The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Nissim ben Barukh Malka
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Amram ben Itshak Loubaton
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat רינה בת לדיסיה
Bava Batra 100a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 100a

Bava Batra 100a - Guemara
רב אשי אמר כל מן הצד דרך עקלתון היא קרובה לזה ורחוקה לזה ולימא להו שקלו דידכו והבו לי דידי הא מני רבי אליעזר היא דתניא ר' יהודה אומר משום רבי אליעזר רבים שבררו דרך לעצמם מה שבררו בררו לרבי אליעזר רבים גזלנים נינהו אמר רב גידל אמר רב כגון שאבדה להן דרך באותה שדה אי הכי אמאי אמר רבה בר רב הונא אמר רב אין הלכה כר"א מאן דמתני הא לא מתני הא וטעמא מאי משום דרב יהודה דאמר רב יהודה מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ור' אליעזר רבים במאי קנו ליה בהילוכא דתניא הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הילוכו דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק אמר ר' אלעזר מ"ט דר' אליעזר דכתיב (בראשית יג, יז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ורבנן התם משום חביבותא דאברהם הוא דקאמר ליה הכי כדי שיהא נוח לכבוש לפני בניו א"ר יוסי בר' חנינא מודים חכמים לר"א בשביל של כרמים הואיל ונעשה להילוך נקנה בהילוך כי אתו לקמיה דרב יצחק בר אמי אמר להו הבו ליה כי היכי דדרי טונא דשבישתא והדר ולא אמרן אלא דמסיימין מחיצתא אבל לא מסיימין מחיצתא כי היכי דשקיל כרעא ומנח כרעא:
דרך היחיד ד' אמות:
תנא אחרים אומרים כדי שיעבור חמור במשאו אמר רב הונא הלכה כאחרים (ותניא אידך) דייני גולה (אומרים) שני גמדים ומחצה ואמר רב הונא הלכה כדייני גולה והאמר רב הונא הלכה כאחרים אידי ואידי חד שיעורא הוא:
דרך הרבים שש עשרה אמה:
תנו רבנן דרך היחיד ארבע אמות דרך מעיר לעיר שמונה אמות
Comments from Rashbam - Bava Batra 100a
רב אשי אמר . מתני' בכל דרכים שבעולם מיירי הן ישרים הן עקלתון ולא משום גזירה אלא משום דכולהו הוו עקלתון דכל דרך שנותנין מצד אחד שלא היה שם דרך תחלה יש בני אדם שנעשית להם רחוקה מן הראשונה ויש שנעשית להם קרובה יותר דלאותן העומדים בעיר מצד דרך הראשון אז נעשית להן עכשיו דרך עקלתון ואין הרשות בידו לגזול את הרבים ובין רב אשי לרב זביד ליכא מידי אלא חילוק טעמים כעין משמעות דורשין איכא בינייהו ומקשי לכולהו כיון דתקנת חכמים הוא או דין הוא דשלו לא הגיעו אם כן למה מה שנתן נתן לימא להו כו' דמקח טעות הוא: שביררו דרך לעצמן . דרך שדה אחר: מה שביררו ביררו . אע"פ שלא נטלו רשות מבעל שדה וכדמוקי לה לקמן: ומתמהינן אטו רבים גזלנין נינהו . שיגזלו קרקע של אחרים: כשאבדה להן דרך באותה שדה . דמ"מ אורחא אית להו גביה ויפה כח רבים מכח יחיד שהיחיד שאבדה לו דרך בשדה חבירו לא יברור מעצמו אלא או בבית דין או ברשותו של בעל השדה אבל רבים כבית דין דמו דמאן מינייהו מזמין להאי לבי דינא וכ"ש מתניתין דהוא עצמו נתן להם ומיהו שלו לא הגיעו דקנסינן ליה לפי שנתן להם דרך עקלתון: אי הכי . דכשאבדה להם דרך מיירי רבי אליעזר: אמאי אמר רבה בר רב הונא אמר רב אין הלכה כר' אליעזר . והלא הדין עמו שאפילו החכמים החולקין על אדמון ואומרים יקח לו דרך או יפרח באויר הא אוקימנא בחד דאתי מכח ארבעה אבל באותה שדה דברי הכל חייב בעל השדה ליתן לו דרך ליכנס בה לשדהו וגבי רבים דין הוא שאם ביררו לעצמן יפה עשו וקשיא לרב דאמר אין הלכה אדרב דאוקמה כשאבדה: מאן דמתני הא לא מתני הא . רב גידל דמתני משמיה דרב כגון שאבדה לא מתני הא דאמר רבה בר רב הונא אמר רב אין הלכה: ה"ג ולרבה בר רב הונא מתני' טעמא מאי . כיון דאמר אין הלכה לא ס"ל לאוקומי סתם מתני' כר' אליעזר: שהחזיקו בו רבים . שהשווהו ותקנוהו להילוך והבעלים ידעו ושתקו אסור לקלקלו דודאי לרבים מחל וכ"ש מתני' שנתן להם ההוא דרך בידים הלכך מה שנתן נתן וכגון שהחזיקו: ולר"א . אליבא דרבה בר רב הונא דאמר אין הלכה ומוקי לה כשלא אבדה להם דרך ואפ"ה קאמר ר' אליעזר מה שביררו ביררו בבירור בעלמא בלא חזקה: במאי קנו לה . וכי בדיבור קנו לה ומשני בהילוכא דהאי שביררו הוא ההילוך ובענין זה ביררו אותם שהלכו לשם: עד שיחזיק . להשוות קרקע לחרישה או נעל וגדר ופרץ כל שהוא והא דאמרינן בפ"ק דב"ק (דף ט.) אימת הויא חזקה מכי דייש אמצרי לאו בהילוך מיירי אלא בהגבהת המצר ודש הקרקע לתקן את המצר ולחזקו דהיינו נעל וגדר: כדי שיהא נוח כו' . דהוו להו כיורשין ולא כגזלנין ולא יהיה רשות לשטן לקטרג ולא פתחון פה [לבעל] מדת הדין: נקנה בהילוך . דרך הנאת המעשה קונין אותו כדאמרינן בחזקת הבתים (לעיל בבא בתרא דף נג:) הציע מצעות בנכסי הגר קנה: כי אתו לקמיה דרבי יצחק . לדון על עסק אדם שמתנה לחבירו למכור שביל של כרמים ור"ח פירש דבמי שאבדה לו דרך שדהו מיירי: הבו ליה . שביל רחב כי היכי דדרי טונא דזמורות על כתפו והדר אילך ואילך ולא יגעו הזמורות במחיצות השביל: ולא אמרן אלא דמסיימי מחיצתא . שיש שם לשביל גדר מזה וגדר מזה אז צריך להרחיב את הדרך ולמשוך כתלים לאחוריהם כדי שלא יזיקוהו הכתלים להפיל המשוי מעל כתפו: אבל לא מסיימי מחיצתא . לא יתן לו אלא מדרך כף רגליו ויזרע המוכר או יטע כרם מיכן ומיכן דאין כאן דבר המזיק לו כשיטעון משוי על כתפו ואית דגרס ולא אמרן אלא דלא מסיימי מחיצות הלכך י"ל שמכר לו כל צרכו אבל היכא דמסיימי מחיצתא הדבר ידוע שלא מכר לו אלא שביל זה כמות שהוא ולא נהירא דאם שביל סתם זבין ליה למה לא יתן לו כל צרכו: כרעא . רגל: כדי שיעבור חמור כו' . שני גמדין ומחצה יהו כדלקמן: ה"ג דייני גולה אמרי . והיינו שמואל וקרנא בפ"ק דסנהדרין (דף יז: ע"ש) והלכך לא גרסי' תניא דאמוראי נינהו אי נמי ה"ג תנו דייני גולה שונים ברייתא ובפ' בית כור (לקמן בבא בתרא דף קז:) גרסינן נמי הכי: גמדין . אמות קטנות מפרקו עד אצבעותיו ויש אומרים אמות שלימות דקרא כתיב גמד ארכה (שופטים ג): חד שיעורא הוא . ובשניהם אמר רב הונא הלכה לאשמועינן דחד שיעורא הוא: דרך היחיד . לילך אדם אחד לשדה שלו: דרך מעיר לעיר . שהדרך מיוחדת לשתי עיירות הללו ואין אנשי עיירות אחרות נכנסין לשם: שמונה אמות . שאם יפגעו שתי עגלות זו בזו שלא יתעכבו זו בזו:
Comments from Tosafot - Bava Batra 100a
כגון שאבדה להן דרך באותה שדה. פירש רבינו שמואל וכ"ש מתני' שמדעתו נתן להם ובתר הכי דקאמר לרבה בר רב הונא דאמר אין הלכה טעמא מאי פירש דפשיטא דלא מוקי מתני' אליבא דרבי אליעזר ודלא כהלכתא וכמאן מוקי לה וקשה לר"י דבריש המניח (ב"ק דף כח.) לא מייתי מילתיה דרב גידל ולא מילתיה דרבה בר רב הונא ומפרש טעמא דמתני' דהכא משום רב יהודה משמע דלכ"ע הוי טעמא דמתניתין הכי ועוד קשה לרשב"א דאיניחא ליה אליבא דרב גידל טעמא דמתניתין משום דדמיא מתני' לאבדה לרבה בר רב הונא נמי לא תיבעי דמודה הוא באבדה דמה שביררו ביררו ומה שפי' דמתני' הויא כל שכן אין נראה דבמתניתין יש להן ממה נפשך דרך שלא כדין אבל באבדה ממה נפשך אית להו דרכא גביה תדע דפריך אי הכי אמאי אמר רבה אין הלכה כר"א אלמא דבאבדה פשיטא ליה דיש להן דרך ולעיל פריך אמתניתין ולימא להו שקולו דידכו והבו דידי ונראה לר"י דמעיקרא מסיק דמתני' כרבי אליעזר ולבסוף כי משני כשאבדה לא אתיא מתני' כר' אליעזר וכן יש בהניזקין (גיטין דף נא. ושם) בשמעתא דשני כיסין קשורין מצאת לי ולא גרס לקמן ולרבה בר רב הונא דאמר אין הלכה כו' דלכ"ע צריך לפרושי טעמא דמתני' כדרב יהודה ועוד י"ל הא מני ר' אליעזר כדמסיק רבי אליעזר איירי כשאבדה ומתני' דמיא לאבדה כדמפרש טעמא בתר הכי ורבנן דפליגי אדר' אליעזר באבדה ואמרי דאין מועיל בירורם כלום ה"נ פליגי אמתניתין דלא אמרי' מה שנתן נתן ולרבה בר רב הונא דאאבדה לא פליגי רבנן אתיא מתניתין לד"ה ולבסוף בעי טעמא מאי כו' מ"ט דמיא מתני' לאבדה ומשום דאמר ר"א באבדה דמה שביררו ביררו נימא הכי נמי במתני' ומסיק משום דרב יהודה: ורבי אליעזר רבים במאי קנו ליה. דביררו להן דרך משמע בלא שום תיקון בברירה בעלמא: בשביל של כרמים. נראה דדוקא בשביל של כרמים שאינו עשוי כלל אלא להילוך אבל שאר דרך עשוי קצת להשתמש בו צורך אחר: ולא אמרן אלא אי לא מיסיימי מחיצתא אבל מסיימי כו'. ולא שיהו מחיצות גבוהות דא"כ היכי דרי טונא אלא מחיצות נמוכות טפח או טפחיים להיכר השביל הלכך כשמכר לו השביל בשדהו לא יתן לו אלא כמו שהוא עשוי אפי' לא יהא לו אלא כדשקיל כרעא ומנא כרעא וזה דחקו לרבינו שמואל שאינה נראית לו גירסא זו לפי שהיה סבור דהנך מחיצות גבוהות הרבה:
Bava Batra 100a - Mishnah translated into english
Rav Ashi said: Any alternative path on the side of the original path is considered a circuitous route, as it is close for this person and it is far for that person. While some will benefit from the change, it will be detrimental to others. Therefore, one may never exchange a public path for an alternative path.
§ The mishna teaches that if a field owner provides an alternative thoroughfare through his field for the public to use, the public may use both thoroughfares. The Gemara suggests: But let him say to them: Take your original thoroughfare back and give me my thoroughfare that I provided you. The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Eliezer: If the public selected a thoroughfare through a privately owned field for themselves even without gaining the permission of the field owner, that which they selected, they selected, and they have the right to use it.
The Gemara asks: According to the opinion of Rabbi Eliezer, are the members of the public entitled to be robbers? Why should they be permitted to appropriate land from a private owner? Rav Giddel said that Rav said: Rabbi Eliezer refers only to a case where the public lost a thoroughfare in that field, e.g., the field was plowed over and the original course of the thoroughfare is not known. In such a case, the public has the right to determine the course anew.
The Gemara asks: If so, why does Rabba bar Rav Huna say that Rav says that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer? His reasoning seems valid. The Gemara answers: The one who teaches this, i.e., that Rabbi Eliezer is referring to a case where a thoroughfare was lost, does not teach that, i.e., that Rav rules against Rabbi Eliezer. There is a dispute as to what Rav said.
The Gemara asks: And according to Rabba bar Rav Huna, what is the reason the field owner cannot reclaim the alternative thoroughfare that he gave to the public? The Gemara answers: It is due to the statement of Rav Yehuda, as Rav Yehuda says: With regard to a strip of land that serves as a border between two strips of land that the public took possession of as a public thoroughfare, it is prohibited to destroy it for them, i.e., prevent people from using it. Accordingly, in the case of the mishna, where the field owner actually provided the public with a thoroughfare, he may certainly not take it back.
The Gemara asks: And according to Rabbi Eliezer, through what means does the public acquire the thoroughfare they choose? The Gemara answers: By means of walking on the thoroughfare, as it is taught in a baraita: If one walked along a field’s length and its breadth, he has acquired the area inside where he walked, as walking is an effective act of acquisition; this is the statement of Rabbi Eliezer. And the Rabbis say that by itself, walking is not effective at all to acquire a field, and it is not acquired until he takes possession of it using a legal act of acquisition.
Rabbi Elazar said: What is the reasoning of Rabbi Eliezer? As it is written that after God promised Abraham Eretz Yisrael, He instructed him: “Arise, walk through the land, its length and its breadth; for I will give it to you” (Genesis 13:17), in order that Abraham should thereby acquire the land. And the Rabbis, how do they interpret this verse? They hold that there, in Genesis, it was due to God’s love of Abraham that he said to him to do this, in order that it would be easy for his descendants to conquer the land. His walking was to demonstrate the divine promise and thereby emphasize his descendants’ claim to the land, but it did not effect acquisition of it.
Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: The Rabbis concede to Rabbi Eliezer with regard to a path that passes through vineyards that since the path is made only for walking on it, it can be acquired by means of walking on it.
The Gemara relates an incident involving the allocation of a path through a vineyard: When people came before Rav Yitzḥak bar Ami for judgment with regard to the width of a path through a vineyard that someone had purchased, he said to them: Give him a path wide enough so that one can carry a load [tuna] of vine branches [dishvishta] along it and is able to turn around while holding them. The Gemara comments: And we said this only in a case where the sides of the path are bounded by a fence, which would physically prevent a person from carrying a load of vine branches that are wider than the path, and therefore, if necessary, the path must be widened by breaking down the fence. But where the sides are not bound by a fence, a person carrying a load of vine branches will not be prevented from passing along it. Consequently, he needs only to be given a path wide enough so that he can lift up one foot and place it in front of the other foot.
§ The mishna teaches: The standard width of a private path is four cubits. It is taught in a baraita: Aḥerim say: A private path is wide enough so that a donkey can pass on it with his load. Rav Huna says: The halakha is in accordance with the opinion of Aḥerim. And it is taught in another baraita: The judges of the exile say that the standard width is two and a half cubits. And Rav Huna says: The halakha is in accordance with the opinion of the judges of the exile. The Gemara asks: But doesn’t Rav Huna say: The halakha is in accordance with the opinion of Aḥerim? The Gemara resolves the contradiction: This definition and that definition are one and the same measure.
The mishna teaches: The standard width of a public thoroughfare is sixteen cubits. The Sages taught in a baraita: The standard width of a private path is four cubits. The standard width of a road that goes from city to city is eight cubits.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli