Bava Batra 126b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 126b

Bava Batra 126b - Guemara
מר סבר לא עשה כלום בפלגא ומר סבר בכולהו שלחו מתם בכור שמכר קודם חלוקה לא עשה כלום אלמא אין לו לבכור קודם חלוקה והלכתא יש לבכור קודם חלוקה מר זוטרא מדרישבא פלג בצנא דפלפלי בהדי אחין בשוה אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה הואיל ויתרתה במקצת ויתרתה בכל הנכסים כולן:
מתני׳ האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן את הבכור דבריו קיימין ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימין:
גמ׳ לימא מתניתין דלא כר' יהודה דאי ר' יהודה האמר בדבר של ממון תנאו קיים דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת ותנאו בטל דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר בדבר של ממון תנאו קיים אפי' תימא ר' יהודה התם ידעה וקא מחלה הכא לא קא מחיל אמר רב יוסף אמר איש פלוני בני בכורי הוא נוטל פי שנים איש פלוני בכור הוא אינו נוטל פי שנים דלמא בוכרא דאמא קאמר ההוא דאתא לקמיה דרבה בר בר חנה א"ל מוחזקני בזה שהוא בכור א"ל מנא ידעת דהוה קרי ליה אבוה בוכרא סכלא דלמא בוכרא דאמא הוא דכל בוכרא דאמא נמי בוכרא סכלא קארו ליה ההוא דאתא לקמיה דרבי חנינא אמר ליה מוחזקני בזה שהוא בכור אמר ליה מנא ידעת אמר ליה דכי הוו אתו לגבי אבוה אמר להו זילו לגבי שכחת ברי דבוכרא הוא ומסי רוקיה ודלמא בוכרא דאמא הוא גמירי בוכרא דאבא מסי רוקיה בוכרא דאמא לא מסי רוקיה אמר ר' אמי טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נוטל פי שנים דאמר קרא (דברים כא, טו) והיה הבן הבכור לשניאה עד שיהא בן משעת הויה רב נחמן בר יצחק אמר אף אינו נידון כבן סורר ומורה דאמר קרא (דברים כא, יח) כי יהיה לאיש בן סורר ומורה עד שיהא בן משעת הויה
Comments from Rashbam - Bava Batra 126b
מר סבר . רב פפי: לא עשה כלום בפלגא . בחלק פשיטותו וכל שכן בחלק פשוט אחיו אבל בחלק בכורה יפה מכר דיש לו לבכור קודם חלוקה: בכולהו . אפי' בחלק בכורה: והלכתא יש לו לבכור קודם חלוקה . ואם מכר או מחל או נטל חלק אחד כפשוט ויתר בכל הנכסים כולן משום דמתנה קרייה רחמנא ומשמת אב נתונה לבכור: צנא . סל מלא פלפלין: מתני' האומר איש פלוני בני . שהוא בכור לא יטול פי שנים אי נמי איש [פלוני] בני פשוט לא יירש עם אחיו: לא אמר כלום . שהרי מתנה לעקור דבר מן התורה ובעל כרחו של זה יירש עם האחין ואינו יכול לסלקו מירושה זו אלא על ידי שיתן בלשון מתנה כל נכסיו לשאר בניו או שיאמר שאר בניי יירשו כל נכסי ואליבא דרבי יוחנן בן ברוקא: המחלק נכסיו על פיו . דצוואת שכיב מרע אינה צריכה קנין ולא שטר ולא משיכה אלא בדבור פיו בעלמא וכגון שמצוה מחמת מיתה כדאמר לקמן בפרק מי שמת: וריבה לאחד . נתן לו במתנה כפליים או שהשוה להן הבכור בלשון מתנה: דבריו קיימין . שיש כח באדם ליתן ממונו במתנה לכל מי שירצה ואין כאן מתנה על מה שכתוב בתורה שהרי לא נשאר לו אחר מיתתו כלום להוריש לבניו בתורת ירושה שיטלו הפשוטים בשוה והבכור פי שנים: ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום . אם ריבה לאחד ומיעט לאחד בלשון ירושה שאמר פלוני בני יירש אותו שדה בית כור ופלוני בני יירש שדה לתך ועל בנו בכורו אמר פלוני בני יירש שדה פלוני ופלוני בני יירש שדה פלוני הגדול כשל חבירו לא אמר כלום דמתנה על מה שכתוב בתורה שאינו יכול לעשותו יורש אלא כמשפט הכתוב ודלא כר' יוחנן בן ברוקא דאמר לקמן במתניתין (בבא בתרא דף קל.) אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין והך משנה דרבנן היא ורבותא הוא דנקט ריבה לאחד ומיעט לאחד משום ירושה לא אמר כלום וכל שכן היכא דעקר כל הנחלות מן האחין והוריש לאחד מהן לא עשה ולא כלום: כתב בין בתחלה כו' דבריו קיימין . דכיון דאיכא לשון מתנה בהדה מהני ליה דאף לשון ירושה קונה: גמ' לימא מתני' . דקתני אין אדם מתנה דלא כרבי יהודה ואנן קיימא לן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כר' יהודה: שאר . מזון: עונה . תשמיש: ותנאו בטל . דאין אדם מתנה על מה שכתוב בתורה והוי קידושי המעשה מעשה והתנאי כמאן דליתיה דכמעשה בלא תנאי דמי: בדבר של ממון . שאר וכסות אבל עונת תשמיש מצוה היא וצערא דגופא הוא: תנאו קיים . הקדושין קדושין ויש לה עליו עונה אבל לא שאר וכסות ומתני' נמי של דבר ממון הוא: התם קא מחלה . שעל מנת כן קבלה קדושין ובההיא הנאה דמקדש לה מחלה ליה וכיון דקבלה לקדושין מיניה נתרצית למחול אבל הכא מי מחיל מה הנאה יש לו לבן שימחול ואע"פ ששתק הבן אין זו מחילה דאינו רוצה להכעיס את אביו ולא גרסינן מי ידע דמחיל: האומר איש פלוני . הנה הוא בני בכורי מהימנינן ליה לאב ליטול פי שנים דאפי' רבנן דפליגי אדר' יהודה לקמן בשמעתין ואמרי אינו נאמן הני מילי בדמוחזק לן דלאו בכור הוא אבל בדלא מוחזק לן הי מינייהו בכור מודו דנאמן כדאמרינן לקמן אלא לרבנן יכיר למה לי בצריך היכרא: אבל אמר יירש פלוני בני הנה הוא בכור . ולא אמר בכורי אז לא יטול פי שנים דלמא בוכרא דאמא קאמר והוי בכור לכהן אבל לא לנחלה דלא הוי ראשית אונו דידיה ומספיקא לא יהבינן ליה פי שנים ואפילו אם תפס מפקינן מיניה דלא קרינא ביה יכיר לאחרים דאכתי מספקא לן: מוחזק אני בו . ועד אחר עמו (כו'): בוכרא סוכלא . בכור שוטה: דכל בוכרא דאמא בוכרא סוכלא קרי ליה . ולא משום שטותו אלא לפי שאינו בכור גמור כמו הדס שוטה שאינו כשר: מוחזק אני בזה שהוא בכור . והיה עד אחד עמו והאי בכור היה שמו שכחת כדלקמיה: דכי הוו אתו . החוששין בעיניהן: שכחת ברי . שם הבכור ולאו היינו בריה דר"ח דאמרי' בלא יחפור (לעיל בבא בתרא דף כו.) אמר ר"ח לא שכיב שכחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא זמנה: מסי רוקיה . לעין: אמר ר' אמי . בכור הנולד טומטום שאין ניכר בו לא זכרות ולא נקבות ולאחר זמן נקרע ונמצא זכר שהיה גיד שלו וביציו טמונין בגוף ורבותא נקט דאף על גב שנמצא זכר גמור וכל שכן אנדרוגינוס שאין ספיקו עתיד להוודע: והיה . קרא יתירא הוא: הויה . לידה:
Comments from Tosafot - Bava Batra 126b
לא עשה כלום בפלגא. פירש הקונטרס בחלק פשיטותו וכל שכן בחלק פשיטות אחין ואין נראה דחלק פשיטותו פשיטא דמכר כדקאמר לעיל מה חלק פשוט אע"ג דלא אתי לידיה אלא נראה דלא עשה ולא כלום בפלגא היינו בחלק פשיטות אחין אבל חלק בכורה מכר וכל שכן חלק פשיטותו ומר סבר לא עשה ולא כלום בכולהו לא חלק בכורה ולא חלק פשיטות אחין אך תימה דלמאן דאמר לא עשה ולא כלום בפלגא היינו בחלק פשיטות אחין מאי קא משמע לן רבא וכי על חלק אחין הוצרכו לישאל: והלכתא יש לבכור קודם חלוקה. אע"ג דקיימא לן כרבנן כדפסק רב פפא דאין בכור נוטל פי שנים במלוה כרבנן דאמרי חלק בכורה עד דאתי לידיה מודו רבנן דיש לו לבכור קודם חלוקה כפ"ה דהוי שפיר ראוי לתת לו שמשעה שמת האב היה ראוי לתת לו ומיהו מכל מקום אין נוטל פי שנים בשבח דלא מלתת לו ממעטינן לה אלא מימצא לו ממעטינן דבעי מצוי ומוחזק למעוטי ראוי מלוה ושבח ומלתת לו גלי לן מדקרייה מתנה דרשינן מימצא לו מצוי ומוחזק ואי לא ימצא לו לא הוה דרשינן מלתת לו פרט לראוי וכן משמע ההיא דספרי דבי רב דמימצא לו ממעטינן שבח ולעולם אית להו לרבנן דיש לו לבכור קודם חלוקה והא דאמרינן ואם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי לא הוי טעמא משום דיש לו קודם חלוקה דאפי' אין לו לבכור יכול לומר איני נוטל ואיני נותן דלא משום שרוצה להסתלק מן הבכורה לגמרי שלא יוכל לחזור ולתבעה קאמר אלא הכי קאמר להו איני נוטל וכל זמן שלא נטלתי לא תוכלו לתבעני כלום: הרי זו מקודשת ותנאו בטל. מפורש בריש אע"פ (כתובות דף נו. ד"ה הרי):
Bava Batra 126b - Mishnah translated into english
Rav Pappi and Rav Pappa disagree with regard to Rava’s intention. One Sage, Rav Pappi, holds that he has done nothing with regard to his brother’s portion, as he had no right to sell it; with regard to his own additional portion, the sale was valid, as it was in his possession even before the division of the property. And one Sage, Rav Pappa, holds that he has done nothing with regard to all of the property, as he does not possess the additional portion before the property is divided between the brothers.
The Gemara notes that they sent a ruling from there, Eretz Yisrael: A firstborn who sold his additional portion before the division of the property has done nothing. Apparently, the Sages of Eretz Yisrael hold that a firstborn does not have a right to his additional portion before the division. But the halakha is that a firstborn has a right to his additional portion before the division.
The Gemara relates: Mar Zutra of the house of Rishba, who was a firstborn, divided a basket of peppers from the estate of his father with his brothers equally. He came before Rav Ashi to claim a double portion of the rest of the estate. Rav Ashi said to him: Since you relinquished your additional portion with regard to some of the estate, you have relinquished your additional portion with regard to all of the property, as a firstborn has a right to his additional portion before the division.
MISHNA: In a case of one who says: So-and-so, my firstborn son, will not take a double portion of my estate; or one who says: So-and-so, my son, will not inherit my estate among his brothers, he has said nothing, as he has stipulated counter to that which is written in the Torah.
With regard to one on his deathbed who apportions his property orally, granting it to his sons as a gift, and he increased the portion given to one of his sons and reduced the portion given to one son, or equated the portion of the firstborn to the portions of the other sons, his statement stands. But if he said that they will receive the property not as a gift but as inheritance, he has said nothing. If he wrote in his will, whether at the beginning, or in the middle, or at the end, that he is granting them the property as a gift, his statement stands.
GEMARA: The Gemara suggests: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as if it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, doesn’t he say elsewhere that if one stipulates counter to that which is written in the Torah with regard to monetary matters, his stipulation stands?
As it is taught in a baraita (Tosefta, Kiddushin 3:7): If one says to a woman: You are hereby betrothed to me on the condition that you have no ability to claim from me food, clothing, and conjugal rights, she is betrothed and his stipulation is void; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: With regard to monetary matters, such as food and clothing, his stipulation stands, despite being counter to that which is written in the Torah. According to the opinion of Rabbi Yehuda, one should be able to stipulate that his firstborn son not receive a double portion, or that one of his sons not inherit from him at all, as inheritance is a monetary matter.
The Gemara rejects this suggestion: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, there, the woman knew of his stipulation and waived her rights. Therefore, the stipulation stands. Here, the son whose portion was reduced did not waive his portion. Therefore the stipulation is not valid.
§ Rav Yosef says that if a man says: So-and-so is my firstborn son, the son takes a double portion of his inheritance based on this testimony. If he says: So-and-so is a firstborn, the son does not take a double portion, as perhaps the man was saying that the son is his mother’s firstborn but not his own firstborn.
The Gemara relates: There was a certain man who came before Rabba bar bar Ḥana and said to him: I know that this man is a firstborn. Rabba bar bar Ḥana said to him: From where do you know? He answered: Because his father would call him a foolish firstborn. Rabba bar bar Ḥana replied: Perhaps he is his mother’s firstborn, as any firstborn of a mother is also called a foolish firstborn.
The Gemara relates: There was a certain man who came before Rabbi Ḥanina and said to him: I know that this man is a firstborn. Rabbi Ḥanina said to him: From where do you know? He said to Rabbi Ḥanina: Because when people would come before his father to obtain a cure for their ailing eyes, he would say to them: Go to my son Shikhḥat, as he is a firstborn and his saliva heals this ailment.
The Gemara asks: But perhaps he is his mother’s firstborn? The Gemara answers: It is learned as a tradition that the saliva of a father’s firstborn heals this ailment but the saliva of a mother’s firstborn does not heal this ailment.
§ Rabbi Ami says: In the case of one whose sexual organs are indeterminate [tumtum] and whose skin became perforated so that his genitals were exposed and he was found to be a male, he does not take a double portion of his father’s estate. As the verse states: “And if the firstborn son was [vehaya] hers that was hated” (Deuteronomy 21:15), which is interpreted to mean that he is not considered a firstborn unless he is recognized as a son, i.e., male, from the moment of his coming into being [havaya], i.e., his birth.
Rav Naḥman bar Yitzḥak says: A tumtum who was found to be male is also not judged as a stubborn and rebellious son, as the verse states: “If there will be [yihyeh] to a man a stubborn and rebellious son” (Deuteronomy 21:18), which is interpreted to mean that one is not judged in this manner unless he is recognized as a son from the moment of his coming into being.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli