Talmud BavliBava Batra 77b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 77b
Bava Batra 77b - Guemara
כאותה ששנינו כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא וזו היא ששנינו נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף ושטר וחזקה אגב שאני דהא מטבע דלא ניקני בחליפין ואגב ארעא ניקני כי הא דרב פפא הוו ליה תריסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה כי אתא נפק לאפיה עד תווך:
אבל לא מכר לא את העבדים ולא את המרצופין ולא את האנתיקי וכו':
מאי אנתיקי אמר רב פפא עיסקא דבגווה:
מתני׳ מכר את הקרון לא מכר את הפרדות מכר את הפרדות לא מכר את הקרון מכר את הצמד לא מכר את הבקר מכר את הבקר לא מכר את הצמד ר' יהודה אומר הדמים מודיעין כיצד אמר לו מכור לי צימדך במאתים זוז הדבר ידוע שאין הצמד במאתים זוז וחכמים אומרים אין הדמים ראיה:
גמ׳ תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו מכר את הקרון מכר את הפרדות והא אנן לא מכר תנן אמר ליה איסמייה אמר ליה לא תיתרגם מתניתיך באדוקין בו:
מכר את הצמד לא מכר את הבקר וכו':
היכי דמי אילימא דקרו לצימדא צימדא ולבקר בקר פשיטא צימדא זבין ליה בקר לא זבין ליה ואלא דקרו ליה נמי לבקר צימדא כוליה זבין ליה לא צריכא באתרא דקרו ליה לצימדא צימדא ולבקר בקר ואיכא נמי דקרו לבקר צימדא ר' יהודה סבר הדמים מודיעין ורבנן סברי אין הדמים ראיה ואי אין הדמים ראיה ליהוי ביטול מקח
Comments from Rashbam - Bava Batra 77b
כאותה ששנינו . שמותר לעשות כן אע"ג דמיחזי כשיקרא דאין כאן הפסד לשום אדם אלא למוכר עצמו שאם יאבד השטר וימצאנו לוקח שכתב בשמו יטעון שלקחו מזה המוכר ואי הוא לא חייש להכי אנן לא חיישינן בשבילו: כיון שהחזיק זה . הלוקח בקרקע מסקנא דמילתיה דאמורא הוא ולא מן המשנה: נקנה השטר . שנכתב קודם המכירה לזה הלוקח בכל מקום שהוא שהרי דעתו של מוכר להקנות השטר ללוקח וקני ליה לשטר אגב קרקע כדין כל מטלטלין הנמכרין עם קרקע שנקנין בחזקת קרקע כאילו עבד משיכה במטלטלין גופייהו וכדמפרש: וזו היא ששנינו כו' . בקדושין (דף כו.) נפקא לן מקראי: שאין להם אחריות . מטלטלין ושטר: שיש להם אחריות . מקרקעי: בכסף בשטר ובחזקה . בכסף שקבל מן הקרקע או שהחזיק בה נקנין גם מטלטלין וקס"ד השתא דהשטר במילי בעלמא מיקני שנתרצה המוכר להקנות ללוקח ואע"פ שלא בא השטר לידו דלוקח קני ליה כ"ש לעיל דשטר בשטר מיקני דאילו הכא אפילו במילי גרידי קני ליה בלא שטר וכ"ש דמיקני במילי הכתובים בשטר: בפרק ומשני מאי דקני שטר אגב ארעא שאני . דכיון שהחזיק בקרקע קני ליה לשטר אגב ארעא דמקראי נפקא לן בקדושין ולאו היינו מילי אלא מעשה גדול הוא כמשיכת הממון עצמו: דהא מטבע כו' . הזהב והתם מפרש טעמא: בחליפין . בקנין סודר: אגב אסיפא . סף ביתו מקרקע כדי שיביאם לו והיינו הרשאה ואילו לא אקנינהו ניהליה לא הוו יהבי ליה דלא ליחייבו באונסא דאורחא כדאמר בב"ק: נפק לאפיה . מרוב שמחת מעותיו שהביא: עד תווך . מקום במסכת נדה (דף לג:) וכך שמו ולאשמועינן אתא דמשום קנין זה מסרו לו המעות דכיון דנפק לאפיה שמעינן דהביא המעות: העבדים . המשמרים והמנהיגים הספינה: המרצופין . שקין גדולים שבהן משימין הפרקמטיא אשר בספינה: עיסקא דבגווה . פרקמטיא שבה: מתני' קרון . עגלה: הפרדות . המושכות בקרון ובשאין אדוקין בו מיירי כדמפרש בגמ' דרך פרדות לקרון וצמד לבקר וכלים לחמור: צמד . הוא העול וכלי העגלה קטנה והעגלה עצמה המחברין את השוורים יחד: לא מכר את הצמד . דברי הכל היא אלא דפליגי רבי יהודה ורבנן בפירוש דהך מילתא דלרבי יהודה זימנין מכר זימנין לא מכר ולרבנן לעולם לא מכר: אין הדמים ראיה . אלא במתנה ביקש ליתן לו המותר אי נמי ליהוי מקח טעות כדאמרינן בגמרא ויחזיר לו מעותיו ויטול צמדו: גמ' איסמייה . מקמי מתניתין: תתרגם מתניתא בשאדוקין בו . שקשורין ביחד בשעת המכירה הלכך הכל מכר ומתניתין בשאין אדוקין: היכי דמי . דמיפלגי רבי יהודה ורבנן: אילימא דקרו ליה . באותה העיר לצימדא צימדא העול קורין אותו באותה העיר צמד ולא השוורים: ולבקר קורין בקר . ולא צמד: הכי גרסינן צמד זבין ליה בקר לא זבין ליה . ואמאי קאמר רבי יהודה דדמים מודיעין שמכר את הבקר והלא בקר אינו בכלל צמד כלל דנימא לשון שלו כך הוא שקרא גם לבקר צמד ואפילו בשאדוקין בו נמי לא קני דהא לא מפלגינן בין אדוקין לשאינן אדוקין כדמפלגינן גבי קרון ופרדות ולקמיה בשמעתין נמי אמרינן דמתניתין מילי מילי קתני: הכי גרסינן ואלא דקרו ליה נמי לבקר צמד כולה זבין ליה . דכי האי גוונא גרסינן גבי המוכר בית לחבירו בבירה גדולה בפרק המוכר את הבית (לעיל בבא בתרא דף סא:): כולה זבין ליה . ואמאי אמרי רבנן אין הדמים ראיה הא ודאי כיון דכולי עלמא קורין גם לבקר צמד וגם הדמים מודיעין עליה דמוכר רמיא לגלויי דלא בקר קא מזבין אלא העול לבדו ומדלא פירש אמרינן שמכר הכל: ה"ג לא צריכא באתרא דאיכא דקרו ליה לצמד צמד ולבקר בקר ואיכא דקרו נמי לבקר צמד. והשתא מספקא לן בהאי גברא מהי מינייהו הוא אם קרא לבקר צמד אם לאו: רבי יהודה סבר הדמים מודיעין . שהוא מן הקורין לבקר צמד ובקר מכר עם הצמד: ורבנן סברי . כיון דיש קורין לבקר בקר ולא קרו ליה צמד לא אמרינן הדמים מודיעין דדלמא האי מינייהו הוא ולא מכר את הבקר דיד לוקח על התחתונה דאוקי ממונא בחזקת מריה ולא אמרינן דמים מודיעין אבל היכא דכל בני העיר קורין לבקר צמד כיון דפשיטא לן דהאי גברא רגיל לקרות גם לבקר צמד וגם דמים הרבה יש כולה זבין ליה: ואי אין הדמים ראיה . כלומר נהי נמי דאין הדמים ראיה ומכר את הצמד לא מכר את הבקר דמשמע אבל הצמד מכור ואמאי ליהוי ביטול מקח שיבטל המקח ויחזיר לו דמיו ויטול צמדו כדין כל אונאה יתר משתות דבטל המקח בפרק הזהב (ב"מ דף מט:) ובשתות מצומצם אמרינן קנה ומחזיר אונאה ובפחות הויא מחילה:
Comments from Tosafot - Bava Batra 77b
נקנה השטר בכל מקום שהוא. ואם תאמר והיכי מוכח מהכא דמילי במילי מיקנו הא הכא לא קנו שעבוד השטר דבלאו הכי שעבד נכסיו דמוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים ואין מועיל אלא לקנות שטר עצמו וי"ל דמשמע ליה בכל ענין בין החזיק בעדים בין בלא עדים שלא נשתעבדו נכסיו ובכל ענין קתני נקנה השטר בכל מקום שהוא אבל אכתי קשה דהיכי מוכח מהכא דמיקנו מילי במילי דהכא לא חזינן דמיקנו אלא לענין שטר מכר הכתוב בשם מוכר ללוקח ובההיא ודאי מהניא מסירה בלא כתיבה לכולי עלמא אבל מוכר או נותן שטר שיש לו על אחרים לעולם לא מקנו במילי במסירה לחודה עד שיכתוב ונראה לפרש דהכי פריך והא אגב מילי נינהו וקנין גרוע הוא דאפ"ה מקני בלא מסירה לקנות שעבוד שטר הכתוב בשמו א"כ אפילו בשטר שאינו כתוב בשמו תועיל מסירה בלא כתיבה כיון דשעבוד כל כך קל לקנות ומשני אגב שאני דאין אגב קנין גרוע דאלים קנין אגב כמסירה גמורה דהא אפי' דבר דאין נקנה בחליפין נקנה אגב קרקע וחשיב כמסירה ומשיכה והגבהה ורבינו שמואל מפרש דהשתא לא אסיק אדעתיה קנין אגב וס"ד דקני במה שנתרצה לו וקשה דא"כ אמאי איצטריך למימר כיון שהחזיק בקרקע נקנה כו' כיון שאינו קונה ע"י כך וי"ל דס"ד דלא נתרצה לו עד שיחזיק ומ"מ מילי נינהו כיון דקני ע"י מה שנתרצה: רב פפא הוו ליה תריסר אלפי זוזי. לפי ספרים דגרסי בהגוזל (ב"ק דף קד: ושם) דהוה מסיק קשה דהיכי קנינהו ניהליה ואנן נמי היכי כתבינן הרשאה אמלוה הא אמר בפ' מי שמת (לקמן בבא בתרא דף קנב.) מתנת שכיב מרע שכתב בה קנין ארכבה אתרי ריכשי כו' הרי היא כמתנת שכיב מרע שאם אמר הלואתו לפלוני הלואתו לפלוני משמע דבריא לא מצי למיקני הלואה אפי' בקנין דהתם בקנין איירי וליכא למימר דהתם מיירי בהלואת מטבע שאינו נקנה בחליפין דא"כ בחנם נקט הלואה דהוה ליה למימר מטבעותי לפלוני ועוד דאמרי' התם (דף קמח.) למימרא דסבר רב נחמן מילתא דאיתא בבריא איתא בשכיב מרע דליתא כו' והאמר רב נחמן שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני כו' ומשני הואיל ויורש יורשה אי נמי במעמד שלשתן הוה ליה למימר דאיתא בבריא אפילו בהלואה דמטבע אגב קרקע ואור"ת דתקנת חכמים היא לענין הרשאה שיוכל לעשות שליח אפילו בהרשאת מלוה אע"ג דאין יכול להקנותה:
Bava Batra 77b - Mishnah translated into english
This is like that which we learned in a mishna (167b): A scribe may write a bill of sale for the seller even if the buyer is not with him when the seller presents his request. In a case of this kind, once this buyer takes possession of the land the deed is acquired wherever it is. And this is that which we learned in another mishna (Kiddushin 26a): Property that does not serve as a guarantee, i.e., movable property, can be acquired together with property that serves as a guarantee, i.e., land, when the land is acquired by means of giving money, or by means of giving a document, or by means of taking possession. This shows that a bill of sale can be transferred without any act of acquisition performed for the document, and certainly through words, which presents a difficulty to Rav Ashi’s opinion.
The Gemara answers: Acquiring a bill of sale by means of acquisition of land is different, as it is similar to acquisition through an item, not by means of words. The reason is that money, which cannot be acquired through symbolic exchange, a pro forma act of acquisition effecting the transfer of ownership of an item, nevertheless can be acquired by means of land.
This is like that incident where Rav Pappa had deposited twelve thousand dinars with bailees in Bei Ḥozai. He transferred ownership of the money in Bei Ḥozai to his agent Rav Shmuel bar Aḥa by means of the threshold of his house. The Gemara adds: When Rav Shmuel bar Aḥa came from Bei Ḥozai with the money, Rav Pappa was so happy that he was bringing him his money that he went out all the way until Tavakh to greet him.
§ The mishna teaches that when one sells a ship he has sold various other items; but he has not sold the slaves, nor the packing bags, nor the antikei. But when one said to the buyer: You are purchasing the ship and all that it contains, all of these are sold as well. The Gemara asks: What is the meaning of antikei? Rav Pappa said: It means the merchandise that is on the ship. This merchandise is not sold together with the ship.
MISHNA: One who sold a wagon [hakkaron] has not sold the mules that pull the wagon. Similarly, if one sold the mules, he has not sold the wagon. One who sold a yoke [hatzemed] has not sold the oxen, and one who sold the oxen has not sold the yoke. Rabbi Yehuda says: The sum of money indicates what one has sold. How so? If the buyer said to the seller: Sell me your yoke for two hundred dinars, since it is a known matter that a yoke is not sold for two hundred dinars he clearly intended to purchase the oxen as well. And the Rabbis say: The sum of money is not proof.
GEMARA: Rav Taḥlifa, from the West, i.e., Eretz Yisrael, taught a baraita before Rabbi Abbahu. If one sold a wagon, he has sold the mules together with it. Rabbi Abbahu asked: But didn’t we learn in the mishna that he has not sold the mules? Rav Taḥlifa said to him: Should I erase this baraita, as it is incorrect? Rabbi Abbahu said to him: No, do not erase it; you should explain that your baraita is referring to a case where the mules are fastened to the wagon. In that situation, one who purchases the wagon receives the mules as well.
The mishna teaches: One who sold a yoke has not sold the oxen; and the Rabbis and Rabbi Yehuda disagree over whether the sum of money proves exactly what was sold. The Gemara analyzes their disagreement: What are the circumstances? If we say that the mishna is referring to a place where they call a yoke: Tzimda, and they call oxen: Bakar, it is obvious that he sold him a yoke and did not sell him the oxen. But if the mishna is referring to a place where they also call oxen: Tzimda, then the seller sold him everything.
The Gemara explains: No, their dispute is necessary in a place where they call a yoke: Tzimda, and call oxen: Bakar, but there are also those who call oxen: Tzimda. Since it is unclear what is meant by the term: Tzimda, Rabbi Yehuda holds that the sum of money indicates whether he purchased a yoke or oxen, and the Rabbis hold that the amount of money does not serve as proof. The Gemara asks: But if the amount of money does not serve as proof, then in a case where the buyer paid two hundred dinars and received only a yoke, let the transaction be nullified.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.