The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Amram ben Itshak Loubaton
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Avraham Ben Simha
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Jacques Isaac Ben Amram Loubaton
Bava Batra 98a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 98a

Bava Batra 98a - Guemara
מבושם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד העצרת וישן משל אשתקד ומיושן משל ג' שנים:
גמ׳ אמר ר' יוסי בר' חנינא לא שנו אלא בקנקנים דלוקח אבל בקנקנים דמוכר אמר ליה הא חמרך והא קנקנך וכי קנקנין דמוכר מאי הוי לימא ליה לא איבעי לך לשהויי לא צריכא דאמר ליה למקפה ומאי דוחקיה דר' יוסי בר' חנינא לאוקמא למתניתין בקנקנין דלוקח ודאמר ליה למקפה לוקמא בקנקנין דמוכר ודלא אמר ליה למקפה אמר רבא מתניתין קשיתיה דקתני אם ידוע שיינו מחמיץ הרי זה מקח טעות אמאי לימא ליה לא איבעי לך לשהויי אלא לאו שמע מינה דאמר ליה למקפה שמע מינה ופליגא דרב חייא בר יוסף דאמר רב חייא בר יוסף חמרא מזלא דמריה גרים שנא' (חבקוק ב, ה) ואף כי היין בוגד גבר יהיר וגו' אמר רב מרי האי מאן דיהיר אפילו אאינשי ביתיה לא מיקבל שנא' (חבקוק ב, ה) גבר יהיר ולא ינוה מאי ולא ינוה בנוה שלו א"ר יהודה אמר רב כל המתגאה בטלית של ת"ח ואינו ת"ח אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כתיב הכא ולא ינוה וכתיב התם (שמות טו, יג) אל נוה קדשך אמר רבא האי מאן דזבין ליה חביתא דחמרא לחנואה אדעתא לסבוייה ותקיף אפלגא או אתילתא דינא הוא דמקבל לה מיניה ולא אמרן אלא דלא שני בברזא אבל שני בברזא לא ולא אמרן אלא דלא מטא יומא דשוקא אבל מטא יומא דשוקא לא ואמר רבא האי מאן דקביל חמרא אדעתא דממטי ליה לפרוותא דוול שפט ואדמטי התם זל דינא הוא דמקבל ליה איבעיא להו הוה חלא מאי אמר ליה רב הלל לרב אשי כי הואן בי רב כהנא אמר לן חלא לא ודלא כר' יוסי בר' חנינא ואיכא דאמרי אפילו חלא נמי מקבל כמאן כר' יוסי בר' חנינא:
ישן משל אשתקד כו':
Comments from Rashbam - Bava Batra 98a
מבושם . שיתקיים כדרך המתקיימין: עד העצרת . אבל לא מן העצרת ואילך שחום תקופת תמוז מקלקל אפי' יין מבושם: וישן . ואם מוכר לו יין ישן יתן לו משל אשתקד שנה המוקדמת לזו שאנו עומדים בה: משל שלש שנים . משנה דקודם אשתקד דהוו להו ג' שנים עם שנה שאנו עומדין בה: גמ' לא שנו . דאינו חייב באחריותו: אלא בקנקנים דלוקח . שקבל הלוקח היין בחביותיו דאיכא למימר כליו גרמו ומיהו סיפא דקתני ואם ידוע כו' התם ליכא למימר כלי הלוקח גרמו דאנן סהדי שהיין רגיל בכך: אבל בקנקנים דמוכר . מצי אמר ליה לוקח אפילו לזמן מרובה הא חמרך והא קנקנך דודאי יינך וכליך גרמו דסבירא ליה דמימות הבציר הוה יין מקולקל כבר אלא שאין ניכר הדבר עד שעת חימוץ כדאמרינן באיזהו נשך (ב"מ דף עג:) מעיקרא דחמרא חמרא דחלא חלא ההוא שעתא הוא דמבחרי אנפשייהו חמרא ולרב דאמר לעיל כל שלשה ימים ברשות מוכר איכא לאוקומי מתני' בקנקנים דלוקח ואפילו תוך שלשה או בקנקנים של מוכר ולאחר שלשה והלכך מוכר פטור: וכי קנקנים דמוכר . למה יפסיד מוכר הא מצי אמר ליה מוכר ללוקח לא איבעי לך לשהויי דאפילו לרב דאמר (לעיל בבא בתרא דף צב.) המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן הרי זה מקח טעות הני מילי משום דרובא לרדיא זבני אבל הכא רובא לאו לשהויי זבני ויפסיד לוקח: דאמר ליה למקפה . להסתפק מעט מעט לקדירות דהיינו לשהויי: מאי דוחקיה דרבי יוסי ברבי חנינא לאוקומי . רישא דמתניתין בקנקנים דלוקח לחוד ולא בקנקנים דמוכר משום דמוקי למתני' בדא"ל למקפה לוקמיה בדלא אמר ליה למקפה דהמוכר יין סתם קתני ולא שנא קנקנים דלוקח ולא שנא קנקנים דמוכר קתני מתניתין דאין מוכר חייב באחריותו משום דלא איבעי ליה לשהויי: אמאי . הוה ליה מקח טעות: לימא ליה לא איבעי לך לשהויי . דהא רובא לאו לשהויי זבני: אלא לאו שמע מינה דאמר ליה למקפה . וה"ה לרישא והיינו טעמא דברישא פטור מוכר דאיכא למימר קנקנים דלוקח גרמו ובסיפא חייב הואיל וידוע שיינו רגיל להחמיץ כל שנה: ופליגא . הא דר' יוסי בר' חנינא דמוקי לה בקנקנים דלוקח ולא דמוכר משום דמצי א"ל הא חמרך והא קנקנך: דרב חייא בר יוסף . דאיהו מוקי לה נמי בקנקנים דמוכר ואע"ג דא"ל למקפה כדמוכח סיפא אפי' הכי מוכר פטור דלא מצי אמר ליה הא חמרך והא קנקנך דלאו קנקנים דמוכר גרמו אלא מזלא דלוקח שהוא בעליו של יין גרים: שנאמר ואף כי היין בוגד . באדם למה משום דגבר יהיר וגו' גאותו של אדם שמגיס דעתו בדבר שאין בו גורם שהיין בוגד בו דסבורין שהוא יין ונמצא חומץ מדה כנגד מדה ומיהו סיפא כיון דאמר ליה למקפה ולא מצי אמר ליה לא איבעי לך לשהויי ולא מצי למימר ליה מזלך גרם מאחר שהדבר ידוע שיינו מחמיץ הלכך חייב מוכר: אאינשי ביתיה . אשתו: לא מיקבל . שמבזה אותו: כל המתגאה בטלית של תלמידי חכמים . דעביד כדאמרן בחזקת הבתים (לעיל בבא בתרא דף נז:) טלית של תלמידי חכמים כיצד כל שאין חלוקו נראה מתחתיו טפח וצניעותא יתירתא הוא וגסות הוא למי שאינו תלמיד חכם: האי מאן דמזבין ליה חביתא דחמרא לחנווני וכו' . מוסר חבית שלו לחנווני כדי למכור את היין בחנותו וישתכר החנווני קצת ובעל הבית לא יקבל מעותיו אלא לאחר שיקבל החנווני מן הלוקחין וחמרא ברשותא דמריה קאי ואין החנווני אלא שליח בעלמא ליטול שכר טרחו והלכך אם החמיץ אפלגא או אתילתא דדנא קודם שמכר כולו: דינא הוא דמקבל . בעל הבית כל ההפסד וכגון שלא פשע שליח דהיינו חנווני מידי בשליחותו כדמפרש ואזיל ואף כי היין בוגד ליכא למימר גבי חנווני דהא אין לו חלק בו וגם לא הקנקן שלו הוא ואכתי ברשות מריה קמא איתיה: ולא אמרן . דהפסיד בעל הבית: אלא דלא שני . לוקח בברזא לעשות נקב אחר בחבית אבל שני איכא למימר דהוא גרים: דלא מטא יומא דשוקא . ולא נתעצל חנווני במכירתו: האי מאן דקביל חמרא מחבריה . למחצית שכר והקנקנים דמוכר והוא קיבלו בדמים בשער של עכשיו בעיר הזאת והריוח יחלוקו וכל מקבלי ממון למחצית שכר הוו מפקיד ונפקד קרובים לשכר וקרובים להפסד והרי הוא באחריות שניהם להפסד כמו לשכר כדאמרן (ב"מ דף קד:) הך עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון ואם הוקיר או הוזל או נגנב או נאבד לשניהם נאבד והוזל אבל אמר לו בעל היין למקבל אפי' אם הוקיר לא יהא לך רשות למכרו בכאן אלא זיל ואמטייה למלכות אחרת אפרוותא דוול שפט שבאותו מקום היו מוכרים יין ביוקר וקודם שהגיע לשם זל היין בכל המקומות ופיחת מכדי דמים שקיבלו: דינא הוא דמקבל . בעל היין את כל הזול דכיון דאפילו אם הוקיר מיד לא היה לו רשות למכרו עד שמגיע לפרוותא דוול שפט לענין זולא נמי ברשותא דבעל היין קאי ומיהו לגבי גניבה ואבידה ברשותיה דמקבל נמי קאי וכן אם נעשה חומץ כדלקמן שהרי באחריותו הוא וקרינא ביה אף כי היין בוגד דמזלא דתרוייהו גרים שבאחריות שניהן הוא עומד ושניהן בעליו של יין: ופשע דלא אמטייה לא גרסינן: הוה חלא . מקמיה דאמטייה להתם מאי מי מקבל בעל היין כל ההפסד דהא אפילו גבי מכירה גמורה מקבל משום דא"ל לוקח הא חמרך והא קנקנך היכא דאמר ליה למקפה דלא מצי אמר ליה מוכר לא איבעי לך לשהויי וכל שכן הכא דלא מכר לגמרי וגם אמר ליה זיל אמטייה אפרוותא דוול שפט שצוה להשהותו דמצי אמר ליה מקבל הא חמרך והא קנקנך כר' יוסי בר' חנינא או דלמא לא מקבל כל ההפסד אלא פלגא דמצי אמר ליה מזלך נמי גרם שבאחריות שנינו עומד והיין בוגד קרינא ביה כרב חייא בר יוסף: חלא לא . כלומר לא מקבל בעל היין כל ההפסד ואע"ג דכמאן דא"ל למקפה דמי ואיבעי לשהויי משום דמזל שני הבעלים גורם: ודלא כר' יוסי בר' חנינא . דמוקי למתניתין בקנקנים דלוקח אבל בקנקנים דמוכר סבירא ליה דאמר ליה לוקח הא חמרך והא קנקנך היכא דאמר ליה למקפה והכא נמי כיון דא"ל זיל אמטייה כו' הרי צוה לו להשהותו ונראה בעיני דלית הלכתא כר' יוסי בר' חנינא אלא כרב חייא בר יוסף דמזלא דגברא גרים אלא אם כן ידוע שיינו מחמיץ ודאמר ליה למקפה דהא שמואל קאי כוותיה ואמרן לעיל עבד רב יוסף עובדא בחמרא כוותיה דשמואל:
Comments from Tosafot - Bava Batra 98a
מבושם עד עצרת. קשה לרשב"א דהא בקנקנים דלוקח איירי מתניתין ולימא ליה קנקנך גרים ולרב חייא בר יוסף לימא ליה מזלך גרם ויש לומר דודאי אם נמצא חומץ מצי אמר ליה הכי אבל הכא לא איירי בהכי אלא אשמועינן דצריך ליתן לו יין הראוי להתקיים עד העצרת: האי מאי דזבין חביתא דחמרא אדעתא לסבוייה. פי' (רש"י) דאין החנווני אלא שליח בעלמא ואין נראה לר"י דאם כן לא הוה ליה למימר זבין ועוד דאם כן מגופה מילתא דרבא לא שמעינן שום חידוש דהא דקאמר לא אמרן אין נראה שיהא זה מדברי רבא אלא גמרא דקאמר ליה ונראה לו לפרש דמיירי דזבין מכר גמור ואדעתא דהכי זבנה שימכרנו בחנות ודמי לא"ל למקפה דבעי שיתקיים כדי מקפה והכי נמי בעינא שיתקיים כדי סיבוייה ומיהו קשה ללישנא דאמר בסמוך מעובדא דקביל חמרא מחבריה אדעתא דנמטאה אפרוותא דוול שפט חלא לא כרב חייא בר יוסף השתא התם דלא זבניה לגמרי מצי אמר ליה מזלך גרם כ"ש הכא דהוי מכר גמור וי"ל דההיא לישנא מוקי הך מילתי' דרבא בידוע שיינו מחמיץ ואפי' הכי דוקא אדעתא דסבוייה הא לאו הכי מצי א"ל לא איבעי ליה לשהויי:
Bava Batra 98a - Mishnah translated into english
that is spiced, which is preserved and of lasting quality, that I am selling to you, then he bears financial responsibility to provide him with wine that will keep until the festival of Shavuot. And if the seller said: I am selling you old wine, he is responsible to provide wine from the previous year. And if he said: I am selling you aged wine, he is responsible to provide wine that is from three years earlier.
GEMARA: Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: When they taught that the seller does not bear responsibility if the wine sours, that was only if it soured while in the jugs of the buyer; but if it soured in the jugs of the seller, then the buyer could say to him: This is your wine and this is your jug; take it and reimburse me. Since it soured while still in the original jugs, it was clearly flawed from the outset.
The Gemara asks: But even if the wine soured while in the jugs of the seller, what of it? Let the seller say to the buyer: You should not have left it for so long after purchasing it; I should not be responsible just because you chose to do so. The Gemara answers: No, this ruling is necessary in a case where the buyer had said to him that he was purchasing the wine for cooking, in which case it is understood that he needs it to maintain its quality over a longer period of time, as only a small amount is used each time.
The Gemara asks: And what impelled Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, to interpret the mishna as referring to a case where the wine soured while in the jugs of the buyer, and where he had said to him that he wanted the wine for cooking? Instead, let him interpret it as referring to a case where the wine soured while in the jugs of the seller, and to where he had not said to him that he wanted the wine for cooking.
In explanation, Rava said: The mishna was difficult for him, as it teaches in the following clause: But if it is known of this seller that his wine always sours, then this sale is a mistaken transaction. With regard to this clause one could ask: Why is that so? Let the seller say to him: You should not have left it for so long after purchasing it. Rather, isn’t it correct to conclude from that clause that the mishna is referring to a case where the buyer had said to him that he wants the wine for cooking? The Gemara concludes: Yes, one can conclude from it that this is so.
And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, disagrees with the opinion of Rav Ḥiyya bar Yosef, as Rav Ḥiyya bar Yosef says: With regard to wine, it is the owner’s poor fortune that causes the wine to go sour, as it is stated: “And moreover, wine is a treacherous dealer; the haughty man abides not” (Habakkuk 2:5), which is interpreted to mean that the wine of a haughty man will betray him, as it will sour as a punishment for his arrogance. Accordingly, since the wine soured after the buyer purchased it, he cannot place the blame upon the seller.
The Gemara offers additional homiletic interpretations of the verse just cited. Rav Mari said: One who is haughty is not accepted even by the members of his household, as it is stated: “The haughty man abides not” (Habakkuk 2:5). What does the phrase “abides [yinveh] not” mean? It means that even in his abode [naveh], he is not accepted.
Rav Yehuda says that Rav says: With regard to anyone who glorifies himself by wearing a garment of the style worn by a Torah scholar, but in reality he is not a Torah scholar, he will not be brought within the boundary of the Holy One, Blessed be He, in the World-to-Come. This is alluded to by the fact that it is written in the verse here: “Abides [yinveh] not,” and the meaning of the word yinveh may be derived from that which is written in a verse there: “To Your holy habitation [neveh]” (Exodus 15:13).
Rava says: In the case of one who sells a barrel of wine to a shopkeeper with the understanding that the wine will be for serving to the shopkeeper’s customers and that he will be liable to pay the seller only once the barrel is finished, and the wine spoiled when one-half or one-third of the wine still remained, the halakha is that the seller must accept back the remaining wine from the shopkeeper, as the shopkeeper is liable to pay only for the wine that he sells. And we stated this halakha only in a case where the shopkeeper had not switched the tap of the barrel; but if he had switched the tap, the seller does not have to take the wine back and the shopkeeper must pay for it all. And furthermore, we stated this halakha only where the wine soured before the market day arrived and the shopkeeper did not have the opportunity to sell the entire barrel; but if the wine was still of good quality when the market day arrived, then the seller does not have to take the wine back.
And Rava says: In the case of a vintner who enters a business venture with another person who will sell the wine for him and afterward they will split the profits, then if this middleman who receives the wine to sell does so with the understanding that he will bring it to the port of the city of Vol Shefat and sell it only there, and before he arrives there the price of the wine drops, the halakha is that the vintner must accept the loss.
With regard to the previous case, a dilemma was raised before the Sages: If the wine becomes vinegar before he reaches Vol Shefat, what is the halakha? Rav Hillel said to Rav Ashi: When we were in the study hall of Rav Kahana, he said to us: If the wine becomes vinegar, the vintner does not have to accept the loss; and this is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who holds that as long as the wine is in the jug of the seller he is able to return it to the seller. The reason for this is that it is possible that the poor fortune of the middleman caused it to sour.
And there are those who say that even if the wine turns into vinegar, the vintner must also accept the loss. In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina.
The mishna teaches: If the seller said: I am selling you old wine, he is responsible to provide wine from the previous year. And if he said: I am selling you aged wine, he is responsible to provide wine that is from three years earlier.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli