Bava Batra 128b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 128b

Bava Batra 128b - Guemara
תיובתא דכולהו תיובתא שלח ר' אבא לרב יוסף בר חמא האומר על תינוק בין הבנים נאמן ורבי יוחנן אמר אינו נאמן מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר האומר על תינוק בין הבנים יירש כל נכסי נאמן כרבי יוחנן בן ברוקה ורבי יוחנן אמר אינו נאמן כרבנן מתקיף לה רבא האי נאמן ואינו נאמן יירש ולא יירש מבעיא ליה אלא אמר רבא הכי קאמר האומר על תינוק בין הבנים בכור הוא נאמן כר' יהודה ור' יוחנן אמר אינו נאמן כרבנן:
שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא האומר תטול אשתי כאחד מן הבנים נוטלת כאחד מן הבנים אמר רבא ובנכסים של עכשיו ובבנים הבאין לאחר מכאן:
שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא המוציא שטר חוב על חבירו מלוה אומר לא נפרעתי כלום ולוה אומר פרעתי מחצה והעדים מעידין שפרע כולו הרי זה נשבע וגובה מחצה מנכסים בני חורין אבל ממשועבדין לא דאמרי אנן אעדים סמכינן ואפי' לר' עקיבא דאמר משיב אבדה הוי הני מילי היכא דליכא עדים אבל היכא דאיכא עדים אירתותי אירתת מתקיף לה מר בר רב אשי אדרבה אפי' לר' שמעון בן אלעזר דאמר מודה מקצת הטענה הוי הני מילי היכא דליכא עדים דקא מסייעי ליה אבל היכא דאיכא עדים דקא מסייעי ליה ודאי משיב אבדה הוי דרש מר זוטרא משמיה דרב שימי בר אשי הלכתא בכל הני שמעתתא כדשלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא אמר ליה רבינא לרב אשי דר"נ מאי א"ל אין גובין מתנינן לה וכן אר"נ ואלא הלכתא לאפוקי מאי
Comments from Rashbam - Bava Batra 128b
תיובתא דכולהו . שמואל ורב ששת ורב פפא דכולן הכשירו מיהא לעדות קרקע פיתח ונסתמא והכא קא פסיל כולהו עדיות מדהדר ותנא זה הכלל כל שתחלתו או סופו בפסלות פסול דהא מרישא שמעת מינה דאם סופו בפסלות פסול ולמה לי למהדר ולמתני בזה הכלל אי לאו לאתויי כל הני: האומר על תינוק בין הבנים נאמן . לקמיה מפרש מאי אמר על אותו תינוק: כרבי יוחנן בן ברוקה . במתניתין אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים ופסקינן לקמן הלכתא כוותיה: נאמן . כר' יהודה ואע"ג דמוחזק לן באחר שהוא בכור אפילו הכי אב נאמן והכי הלכתא דהא פסיק הכי לקמן דהלכתא בכולהו כדשלח רבי אבא ואמרינן דלאפוקי רבי יוחנן אצטריך למיפסק הלכתא כותיה דרבי אבא וש"מ אם הוחזק אחד מן הבנים בבכורה בחיי האב אף שלא אמר האב כי בני בכורי הוא נוטל פי שנים שלא נחלקו רבי יהודה וחכמים אלא במוחזק שאחר בכור ואמר אביו על המוחזק בפשוט שהוא בכור והתם אמר רבי יהודה נאמן האב לבטל החזקה אבל אם לא אמר האב על האחר שהוא בכור התם אפילו רבי יהודה מודה שהחזקה קיימת דאי לא תימא הכי הוה ליה לרבי יהודה למימר הכי רבי יהודה אומר כל בכור שלא הכירו אביו ואמר זהו בכורי אינו נוטל פי שנים אלא מדלא תני הכי שמע מינה כדאמרינן: אינו נאמן כרבנן . הואיל ומוחזק לן באחר שהוא בכור: האומר תטול אשתי כאחד מן הבנים . וקבלה שנתרצית כדלקמן בפירקין אי נמי לבר מכתובתה נתן לה חלק בנכסיו ובשכיב מרע מיירי דדבריו ככתובין וכמסורין אי נמי בבריא ועל ידי קנין: ובנכסים של עכשיו . שאם נתרבו הנכסים בשעת חלוקה אינה נוטלת כי אם באותן שהיו לו בשעת אמירה דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואפילו לר' מאיר דאמר אדם מקנה הני מילי במפרש אבל בסתמא אין אדם מעלה על דעתו דבר הראוי לו לבא להקנותו אלא לדבר שהוא מוחזק בו והלכך הך אשה ידה על התחתונה דמסתמא לא נתן לה אלא נכסים שהיו לו באותה שעה: ובבנים הבאין לאחר מכן . כלומר לא לפי חשבון הבנים שיש לו עכשיו לבד תחלוק לאחר מותו ותטול חלק גדול אלא אף לפי חשבון כל הבנים של שעת חלוקה נתן לה ונראה בעיני דאפילו אם היה לו בנים מרובים ונתמעטו בחיי האב דשקלה חלק גדול כחשבון מיעוט הבנים הבאין לחלוק בנכסי האב לאחר מיתתו דהא תטול כאחד מכל הבנים קאמר ולשעת חלוקה איכוין דלפי חלוקת ההיא שעתא תטול לא שנא נתרבו ולא שנא נתמעטו דהא נוטלת אשתו כאחד מן הבנים קאמר רבי אבא: ולוה אמר פרעתי מחצה . ומחצה אני חייב דהוה ליה מודה מקצת הטענה וישבע כדמפרש לקמיה וכגון דמקמי דאסהידו העדים שפרע לו כולו הודה לו דלא הוה משיב אבדה: והעדים מעידין . אחר דהודה מחצה: נשבע . הלוה שפרע ויפטר מלשלם מחצה ומחצה ישלם לפי שכבר הודה דהודאת בעל דין שוה יותר מהעדאת עדים וגובה המלוה מחצה מנכסים בני חורין שיש לו ללוה אבל לא ממשעבדי דיכלי לקוחות למימר אתון קנוניא עבידתו אהדדי אנן אעדים סמכינן דמסהדי דפרע הכל: פלוגתא דרבי עקיבא ורבי שמעון בן אלעזר בתחלת שנים אוחזין שטר שכתוב בו סלעין או דינרים מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש רבי שמעון בן אלעזר אומר הואיל והודה מקצת הטענה ישבע רבי עקיבא אומר אינו אלא כמשיב אבדה ופטור משבועה דסלעין לא משמע טפי משנים דתפסת מרובה לא תפסת ויד בעל השטר על התחתונה ועל השלישי שהודה הוה משיב אבדה ותנן המוצא מציאה לא ישבע מפני תקון העולם: ואפילו לר' עקיבא דאמר . התם משיב אבדה הוא בסלע השלישי דאי הוה בעי הוה אמר אינן אלא שנים דסלעין תרי משמע והוה מיפטר משבועה כדמפרש התם משום דקא מסייע ליה שטרא: הני מילי . דחשבינן ליה משיב אבדה היכא דליכא עדים כי התם שעדי מלוה לא ידעו אלא מה שכתבו דסלעין כתבו סתם ופחות סלעים שנים אבל היכא דחזינן לבסוף דאיכא עדים כאחד מהם איכא למימר דזה הלוה היה יודע שרוצין להעיד כאחד מהן ואירתת שלא יבאו לסייע למלוה ולפיכך הודה מחצה: ודאי משיב אבדה הוי . ואף על גב דלא אתו עדים אלא בתר הודאתו והך אתקפתא לא חיישינן לה כדלקמן: דרב נחמן מאי . דפליג עליה גבי עבדים ואמר אין גובין מן העבדים וקיימא לן כרב נחמן בדיני וקשיא הלכתא אהלכתא: אין גובין מתנינן . בדרבי אבא: ואלא הלכתא לאפוקי מאי . כיון דלא פליג פשיטא דהכי הלכתא:
Comments from Tosafot - Bava Batra 128b
נשבע וגובה מחצה מנכסים בני חורין. נראה לר"י דלהכי נאמן בשבועה משום דחשיבא כמלוה על פה שהרי עדים מעידין שהשטר פרוע ואע"ג דלדבריו העדים פסולים שהרי מכחישם ואומר שחייב מחצה מכל מקום שטר אינו מתקיים אלא ע"י הודאתו והא קאמר דפרע מחצה ולא דמי למודה בשטר שכתבו שאין צריך לקיימו ואינו נאמן לומר פרעתי וגובה מנכסים משועבדים אף ע"ג דאינו מקויים אלא על פיו דהתם הוי שטר גמור דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד אלא רבנן הוא דאצרכוהו קיום כי טעין בהדיא מזויף אבל כשקיימו הוי שטר גמור ואין נאמן לומר פרעתי: ואפילו לרבי עקיבא דאמר משיב אבדה הוי. אומר ה"ר יעקב דאורליינ"ש דלא גרס רבי עקיבא אלא רבי יעקב גרס ואין להאריך: אבל היכא דאיכא עדים אירתותי מירתת. תימה לר"י אמאי תלי טעמא משום מירתת במה שיש עדים שירא שמא יכחישוהו הלא רק שלא יסייעוהו אינו יכול לכפור הכל ולהעיז פניו דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו לכפור הכל ויש לומר דכיון שהוא סבור שיבאו עדים לסייעו שהרי מביאן והגידו לו דעתן ותו ליכא עזות אם יכפור הכל ואי לאו שירא שמא יחזרו בהן ויכחישוהו היה לו מגו טוב אבל לפי שירא שיכחישוהו אין נוח לו לכפור הכל שלא יראה שקרן יותר מדאי אם יכחישוהו: הלכתא ככל הני שמעתתא. וא"ת והא קיימא לן דהילך פטור כדפסק ר"ח בריש בבא מציעא (דף ד. ושם) והכא פסקינן דנשבע וגובה מחצה והא הך שטרא כיון דקא מודה ביה הילך הוא ויש לומר דלא חשיב שטר הילך אלא שטר דגבי ביה ממשעבדי:
Bava Batra 128b - Mishnah translated into english
The Gemara concludes: The refutation of the opinions of all the amora’im who held that a person who became blind after witnessing a matter can, in certain cases, testify about it, is indeed a conclusive refutation.
§ Rabbi Abba sent another ruling to Rav Yosef bar Ḥama: One who says something concerning one child among his sons is deemed credible, and Rabbi Yoḥanan says that he is not deemed credible.
The Gemara asks: What is Rabbi Abba saying? Abaye said that this is what Rabbi Abba is saying: One who says concerning one child among his sons: He shall inherit all my property, is deemed credible, in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, who holds that one can bequeath all his property to one of his heirs (130a). And Rabbi Yoḥanan says that he is not deemed credible, in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Yoḥanan ben Beroka.
Rava objects to this explanation: According to Abaye’s explanation, this wording: Is deemed credible, and: He is not deemed credible, is not precise; he should have employed the terms: Shall inherit, and: Shall not inherit, as the issue is the ability of the father to specify who will inherit from him, not his credibility.
Rather, Rava said that this is what Rabbi Abba is saying: One who says about one child among his sons that he is his firstborn is deemed credible, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda (127b); and Rabbi Yoḥanan says that he is not deemed credible, in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Yehuda.
§ Rabbi Abba sent another ruling to Rav Yosef bar Ḥama: In a case of one who says: My wife will take a portion of my estate like one of the sons, she takes a portion like one of the sons, as it is considered a gift. Rava says: And this ruling is only with regard to the husband’s current property, which he can give her as a gift. The husband cannot give her a portion of his future property. And furthermore, the calculation of her portion must take into account not only the number of sons the husband has at the time of his statement, but also the sons who come, i.e., who will be born, afterward.
§ Rabbi Abba sent another ruling to Rav Yosef bar Ḥama: In the case of one who produces a promissory note against another, and the creditor says: I was not repaid anything, and the debtor says: I repaid half the debt, and the witnesses testify that the debtor repaid the entire debt, then this debtor takes an oath that he repaid half, as is the halakha with regard to one who admits to a part of a claim, and he is exempt from paying that half. And the creditor collects the second half from unsold property; but not from liened property that was sold after the loan, as the buyers can say: We rely on the witnesses that the debt was repaid in its entirety.
The Gemara compares this halakha to the case of a promissory note that states that the debtor owes the creditor: Sela coins, without stating how many. The creditor claims that he lent the debtor five sela and the debtor claims that he borrowed only three. Rabbi Akiva holds that since the wording of the promissory note indicates a minimum debt of two sela, and the creditor could not have collected the third sela without the debtor’s admission, the latter’s admission to a part of the claim cannot render him liable to take an oath. The Gemara states: And even according to Rabbi Akiva, who says that the debtor is not liable to take an oath, as with regard to the third sela his legal status is similar to that of one who returns a lost item, this statement applies only in a case where there are no witnesses to the loan. But where there are witnesses, as is the case in Rabbi Abba’s ruling, the debtor fears denying the entire debt. Therefore he is liable to take an oath that he repaid half, as one who admits to a part of the claim.
Mar bar Rav Ashi objects to this: On the contrary; even according to Rabbi Shimon ben Elazar, who disagrees with Rabbi Akiva and says that the debtor is considered one who admits to a part of the claim, this statement applies only in a case where there are no witnesses who support him. But here in the case of Rabbi Abba, where there are witnesses who support him, testifying that he repaid the entire debt, his legal status is certainly that of one who returns a lost item, and he does not need to take an oath that he repaid half.
§ Mar Zutra taught in the name of Rav Shimi bar Ashi: The halakha in all these halakhot is as Rabbi Abba sent to Rav Yosef bar Ḥama. Ravina said to Rav Ashi: What about the statement with which Rav Naḥman disagreed, i.e., that a debt can be collected by taking the slaves the debtor left his heirs? Is the halakha in accordance with this ruling of Rabbi Abba as well, despite the principle that in monetary matters the halakha is in accordance with Rav Naḥman’s opinion? Rav Ashi said to him: We teach a different tradition, that Rabbi Abba’s statement rules that a creditor does not collect the debt from the slaves the debtor left his heirs, and that Rav Naḥman said the same.
The Gemara asks: But then what possibility does Mar Zutra exclude in ruling that the halakha is in accordance with Rabbi Abba’s statement?
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli