Bava Batra 99b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 99b

Bava Batra 99b - Guemara
משום חשד אשתו:
מתני׳ מי שיש לו גינה לפנים מגינתו של חברו נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסים ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין ואינו מכניס לתוכה תגרין ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת והחיצון זורע את הדרך נתנו לו דרך מן הצד מדעת שניהן נכנס בשעה שהוא רוצה ויוצא בשעה שרוצה ומכניס לתוכה תגרין ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת זה וזה אינן רשאים לזורעה:
גמ׳ א"ר יהודה אמר שמואל אמה בית השלחין אני מוכר לך נותן לו ב' אמות לתוכה ואמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה אמה בית הקילון אני מוכר לך נותן לו אמה אחת לתוכה וחצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן לאגפיה ואותן אגפיים מי זורעם רב יהודה אמר שמואל בעל השדה זורעם רב נחמן אמר שמואל בעל השדה נוטעם מאן דאמר זורעם כל שכן נוטעם ומ"ד נוטעם אבל זורעם לא חלחולי מחלחולי ואמר רב יהודה אמר שמואל אמת המים שכלו אגפיה מתקנה מאותה שדה בידוע שלא כלו אגפיה אלא באותה שדה תקיף לה רב פפא ולימא ליה מייך אשפלוה לארעיך אלא אמר רב פפא שעל מנת כן קבל עליו בעל השדה:
מתני׳ מי שהיתה דרך הרבים עוברת לתוך שדהו נטלה ונתן להם מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו דרך היחיד ד' אמות דרך הרבים שש עשרה אמה דרך המלך אין לה שיעור דרך הקבר אין לה שיעור המעמד דייני צפורי אמרו בית ארבעה קבין:
גמ׳ אמאי שלו לא הגיעו לינקוט פזרא וליתיב שמעת מינה לא עביד איניש דינא לנפשיה אפי' במקום פסידא אמר רב זביד משמיה דרבא גזירה שמא יתן להן דרך עקלתון רב משרשיא משמיה דרבא אמר בנותן להם דרך עקלתון
Comments from Rashbam - Bava Batra 99b
משום חשד אשתו . אבל השתא דאינו יכול לשאוב בלא בעל הבית לא יכנס לשם עד שיבא בעה"ב אבל משום גניבה שלא יגנוב חפציו של בעה"ב לא חיישי' שהאשה משמרת את הבית: מתני' מי שיש לו גינה כו' . כגון יורשים או שותפין שחלקו ונתרצה חיצון לפנימי לתת לו דרך באמצע שדהו: נכנס בשעה כו' . דכיון שהוא עושה לו היזק גדול שעובר באמצע שדהו הדבר ידוע שלא נתרצה לו בריוח אלא במה שצריך לו הרבה: תגרין . לקנות מירקות גינתו: ולא יכנס מתוכה לשדה אחרת . כלומר לא יכנס בתוכה לכתחלה כשאין צריך לזו הגינה כלום אלא ליכנס דרך עליה לשדה אחרת שלו כדי לקצר את דרכו דדמי להכנסת תגרין שזה החיצון לא שיעבד לו דרך אלא לתקן גינתו ללקוט פירותיה אבל למידי דאינו צורך הגינה לא שיעבד לו: והחיצון זורע את הדרך . דכיון דבאמצע שדהו הוא אנן סהדי דלא מחל לו הדרך מכל וכל שלא יוכל לזרוע לשם: מן הצד . אינו נפסד כל כך דכיון דמדעת שניהן הוא אנן סהדי דמסתמא מחל לו את כל הדרך לגמרי להיות מיוחד להליכה ולא לזריעה: וזה וזה אין רשאים לזרעה . דכיון דמן הצד היא לגמרי ייחדוה להילוך גרידא: גמ' אמת המים . גדולה כדי להשקות בית השלחין אני מוכר לך צריך ליתן לו שתי אמות ברוחב שאם קצרה היא יחפור בקרקע וירחיבנה עד שתי אמות כדי שיבאו לכאן מים הרבה שזה שיעור להשקות בית השלחין וגם נותן לו אמה מן השדה מכאן ואמה מכאן משני גדותיו כדי לתקן מאותה קרקע אגפיה של אמת המים אם יפול. לישנא אחרינא אמה בית השלחין אני מוכר לך נותן לו שתי אמות לתוכה של שדה לתקן אגפיה אמה מכאן ואמה מכאן בשם רבינו יעקב בר יקר ועיקר: אמה בית הסילון . ואיכא דאמרי קילון ולהשקות בהמות ורחיצת בגדים וכלים הוא ואין גדול כל כך ונותן לו אמה אחת לתוכה להרחיבן עד אמה. ל"א נותן לו אמה אחת לשפתו לתוכה של קרקע מוכר כגון חצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן ועיקר: בעל שדה זורעם . דדמי למתני' דאם שיעבד לו ליקח עפר מכאן אם יצטרך לא הפסידו לגמרי בכך מלזרען: כ"ש נוטעם . דאינו מקלקל האגפים שהשרשים מעמיקים הרבה ואין מזיקין את שפתו אבל הזרעים מתפשטים מיד בתוך השלשה ומחלחלין הקרקע מלמעלה בשפתו: שכלו אגפיה . שנפלו: מאותה שדה . הסמוכה לה: אלא באותה שדה . חזקה שנתפזר העפר של אגפיה לתוך אותה שדה אילך ואילך: ולימא ליה . בעל השדה מייך אשפלוה לארעך שגברו המים ושטפו אגפיהן: אלא אמר רב פפא . תריץ ואימא הכי שעל מנת כן כו' דסתם מוכר אמת המים גמר ומקנה ליה עפר שדהו לתקן אגפיה כשיכלו דמהיכן יביא לו עפר אם לא מאותה שדה ואע"פ שנתן לו כבר אמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה כדאמרן לעיל כיון דכלו להו מתקנן עדיין מעפר השדה מיהו להכי אהני לו מה שנותן לו מתחלה אמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה דאין לו לבעל השדה לעשות שם שום תשמיש שיקלקל האגפים אלא נטיעה או זריעה אבל בנין או כל דבר שמכביד אין לו רשות לעשות שם אבל מן האמה ולפנים יעשה בתוך שלו מה שירצה: מתני' מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו . שהוחזקו לעבור שם מעולם או ע"י בעל השדה שנתן להם מתחלה את הדרך: מה שנתן נתן ושלו . שנטל עכשיו לא הגיעו והרי יש להם שני דרכים וטעם מפרש בגמ': דרך היחיד . המוכר לחבירו דרך בתוך שדהו צריך ליתן לו ד' אמות כרוחב עגלה: י"ו אמה . במס' שבת (דף צט.) נפקא לן מעגלות דמשכן: דרך המלך אין לה שיעור . כדמפרש בגמ' שהמלך פורץ בתים וגדר מלפניו לעשות לו דרך ולא יטה ימין ושמאל ובספרי בפרשת המלך נפקא לן מקראי ונראה בעיני דמדכתב לבלתי רום לבבו מאחיו קדריש גדלהו משל אחיו כדדרשינן נמי (הוריות דף ט.) והכהן הגדול מאחיו: דרך הקבר . כשנושאין המת לקברו: אין לו שיעור . תקנת חכמים היא משום יקרא דשכבי כדאמרינן בגמרא ואמרינן בכתובות (דף יז.) דצריכים ללוותו הרבה בני אדם שיחזיקו מלא כל הדרך מאבולא עד סיכרא ונראה בעיני דהא אין לו שיעור דמת לא חמיר כדרך המלך לפרוץ בנינין להפסיד ממון אחרים אלא להלך על גבי תבואה ולא יטו ימין ושמאל א"נ במוכר דרך הקבר לחברו ללכת דרך שדהו מיירי דמסתמא אין לו שיעור אלא כל מלוי המת יעברו שם ועיקר: המעמד . בגמרא מפרש: דייני צפורי . לא אתפרש: בית ארבעה קבין . ברבוע צא ולמד מסאתים בחצר המשכן דהוי מאה על חמשים נמצא בית סאה חמשים על חמשים והסאה ששה קבין נמצא בית ארבעת קבין שלש ושלשים אמות ושני טפחים רוחב על נ' אורך ובריבוע מ' אמות וד' טפחים וג' אצבעות ומעט יותר: גמ' אמאי שלו לא הגיעו . כלומר למה לא תקינו לו חכמים שיהא לו רשות לתת להן דרך מן הצד בעל כרחן שהרי אין מפסידין כלום דכגון זה כופין על מדת סדום והלכך יהא הדרך שלהן קנוי לו לגמרי שאם ירצו לעבור בהאי דרך שלקח לעצמו והוא אינו יכול להעמיד רבים בדין: לינקוט פזרא . מקל או רחת שקורין פורקא וליתיב בההוא דרך להכות את כל מי שירצה לעבור וליעביד דינא לנפשיה מאחר דאית ליה פסידא במה שעוברין בתוך שדהו והמקשה סבר דכיון דקתני מה שנתן נתן בדין עשה מה שעשה ודרכם קנוי לו והאי דקתני לא הגיעו היינו משום דרגילין בני רשות הרבים לעבור בכאן והוא לא יוכל למנען דלא עביד איניש דינא לנפשיה: ש"מ דלא עביד כו' . בתמיה ואנן קיימא לן בבבא קמא בהמניח דכולי עלמא סברי עביד איניש דינא לנפשיה במקום דאיכא פסידא: גזירה שמא יתן כו' . כלומר לעולם עביד איניש דינא לנפשיה אבל הכא מן הדין אנו אומרים דשלו לא הגיעו שכך תקנו חכמים דלא ליהוי דידיה אפילו היכא דנתן להם דרך ישר כשלהן דזימנין דאתי למיתב להו דרך עקלתון והם לא יתנו אל לבם דקדירא דשותפי לא חמימא ולא קרירא (לעיל בבא בתרא כד:) וחשו חכמים לתקנתא דרבים טובא ולקמיה פריך אם כן אמאי מה שנתן נתן דכיון דלא עשה ולא כלום מקח טעות הוא ויחזירו דרך שלו: רב משרשיא משמיה דרבא אמר . היכא דנתן להם דרך ישר אמרינן שלו הגיעו ולינקוט פזרא וליתיב דלא גזרינן שמא יתן להם דרך עקלתון אבל הכא במאי עסקינן שהדבר ידוע שנתן להם דרך עקלתון ולכך לא הגיעו וגם שלו הפסיד כדמפרש לקמן:
Comments from Tosafot - Bava Batra 99b
נותן לו שתי אמות לתוכה. לפי ספרים דגרסי ואמה יש לפרש ב' אמות לתוכה היינו להרחיב אמת המים שתהא רחבה שתי אמות ומה שהיא קרויה אמה משום דעומקה אמה: ואמה מכאן ואמה מכאן כו'. אמה לאו היינו ניגרא דבניגרא משמע בהמקבל (ב"מ דף קז:) דבעינן ד' אמות ועוד דהכא קאמר דלמ"ד נוטען ולמ"ד זורען והתם פ"ה דאין זורעין אותן אלא ניגרא היינו יאור כדפ"ה לעיל בפרק קמא (בבא בתרא דף יג. ושם) וגדול יותר שכל בני הבקעה משקין ממנו שדות וצריך ארבע אמות: שמע מינה דלא עביד איניש דינא לנפשיה. לפי זה בחנם נקט במתני' שהיתה עוברת דרך הרבים תוך שדהו ונתן להם כו' דאפילו נטלו לו בחנם נמי כיון דלא עביד אינש דינא לנפשיה:
Bava Batra 99b - Mishnah translated into english
He does so due to a suspicion that the owner of the cistern might enter the house at a time when the owner of the house is not present, and thereby be secluded together in the house with the homeowner’s wife.
