Bava Batra 157a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 157a

Bava Batra 157a - Guemara
אומר בחול אמרו וקל וחומר לשבת כיוצא בו זכין לגדול ואין זכין לקטן דברי ר' אליעזר רבי יהושע אומר בגדול אמרו קל וחומר לקטן רבי יהודה אומר רבי אליעזר אומר בשבת דבריו קיימין מפני שאינו יכול לכתוב אבל לא בחול רבי יהושע אומר בשבת אמרו קל וחומר בחול כיוצא בו זכין לקטן ואין זכין לגדול דברי רבי אליעזר ר' יהושע אומר לקטן אמרו קל וחומר לגדול:
מתני׳ נפל הבית עליו ועל אביו או עליו ועל מורישיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב יורשי האב אומרים הבן מת ראשון ואח"כ מת האב ובעלי החוב אומרים האב מת ראשון ואח"כ מת הבן ב"ש אומרים יחלוקו ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן:
גמ׳ תנן התם המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים על ידי עדים גובה מנכסים בני חורין בעי שמואל דאיקני וקנה מהו אליבא דרבי מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא תיבעי לך דודאי קנה אלא כי תיבעי לך אליבא דרבנן דאמרי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אמר רב יוסף תא שמע וחכמים אומרים זה היה פיקח שמכר לו את הקרקע מפני שהוא יכול למשכנו עליו אמר ליה רבא מיניה קאמר מיניה אפילו מגלימא דעל כתפיה כי קא מיבעיא לן דאיקני קנה ומכר דאיקני קנה והוריש מאי אמר רב חנא תא שמע נפל הבית עליו ועל אביו עליו ועל מורישיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב יורשי האב אומרים הבן מת ראשון ואח"כ מת האב ובעלי חובות אומרים האב מת ראשון כו' ואי סלקא דעתך דאיקני קנה ומכר דאיקני קנה והוריש לא משתעבד נהי נמי דאב מית ברישא דאיקני הוא אמר להו רב נחמן זעירא חברין תרגמה מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן מתקיף לה רב אשי מלוה על פה הוא ורב ושמואל דאמרי תרוייהו מלוה על פה אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות
Comments from Rashbam - Bava Batra 157a
גמ' קל וחומר לשבת . דכיון דאין יכול לכתוב עשו לו תקנה לקנות דבריו באמירה בעלמא כדי שלא תטרוף: מתני' נפל הבית עליו ועל אביו . על ראובן ועל יעקב אביו ואין ידוע מי מת קודם: עליו ועל מורישיו . על ראובן ועל מורישיו כגון אחי ראובן או אחי יעקב אביו שאין להם קרוב יותר מראובן וראובן ראוי ליורשן: והיתה עליו . על ראובן כתובת אשה או בעל חוב ואין לו ממה לפרוע: יורשי האב אומרים הבן מת ראשון . בנפל הבית עליו ועל אביו קאי שיורשי יעקב כגון בני יעקב שמעון ולוי אחי ראובן או אפילו חנוך ופלוא בני ראובן שגם הם יורשי יעקב אומרים הבן מת ראשון דהיינו ראובן מת ראשון ומכח אבוה דאב קאתינא כדאמרינן בגמרא ולא זכה ראובן בהני נכסי כלל ונירש אנו כל נכסי יעקב ולענין נפל הבית עליו ועל מורישיו שייך למיתני יורשי מורישיו אומרים הבן מת ראשון: ב"ש אומרים יחלוקו . כדמפרש טעמא ביבמות בהחולץ דאע"ג דיורשי האב ודאי יורשין בהאי ממון ובעל חוב ספק וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי קסברי בית שמאי שטר העומד לגבות כגבוי דמי ותרוייהו ודאי חשיבי: וב"ה סברי נכסים בחזקתן . בחזקת יורשי האב שהרי הם יורשים ודאי או מיעקב או מראובן וכמוחזקין דמו שהרי יעקב מוחזק בנכסיו היה ואלו באים מכחו ובעל חוב ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי: גמ' תנן התם . לקמן בגט פשוט: המלוה את חבירו בשטר . אפילו לא נכתב בו אחריות גובה מנכסים משועבדים אם אין ללוה נכסים בני חורין וגובה מלוה מן הלקוחות דאמר בשנים אוחזין (ב"מ דף יד.) לרבנן אחריות שלא נכתב בשטר טעות סופר הוא וכמי שנכתב בו דמי דלא שדי איניש זוזי בכדי ולכך נתכוין המלוה שיכתוב בשטר אחריות אלא ששכח הסופר וטעה וסתם שטר קלא אית ליה ולקוחות הוא דאפסידו אנפשייהו שלקחו קרקע מן הלוה ולא הניחו לו בני חורין כדי לגבות מהן מלוה את חובו: בעי שמואל . הכותב לחבירו משעבד אני לך בחובך כל נכסים שאקנה מהו והיינו שכותבין בשטרות דקנאי ודעתיד אנא למיקני: מהו . מי טריף מלקוחות נכסים שקנה הלוה אחר כתיבת השטר ומכרן לאלו: אליבא דר"מ . גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לכשימות אישך לכשתמות אחותך לאחר שתתגיירי כו' לא תיבעי לך דודאי קנה דכיון דפירות דקל דעדיין לא באו לעולם קנה כ"ש דמשתעבדי ליה קרקעות דאתו לעלמא אלא שעדיין לא קנאן לוה בשעה ששעבד: אלא כי תיבעי לך אליבא דרבנן . מאי מי שאני שעבוד מקנין וטעמא כדפרישית א"נ אלמוהו רבנן לשעבוד יותר מקנין דלא תנעול דלת בפני לוין או לא: א"ר יוסף ת"ש . דתנן בפ' שני דייני גזירות בכתובות (דף קי.) המוציא שטר חוב על חבירו והלה הוציא שטר שכתוב בו שמכר לו את השדה מלוה ללוה אחר שנכתב השטר חוב שהוא מוציא עליו אדמון אומר יכול הלוה לטעון אילו חייב הייתי לך היה לך לפרוע את שלך ממני ולא היה לך למכור לי קרקע בשביל צורך מעות: וחכמים אומרים זה . המלוה היה פיקח שמכר לו ללוה את הקרקע שהוא יכול עתה למשכנו בעד חובו ולא יכול לדחותו ולומר אין לי לפרוע כלום והנה זה הקרקע דאיקני הוה שלאחר שנכתב השטר חוב קנאו הלוה זמן מרובה והנה זה המלוה חוזר וגובה בחובו אלמא דאיקני וקני משתעבד למלוה: אמר ליה רבא מיניה . בתמיה מקרקע שקנה הלוה עצמו ואינה משועבדת לשום אדם היאך אתה מביא ראיה מיניה פשיטא שיגבה המלוה ואפילו מגלימא דעל כתפיה דהא לא קמבעיא לן אלא היכא דכתב דאיקני וקנה ואחרי כן שעבדו לאחר או במכירה או שהורישו לאחר מיבעיא לן אי אלים תנאיה שכתב לו דאיקני לטרוף מלקוחות או מיורשין שאחר כתיבת שטרו שקדם להן או לא: נהי נמי דאב מיית ברישא . וירש הבן כדקאמר בעל חוב דאיקני הוא שקנאו הבן אחר כתיבת השטר והורישו ליורשיו ואפילו הכי גובה אותו בעל חוב אלמא דאיקני וקנה והוריש משתעבד: מצוה על היתומין כו' . ולא משום שכתב לו דאיקני הוא וגבי קנה ומכר לא משתעבד אלא גבי יורשים משום מצוה ואפילו לא כתב לו דאיקני משתעבד יורש למלוה משום מצוה על היתומים: א"כ מלוה על פה הוא . ואמאי טריף ממקרקעי דיתמי: והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו . לקמן בגט פשוט מלוה על פה אינו גובה מן היורשין וכי אמרינן מצוה על היתומין הנ"מ מלוה בשטר ושמואל גופיה הוא דקמבעיא ליה הא בעיא ואם כן קשיא דידיה אדידיה ומיהו לקמן פסקינן הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לוין:
Comments from Tosafot - Bava Batra 157a
זכין לגדול ואין זכין לקטן. וא"ת למה אין זכין לקטן הלא זכין לאדם שלא בפניו וי"ל כיון דזכיה מטעם שליחות מאן דמצי משוי שליח יש לו זכיה ומאן דלא מצי משוי שליח אין לו זכיה ומאן דאית ליה זכין לקטן ואין זכין לגדול ס"ל כיון דגדול יכול לקנות לא תקון ליה רבנן זכיה כמו בקטן: נפל הבית עליו ועל אביו כו' בית שמאי אומרים יחלוקו וב"ה אומרים נכסים בחזקתן. דסבירא להו לבית הלל כיון דמחוסר גוביינא אפילו מת האב תחלה הוו בחזקת היורשין ובית שמאי לטעמייהו דאית להו כל העומד לגבות כגבוי דמי ולכך הוי כאילו הוא מוחזק בכך: אמר רב יוסף ת"ש זה היה פיקח כו'. לא הוה מצי להביא ראיה מרב נחמן דאמר (לעיל בבא בתרא קכה.) יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם בעל חוב גובה אותה מהם דהיינו טעמא מדרבי נתן ועוד אפילו היה יכול להביא ראיה מתני' עדיפא ליה: דאיקני קנה ומכר מהו. אליבא דר"מ דקאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא קמבעיא ליה כדמפרש בסמוך וא"ת אימור דאמר רבי מאיר כגון פירות דקל דעבידי דאתו הני לא עבידי דאתו שיקנה נכסים וימכור ויש לומר דמודי ר' מאיר בהא שהשעבוד חל ממילא אע"פ שלגבי קנין לא היה לו להועיל כאן דהא גבי דאיקני נמי אמרינן לעיל דמהני אפילו לרבנן דרבי מאיר אף על פי שסבורים דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם משום דאלים כח השעבוד הכי נמי אלים לרבי מאיר לענין דמהני אע"ג דלא עבידי דאתו: [דאיקני קנה ומכר] כו'. הקשה רבינו שמואל תיפשוט ליה מדידיה מדאמר שמואל בפרק קמא דב"מ (דף יד:) בעל חוב גובה את השבח פירוש שהשביח הלוקח ואין לומר כמו שפי' דאליבא דרבי מאיר איירי דהא שמואל לית ליה דר' מאיר דהא פסיק בפ' אע"פ (כתובות דף נט.) כרבי יוחנן הסנדלר דאמר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ויש לומר דשמואל דסבירא ליה כר' מאיר הכא דאלים כח השעבוד שיועיל אע"פ שלא בא לעולם אע"ג דבקנין לא סבר ליה כוותיה מטעם דפי' לעיל דהכא מיבעיא ליה לרבנן: מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן. וכופין כאן ומיהו אין כופין במקום שלא הניח להם אחריות נכסים אבל הניח להם כופין דהא נזקקין ליתומים ובמלוה בשטר והכי נמי משמע בסמוך כדפרישית מדקאמר מלוה על פה אינו גובה מן היורשים משמע דאי למאן דאמר גובה מן היורשין חייב לפרוע ומצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן והך דהכא אינו כי ההיא (כתובות דף צא:) דגבי קטינא דארעא דהתם מצוה בעלמא בלא כפייה דמיירי בדלא שבק להון אחריות נכסים והכא בדין בעי למימר דאף על גב דלא משתעי בשטר כיון דמנכסי דידיה מיפרע כופין היתומים למאן דאמר מלוה על פה גובה מן היורשים מיהו למ"ד אין גובה אע"ג דמצוה לפרוע מדידהו אין כופין כדמוכח בהכותב (כתובות דף פו.) אבל כי שבק להון אחריות נכסים אע"פ דפריעת בע"ח מצוה כופין כדמוכח בכל מקום דנזקקין ליתומים גדולים והיכא דאמרי לא ניחא לן למעבד מצוה אמרינן בכתובות (שם) דמכין אותו עד שתצא נפשו כמו במצות עשה כגון עשה סוכה ועשה לולב:
Bava Batra 157a - Mishnah translated into english
says: With regard to weekdays the Sages stated that the verbal instruction of person on his deathbed is valid, even though it is permitted to write. And one may infer a fortiori that the same applies with regard to Shabbat, when writing is prohibited. Similarly, one can acquire property on behalf of an adult, as he is able to effect acquisition himself, but one cannot acquire property on behalf of a minor; this is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Yehoshua says: The Sages stated this halakha with regard to an adult, even though he can effect acquisition himself. One may infer a fortiori that this also applies with regard to a minor, who cannot effect acquisition himself.
Rabbi Yehuda says that Rabbi Eliezer says: On Shabbat, the verbal statement of a person on his deathbed stands due to the fact that he cannot write. But a verbal instruction does not stand on a weekday. Rabbi Yehoshua says: With regard to Shabbat the Sages stated that his verbal instruction stands, even though writing is prohibited. One may infer a fortiori that the same applies with regard to a weekday, when writing is permitted. Similarly, one can acquire property on behalf of a minor, but one cannot acquire property on behalf of an adult, since he can effect the acquisition himself; this is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Yehoshua says: The Sages stated this halakha with regard to a minor, and one may infer a fortiori that this also applies with regard to an adult.
MISHNA: A house collapsed on a son and upon his father, or upon a certain person and upon those from whom he stands to inherit, and it is unknown who died first. If the son bore the responsibility to pay the marriage contract of his wife and to pay a creditor, and the son had no money with which to pay them except that which he might inherit from his father, and the father’s heirs say: The son died first and afterward the father died, and therefore the son did not inherit property from his father, and the creditors say: The father died first and afterward the son died, resulting in the son’s inheriting his father’s property, enabling the creditors to collect payment from the property even after the son’s death, there is a dispute with regard to how to rule.
Since it cannot be determined who died first, Beit Shammai say: They divide the property between them so that the father’s heirs receive half of his property and the son’s creditors receive the other half. And Beit Hillel say: The property retains its previous ownership status. Since the last known owner of the property was the father, the property is given to the father’s heirs.
GEMARA: We learned in a mishna elsewhere (175a): One who lends money to another with a promissory note can collect the debt even from liened property that has been sold. If one lends money only with witnesses, he can collect the debt only from unsold property.
Shmuel raises a dilemma: If the borrower wrote in the promissory note: The property that I will acquire in the future shall be liened to this debt, and he subsequently acquired property, what is the halakha? Is the property liened or not? The Gemara clarifies the dilemma: According to the opinion of Rabbi Meir, who says: A person can transfer ownership of an entity that has not yet come into the world, you should not raise the dilemma, as the lender certainly acquires, i.e., places a lien, on the property. Rather, when should you raise the dilemma? Raise it according to the opinion of the Rabbis, who say: A person cannot transfer ownership of an entity that has not yet come into the world.
Rav Yosef said: Come and hear proof from a mishna (Ketubot 110a): If one produces a promissory note against another, and the borrower produced a bill of sale dated after the promissory note that states that the lender sold him a field of his, Admon says that the borrower can say: Were I really indebted to you, you should have collected the loan when you sold me the field. And the Rabbis say: This does not prove anything. It is possible that this lender was perspicacious, as he sold the borrower the land for a good reason, because now he can take the field as collateral from him in lieu of the outstanding loan. This mishna indicates that even property acquired by the borrower after the promissory note is written is liened.
Rava said to Rav Yosef: Do you speak of a case where the debt is collected from the debtor? With regard to collecting the debt from him, the debt is collected from any property currently in his possession, even from the cloak that is upon his shoulders. When the dilemma was raised to us, it was with regard to a case where the borrower wrote: The property that I will acquire shall be liened, and he subsequently acquired property and sold it to others. The dilemma also pertains to a case where the borrower wrote: The property that I will acquire shall be liened, and he subsequently acquired property and bequeathed it to his heirs. In these cases, what is the halakha? Can the lender repossess the property from the buyer or heir?
Rav Ḥana said: Come and hear a proof from the mishna: In a case where the house collapsed on a son and upon his father, or upon a certain person and upon those from whom he stands to inherit, and it is unknown who died first, the halakha depends on the circumstances. If the son bore the responsibility to pay the marriage contract of his wife and to pay a creditor, and the son had no money with which to pay them except that which he might inherit from his father, and the father’s heirs say: The son died first and afterward the father died, and therefore the son did not inherit property from his father, and the creditors say: The father died first and afterward the son died, there is a dispute with regard to how to rule. In this case, the creditors claim that the son inherited his father’s property, and therefore they have a lien upon the property.
The Gemara explains: And if it enters your mind to say that when the borrower writes: The property that I will acquire shall be liened, and he acquires property and sells it to others, it is not liened, and that when he writes: The property that I will acquire shall be liened, and he acquires property and bequeaths it to his heirs, it is not liened, then the mishna is difficult. Although the father indeed died first, this case is comparable to one where the borrower writes: The property that I will acquire shall be liened, as the son acquired the property after receiving the loan. This indicates that a lien can be placed upon property that one will acquire in the future.
Rav Naḥman said to the Sages: Rabbi Zeira, our colleague, interpreted the mishna as follows: In this case, the creditors do not claim the property because it is liened. Rather, they claim it because it is a mitzva incumbent upon the orphans to repay their father’s debt. Rav Ashi objects to this: If the promissory note does not place a lien on the property, this is considered a loan by oral agreement, and Rav and Shmuel both say: A loan by oral agreement cannot be collected, neither from the heirs nor from the buyers.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli