Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Jacques Isaac Ben Amram Loubaton
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Avraham Ben Simha
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat יוסף בן מושה
Bava Batra 100b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 100b
Bava Batra 100b - Guemara
דרך הרבים שש עשרה אמות דרך ערי מקלט שלשים ושתים אמות א"ר הונא מאי קראה דכתיב (דברים יט, ג) תכין לך הדרך דרך הדרך:
דרך המלך אין לה שיעור:
שהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין ממחין בידו:
דרך הקבר אין לה שיעור:
משום יקרא דשכבא:
המעמד דייני ציפורי אמרו בת ד' קבין כו':
ת"ר המוכר קברו דרך קברו מקום מעמדו ובית הספדו באין בני משפחה וקוברין אותו על כרחו משום פגם משפחה:
ת"ר אין פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת כנגד (קהלת א, ב) הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי היכי עבדי א"ל כדתניא אמר רבי יהודה ביהודה בראשונה לא היו פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת כגון עמדו יקרים עמודו שבו יקרים שבו אמרו לו א"כ אף בשבת מותר לעשות כן אחתיה דרמי בר פפא הוה נסיבא ליה לרב אויא שכיבא עבד לה מעמד ומושב א"ר יוסף טעה בתרתי טעה שאין עושין אלא בקרובים והוא עבד אפילו ברחוקים וטעה שאין עושין אלא ביום ראשון והוא עבד ביום שני אביי אמר בהא נמי טעה שאין עושין אלא בבית הקברות והוא עשה בעיר רבא אמר בהא נמי טעה שאין עושין אלא במקום שנהגו והתם לא נהוג מיתיבי אמרו לו אם כן אף בשבת מותר לעשות כן ואי אמרת בבית הקברות וביום א' בית הקברות בשבת מאי בעי בעיר הסמוכה לבית הקברות דאמטיוהו בין השמשות:
מתני׳ המוכר מקום לחברו לעשות לו קבר וכן המקבל מחברו לעשות לו קבר עושה תוכה של מערה ד' אמות על שש ופותח לתוכה שמונה כוכין שלש מכאן ושלש מכאן ושנים מכנגדן וכוכין ארכן ארבע אמות ורומן שבע
Comments from Rashbam - Bava Batra 100b
דרך הרבים . כגון עיר שיש בה מעבר שבאין דרך שם מארץ רחוקה: דרך . מצי למיכתב וכתיב הדרך לאוסופי דרך אחרת וסתם דרך שבתורה ט"ז אמה כדילפינן מעגלות דמשכן ועוד דאפילו לא הוה כתיב אלא דרך הוה אמינא ט"ז אמה דסתם דרכי ערי מקלט רה"ר הם כדי שיוכלו מכל עיירות לנוס שמה: שהמלך פורץ . משנה היא בסנהדרין (דף כ:) ואגב גררא נקטה במתני': משום יקרא דשכבי . שאין זה כבוד המת להבריח את המלוים אותו מכאן: המוכר קברו . מערות היו עושין להן בחייהן לקבור שם מתי משפחה כדתנן במתניתין: מקום מעמדו . שעומדין ויושבין שם סמוך לבית הקברות בשובם מן הקבר כדלקמן: על כרחו . של לוקח ותקנת חכמים היא: משום פגם משפחה . גנאי הוא להם שאין לקרובים מקום קבורה הלכך אמור רבנן לישקול דמי וליהדר והכי אמרינן בהדיא בבכורות בשלהי פ' יש בכור לנחלה: משבעה מעמדות ומושבות . בחזירתן מן הקבר הולכין מעט ויושבין לנחם האבל או להרבות צער על המת שמת ולהרבות בבכי ולתת איש אל לבו לשוב בתשובה כי חיי האדם הבל ועומדין והולכין מעט וחוזרין ויושבין מעט כך עושין ז' פעמים כדי לתת אל לבם שחיי האדם הבל והיינו דמפרש לקמיה כנגד שבעה הבל הבלים שכתובין בראש ספר קהלת כן נראה הטעם בעיני וראיתי כתוב מפני שהשדים מתלוים עם החוזרים מבית הקברות לכך תקנו מעמדות