך לו כותל אחר אע"פ שלא נתן עליו את התקרה מגלגלין עליו את הכל בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן:
גמ׳ אמר ריש לקיש הקובע זמן לחבירו ואמר לו פרעתיך בתוך זמני אינו נאמן ולואי שיפרע בזמנו אביי ורבא דאמרי תרוייהו עביד איניש דפרע בגו זימניה זימנין דמתרמו ליה זוזי אמר איזיל איפרעיה
Comments from Rashi on Masechet Bava Batra Page 5a
רוניא אקפיה רבינא . ד' שדות היו לרבינא סביבות ארבעה מצריו של רוניא וגדרן: הב לי כמה דגדרי . כרב הונא אליבא דר' יוסי דאמר הכל לפי מה שגדר דהכי קי"ל כדמוכח לקמן: יומא חד הוה גדר . רוניא היה גודר תמרים מדקל שבשדהו: קיבורא דאהיני . אשכול של תמרים משל רוניא ובפניו: רמא ביה קלא . גער בו רוניא באריסיה דרבינא: א"ל . רבינא גלית אדעתיך שחביבין הדקלין עליך וניחא לך בשמירתן: לא יהא אלא עיזי בעלמא מי לא בעית כו' . כלומר אפי' אינך ירא מן הגנבים צריך אתה לשמרן מן העזים: ולאו גברא בעית לאכלויי . להזעיק ולגעור בהן וירעם מתרגמי' אכלי (תהלים יח) וכן כל לשון הכרזה בתרגום יהונתן: פייסיה במה דאיפייס . טוב לך להתפייס באגר נטירא הואילו ונתרצה לכך: הגה"ה ואי לא דאיננא לך כר' יוסי כו' מכלל דהכי הלכתא . וכן פסק ר"ח. תמ"ש: ארבעה לצלא וד' לצללא . אני שמעתי צלא רצען עני וצללא רצען עשיר וכך אמר לו ארבע ככרות צריכין לרצען עני למאכלות ביתו ליום כמו שצריכין לעשיר וזה עני הוא וצריך לו השדה לפרנסה וכשם שאתה אומר לו הסתלק מעלי בדינא דבר מצרא משום ועשית הישר והטוב כך אני אומר לך עשה ישר וטוב לעני זה ואל תסלקהו ויש לגמגם דהעור קרוי צלא ולא הרצען כדאמרי' בעלמא (נדרים נו:) מאי דרגש ערסא דצלא ואומר אני רוניא רצען היה ונותן עורות לעבדנין לעשות מהן מנעלין למוכרן בשוק וכך אמר לו רב ספרא לרבינא העני זה שכרו מועט שהוא צריך ליתן שכר הרבה לעבדנין דאמרי אינשי ארבעה זוזי לצורך מקח העור וארבעה זוזי לשכר העבדנין והיינו צללא לפיכך עשה ישר וטוב ותהי לו שדה זו לפרנסת ביתו ול"נ ד' לצלא ד' ככרות צריך לעבדן עני וד' לצללא כמו כן ד' לצורך עבדן עשיר ומשל הוא כנגד רוניא שהיה לו שדה אחת בתוך שדות של רבינא כדאמר לעיל דרבינא אקפיה מארבע רוחותיו ועכשיו קנה לו שדה אצל מצר רבינא ומפסיק שדה רבינא בין שדותיו וא"ל רב ספרא לרבינא שיעשה הישר והטוב להניח לרוניא אותה דעכשיו יהיה לו שנים שכמו שצריך שמירה לשני שדות [צריך] ג"כ לאחד ומכמה דברים יציאת האחד מרובה כיציאת שנים ונמצא רוניא משתכר: מתני' מחייבין אותו לבנות עד ד' אמות . דבהכי סגי להיזק ראיה: בחזקת שנתן . אם אמר האחד לאחר שבנאו אני עשיתיו משלי שלא רצה זה לסייעני ותובעו חצי היציאה וזה אומר נתתי חלקי נאמן: עד שיביא התובע . עדים שתבעו ולא נתן לו דכיון דחובה עליו לסייעו ומשפט זה לכל גלוי לא היה בונה משלו אלא היה צועק עליו בב"ד: סמך לו כותל אחר . לאחר שבנאו האחד למעלה מד' אמות הרבה ולא רצה האחר לסייעו בהגבהתו סמך השני כותל אחר כנגד כותל זה כדי לסכך ולתת עליו תקרה מכותל לכותל אע"פ שלא נתן עליו עדיין התקרה: מגלגלין עליו את הכל . דגלי דעתיה דניחא ליה בהגבהה דהיאך: בחזקת שלא נתן . אם בא הראשון ותבעו לדין לאחר שסמך את כותלו לכותל ראשון ואומר לו תן לי חלקך במה שהגבהתי וזה אומר נתתי חלקי אינו נאמן אלא בעדים שאין משפט זה גלוי לכל ועד שיחייבוהו בית דין אינו עשוי ליתן: גמ' הקובע זמן לחבירו . במלוה שהלוהו:
Comments from Tosafot - Bava Batra 5a
ואי לא דאיננא לך כרב הונא אליבא דר' יוסי. קצת היה נראה שלא להפחידו היה אומר כן מדלא קאמר ואי לא מגבינא לאפדנא מינך או מחינא לך בסילואה דלא מבע דמא ואע"ג דבלולב הגזול (סוכה לד: ושם ד"ה ולדרוש) אמר שמואל להנהו דמזבני אסא אשוו זבינייכו ואי לא דרשינן לכו כר' טרפון ובעי למימר התם דלהפחידם היה אומר כן הכא נראה דהכי ס"ל כדפירש רש"י ועוד מדקאמר ליה זיל פייסיה במאי דאיפייס משמע דמן הדין היה לו יותר אם לא בשביל שכבר נתפייס: ארבעה לצלא כו'. לפירוש הקונטרס מקשה ר"ת [הא] אין מרחמים בדין ועוד דקאמר סבר רבינא לסלוקי משמע שטעה רבינא ועוד מה שייך כאן האי מעשה אי משום דאיירי ברבינא ורוניא לייתי נמי מעשה דהמקבל (בבא מציעא קט.) רוניא שתלא דרבינא הוה והנך תרי עובדי דשמעתין לייתי נמי התם ועוד דצלא הוא עור כדאמרי' (מו"ק דף כז.) מאי דרגש ערסא דצלא ואומר ר"ת דזבן ארעא אמיצרא דרבינא היינו אמיצר אותם שדות דאקפיה רבינא מארבע רוחות והיה רבינא מצרן מג' רוחות ורוניא מרוח אחת ואף על גב דאמר בהמקבל (בבא מציעא קח:) הני ארבע בני מצרא דקדים חד מינייהו וזבן מאי דזבן זבן מ"מ סבר רבינא לסלוקי משום שהיה מצרן מג' צדדין ורוניא רק מרוח אחת א"ל רב ספרא אמרי אינשי ארבעה לצלא פירוש לעור גדול צריך ליתן לעבדן ד' זוזי וד' לצללא עור קטן כלומר צריך ליתן מן הקטן כמו מן הגדול שיש טורח בקטן כמו בגדול ה"נ מאי טעמא דינא דבר מצרא משום שיהיו כל שדותיו סמוכין שיוכל לחורשן בבת אחת ולכך הוא מצרן מרוח אחת כמו אתה מג' רוחות וה"ר אברהם פירש דהך ארעא דזבן רוניא אמיצרא דרבינא היינו אמצרא דאותן שדות שהיה רוניא אריס בהן כדאמרי' רוניא שתלא דרבינא הוה וה"ק ליה רב ספרא לרבינא אע"פ שאין לרוניא בגוף הקרקע כלום מכל מקום הואיל שהוא עובדן הרי הוא מצרן כמו דאמרי אינשי ארבעה לצלא נותנין ד' זוז על העור וכמו כן צריך ליתן לצללא לאומן המעבד את העור: מארבע אמות ולמעלה אין מחייבין אותו כו' בחזקת שלא נתן. איירי כגון דידעינן דקדם חד וארציה לחבריה והיה מסרהב כדמשמע לישנא אין מחייבין אותו ולכך הוי בחזקת שלא נתן וא"'צ להעמיד בשעשה חזית: אע"פ שלא נתן תקרה מגלגלין עליו את הכל. אע"ג דזה נהנה וזה לא חסר פטור מ"מ כיון דגלי דעתיה דניחא ליה בהגבהה חייב וכן משמע נמי בכיצד הרגל (ב"ק דף כ: ושם) דקאמר טעמא דניקף הא מקיף פטור ש"מ זה נהנה וזה לא חסר פטור ואפ"ה כשעמד ניקף חייב כן נראה לי אי נמי הכא זה חסר הוא שגורם לו שהגביה הכותל למעלה מד' אמות כדי שלא יהיה לו היזק ראיה בשום ענין ממנו: הקובע זמן לחבירו. אור"י דוקא קובע זמן אבל בסתם הלואה לא חשיב ליה תוך שלשים תוך זמנו: ובא בזמנו ואמר פרעתיך תוך זמני אינו נאמן. ונראה לי שיש עדים שחייב לו וקבע לו זמן דאי לאו הכי ניהמניה שפרעו תוך זמן במיגו דאי בעי אמר לא הלוית לי כלום או לא קבעת לי שום זמן ולקמן מיבעי ליה אי אמרינן מיגו במקום חזקה ומ"מ אין להוכיח מכאן דקסבר ריש לקיש המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים דאפשר דמיירי הכא שהלוהו שלא בעדים אלא הודה לו בפני עדים דאפילו למ"ד צריך לפורעו בעדים ה"מ היכא דהלוהו בפני עדים מעיקרא דלא הימניה אלא בפני עדים ואם תאמר מכל מקום ניפשוט מהכא דלא אמרינן מיגו דאי בעי אמר פרעתיך עתה ואומר ר"י דהא לא חשיב מיגו כיון דמיירי דקיימי ביום אחרון של זמן ואע"ג דמסקינן בשילהי דהשואל (ב"מ דף קב: ושם) דעביד איניש דפרע ביומא דמישלם זימניה מ"מ אין זה מיגו דלא חציף איניש למימר פרעתיך היום אבל רגיל הוא לומר פרעתיך אתמול ושכחת:
Bava Batra 5a - Mishnah translated into english
It is related that a man named Ronya had a field that was surrounded by fields belonging to Ravina on all four sides. Ravina built partitions around his fields and said to him: Give me your share of the expense in accordance with what I actually spent when I built the partitions, i.e., half the cost of the partitions. Ronya did not give it to him. Ravina said to him: Give me then at least your share of the expense in accordance with a reduced assessment of the price of reeds. Ronya did not give it to him. Ravina said to him: Give me then at least the wage of a watchman. But he did not give even this to him.
One day, Ronya was harvesting dates. Ravina said to his sharecropper: Go take a cluster [kibbura] of dates from him. The sharecropper went to bring them, but Ronya raised his voice at him in protest, whereupon Ravina said to him: You have revealed that you are pleased with the partitions and the protection that they provide you. Even if it were only a goat that entered your field, wouldn’t the field need safeguarding, to prevent the goat from eating the dates? Ronya said to him: If it were only a goat, doesn’t one need merely to chase it away [le’akhluyei]? No partition is required. Ravina said to him: But wouldn’t you need a man to chase the goat away? Pay me then at least the wage of a watchman.
Ravina came before Rava to adjudicate the matter. Rava said to Ronya: Go appease Ravina with what he expressed his willingness to be appeased with, namely, the wage of a watchman. And if not, I will judge you in accordance with the ruling of Rav Huna in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and you will be required to pay half the cost of the partition based on what Ravina actually spent on it.
Incidental to that episode, the Gemara relates another encounter between Ravina and Ronya. Ronya once bought land adjoining property belonging to Ravina. Ravina considered removing him due to the halakha of one whose field borders the field of his neighbor. When land is up for sale, the owners of the adjoining fields have the right of first refusal. If one of the neighbors is willing to match the highest price being offered to the seller, that neighbor has the preemptive right to purchase the property, and if somebody else buys it, that buyer can be removed. Since Ravina owned the adjacent property, he thought that he enjoyed the right of first refusal. Rav Safra, son of Rav Yeiva, said to Ravina: People say: Four dinars for a large hide [tzalla], four for a small hide [tzelala]. Since Ronya also owned land bordering the desired parcel, you cannot remove him even though his plot of land is smaller than yours.
MISHNA: In the case of a dividing wall in a jointly owned courtyard that fell, if one of the owners wishes to rebuild the wall, the court obligates the other owner to build the wall with him up to a height of four cubits. If after the wall was built one of the neighbors claims he alone constructed it and the other did not participate in its building, the latter is nevertheless presumed to have given his share of the money, unless the claimant brings proof that the other did not give his part.
The court does not obligate the reluctant neighbor to contribute to the building of the wall higher than four cubits. But if the reluctant neighbor built another wall close to the wall that had been built higher than four cubits, in order to set a roof over the room that was thereby created, the court imposes upon him the responsibility to pay his share for all of the rebuilt wall, even though he has not yet set a roof over it. Since he has demonstrated his desire to make use of what his neighbor built, he must participate in the cost of its construction. If the builder of the first wall later claims that he did not receive payment from his neighbor, the neighbor is presumed not to have given his share of the money, unless he brings proof that he did in fact give money for the building of the wall.
GEMARA: Reish Lakish says: If a lender set a time for another to repay the loan that he had extended to him and when the debt came due the borrower said to the lender: I already repaid you within the time, he is not deemed credible, as people do not ordinarily repay their debts before they are due. The lender would be happy if the borrower would only repay his debt on time. Abaye and Rava disagree with Reish Lakish, as they both say: A person is apt to repay his debt within its time, i.e., before it is due. This is because sometimes he happens to have money and the borrower says to himself: I will go and repay my debt
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.