Talmud BavliBava Batra 74a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 74a
Bava Batra 74a - Guemara
וגנו אפרקיד והוה זקיפא ברכיה דחד מינייהו ועייל טייעא תותי ברכיה כי רכיב גמלא וזקיפא רומחיה ולא נגע ביה פסקי חדא קרנא דתכלתא דחד מינייהו ולא הוה מסתגי לן אמר לי דלמא שקלת מידי מינייהו אהדריה דגמירי דמאן דשקיל מידי מינייהו לא מסתגי ליה אזלי אהדרתיה והדר מסתגי לן כי אתאי לקמיה דרבנן אמרו לי כל אבא חמרא וכל בר בר חנה סיכסא למאי הלכתא עבדת הכי למידע אי כבית שמאי אי כבית הלל איבעי לך למימני חוטין ולמימני חוליות א"ל תא אחוי לך הר סיני אזלי חזאי דהדרא ליה עקרבא וקיימא כי חמרי חוורתי שמעתי בת קול שאומרת אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי כי אתאי לקמיה דרבנן אמרו לי כל אבא חמרא כל בר בר חנה סיכסא היה לך לומר מופר לך והוא סבר דלמא שבועתא דמבול הוא ורבנן א"כ אוי לי למה א"ל תא אחוי לך בלועי דקרח (במדבר טז, לב) חזאי תרי ביזעי והוו קא מפקי קוטרא שקל גבבא דעמרא ואמשינה במיא ודעציתה בראשה דרומחא ועייליה התם וכי אפיק הוה איחרך איחרוכי אמר לי אצית מאי שמעת ושמעית דהוו אמרין משה ותורתו אמת והן בדאין אמר לי כל תלתין יומי מהדר להו גיהנם להכא כבשר בקלחת ואמרי הכי משה ותורתו אמת והן בדאין אמר לי תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי שקלתא לסילתאי אתנחתא בכוותא דרקיעא אדמצלינא בעיתיה ולא אשכחיתה אמינא ליה איכא גנבי הכא אמר לי האי גלגלא דרקיעא הוא דהדר נטר עד למחר הכא ומשכחת לה רבי יוחנן משתעי זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא וחזינן ההוא כוורא דאפקיה לרישיה מימא ודמיין עייניה כתרי סיהרי ונפוץ מיא מתרתי זימיה כתרי מברי דסורא רב ספרא משתעי זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא וחזינן ההוא כוורא דאפקיה לרישיה מימא והוה ליה קרני וחקיק עליה אנא בריה קלה שבים והוינא תלת מאה פרסי ואזילנא לפומא דלויתן אמר רב אשי ההוא עיזא דימא הוא דבחישא ואית לה קרני רבי יוחנן משתעי זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא וחזינן ההיא קרטליתא דהוו קא מקבעי בה אבנים טובות ומרגליות והדרי לה מיני דכוורי דמקרי כרשא נחית
Comments from Rashbam - Bava Batra 74a
וגנו אפרקיד . שהיו שוכבין בפנים צהובות כשתויי יין: אפרקיד . פניו למעלה שיפינ"ש בלע"ז: ועייל טייעא תותי בירכיה כו' . כלומר ראיתי טייעא שהיה מהלך תחת ברכי המת רוכב על הגמל ורומחו בידו ולא היה נוגע בו בברכיה וליכא לפרושי דגובה הברכים כשיעור שיכול טייעא ללכת תחת ברכי המת ורומחו בידו ולא היה נוגע בו דאי שיעורא קאמר ולא ממש חזא מעשה הכי הו"ל למימר ועייל פרשא תותי בירכיה כו' אי נמי ועייל גברא: שקלי קרנא . כנף הטלית להביאו לפני חכמים ללמוד ממנו דין ציצית אי כב"ש אי כב"ה כדלקמן: ולא הוה מסתגי לן . בהמות שהיינו רוכבין לא היו יכולין לילך: כל אבא חמרא . רבה בר בר חנה היינו רבי אבא בר חנה וכמו כן רבינא כמו רב אבינא: חמרא . כלומר שוטה כחמור: סיכסא . שוטה כדאמרינן בחלק (סנהדרין דף ק:) עבדקן סיכסן: למאי הלכתא . פסקת ליה משום דבעית למיחזי אי הלכה כב"ש דפליגי במסכת מנחות (דף מא:) דת"ר כמה חוטין הוא נותן ב"ש אומרים ארבעה ובית הלל אומרים שלשה וכמה תהא משולשלת כו': איבעי לך למימני חוטין וחוליות . מקמי דתיהדריה ותיתי ותימא לן: חוליות . שלשה חוטין גדיל קרי חוליא במסכת מנחות: שנשבעתי . מן הגלות כדכתיב קראי טובא בנביאים: והוא . רבה בר בר חנה סבר דלמא שבועתא דמבול דכתיב אשר נשבעתי מעבור מי נח וגו' (ישעיהו נד) אותה שבועה היה רוצה להפר ויחריב את העולם במבול ולפיכך לא רצה להפר: ורבנן . דקרו ליה סיכסא אמרי א"כ לא הוה ליה למימר אוי לי אלא משום דבכל צרתם לו צר: ביזעי . בקעים דכתיב ותבקע הארץ אשר וגו' (במדבר טז): קוטרא . עשן: שקל גבבא דעמרא . לקח גיזת צמר ושראה במים: איחרך איחרוכי . הנהו גבבי אע"פ ששרויין במים: אצית . הסכת ושמע: שמעית דקאמרי . שהרי ירדו חיים שאולה: כל תלתין יומין . כל ראש חדש: כבשר בקלחת . שמהפכין אותו כדי שתתבשל: היכא דנשקי ארעא ורקיעא . מקום גבוה היה שם שנושקין יחד זה לזה ולאו היינו סוף העולם דהא מהלך חמש מאות שנים הוי וא"י אמצעיתו של עולם היא כדכתיב (יחזקאל לח) יושבי על טבור הארץ והיינו מקומו של רבה בר בר חנה: סילתאי . סל לחם שלי: דהדר . חוזר כדאמרינן בפסחים (דף צד:) גלגל חוזר ומזלות קבועים: אוסייה . נחיריו ל"א מתרתי זימיה מיא והיינו נמי נחירי: מברי דסורא . נהרות שבסורא: בריה קלה . מבריות קטנים שבים: לפומיה דלויתן . שיאכלני היום: עיזא דימא . שכל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה בשחיטת חולין (דף קכז.): דבחישא . חופרת בים בקרניה לבקש אחר מזונותיה: קרטליתא . ארגז: דשמיה כרשא . כך שמו:
Comments from Tosafot - Bava Batra 74a
וגנו אפרקיד. מכאן אר"ת דאפרקיד פניו למעלה ולא כמו שפירש ר"ח בנדה (דף יד. ושם ד"ה אפרקיד) ובברכות (דף יג:) פניו למטה דאם כן לא היה יכול טייעא לרכוב תותי ברכיה: פסקי חדא קרנא דתכלתא. משמע הכא שיש ציצית למתים ויש לדחות שהיו נכנסין מחיים בקבר כדאמר במדרש שכל ערב תשעה באב היו הולכין כשהן חיים לתוך קבריהם והיה בת קול יוצאת ואומרת הבדלו החיים מן המתים אבל יש להביא ראיה מפרק התכלת (מנחות דף מא.) דאמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית ומודה שמואל בזקן כשעשאן לכבודו פירוש לתכריכים וההיא שעתא ודאי רמינן להו וכן יש במדרש למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת ציצית לומר לך שהמתים חייבים בציצית וקשה דאמרינן בפרק מי שמתו (ברכות דף יח.) רבי חייא ורבי יונתן הוו קא שקלי ואזלי בבית הקברות הוה שדיא תכילתיה דרבי יונתן אקיברא א"ל רבי חייא דלי כנפך שלא יאמרו למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו ואי יש למתים ציצית מאי מחרפין אותנו דקאמר וי"ל דאע"ג דיש להן ציצית מ"מ מחרפין אותם שמראין עצמן שהן חייבים והמתים פטורים כדאמר (שבת דף ל.) כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות אבל קשה על המנהג שנוהגים להסיר ציצית מטליתות של מתים ואר"ת ששמע מזקני לוטי"ר לפי שציצית עדות הוא שקיים כל התורה דציצית עולה ת"ר וח' חוטין וה' קשרים הרי תרי"ג ועכשיו שאין חשובין כל כך הרי הוא כאילו מעיד עדות שקר וה"נ דרשינן במדרש ועשו להם ציצית לדורותם לדור תם ואור"י דבימיהם היו כולן מקיימין מצות ציצית לפי שהי' לכולן טליתות של ד' כנפות ולכך היו עושין להן אף במותן אבל עתה שאין לכולן בחייהן אין לעשות במותן אפי' מי שהיה לו בחייו שלא לבייש את מי שאין לו וכענין זה מצינו בפרק בתרא דנדה (דף עא.) בראשונה היו מטבילין כלים ע"ג נשים נדות מתות התחילו חיות מתביישות כו' ועוד דאנו סומכין על מסכת שמחות (פי"ב) דאמרינן אבא שאול בן בטנית צוה את בניו קברוהו תחת מרגלותיו של אבא והטילו תכלת מאפיליוני פירוש מטליתו ויש לגרוס התירו מדקאמר מאפיליוני ורבינו חיים כהן צדק פירש דאנן קיימא לן כרבי יוחנן דאמר (נדה דף סא:) מצות בטילות לעתיד לבא וההיא דמנחות איירי אליבא דשמואל דאמר אין בטילות ולכך צריך שיהא לו ציצית דעתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהם ואם יסירו לו הציצית במותו נמצא שלעתיד יעמוד בלא ציצית והמדרש נמי אתי כשמואל וההיא דלקמן יצתה בת קול ואמרה דביתהו דרבי חנינא בן דוסא עתידה למישדא בה תכלת לצדיקים לעתיד לבא אתיא נמי כשמואל ועוד אומר ר"י דהכי פירושו דההיא שעתא ודאי רמינן להו היינו שמשימין בו ציצית ומסלקים אותו מיד להודיע שקיים מצות ציצית לפי שהבגד חדש ולא הושם בו ציצית מעולם צריך להשים בו וכן נוהגים בארץ אשכנז להשים ציצית בטלית של מת שיהא ניכר שקיים מצות ציצית ומיד מסירין: ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי. ותימה דאמאי אין הקדוש ברוך הוא מיפר בעצמו דהא מסקינן במסכת חגיגה (דף י.) דנדרים יש להן הפרה מדכתיב אשר נשבעתי באפי ודרשינן באפי נשבעתי וחוזרני אלמא שהוא מיפר בעצמו ואההיא קשה דהיאך מיפר לעצמו והאמרינן בפרק אלו נדרים (נדרים דף כא:) לא יחל דברו מיכן לחכם שאין מיפר לעצמו יהא דאמר בפרק ארבעה נדרים (שם דף כג.) גבי ההוא קצרא דשרא לנפשיה לא שרא לנפשיה ממש אלא כלומר אשכח פיתחא לנפשיה אבל רבנן שרו ליה:
Bava Batra 74a - Mishnah translated into english
and they were lying on their backs. And the knee of one of them was elevated, and he was so enormous that the Arab entered under his knee while riding a camel and with his spear upright, and he did not touch him. I cut one corner of the sky-blue garment that contains ritual fringes of one of them, and we were unable to walk. The Arab said to me: Perhaps you took something from them? Return it, as we know by tradition that one who takes something from them cannot walk. I then returned the corner of the garment, and then we were able to walk.
When I came before the Sages, they said to me in rebuke: Every Abba is a donkey, and every bar bar Ḥana is an idiot. For the purpose of clarifying what halakha did you do that? If you wanted to know whether the halakha is in accordance with the opinion of Beit Shammai or in accordance with the opinion of Beit Hillel, as to whether there are four or three threads and joints in ritual fringes, in that case there was no need to take anything with you, as you should have simply counted the threads and counted the joints.
Rabba bar bar Ḥana continues his account. That Arab also said to me: Come, I will show you Mount Sinai. I went and saw that scorpions were encircling it, and they were standing as high as white donkeys. I heard a Divine Voice saying: Woe is Me that I took an oath; and now that I took the oath, who will nullify it for me?
When I came before the Sages, they said to me in rebuke: Every Abba is a donkey, and every bar bar Ḥana is an idiot. You should have said: Your oath is nullified. The Gemara explains: And Rabba bar bar Ḥana did not nullify the oath because he reasoned: Perhaps God is referring to the oath that He will not flood the earth again. But the Sages would argue that if that were so, why say: Woe is Me? Rather, this must be referring to God’s oath of exile upon the Jewish people.
Rabba bar bar Ḥana continues his account. The Arab also said to me: Come, I will show you those who were swallowed by the earth due to the sin of Korah. I saw two rifts in the ground that were issuing smoke. The Arab took a shearing of wool, and dipped it in water, and inserted it on the head of a spear, and placed it in there. And when he removed the wool, it was scorched. He said to me: Listen to what you hear; and I heard that they were saying: Moses and his Torah are true, and they, i.e., we in the earth, are liars. The Arab further said to me: Every thirty days Gehenna returns them to here, like meat in a pot that is moved around by the boiling water as it cooks. And every time they say this: Moses and his Torah are true, and they, i.e., we in the earth, are liars.
This Arab also said to me: Come, I will show you the place where the earth and the heavens touch each other. I took my basket and placed it in a window of the heavens. After I finished praying, I searched for it but did not find it. I said to him: Are there thieves here? He said to me: This is the heavenly sphere that is turning around; wait here until tomorrow and you will find it.
§ Rabbi Yoḥanan relates: Once we were traveling on a ship and we saw a certain fish that took its head out of the sea, and its eyes had the appearance of two moons, and water scattered from its two gills like the two rivers of Sura. Rav Safra relates: Once we were traveling on a ship and we saw a certain fish that took its head out of the sea, and it had horns, and the following was inscribed on them: I am a lowly creature of the sea and I am three hundred parasangs long, and I am going into the mouth of the leviathan. Rav Ashi said: That is the goat of the sea, which searches through the sea and has horns.
Rabbi Yoḥanan relates: Once we were traveling on a ship and we saw a certain crate [kartalita] in which precious stones and pearls were set, and a species of fish called sharks encircled it. He descended,
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.