MISHNA: One who has ownership of a garden located beyond the garden of another, and also has access rights to it, may enter his garden only at a time when it is usual for people to enter, and may leave only at a time when it is usual for people to leave. Furthermore, he may not bring merchants into his garden, and he may not enter the garden solely in order to use it as a passageway, to enter from it into another field. And the owner of the outer garden may sow the path leading to the inner garden.
If the court gave him an access path from the side of the outer garden, with the agreement of both of them, he may enter at any time he wants, and leave at any time he wants, and may bring merchants into the inner garden. But he may still not enter the garden solely in order to enter from it into another field. In such a case, neither this one, the owner of the inner garden, nor that one, the owner of the outer garden, is permitted to plant that side path.
GEMARA: Rav Yehuda says that Shmuel says: If a field owner says to another: I am selling you from my land a water channel fit for bringing water to an irrigated field, he is required to give him land two cubits wide for the inside of the channel, and one cubit on this side and one cubit on that side for its banks. If he said to him: I am selling you a shadoof [kilon] channel, he is required to give him land one cubit wide for the inside of the channel and half a cubit on this side and half a cubit on that side for its banks.
The Gemara asks: And with regard to those banks, who has permission to sow them? Rav Yehuda says that Shmuel says: The field owner may sow them with vegetables or crops. Rav Naḥman says that Shmuel says: The field owner may plant them with trees. The Gemara elaborates: The one who says that the field owner may sow them holds that all the more so he may plant them with trees. And the one who says that he may plant them with trees holds that he may only plant trees, but sowing them with other plants is not permitted. This is because the roots perforate the ground, which weakens it and can cause damage to the water channel.
§ And Rav Yehuda says that Shmuel says: With regard to a water channel whose banks collapsed, the owner of the channel may repair it with earth from that field through which the channel runs, even though the field does not belong to him. It is permitted because it is known that when its banks collapsed the earth that the banks were made from spread only into that surrounding field.
Rav Pappa objects to this: But let the field owner say to the owner of the channel: Your water in your channel carried away your earth from your banks, so you have no right to take earth from my field. Rather, Rav Pappa said he may repair the banks with earth from the field because when the field owner sold the rights to the channel he accepted that condition upon himself.
MISHNA: In the case of one who had a public thoroughfare passing through his field, and he appropriated it and instead gave the public an alternative thoroughfare on the side of his property, the halakha is that the thoroughfare that he gave them, he gave them, and they may use it. But the original thoroughfare that he took for himself has not reached him, i.e., he cannot appropriate it for his personal use.
The standard width of a private path is four cubits. If a field owner sells the right to pass through his field to an individual, without specifying the width of the path, he must provide him with a path four cubits wide. The standard width of a public thoroughfare is sixteen cubits. The width of a king’s thoroughfare has no maximum measure, as the king may appropriate whatever width thoroughfare he wishes. The width of the path for the burial procession to a grave has no maximum measure. With regard to the practice of standing and comforting the mourners following a funeral, the judges of Tzippori said that the standard requisite size is the area required for sowing four kav of seed.
GEMARA: The Gemara asks: Why does the mishna rule that the public thoroughfare that the landowner took for himself has not reached him? If by making the exchange the original thoroughfare now belongs to him, let him take a stick [pazra] and sit on the thoroughfare and physically prevent anyone from passing through. Apparently, the Sages did not permit him to do so. The Gemara suggests: Does it follow that one can conclude from the mishna’s ruling that a person may not execute judgment for himself even in circumstances where refraining from acting will cause him a loss? This would contradict the accepted halakha that one may do so.
Rav Zevid said in the name of Rava: Although generally one may do so, in this case the Sages issued a decree prohibiting it, lest he give them a circuitous route that will lengthen the distance the public will have to travel. Rav Mesharshiyya said in the name of Rava that the ruling of the mishna applies only where he actually gives them a circuitous route instead of the original straight thoroughfare. But one may exchange a public thoroughfare for an equally straight thoroughfare, appropriating the original for his personal use.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli