Bava Batra 121b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 121b

Bava Batra 121b - Guemara
לא היה דיבור עם משה שנאמר (דברים ב, טז) ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם וסמיך ליה וידבר ה' אלי לאמר אלי היה הדיבור עולא אמר יום שביטל בו הושע בן אלה פרדסאות שהושיב ירבעם על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל רב מתנה אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה דאמר רב מתנה אותו היום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו יום שפוסקין בו מלכרות עצים למערכה תניא רבי אליעזר הגדול אומר כיון שהגיע חמשה עשר באב תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה אמר רב מנשה וקרו ליה יום תבר מגל מכאן ואילך דמוסיף יוסיף שאינו מוסיף יסיף מאי יסיף תני רב יוסף תקבריה אמיה תנו רבנן שבעה קפלו את כל העולם כולו מתושלח ראה אדם שם ראה מתושלח יעקב ראה את שם עמרם ראה את יעקב אחיה השילוני ראה את עמרם אליהו ראה את אחיה השילוני ועדיין קיים ואחיה השילוני ראה את עמרם והא כתיב (במדבר כו, סה) ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון אמר רב המנונא לא נגזרה גזרה על שבטו של לוי דכתיב (במדבר יד, כט) במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה מי שפקודיו מבן עשרים יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן שלשים ומשאר שבטים לא עייל והתניא יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בימי יעקב ולא מתו עד שנכנסו ישראל לארץ שנאמר (יהושע ז, ה) ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש ותניא שלשים וששה ממש דברי ר' יהודה אמר לו רבי נחמיה וכי נאמר שלשים וששה והלא לא נאמר אלא כשלשים וששה אלא זה יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין אלא אמר רב אחא בר יעקב לא נגזרה גזירה לא על פחות מבן עשרים ולא על יתר מבן ששים לא על פחות מבן עשרים דכתיב מבן עשרים שנה ומעלה ולא על יתר מבן ששים גמר ומעלה (ויקרא כז, ז) ומעלה מערכין מה להלן יתר מבן ששים כפחות מבן כ' אף כאן יתר מבן ששים כפחות מבן עשרים איבעיא להו ארץ ישראל לשבטים איפלוג או דלמא לקרקף גברי איפלוג
Comments from Rashbam - Bava Batra 121b
לא היה דיבור עם משה . פה אל פה כבתחלה אבל אם הוצרכו לדיבור כגון במעשה דקרח שהיה אחר מעשה המרגלים היה מדבר על ידי מלאך או באורים ותומים אי נמי לא היה מדבר עמו אלא על ידי צורך מעשה הצריך להם: אלי היה הדיבור . דמצי למכתב ויאמר ה' אלי כדכתיב לעיל ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב אי נמי מדסמכו לויהי כאשר תמו קדריש הכי ולא ממשמעותא דקרא אלא מייתורא דויהי כאשר תמו דקרא יתירא הוא: יום שביטל הושע בן אלה פרדסאות . שומרים כדתניא בסדר עולם כשראה הושע בן אלה שגלו עגלי הזהב עמד והעביר פרדסאות שהושיב ירבעם בן נבט שלא יעלו ישראל לרגל שבכל מלכי ישראל הוא אומר וילך בדרך ירבעם בן נבט ובחטאתו אשר החטיא את ישראל אבל בהושע כתיב רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו: הרוגי ביתר . במס' גיטין (דף נז:): דאמר רב מתנה כו' . ולכך שמחו שזכו לקבורה ושלא הסריחו: ברכת הטוב והמטיב . שבברכת המזון תקנו באותו היום דמן התורה אינה אלא שלש ראשונות כדנפקא לן מהאי קרא וברכת את ה' אלהיך על הארץ וגו': מניסן ועד ט"ו באב היו כורתים עצים לצורך המערכה לכל השנה מכאן ואילך תשש כח החמה ויש בעצים לחלוחית ומעלין עשן וגם יגדל תולעת וכדאמרינן במדרש איכה רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי אומר שבו כלה זמן קציצה למזבח שכל עץ שנמצא בו תולעת פסול למזבח וכל עץ שהוא נקצץ אינו עושה מאכולת ואותו יום שפסקו היו שמחים לפי שבאותו יום היו משלימין מצוה גדולה כזאת: יום תבר מגל . שנשברו הקרדומות שאין צורך עוד בהן לחטוב עצים: מט"ו באב ואילך דמוסיף . מן הלילה על היום לשנות יוסיף ימים כדכתיב כי הוא חייך (דברים ל, כ) וכתיב (משלי ג, ב) כי אורך ימים ושנות חיים [ושלום] יוסיפו לך שמתוך שהלילות מאריכין והימים מתקצרין צריך לעסוק בלימודו גם בלילה ודלא מוסיף יסיף: מאי יסיף תני רב יוסף תקבריה אימיה . שימות בחצי ימיו כמו (אסתר ט) וזכרם לא יסוף מזרעם לשון כליה ולא גרסי' יאסף דא"כ מאי קבעי תלמודא הא מילתא דפשיטא היא דיאסף לשון מיתה כדכתיב (במדבר כ) יאסף אהרן אל עמיו: ת"ר שבעה כו' . ברייתא היא בסדר עולם (ספ"א) ומשום דמיירי בכלב ויהושע לקמיה נקט ליה אי נמי משום דאיירי לעיל דמוסיף יסיף ובא להודיענו שאלו שבעה מתוך שצדיקים היו ועסקו בתורה חיו כל כך: קפלו את כל העולם . סיבבוהו והקיפוהו שנתקפל העולם ביניהם וכל אלו השבעה שמשו זה את זה כדקתני לעיל מינה בסדר עולם נמצאת אומר שימש יעקב את שם כ' שנה שימש שם את מתושלח צ"ח שנה שימש מתושלח את אדם הראשון רמ"ג שנה ומחשבון שנות הדורות הכתובין בפרשה דור אחר דור יש ללמוד כל זה מתושלח לא מת עד תיכף למבול כדאמר בחלק (סנהדרין קח:) ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו אלו שבעה ימי אבלו של מתושלח הצדיק וכבר היה שם בן צ"ח שנה כדכתיב שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול ולמך נמי ראה את אדם ואת שם אלא צדיקים גמורים קחשיב כמו ששימשו זה את זה כדפרישית לעיל והאי תנא לא ס"ל חנוך זה מטטרון דהוה ליה למימר שנים קפלו את כל העולם דהאי תנא דסדר עולם הוא וס"ל דהאי ואיננו כי לקח אותו אלהים היינו שמת בחצי ימיו וכדקתני התם חנוך קבר את אדם ואת שם וחיה אחריו נ"ז שנה מתושלח הוציא שנותיו עד המבול: עמרם ראה את יעקב . סברא הוא שהרי קהת אביו מיורדי מצרים היה כדכתיב ובני לוי גרשון וקהת (בראשית מז, כח) ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ובאותן י"ז שנה נולד עמרם לקהת שהרי בנו הראשון היה כדכתיב ובני קהת עמרם ויצהר: אחיה השילוני ראה את עמרם ואליהו ראה את אחיה . גמרא והאי תנא לא סבירא ליה אליהו זה פנחס דאם איתא לימא משה ראה עמרם ופנחס ראה משה ועדיין הוא קיים ולא איצטריך ליה אחיה כלל: והא כתיב ולא נותר מהם . ואחיה השילוני נתנבא בימי ירבעם ואם איתא דראה את עמרם במצרים היאך יצא ממדבר ובא לו לארץ והלא כל ימי יעקב במצרים י"ז שנה ועמרם ראה את יעקב יום אחד לכל הפחות ושני חיי עמרם קל"ז שנה הרי קנ"ד ואחיה ראה את עמרם כמה פשו להו ממאתים ועשר אחר מות עמרם נ"ו שנה נמצא אחיה השילוני בן נ"ו שנה כשיצא ממצרים לכל הפחות ושמא יותר כגון שנולד בחיי עמרם הרבה: שפקודיו מבן שלשים . יום שהיו הלוים נמנין מבן חדש ומעלה לפדות עליהן הבכורות כדכתיב בפרשת במדבר סיני מבן חדש ומעלה תפקדם ולא נהירא לי דא"כ הוה ליה למימר יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן חדש אלא האי שלשים היינו שלשים שנה כדכתיב בני גרשון קהת ומררי מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה וההוא חשבון נקט שאותו חשבון כנגד חשבון של ישראל הוא דביוצאי צבא קפיד רחמנא דבישראל כתיב כל יוצא צבא ובלוים כתיב מבן שלשים שנה וגו' כל הבא לצבא לעבוד וגו': אחיה השילוני . לוי היה כדכתיב בדברי הימים (א כו) והלוים אחיה על אוצרות בית אלהים: ומשאר שבטים לא עייל . מיוצאי מצרים לארץ בתמיה ואמאי דחקת לתרוצי דמשום דלוי היה אחיה לכך בא לארץ: נולדו בימי יעקב . גמרא: ולא מתו כו' . לא יליף מקרא אלא חד מינייהו: סנהדרין היו ע"א נמצא רובן שלשים וששה: ולא על יתר מבן ששים . ונהי נמי דאחיה ישראל הוה הרי ראה את עמרם ה' שנים וה"ל בן ס"א בצאתו ממצרים: יתר על ששים בערכין אינו שוה לבן כ' שנה ומעלה שהרי ערכו מועט יותר כדכתיב בפרשת ערכין: כפחות מכ' . שמועט ערכו נמי מבן כ' ומעלה ואע"ג דאין ערך פחות מבן עשרים ויתר על בן ס' שוין זה לזה מיהו בהכי שוים ששניהם מועטין מערך יתר מבן כ' ומוחלקין מדינו של יתר מבן כ' וה"נ כי היכי דמוחלק פחות מבן עשרים מן הגזרה של יתר מבן כ' ה"ה ליתר על בן ששים ואיכא למימר נמי דלא נמנו בההוא חשבון: לשבטים איתפלג . שנתחלקה לשנים עשר חלקים שוין ואח"כ כל שבט ושבט מתחלק לפי אנשיו שהיו יוצאי מצרים או לפי באי הארץ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה: לקרקף גברי . לראשי אנשים שכל אחד מיוצאי מצרים לרבי יאשיה או לבאי הארץ לרבי יונתן היה נוטל חלקו בארץ בפני עצמו והיו כולם שוין בחלוקה:
Comments from Tosafot - Bava Batra 121b
שבעה קפלו כל העולם. האי תנא סבר דאליהו לא הוה פנחס דאי הוה פנחס בבציר משבעה הוה מצי לאשכוחי דיאיר ראה יעקב וראה פנחס וסבר נמי האי תנא דסרח בת אשר אינה חיה לעולם:
Bava Batra 121b - Mishnah translated into english
God did not speak with Moses, as it is stated: “So it came to pass, when all the men of war were consumed and dead from among the people” (Deuteronomy 2:16), and juxtaposed to that verse it is written: “That the Lord spoke to me, saying” (Deuteronomy 2:17). Moses indicates: Only after the last of that generation had died, was the speech of God directed to me. When the Jewish people realized that the decree had been lifted, the day was established as a permanent day of rejoicing.
The Gemara continues to cite explanations for the significance of the fifteenth of Av. Ulla says: The fifteenth of Av was the day when King Hoshea, son of Ela, removed the guards [pardesaot] that Jeroboam, son of Nevat, placed on the roads so that Israel would not ascend to Jerusalem for the pilgrimage Festival. By doing so, King Hoshea renewed the access to Jerusalem for pilgrims.
Rav Mattana says: The fifteenth of Av was the day when the slain victims of Beitar were afforded burial, several years after they were killed and the Roman emperor Hadrian decreed that they were not to be buried (see Gittin 57a). As Rav Mattana says: On the day that the slain of Beitar were afforded burial, the Sages in Yavne instituted the blessing: Blessed is He Who is good and Who does good. The term: Who is good, is to give thanks that the corpses did not decompose despite the long delay; and the term: And Who does good, is to give thanks that the slain ones were ultimately afforded burial.
Rabba and Rav Yosef both say: The fifteenth of Av is the day when they stop cutting wood for the arrangement of wood on the altar. It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer the Great says: Once the fifteenth of Av came, the force of the sun would weaken, and from this date they would not cut additional wood for the arrangement, because wood cut from then on would not dry properly and would be unfit for use in the Temple. Rav Menashe said: And the people called the fifteenth of Av: The day of the breaking of the sickle [maggal ], as they did not need the lumbering tools until the following year.
The Gemara adds: From this point forward, when the nights lengthen, one who adds [demosif ] to his nightly Torah study will add [yosif ] to his life, and he who does not add, that person is yesif. The Gemara asks: What is the meaning of the term yesif ? Rav Yosef teaches: It means that his mother will bury him, as he will die during his mother’s lifetime.
§ After discussing the generation of those who died in the wilderness, the Gemara mentions a tradition that relates to that generation. The Sages taught: Seven people spanned in their lifetimes the whole world in its entirety, i.e., their lives have spanned all of human history. Methuselah saw Adam in his lifetime; Shem saw Methuselah; Jacob saw Shem; Amram saw Jacob; Ahijah the Shilonite saw Amram; Elijah saw Ahijah the Shilonite; and Elijah is still alive.
The Gemara asks: And is it true that Ahijah the Shilonite saw Amram? But it is written: “And no man among them remained, save Caleb, son of Jephunneh, and Joshua, son of Nun” (Numbers 26:65). Since Amram died well before the Jewish people left Egypt, in order to have lived at the time of Amram, Ahijah would have had to be an adult at the time of the Exodus. How, then, could he have lived through the generation of those who died in the wilderness?
Rav Hamnuna says: The decree of death pronounced for the generation of the spies was not decreed upon the tribe of Levi, as it is written: “Your carcasses shall fall in this wilderness, and all those who were counted among you, according to your whole number, from twenty years old and upward” (Numbers 14:29). The verse is interpreted: The decree applies to one whose count in the census is from the age of twenty and up, excluding the tribe of Levi, whose count is from the age of thirty and up. Ahijah was a Levite, and he was not subject to the decree.
The Gemara asks: And is it true that no one from the other tribes entered Eretz Yisrael? But isn’t it taught in a baraita: Yair, son of Manasseh, and Machir, son of Manasseh, were born in the days of Jacob, and they did not die until the Jewish people entered Eretz Yisrael, as it is stated: “And the men of Ai killed of them about thirty-six men” (Joshua 7:5). And concerning this verse, it is taught: Literally thirty-six people were killed, this is the statement of Rabbi Yehuda.
Rabbi Neḥemya said to him: But is it stated that thirty-six were killed? Isn’t it stated nothing other than: “About thirty-six” were killed? Rather, this unusual term is referring to Yair, son of Manasseh, who was equivalent to the majority of the Sanhedrin, whose maximum number of judges is seventy-one, of which thirty-six is a slight majority. Evidently, then, Yair, son of Manasseh also survived the time in the wilderness.
Rather, Rav Aḥa bar Ya’akov said: The decree of death was not decreed either upon those less than twenty years old or upon those more than sixty years old at the time of the sin of the spies. The Gemara explains: Not upon those less than twenty years old, as it is written: “From twenty years old and upward” (Numbers 14:29). And not upon those more than sixty years old, because he learns that there is a verbal analogy between “and upward” in the verse cited, and “and upward” from the halakhot of valuations, in the phrase: “From sixty years old and upward” (Leviticus 27:7). Just as there, concerning valuations, more than sixty years old is comparable to less than twenty years old, as there is a distinct category of those between the ages of twenty and sixty, so too here, more than sixty years old is comparable to less than twenty years old insofar as those older were not subject to the sentence. Yair, son of Manasseh, who was already older, did not die in the wilderness.
§ A dilemma was raised before the Sages: Was Eretz Yisrael divided according to the tribes, meaning that each of the twelve tribes received an equal portion, and the members of each tribe divided these tribal portions according to their numbers; or perhaps Eretz Yisrael was divided according to men’s skulls, meaning that a certain area of land was given to each individual, and the size of the tribal allotments was a function of the tribe’s population?
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli