Talmud BavliBava Batra 46a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 46a
Bava Batra 46a - Guemara
אלא לאו דליכא עדים וקתני אומן מהימן מיגו דאי בעי א"ל לקוחה היא בידי מהימן נמי אאגריה לא לעולם דליכא עדים והוא דלא ראה מתיב רב נחמן בר יצחק אומן אין לו חזקה אומן הוא דאין לו חזקה הא אחר יש לו חזקה היכי דמי אי דאיכא עדים אחר אמאי יש לו חזקה אלא לאו דליכא עדים וקתני אומן אין לו חזקה תיובתא דרבה תיובתא:
תנו רבנן נתחלפו לו כלים בכלים בבית האומן הרי זה ישתמש בהן עד שיבא הלה ויטול את שלו בבית האבל או בבית המשתה הרי זה לא ישתמש בהן עד שיבא הלה ויטול את שלו מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רב הוה יתיבנא קמיה דחביבי ואמר לי וכי אין אדם עשוי לומר לאומן מכור לי טליתי אמר רב חייא בריה דרב נחמן לא שנו אלא הוא אבל אשתו ובניו לא והוא נמי לא אמרן אלא דא"ל טלית סתם אבל טליתך לא האי לאו טלית דידיה הוא א"ל אביי לרבא תא אחוי לך רמאי דפומבדיתא מאי עבדי אמר ליה הב לי סרבלאי לא היו דברים מעולם הא אית לי סהדי דחזיוה גבך אמר ליה ההוא אחרינא הוה אפקיניה ונחזינהו אמר ליה איברא לא מפיקנא ליה אמר רבא שפיר קאמר ליה
Comments from Rashbam - Bava Batra 46a
אלא לאו דליכא עדים . עדי מסירה ואע"ג דראה: וקתני אומן מהימן . דקתני על בעה"ב להביא ראיה כרבה ותיובתא דאביי דאמר לא מהימן היכא דראה: דליכא עדים ולא ראה . ודברי הכל מהימן דמצי אמר לא היו דברים מעולם: הא אחר . איניש בעלמא דלאו אומן: היכי דמי . דבאומן אין לו חזקה ואחר יש לו חזקה: אי דאיכא עדים . שמסר בעה"ב לאומן בפניהם והוא דראה הטלית עכשיו בידו א"כ היאך דייקינן אחר יש לו חזקה הא כיון דאיכא עדים דבתורת פקדון בא לידו וגם רואין אותו עכשיו בידו דלא מצי למימר החזרתיו לך הא ודאי לא מהימן לומר לקוח הוא בידי דמאי שנא מאריס ואפוטרופוס שאין יכולין לומר לקוח הוא בידי והא ליכא למימר דבדאיכא עדים ולא ראה מיירי והלכך אחר מהימן דהא אפילו אומן נמי מהימן לדברי הכל דהא אוקמינן לעיל המפקיד אצל חבירו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים ומיגו דמצי אמר החזרתיו לך כי אמר נמי לקוח הוא בידי מהימן: אלא לאו דליכא עדים . בשעת מסירה והלכך אע"ג דרואין אנו בידו דאחר יש לו חזקה דכיון דלאו אומן יכול לומר לקוח הוא בידי כדין כל הקונין מטלטלין מחבריהן שאין צריכין עדים אלא מכיון שהוא מוחזק בו יכול לומר שלי הוא שלקחתיו ממך: וקתני אומן אין לו חזקה . היכא דליכא עדים ואיכא ראה כאביי: תיובתא דרבה . דאמר לעולם מהימן אומן עד דאיכא תרתי. והשתא שמעינן מהכא דהמפקיד אצל חבירו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים דהא הדר ביה רבה לגבי דאביי ובהמוכר את הבית לקמן (בבא בתרא דף ע.) פסקינן שאפילו המפקיד אצל חבירו בשטר אין צריך להחזיר לו בעדים ומדקאמר גמרא אי דאיכא עדים אחר אמאי מהימן מיניה שמעינן שהמפקיד אצל חבירו בעדים ועדיין ישנו לפקדון בידו לפנינו שאינו יכול לטעון החזרתיו לך ולטעון שמכרו לי אח"כ אינו נאמן וה"מ בשראה ותפס אבל אם לא ראה (ותפס) מהימן מיגו דאי בעי אמר החזרתיו לך כי אמר מכרת אותם לי נאמן ובשבועה וה"מ שהפקיד אצלו בעדים אבל אם ראה טליתו ביד חבירו ומכירין בו עדים שהיה של זה הטוען לזה מה טיבו אצלך ואמר לו לקוח הוא בידי הוא נאמן דאין זה נאמן לומר הפקדתיו אצלך מאחר שאין לו עדים וה"מ שמצא טליתו ביד חבירו שאינו אומן אבל ראה טליתו ביד אומן ואמר אומן לקוח הוא בידי אינו נאמן אא"כ יש לו עדים שלקחו מזה בפניהם (ובא הלה ונטל את שלו) ואע"פ שלא מסר לו בעדים אבל אם לא ראהו בידו נאמן האומן לומר לקוח הוא בידי ואע"פ שמסר לו בעדים דמיגו דמצי טעין החזרתיו לך כי אמר נמי לקוח הוא בידי נאמן וה"מ דאומן אין לו חזקה בכלים שאותו אומן ראוי לתקן כגון לצבע בגד לצבוע וטלית לכובס וכן חלוק וכל בגדים בני כיבוס ולעבדן עורות וה"מ שיש חילוק בין אומן לבעל הבית בדברים שאין עשויין להשאיל ולהשכיר אבל דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ל"ש אומן ול"ש כל אדם אם אמר לקוחין הן בידי אינו נאמן במס' שבועות (דף מו:): בבית האומן . שנתן לו האומן טלית של אדם אחר: ה"ז ישתמש בהן . עד שיבא הלה אותו שנטל טליתו של זה האומן ולא הוי שואל שלא מדעת כדמפרש לקמיה דאיכא למימר האומן נתן לו זה מדעת: אמר רב חייא . טעם דרישא בא לפרש מאי שנא מסיפא וכי אין אדם עשוי כו' והלכך איכא למימר שהאומן מכר טלית אחת שהוא מתקן במצות בעל הבית שצוה לו למוכרו וטעה האומן ומכר טליתו של זה ונתן לו טלית זו מדעת עד שיחזיר לו את שלו וכיון דמדעתו נתן לו מותר להשתמש בה מה שאין כן בבית האבל ובבית המשתה: ל"ש . דמותר להשתמש אלא שנתן לו האומן עצמו דאיכא למימר מדעת עשה: אבל . אם נתנו לו לזה אשתו ובניו של אומן לא ישתמש דאיכא למימר מיטעא טעו: והוא נמי . אומן: לא אמרן . דאם נתן הוא מותר להשתמש בו אלא דאמר ליה הילך טלית זו דאיכא למימר דלהכי לא אמר ליה טליתך שאין זו שלו ומדעת נתן לו חליפי טליתו שלו: אבל אם אמר לו הילך טליתך . כסבור הוא שזו היא שלו וטעות הוא ואסור להשתמש שלא מדעת וכן הלכה: רמאי דפומבדיתא . האומנין שמביאין להן בגדים לתקן כדאמרינן התם (חולין דף קכז.) פומבדיתא לוויך אשני אושפיזך: אמר ליה . בעל הבית: הב לי סרבלאי . טליתי שמסרתי לך לתקן: דחזיוה גבך . בגד אחד ראו והוא שלי ומיהו העדים אין מכירין בו יפה אם זה הוא: אפקיניה ונחזינהו . הוצא אותו שיראו עדים שאתה אומר אחרינא הוא ואמת דבריך והוציא עצמך מן החשד: איברא לא מפיקנא ליה . באמת לא אוציאנו בשביל טענותיך של הבל אראה לך ממון אחרים וזהו הרמאות דלא לשם שמים מתכוין אלא לגנוב את טלית חבירו מתכוין: שפיר קאמר ליה . האומן כך השיב רבא לאביי שאע"פ שרמאים הן הדין עמם דאפי' כשרים שבישראל יכולין לטעון כן:
Comments from Tosafot - Bava Batra 46a
אלא לאו דליכא עדים. הקשה ריב"ם דהיכי מצי לאורויי בדליכא עדים אם כן אמאי בזמנו נשבע ונוטל הא אמרינן בריש כל הנשבעין (שבועות דף מה: ושם) דאם שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך מעולם יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך ואור"י דלא קשה מידי דחדא דפלוגתא היא התם ועוד דהכא ליכא האי מיגו כיון שמודה במקצת ואי אמר לא שכרתיך מעולם הוי כופר בכל וחזקה דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו: אי דאיכא עדים אחר אמאי יש לו חזקה. ונראה דבראה מיירי דאי בלא ראה אומן נמי יש לו חזקה מיגו דאי בעי אמר החזרתיו לך דאין צריך להחזיר לו בעדים אלא ודאי בראה מיירי א"כ אחר אמאי יש לו חזקה כיון דאיכא עדים דבתורת פקדון בא לידו ולא מצי למיטען נמי החזרתי לך שהרי ראה ופר"ת נראה לר"י מאד רחוק על כן לא כתבתיו: וכי אין אדם עשוי לומר לאומן מכור לי טליתי. וטעה אומן ומכר את של זה שהיה סבור למכור את של חבירו ונתן לו את של חבירו תחתיו אבל אם לא היה עשוי לומר לאומן למכור לא היה מותר מחמת שטעה אומן ונתן את שלו לחבירו דהוי כנתחלפו לו בבית האבל או בבית המשתה וסופו שיחזיר חבירו את שלו לאומן ויחזור ויתבע ממנו טליתו: הא אית לי סהדי דחזיוה גבך. פי' טלית שהיו בו סימנים כעין שלי ולא שהיה להם טביעות עין שהיו מכירים שהיא שלו: שפיר קאמר ליה. דלא משוי ראה מ"ט דראה תניא תימה לרשב"א דמאי בעי למימר אי בעי למימר שפיר קאמר דלא משוי ליה ראה דלא בעי לאפוקי דנחזייה דמה צריך למימר עלה ראה תניא פשיטא דאי מפיק ליה ויכירוה שהיא שלו דחייב להחזיר שהרי כפר ואמר לא היו דברים מעולם ונראה לו לפרש הכי שפיר קאמר כלומר שטוען טענה זו לא היו דברים מעולם דעל ידי כך לא משוי ליה ראה הואיל ולעדים לא היה בה טביעות עין ויכול לומר אחר היה אבל אי הוה טעין לקוח הוא בידי לא היה נאמן דאין לו עוד מיגו דאי בעי אמר החזרתיו לך או לא היו דברים מעולם דירא לומר כן הואיל ויש עדים שראו טלית כאותו שהוא שלו בידו והשתא אתי שפיר דקאמר מ"ט ראה תניא כלומר אע"פ שאינה ראיה גמורה של טביעות עין אלא שהיו בה סימנין כמו שלו דראה דקתני בברייתא משמע ליה בכל ענין ראיה (גמורה) אינו נאמן לומר לקוח הוא בידי:
Bava Batra 46a - Mishnah translated into english
Rather, is it not referring to a case where there are no witnesses to the transfer, and it teaches that the craftsman is deemed credible? Since if he had wanted to he could have said to him: It is purchased and that is why it is in my possession, he is deemed credible with regard to his claim about his fee as well. This supports the ruling of Rabba that if there are no witnesses, the craftsman is deemed credible if he says that the item belongs to him.
The Gemara rejects this proof: No, actually, perhaps the baraita is referring to a case where there are no witnesses to the transfer, but it is specifically referring to a case where the owner did not see the cloak in the possession of the craftsman, who could consequently deny ever having received it from the owner. Therefore, it is not a proof in support of the ruling of Rabba that the craftsman would be deemed credible even if there are witnesses that it is currently in his possession.
Rav Naḥman bar Yitzḥak raises an objection to Rabba’s ruling from Shmuel’s paraphrase of the mishna: A craftsman does not have the ability to establish the presumption of ownership of property in his possession. This indicates that it is specifically a craftsman who does not have the ability to establish the presumption of ownership, but another person in similar circumstances has the ability to establish the presumption of ownership.
What are the circumstances in which this would apply? If it is referring to a case where there are witnesses that the person in question received the item from another, why is it that another person has the ability to establish the presumption of ownership, when there are witnesses that he received this item as a deposit? Rather, is it not referring to a case where there are no witnesses, and yet, the mishna teaches: A craftsman does not have the ability to establish the presumption of ownership. This indicates that a craftsman does not establish the presumption of ownership under any circumstances, contrary to the ruling of Rabba. The Gemara concludes: The refutation of the opinion of Rabba is indeed a conclusive refutation, and his ruling is rejected.
§ The Gemara discusses another halakha pertaining to the giving of an item to a craftsman. The Sages taught: If one’s utensils were mistakenly switched with another’s utensils in the house of a craftsman, this one who received the wrong utensils may use them until the time when that one, whose utensils he received, comes and takes his. But if his utensils and another’s utensils were mistakenly switched in a house of mourning or in a house of a wedding feast, this one who took the wrong utensils may not use them in the interim, i.e., until the time when that one, whose utensils he took, comes and takes his. The Gemara asks: What is different in the first clause where he may use the utensils, and what is different in the latter clause where he may not?
Rav said: I was sitting before my uncle, Rav Ḥiyya, and he said the explanation to me: And is a person not likely to say to the craftsman: Sell my cloak for me after you finish repairing it? It is possible that the craftsman mistakenly sold the utensils of another client instead, and gave to that other client the utensils that should have been sold. Since the owner of these utensils received the money from the sale of the other client’s utensils, the craftsman has a right to give the remaining utensils to the other client in the interim. This reasoning does not apply in the case of the house of mourning or a wedding feast, where one simply took utensils belonging to another.
Rav Ḥiyya, son of Rav Naḥman, said: They taught that it is permitted to use the utensils only if the craftsman himself gave them to his customer, as in that case, the above reasoning applies. But if the craftsman’s wife or children gave them to him, the customer may not use the utensils, as it is likely that they were given to him in error. And even if the craftsman himself gave the utensils to his customer, we said that it is permitted for him to use them only in a case where the craftsman said to him, for example: I am returning a cloak, without specification. But if the craftsman said to him: I am returning your cloak, then he may not use it, as this is not his cloak, and clearly it was given to him in error.
§ The Gemara presents another statement with regard to craftsmen. Abaye said to Rava: Come and I will show you what the swindlers of Pumbedita do. There was a case where the owner of an item said to a craftsman: Give me back my cloak [sarbelai] that I gave you to repair, and the craftsman replied: These matters never occurred. The owner responded: But I have witnesses who saw it in your possession. The craftsman said to the owner: That was a different cloak that they saw. The witnesses are uncertain as to whether it was really his cloak. The owner then said: Bring it out and we will see it, so as to determine whose it is. The craftsman said to the owner: In truth, I will not bring it out, as you have no valid claim to the cloak and I am not willing to show you another’s property. This is the trickery to which Abaye referred, as it is not a sincere response, and the craftsman merely wishes to keep the cloak.
Rava said to Abaye: The craftsman is saying well to the owner, and his claim will be accepted,
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.