Talmud BavliBava Batra 97b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 97b
Bava Batra 97b - Guemara
דאמר רבא סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום ואלא למעוטי מפיה ומשוליה והא תני רבי חייא מפיה ומשוליה לא יביא ואם הביא כשר ואלא למעוטי יין כושי בורק היליסטון של מרתף של צמוקים והא תניא בכולן לא יביא ואם הביא כשר ואלא למעוטי יין קוסס מזוג מגולה ושל שמרים ושריחו רע דתניא בכולן לא יביא ואם הביא פסול למעוטי מאי אי למעוטי קוסס פלוגתא דר' יוחנן ור' יהושע בן לוי היא אי למעוטי מזוג עלויי עלייה דאמר רבי יוסי ברבי חנינא מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים אי למעוטי מגולה סכנה היא אי למעוטי של שמרים היכי דמי אי דרמא תלתא ואתא ארבעה חמרא מעליא הוא אי דרמא תלתא ואתא תלתא ופלגא פלוגתא דרבנן ואחרים היא אלא למעוטי שריחו רע ואיבעית אימא לעולם למעוטי מגולה ואע"ג דעברי' במסננת כר' נחמיה אפילו הכי (מלאכי א, ח) הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך בעא מיניה רב כהנא חמוה דרב משרשיא מרבא חמר חווריין מהו אמר ליה (משלי כג, לא) אל תרא יין כי יתאדם:
קנקנים בשרון וכו':
תאנא פיטסות נאות ומגופרות:
מתני׳ המוכר יין לחבירו והחמיץ אינו חייב באחריותו ואם ידוע שיינו מחמיץ הרי זה מקח טעות ואם אמר לו יין
Comments from Rashbam - Bava Batra 97b
הכי גרסינן ואמר רבא סוחט אדם כו' . כלומר ואם תעלה על דעתך לדמויי קידוש לניסוך ולמימר דלכתחלה אין מקדשין עליו האמר רבא סוחט אדם כו' אלמא דמקדשין עליו לכתחלה: מפיה . של חבית: ומשוליה . סמוך לשמרים כדתנן במנחות בפ' כל הקרבנות אינו מביא מפיה מפני הקמחין ולא משוליה מפני השמרים: כושי . שחור: בורק . לבן ורע הוא כמו ברק ברקאי (יומא דף כח.): הלסטון . יין מתוק וחלש מאד: של מרתף . כלומר סתם יין של מרתף שלא נבדק ומשום דאיכא חביות קוססות כדתנן במתני' קאמרי' דלא יביא ומיהו אם הביא כשר ואע"ג דאמרי' בסמוך דיין קוסס פסול לנסכים ה"מ בודאי אבל הכא מי יימר דהוא קוסס: צמוקים . פרכילי ענבים יבשים ועשה מהן יין: יין קוסס . הוא יין הנמכר בחנות ופסול הוא דלא הוי שכר ולא ראוי להיות שכר כיין מגתו דסופו מיהא להיות שכר: מזוג . אינו בכלל שכר ובספרי דריש הכי ונסכו רביעית היין חי אתה מנסך ולא המזוג: ויין מגולה . ואיכא למיחש שמא שתה הימנו נחש: או של שמרים . תמד: ושריחו רע . מוסרח אבל יש בו טעם יין: למעוטי מאי . מהני פסולים דהך ברייתא אתא רב למעוטי אילימא למעוטי יין קוסס אתא למימר דאין אומר עליו קידוש היום הא בורא פרי הגפן מברכין ואמאי הא פלוגתא דר' יוחנן וריב"ל היא לעיל (בבא בתרא דף צו.) דלר' יוחנן חמרא הוא ואפי' לענין קידוש שפיר דמי דכיון דלגבי תרומה חשיב ליה יין הוא הדין לגבי קידוש דלא שנא קידוש מבורא פרי הגפן אלא לענין מיאוס כדלקמן משום הקריבהו נא לפחתך ולר' יהושע בן לוי חלא הוא ואפי' בורא פרי הגפן אין מברכין כדאמרן לעיל ואי ס"ל כר' יוחנן הכי ה"ל למימר מברכין עליו בורא פרי הגפן ואנא אמינא דהוא הדין לקידוש ואי כרבי יהושע בן לוי ס"ל הכי ה"ל למימר אין מברכין עליו אלא שהכל: עלויי עלייה . לקידוש: מודים חכמים לר"א . דפליגי בניסוך ומכשרי במזוג כן נראה בעיני ולא ידענא פלוגתייהו היכא: עד שיתן מים לתוכו . דלא חשיב לשתיה חי אלא מזוג וביינות שלהן מיירי דדרו על חד תלתא מיא: סכנה הוא . ואפילו בלא קידוש אסור לשתותו: ואי למעוטי תמד של שמרים פלוגתא דרבנן ואחרים . וקיימא לן כרבנן דאפי' בורא פרי הגפן לא מברכינן: אלא למעוטי שריחו רע ומשום הקריבהו נא לפחתך . משום מיאוס ומיהו בפה"ג מברכים עליו דריחיה חמרא וטעמי' חמרא אלא שהסריח קצת משום דמונח בכלי מאוס והכי קאמר רב אין אומר קידוש היום אלא על היין נקי והגון שראוי לנסך מחמת נקיותו ע"ג המזבח ולא אתא רב למעוטי בהאי כלל שאר יינות שאין מנסכין ע"ג המזבח כגון יין קוסס ומזוג אלא הנהו יינות שמתוך שמאוסין פסולין לניסוך משום הקריבהו נא לפחתך דפסולין נמי לקידוש משום האי טעמא גופיה: לעולם למעוטי מגולה . ודקשיא לך סכנה הוא: כגון דעבריה במסננת . דמותר לשתיה ואיצטריך למימר דלקידוש פסול כרבי נחמיה דאמר ארס נחש צף ועומד במקומו ויש לו תקנה בסינון במסכת סוכה בשילהי פרק רביעי: הקריבהו נא . גבי חולה כתיב אלמא כל דבר מגונה אסור לקרבן: חמר חיוריין מהו . לנסכים ויש מפרשים לקידוש ולא נהירא: חמר חיוריין . נראה בעיני דהיינו יין בורק דתניא לעיל לא יביא ואם הביא כשר וברייתא לא שמיע ליה: אל תרא יין . לשתותו: כי יתאדם . שמשכר יותר מדאי אלמא יין אדום קודם לנסכים דשכר כתיב בהו: תנא פיטסות . דאמרן דמקבלין עשר לק' אינן שבורות ורעועות ממש דא"כ אפי' אחת לא מקבל אלא נאות כשאר קדירות שבשרון ומגופרות בגפרית והגפרית סותם את השבר ומחברו קצת ויכולין להשתמש בהן קצת אלא שאין מתקיימין זמן מרובה כשלמין והואיל ולא הוו שבורין לגמרי מקבל עליו י' לק' ופירוש כתוב בספרים כשבא לבשלן מביא גפרית ונותן בהן האור ומלחכתן האור עם אותו גפרית ונראות מבושלות והן נאות: הכי גרסינן בפירוש רבינו חננאל תנא יתר על כן בכולן מחזיר את השאר ונוטל את הדמים ממנו. וברייתא מצאתיה בתוספתא (פ"ו) ויש ללמוד דבספרים שלהם כתובה וילפינן מינה לדון כן דהמותר על י' קוססות ופוטסות יחזיר אבל העשר הגיעוהו דליכא למימר ערובי עריב כלגבי טנופתא וליכא למימר נמי אפירי שפירי יהיב דטעמא דטריחא לא שייך הכא: מתני' אינו חייב . המוכר באחריותו דבשעת מכירה יין הוה: ואם ידוע שיינו מחמיץ . בכל שנה הרי זה מקח טעות כדמוקי לה בגמרא כדאמר ליה למקפה דאי לא א"ל למקפה למה יתחייב באחריותו הרי היה יכול לשתותו ולא איבעי ליה לשהויי דהא אפי' אי רובא לשהויי זבני אין הולכין בממון אחר הרוב וכל שכן השתא דפלגא לשתיה ופלגא לשהייה:
Comments from Tosafot - Bava Batra 97b
מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה וכו'. קאי אהא דתנן בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף נ:) אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר"א ועלה קאמר ר' יוסי בר' חנינא בגמ' דבכוס של ברכה מודים וטעמא מפרש התם משום מצוה מן המובחר: עד שיתן לתוכו מים. קשה דאמר בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף נא.) עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה שטיפה חי מלא כו' אלמא משמע דכוס של ברכה צריך שיהא חי ולא מזוג ומפרשים גדולי נרבונא דחי קאי אכוס שיהא שלם ולא שבור דשייך מיתה בכלי כדאמר (ב"ק דף נד.) שבירתן זו מיתתן וכן משמע קצת דכל י' דברים הן בכוס ולא ביין ורש"י פירש בברכות דחי דקאמר היינו שיתנו יין חי בכוס שמברכים עליו ואח"כ מוזגין בו מים לאפוקי שלא ימזגנו בכוס זה ויברך בכוס אחר ור"ת מפרש דחי דהתם היינו מזוג ולא מזוג דה"נ מוקי בפרק בן סורר (סנהדרין דף ע: ושם) הא דקאמר רב אינו חייב עד שיאכל בשר וישתה יין חי במזוג ולא מזוג והא דמשמע בהמוציא יין (שבת דף עו: ושם) שמוזגין אותו עד רביעית דקאמר כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית אומר ר"ת דבברכת הארץ מוסיף בו מים כדאמר בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף נא. ושם) ומוסיפין בברכת הארץ ולא כמו שפי' שם רש"י דמוסיפין יין: חמר חיוריין מהו. פירש ר"ש דחיוריין היינו בורק ולא שמיע ליה ברייתא דלעיל דקתני בורק לא יביא ואם הביא כשר ולר"י נראה דשפיר שמיע ליה וחיוריין גרוע מבורק דחיוריין לבן יותר מדאי אבל בורק אינו אלא מבהיק ומתלבן קצת ודומה קצת לאדמומית ולכך אם הביא כשר: ואם ידוע שיינו מחמיץ חייב באחריותו. וקשה לר"י דאמר אביי באיזהו נשך (ב"מ דף סד.) שרי ליה לאיניש למיתן זוזי לחבריה אחבית יין ולמימר הכי אי יקרא אי זולא ברשותי ואי תקפה ברשותך והשתא מאי קמ"ל אביי מתני' היא הכא אם ידוע שיינו מחמיץ חייב באחריותו אע"ג דאי יוקרא או זולא ברשותיה דלוקח הויא וכן בקנקנים דמוכר אע"פ שאין ידוע שיינו מחמיץ ועוד דפריך ליה התם האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא תקשי ליה אמתני' דהכא וליכא למימר דיש חילוק בין תקפה להחמיץ דהכא דהא אמר בברכות (דף ה:) רב הונא תקיפו ליה ד' מאה דני דחמרא אייקר חלא ואיזבן בדמי חמרא אלמא דהכל אחד ועוד קשה לר"י דמה רבית שייך שם הא אי תקפה הוי מקח טעות דאיגלאי מילתא שלא היה סופו להתקיים וי"ל דאביי אשמעינן דאפילו בחמרא דידעינן ביה שראוי להתקיים אפילו הכי מקבל עליה מוכר אי תקף מחמת שום דבר מחמת חום או מחמת טלטול או מחמת דשני בברזא ולהכי דמי לרבית אבל הכא לא מיירי בראוי להתקיים ולכך מתחלה בשעת מכירה לא היה מקחו מקח דכשהחמיץ לבסוף איגלאי מילתא והוכיח סופו על תחלתו שלא היה ראוי להתקיים ולא מיחזי כרבית כלל:
Bava Batra 97b - Mishnah translated into english
As Rava says: A person may squeeze the juice from a cluster of grapes and then recite the sanctification of the Shabbat day over it.
Rather, Rav’s statement is to exclude wine that is taken from the mouth of the barrel, which has scum floating in it, and wine taken from the bottom of the barrel, which contains the pomace. The Gemara challenges this: But didn’t Rabbi Ḥiyya teach: One may not bring wine that is taken from the mouth of the barrel or from the bottom of the barrel as a libation ab initio, but if one brought it as a libation it is valid after the fact? Accordingly, it should be fit for use for the sanctification of the Shabbat day.
Rather, Rav’s statement is to exclude black wine, borek wine, sweet wine [heiliston], wine from the cellar, and wine made from raisins. The Gemara challenges: But isn’t it taught in a baraita: With regard to all of these types of wine, one may not bring them as a libation ab initio, but if one brought one of them as a libation it is valid after the fact. Accordingly, it should be fit for use for the sanctification of the Shabbat day.
Rather, Rav’s statement serves to exclude souring wine, diluted wine, wine that has been left uncovered, as there is a concern that a snake may have injected its venom into it, and wine made from grape pomace, and wine that has a foul odor. As it is taught in a baraita: With regard to all of these types of wine, one may not bring them as a libation, and if one brought one of them as a libation, it is disqualified.
The Gemara asks again: Rav’s statement serves to exclude which of these types of wine? If one suggests Rav intended to exclude souring wine, that cannot be, as the status of wine that tastes like wine but has the odor of vinegar is the subject of a dispute between Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi (96a).
If one suggests that Rav’s statement serves to exclude diluted wine, why would such wine be disqualified for the sanctification of the Shabbat day? Diluting wine is an improvement of it, as Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: Even though the Rabbis disagree with Rabbi Eliezer and hold that over undiluted wine one recites the blessing: Who created the fruit of the vine, nevertheless the Rabbis concede to Rabbi Eliezer with regard to a cup used for a blessing, such as the cup of wine over which Grace after Meals is recited, that one does not recite the blessing over it until he adds water to it to make it palatable.
If one suggests that Rav’s statement serves to exclude wine that has been left uncovered, it would be unnecessary for Rav to teach this, because such wine, which is dangerous to drink, as a snake may have injected its venom into it, is already forbidden.
If one suggests that Rav’s statement serves to exclude wine made from pomace, what are the circumstances? If it is referring to a case where one poured three jugs of water over the pomace and the volume of the resulting beverage came to four jugs, that is considered full-fledged wine, which may certainly be used for the sanctification of the Shabbat day. If it is referring to where one poured three jugs of water over the pomace, and the resulting beverage came to three and a half jugs, this is the subject of a dispute between the Rabbis and Aḥerim, and the halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis, who rule that it is not regarded as wine.
Rather, Rav’s statement serves to exclude wine that has a foul odor. And if you wish, say that actually his statement serves to exclude wine that has been left uncovered, and it teaches the novelty that even though one passes it through a sieve, in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya (see Terumot 8:7), nevertheless, it still may not be used for the sanctification of the Shabbat day. This is because it is disrespectful to use inferior wine for a mitzva, as derived from the verse in which God rebukes the Jewish people for offering lame animals as offerings: “Present it now unto your governor; will he be pleased with you or will he accept your person? says the Lord of hosts” (Malachi 1:8).
Rav Kahana, father-in-law of Rav Mesharshiyya, asked Rava: With regard to using white wine for libations and for the sanctification of the Shabbat day, what is the halakha? He said to him in response that the verse states: “Do not look upon the wine when it is red, when it gives its color in the cup, when it glides down smoothly” (Proverbs 23:31), which indicates that red wine is considered to be of a superior quality.
§ The mishna teaches: When purchasing jugs of wine in the Sharon region, he accepts upon himself that up to ten inferior-quality jugs may be present in each hundred jugs purchased. It was taught in a baraita: The buyer must accept ten inferior-quality jugs in one hundred only when even those ten inferior-quality jugs are beautiful and sealed with pitch to strengthen them.
MISHNA: If one sells wine to another and then it sours, the seller does not bear financial responsibility for its loss. But if it is known of this seller that his wine always sours, then this sale is a mistaken transaction, i.e., one based upon false assumptions, as the buyer intended to purchase wine that would maintain its quality; therefore, the seller must reimburse the buyer. And if the seller said to the buyer: It is wine
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.