ומושבות כדי שבתוך כך יסתלקו השדים מעליהן ולא נהירא דא"כ יהיו עושין כן בכ"מ ולקמן אמרינן דבמנהגא תליא מילתא ועוד מאי כנגד הבל הבלים: היאך עבדי . היאך היו רגילין לעשות במקום שנהגו: עמדו יקרים . לאחר שישבו מעט היה הממונה אומר להן עמדו ולכו אל מקום אחר כך נראה בעיני: אמרו לו . חכמים א"כ אף בשבת היכא דקברו את המת סמוך לחשיכה כדלקמן יהא מותר לעשות כן מאחר שלא היו עושין כי אם עמידות וישיבות ומדרבי יהודה מייתי ראיה ולא מרבנן שהם לא פירשו כלום: אלא בקרובים . קרובי המת שאינם מתאבלים באים למעמדות ומושבות לכבוד המת: ביום ראשון . שנקבר המת: ומשני בעיר הסמוכה לבית הקברות והוא דאמטיוהו כו' . ולאחר שהחשיך היה להם לעשות מעמד ומושב בחזירתן דאכתי יום ראשון קרינא ביה דהא לענין אנינות נמי אמרינן אנינות לילה דרבנן שהלילה הולך אחר היום: מתני' לעשות לו קבר . והם לא היו רגילים ליקבר אחד אחד בפני עצמו אלא כל בני משפחה נקברין במערה אחת כל אחד בכוך בפני עצמו הלכך המוכר לחבירו מקום קבר מכר לו מקום לב' מערות וחצר ביניהן ומקום הכוכין חוץ מן המערות ד' אמות תחת הקרקע לכל כותלי המערות כדלקמן ולר"ש ד' מערות: עושה תוכה של מערה . כלומר עושה חללה של מערה ד' אמות רחב באורך שש וגובה המערה מפורש בתוספתא ארבע אמות: ופותח לתוכה . חופר בכותלי המערה ונמצאו פתוחין לחללה: שלש מכאן . בכותל הארוך שש אמות שמימין הפתח וכן בכותל השני שמשמאל הפתח: ושנים כנגדו . של פתח בכותל אמצעי שרחבו ד' וכן סדרן מרחיק חצי אמה מזוית הכותל הארוך של צד הפתח וחופר כוך רחב ששה טפחים דהיינו אמה ומניח כותל אמה וחופר כוך שני אמה ומניח כותל אמה וחופר כוך שלישי אמה ומניח חצי אמה בזוית פרנסת כותל של ו' אמות לשלשה הכוכין ג' אמות לשני אוירים שביניהם שתי אמות לשתי הזויות חצי חצי אמה דהיינו [אמה והיינו] ו' אמות וכן יעשה לכותל הארוך שכנגדו וכענין זה יעשה שני הכוכין בכותל הקצר שכנגד הפתח דהוי ד' אמות מניח חצי אמה בזוית מכאן וחצי אמה בזוית השני וחופר ב' כוכין של ב' אמות וריוח ביניהן אמה הרי ארבע אמות: והכוכין ארבע אמות ארכן . שהמת ארכו שלש אמות ובשביל ארון שהוא מונח בו צריך אמה רביעית: ורומן שבעה . להכניס הארון בריוח וגם להיות אויר טפח בין הקרקע לארון שלא לטמא העוברים דרך המערה:
Comments from Tosafot - Bava Batra 100b
והכוכין ארכן ד'. פי' רבינו שמואל שהמת ג' אמות ובשביל הארון צריך אמה רביעית ואין נראה דבפרק המצניע (שבת צב. ושם ד"ה אישתכח) משמע בהדיא דעד כתפיו של אדם ג' אמות דאמרי' התם ארון ט' וכפורת טפח הרי כאן עשרה וגמירי כל טונא דמידלי במוטות תילתא מלעיל ותרי תילתי מלתחת ואישתכח דלמעלה מעשרה הוה קאי דמכתפיו עד למטה י"ח טפחים ותרי תילתי ששה טפחים ושני שלישים אישתכח דלמעלה מי"א ושליש קאי ואי מראשו לא הוי אלא י"ח לא הוה קאי למעלה מי' דמראשו ועד כתפו מחזיק הרבה יותר מטפח ושליש ובתרגום אחשורוש אספתא איצטליב על ג' אמות כו' וחתוכי ראש היו והכוכין דארכן ארבע משום צוארו וראשו ודפי הארון: ורומן שבעה. פירש רבינו שמואל כדי שיהא פותח טפח בארון שלא תהא הטומאה בוקעת ועולה ומטמא העובר על גביו שאמר בפ' מי שמתו (ברכות דף יט: ושם) מדלגין היינו ע"ג ארונות כו' ומפ' התם טעמא משום דרוב ארונות יש בהן פותח טפח ומיהו לא היה מועיל אלא לענין טומאה דאורייתא אבל מדרבנן מיהא טמא העובר עליהן כדאמר התם דגזרו עליהן ולא התירו אלא ללכת למקום מצוה לקראת מלכים ומפרש ריב"ם שהכוכין שלהם היו פתוחים מן הצד שהיו מניחין את המתים לתוכן דאילו היו סתומין היתה בוקעת טומאה ועולה ואדרבה יותר יש טומאה כשהוא פותח טפח כיון שהוא סתום דאילו לא היה פותח טפח לא היתה טומאה בוקעת ועולה אלא כנגדה והשתא כשהוא פותח טפח הוי כאילו כל ארכו ורחבו מלא טומאה ובוקעת ועולה אפי' שלא כנגד הטומאה והביא ראיה מדאמר בפ"ק (לעיל בבא בתרא דף יב: ושם) פרץ פצימיו מטמא כל סביביו ומטמא במגע מן התורה הנוגע כל סביביו אע"פ שאין המת ממלא כל הבית כולו ומסתמא כמו כן יטמא על גביו אע"פ שיש פותח טפח ואין להאריך כאן וא"ת כיון שגזרו בקבר אפילו יש שם פותח טפח א"כ גם בבית אפי' לא פרץ פצימיו יטמא סביביו כי היכי דבית סתום יש לו דין קבר סתום ה"נ פתוח יש לו דין קבר פתוח וי"ל דבקבר גזרו יש בארון פותח טפח אטו אין בו כו' אבל בית אין בית שלא יהא בו פותח טפח ובית אטו קבר לא רצו לגזור ור"י הביא ראיה דבסתום אפי' פותח טפח בוקע ועולה דתניא גבי אהל דנזיר (נזיר דף נג: ושם) או בקבר לרבות קבר סתום ומדקאמר סתום ולא פתוח א"כ הוי כפותח טפח ואפ"ה מרבה סתום ומיהו מה שפירש דאם אין בו פותח טפח אין בוקע ועולה אלא כנגד הטומאה לא ידע ר"י מנא ליה דבכל ענין מרבה קרא קבר סתום שיטמא כל סביביו ולמעלה אפי' אין בו פותח טפח ועוד יש ראיה (מדתניא) באהלות (פ"ג מ"ז) ביב שהוא קמור תחת הבית ויש בו פותח טפח וביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טהור יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח הבית טמא כו' דכיון דאין ביציאתו פותח טפח חשיב כסתום אע"פ שיש בו פותח טפח בוקעת ועולה ומיהו קשה לר"י מתני' באהלות (פ"ד מ"ב) ומייתי לה בהעור והרוטב (חולין דף קכה:) [תיבת] המגדל [שיש בה פותח טפח] ואין ביציאתו פותח טפח (ויש בה כוך) טומאה בתוכה מה שבבית טמא טומאה בבית מה שבתוכה טהור לפי שדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה ליכנס פי' שדרך להוציא מן השדות והמגדל דרך הבית והשתא קשה ל"ל טעמא שדרך טומאה לצאת תיפוק ליה דבוקעת ועולה כיון דאין ביציאתה פותח טפח ורבי יוסי נמי אמאי פליג התם ומטהר לפי שיכול להוציא חצאין חצאין פי' כחצי זית שאין מטמא באהל או מפני שיכול לשרפה במקומה וכן קתני סיפא העמידה על פתחו פתח לחוץ טומאה בתוכה הבית טהור ואמאי והא טומאה בוקעת ועולה וי"ל דבכלים אין דין קבר להיות בוקע ועולה דאין מבטלו:
Bava Batra 100b - Mishnah translated into english
The standard width of a public thoroughfare is sixteen cubits. A road leading to one of the cities of refuge must be at least thirty-two cubits wide. Rav Huna said: What is the verse from which this is derived? As it is written with regard to the cities of refuge: “You shall prepare for yourself the way, and divide the borders of your land that the Lord, your God, caused you to inherit, into three parts, so that every manslayer may flee there” (Deuteronomy 19:3). Instead of simply stating: A way, the verse states: “The way,” to indicate that the road must be twice as wide as a standard public thoroughfare.
The mishna teaches: A king’s thoroughfare has no maximum measure. The Gemara explains: This is because the halakha is that a king may breach the fence of an individual in order to create a thoroughfare for himself, and none may protest his actions.
The mishna teaches: The path for those accompanying a deceased person to a grave has no maximum measure. The Gemara explains: This is due to the honor of the deceased.
§ The mishna teaches: With regard to the practice of standing and comforting the mourners following a funeral, the judges of Tzippori said that the standard requisite size is the area required for sowing four kav of seed. The Sages taught in a baraita: With regard to a family burial plot, even if one of the family sells the land designated for his own grave to another, or sells the path that will be used by the burial procession to his grave, or sells the place that will be used for standing and comforting his mourners, or sells the site that will be used for his eulogy, his family members may come and bury him in his grave even against the will of the buyer, due to the need to avoid a family flaw, i.e., harm to the family name that would arise if one of the family members was not buried with the rest of his family.
The Sages taught in a baraita: On their return from the burial, the mourners would stop after traveling a short distance and would sit to bewail the loss of the deceased. They would then stand and continue journeying for a short while and then repeat the procedure. The mourners perform no fewer than seven standings and sittings in honor of the deceased. These seven correspond to the seven references to “vanity” in the verse: “Vanity of vanities, says Kohelet; vanity of vanities, all is vanity” (Ecclesiastes 1:2), counting the plural term “vanities” as two references.
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: How do they perform this ceremony? Rav Ashi said to him that it is done as it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda said that in Judea, initially they would perform no fewer than seven standings and sittings in honor of the deceased. One of the procession would make a statement such as: Stand, dear friends, stand, after which the mourners would continue on their journey to their home, and then he would say: Sit down, dear friends, sit down, at which point they would sit. The Rabbis said to him: If so, that this is all that the practice entails, then it should be permitted to do so even on Shabbat, since there is no explicit eulogy or mourning, whereas the custom is not to do so.
The Gemara relates: The sister of Rami bar Pappa was married to Rav Avya. When she died Rav Avya performed the practice of standing and sitting for her. Rav Yosef said: He erred in two matters. He erred, as the ceremony is to be performed only with the participation of close family members, and he performed it even with a distant relative. And he erred again, as mourners should perform this ceremony only on the first day of mourning, the day of the burial, and he performed it on the second day.
Abaye said: He also erred in this, as mourners should perform the ceremony only in the cemetery, but he performed it in the city. Rava said: He also erred in this, as mourners should perform it only in a locale where people are accustomed do so, but there, where he performed it, it was not the custom to do so.
The Gemara raises an objection to the claims of Rav Yosef and Abaye from the baraita cited above: The Rabbis said to him: If so, that this is all that the practice entails, then it should be permitted to do so even on Shabbat. The Gemara explains the objection: And if you say, as Abaye did, that the ceremony should be performed only in the cemetery, or, as Rav Yosef did, on the first day, then how could it occur that the ceremony would be performed on Shabbat; what would anyone want to be doing in a cemetery on Shabbat, when it is prohibited to perform a burial? The Gemara explains: It could happen in a city that is close to the cemetery, and this is a case where they brought the deceased for burial at twilight just before Shabbat began, so that the return journey took place on Shabbat itself.
MISHNA: There is the case of one who sells a plot of land to another in order for him to construct for himself an underground catacomb, and similarly the case of a contractor who receives a plot of land from another under a commission to construct for him a catacomb. If the size of the catacomb was not specified, then he should make the inside of each burial chamber four cubits wide by six cubits long and open up into the chamber, by digging into its walls, eight burial niches [kukhin] in which the coffins will rest. Three niches should be opened up from the wall here, along the length of the chamber, and three from there, along the other side, and two niches from the wall facing the entrance. And these niches should be formed so that their length is four cubits and their height is seven handbreadths,
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.