Bava Batra 157b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 157b

Bava Batra 157b - Guemara
אלא הא מני ר' מאיר היא דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אמר רב יעקב מנהר פקוד משמיה דרבינא תא שמע שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין ואי סלקא דעתך דאיקני קנה ומכר דאיקני קנה והוריש לא משתעבד מאוחרין אמאי כשרין דאיקני הוא הא מני רבי מאיר היא דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אמר רב משרשיא משמיה דרבא תא שמע לשבח קרקעות כיצד הרי שמכר שדה לחבירו והשביחה ובא בעל חוב וטרפה כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסין משועבדין ואת השבח מנכסין בני חורין ואי סלקא דעתך דאיקני קנה ומכר דאיקני קנה והוריש לא משתעבד בעל חוב אמאי גובה שבחא הא מני ר' מאיר היא דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אם תמצא לומר דאיקני קנה ומכר דאיקני קנה והוריש לא משתעבד הא לא משתעבד אם תמצא לומר משתעבד לוה ולוה וחזר וקנה מהו לקמא משתעבד או לבתרא משתעבד אמר רב נחמן הא מילתא איבעיא לן ושלחו מתם ראשון קנה רב הונא אמר יחלוקו וכן תני רבה בר אבוה יחלוקו אמר רבינא מהדורא קמא דרב אשי אמר לן ראשון קנה מהדורא בתרא דרב אשי אמר לן יחלוקו והלכתא יחלוקו מיתיבי לשבח קרקעות כיצד הרי שמכר שדה לחבירו והשביחה ובא בעל חוב וטרפה כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסין משועבדין ואת השבח מנכסין בני חורין ואם איתא חצי שבח מבעי ליה מאי גובה נמי דקתני חצי שבח:
Comments from Rashbam - Bava Batra 157b
אלא הא מני ר"מ כו' . וכי מיבעי לן לרבנן הוא דמיבעיא לן כדאמרן לעיל: המוקדמים . שנכתבו ביום ט"ו בניסן וכתב בתוך השטר באחד בניסן: פסולין . דאתי למיטרף לקוחות של ט"ו ימים ראשונים דניסן שלא כדין שהרי ההלואה היתה בט"ו בניסן והוא יטרוף לקוחות דט"ו קודם ומיהו אם ההלואה היתה באחד בניסן בפני עדים וקנו מידו להשתעבד נכסי לוה למלוה ולא כתבו את השטר עד ט"ו בניסן וכתבו בו באחד בניסן כי האי מוקדם כשר כדאמר להו רבה בר שילא להנך דכתבי אקנייתא אי ידעיתו ההוא יומא דאקניתו בו לחיי ואי לא כתיבו יומא דקיימיתו ביה לקמן בגט פשוט (בבא בתרא דף קעב.): המוקדמין פסולין . כדפרישית שהקדים זמן הכתוב בשטר ליום כתיבתו א"נ שנכתב השטר באחד בניסן וכן כתוב בו באחד בניסן לוה פלוני מפלוני והוא לא לוה ממנו כלום עד ט"ו בניסן גם זה מוקדם ופסול שאין לו לטרוף אלא מזמן ההלואה ואילך ודלא כאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו בשנים אוחזין (ב"מ דף יג.): והמאוחרים כשרין . לוה בניסן ולא נכתב עד תשרי אי נמי כתבוהו ביום שלוה אך איחר הזמן בתוך השטר וכתב בו בתשרי כשרין שמחל לו השעבוד עד תשרי ולא יטרוף לקוחות אלא מתשרי ואילך: מאוחרין אמאי כשרין . כשלוה בניסן ונכתב בתשרי והלא שמא קנה זה אלו נכסים בין ניסן לתשרי ולא אשתעבדו למלוה דהא דאיקני הוא בשעת הלואה והטורף יבא לטרוף מתשרי ואילך שלא כדין מן הלקוחות שקנו מן הלוה נכסים הקנויין לו מניסן ועד תשרי אלא שמע מינה דאיקני משתעבד והלכך מאוחרים כשרים דליכא למיחש להכי: הא מני ר"מ היא . והלכך מאוחרים כשרין שאם כתב בתוך השטר שום אחריות כתב דקנאי ודעתיד אנא למיקני שאין כותבין אחריות לחצאין וליכא למיחש למידי וגם אם לא נכתב בו אחריות ליכא למיחש כלל דהא לר' מאיר לא טריף ממשעבדי בשנים אוחזין ומיהו אם כתב בהו דקנאי ולא כתיב בהו דאקני בהא ודאי מודה ר' מאיר דמאוחרין פסולין כקושיין דלעיל דלמא אתי למטרף קרקעות שקנה בין זמן הלואה לזמן כתיבת השטר שלא כדין מיהו לא שכיחא מילתא לכתוב אחריות לחצאין והלכך לא חש לאקשויי טפי: לשבח קרקעות כיצד . במס' גיטין (דף מח:) תנן אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם והשתא מפרש לשבח קרקעות כיצד ובשנים אוחזין (דף יד:) מיתנייא הרי שגזל שדה מחבירו כו' ומשני לא תרוצי קא מתרצת ליה תריץ נמי בבעל חוב וכדמתרצא התם מיתנייא הכא: ובא בעל חוב וטרפה . כשהיא מושבחת בזיבול וחרישה וזריעה: כשהוא גובה . הלוקח מן המוכר: בעל חוב שבח מנא ליה . והלא זה השבח הלוקח שלקח שדה זו אחר הלואת המלוה השביחו ודאקני קרינא ביה בשעת הלואה: ואת"ל כו' . בעיא באפי נפשה היא: הא לא קנה . וליכא למיבעי אי בתרא קני אי קמא קני כדלקמן שהרי לא קנה לא זה ולא זה: ואם תמצא לומר דאיקני קנה ומכר משתעבד . לוה וכתב למלוה שעבדתי לך כל נכסיי דקנאי ודאיקני וחזר ולוה מאחר וכתב לו כמו שכתב לו לראשון ואח"כ קנה נכסים ומכרן או שמת והורישם ליורשים ובאו שני הנושים לטרוף אותן הנכסים הדין עם מי לקמא משתעבד שהרי כתוב בשטר מוקדם או לבתרא משתעבד דלא אלים דאיקני לתפוס עד שיבואו הנכסים בעולם וכי קנה הני נכסים אחרי כן הא הדר ביה מקמא ויקנה בתרא: יחלוקו . כל אחד לפי מעותיו דבבת אחת נשתעבדו להם שהרי אחר ב' ההלואות קנאה ובאותה העת שקנאה מיד נשתעבדו לשניהן שאין קדימה לאחד מהן: מהדורא בתרא . כשחזר לימודו פעם שניה נמצא בתשובת רב האי ובפר"ח רב אשי חיה ששים שנה ובכל שנה מחזר לימודו בשני חדשי הכלה ניסן ותשרי ולכשהגיעו שלשים שנה סיים כל לימודו וכן עשה בשלשים שנים אחרונים ומהדורא קמא היינו שלשים שנים ראשונים ומהדורא בתרא הן שלשים שנים אחרונים: ואם איתא חצי שבח מיבעי ליה . שכיון שמכר הלוה שדהו וכתב לו אחריות עליו ואחרי כן השביחן הלוקח נמצא המלוה והלוקח שניהן נושין בלוה ונמצא השבח קנוי ללוה אחר שעבוד שניהן למלוה בחובו וללוקח בכסף מקנתו לפיכך חולקין השבח כדין לוה ולוה וחזר וקנה הלכך אין למלוה בכל מקום אלא חצי השבח: ומשני מאי גובה נמי חצי שבח . ושינויא דסמכא הוא מהא שמעינן דהא דאמר שמואל בשנים אוחזין (ב"מ דף יד:) בעל חוב גובה את השבח לא סבירא לן כוותיה אלא גובה חצי שבח וכן הלכה ואי קשיא דהכא בעי שמואל דאיקני מהו והתם קאמר בעל חוב גובה את השבח דהיינו דאיקני איכא למימר דאליבא דר' מאיר קאמר אי נמי מיבעי לן לרבנן מאי ואיהו פשיט מנפשיה דאיקני קנה וסברא דנפשיה קאמר:
Comments from Tosafot - Bava Batra 157b
המוקדמים פסולים. אומר ר"י דפסולים הוו לגמרי דאפי' מבני חרי לא גבי אע"פ שלוה מודה וראיה מדקאמר ריש לקיש באיזהו נשך (ב"מ דף עב. ושם ד"ה שטר) דהך משנה מתוקמא כר' מאיר דאמר שטר שיש בו רבית קונסין ואין גובה בו לא את הקרן ולא את הרבית היינו אפי' לוה מודה ואפי' מבני חרי לא גבי התם דהא תניא בתוספתא (פ"ה דב"מ) המוציא שטר חוב שיש בו רבית יקרענו בא לב"ד יקרעוהו והדר תני הך משנה דהכא משמע פסולים לגמרי אך י"ל דשאני התם דמשעת כתיבה הוא דעבד ליה שומא אבל הכא לא עבד ליה שומא וכי האי גוונא דחי בפרק המניח את הכד (ב"ק דף ל: ושם) מיהו לישנא דפסולין משמע פסולין לגמרי שלא לגבות מבני חרי: גובה את הקרן מנכסים משועבדי' ושבח מבני חורין. וא"ת כיון שיש לו נכסים ללוה שיגבה ממנו הלוקח א"כ לא יקח הבעל חוב ממנו לימא ליה לוקח מקום הנחתי לך לגבות ממנו וי"ל דאיירי כגון שאין לו למוכר נכסים אחרים אלא משועבדים ולכך טורף הימנו המשועבדים ולכשיחזור ויקנה נכסים בני חורין יחזור זה לוקח ויטרוף מבני חרי ואפי' דאיקני קנה ומכר משתעבד משתעבד כבר לוקח לב"ח כל שעבודו א"נ י"ל כגון שעשאו לוה למלוה קרקע זה אפותיקי דהשתא לא מצי למימר ליה הנחתי לך מקום לגבות ממנו: אם תמצי לומר משתעבד לוה ולוה כו'. וה"נ הוה מצי למיבעי היכא דאמר איקני ולא מכר והוריש לוה ולוה ואפי' תמצא לומר דאיקני קנה ומכר לא משתעבד אלא מדסליק מיניה נקט בעיא: מאי גובה דקתני נמי חצי שבח. בתר הכי גרסינן בכל הספרים ישנים שלחו מתם בן שלוה כו' עד סוף הסוגיא לאו יורשי האב אחי הבן כו' ואחר כך משנה דנפל הבית עליו ועל אמו וגמרא דיליה ואחר כך בעו מיניה מרב ששת בן מהו שירש את אמו בקבר וכן הגירסא בפירוש רבינו חננאל וכן גרס רבינו תם וכן הגירסא ישרה דגמרא דשלחו מתם שייכא על המשנה דנפל הבית עליו ועל אביו דמייתי עלה ההיא משנה לבסוף וגמרא דבעו מיניה מרב ששת היא שייכא על משנה דנפל הבית עליו ועל אמו דמייתי לה עלה אבל בספרים שלנו גרסינן ההיא דשלחו מתם על משנת נפל הבית עליו ועל אמו כמו שפירש רבינו שמואל והוא פי' גר' ר"ח נראה לו יותר וכן גרס רבינו תם:
Bava Batra 157b - Mishnah translated into english
Rather, in accordance with whose opinion is this mishna? This mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says: A person can transfer ownership of an entity that has not yet come into the world. Similarly, Rabbi Meir maintains that one can place a lien on property that the borrower will subsequently acquire.
Rav Yaakov from Nehar Pekod says in the name of Ravina: Come and hear proof from a mishna (Shevi’it 10:5): Promissory notes that are antedated, i.e., that are dated prior to the date on which the loan actually was given, are invalid. This is because the promissory note places a lien on the borrower’s property. By dating the document earlier than the loan itself, the lender appears to have a lien on property that the borrower sold prior to taking out the loan, enabling the lender to fraudulently repossess it from the buyer. But promissory notes that are postdated are valid, as this does not enable the lender to defraud a buyer.
The Gemara explains: And if it enters your mind to say that property that the borrower acquires after receiving the loan is not liened even when he writes: The property that I will acquire shall be liened, and he acquires property and sells it to others, or when he writes: The property that I will acquire shall be liened, and he acquires property and bequeaths it to his heirs, why, then, are postdated promissory notes valid? They should be invalid, as in some instances they enable the creditor to fraudulently repossess property that is not liened, e.g., if the borrower acquires property after receiving the loan but before the date on the promissory note, and he sells it after that date. This case is comparable to one where the borrower writes: The property that I will acquire shall be liened.
The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this mishna? This mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says: A person can transfer ownership of an entity that has not yet come into the world.
Rav Mesharshiyya says in the name of Rava: Come and hear proof from a baraita: With regard to collecting a debt in a case of enhancement of land, how does it happen that the debt cannot be collected from liened property that has been sold? This question arises in a case where a debtor sold a field to another and the buyer enhanced it, and a creditor came and repossessed it from the buyer. When the buyer collects the value of the land from the seller, he collects the principal even from liened property that was sold to others, but he collects the value of the enhancement only from unsold property.
And if it enters your mind to say that property that the borrower acquires after receiving the loan is not liened even when he writes: The property that I will acquire shall be liened, and he acquires property and sells it to others, or when he writes: The property that I will acquire shall be liened, and he acquires property and bequeaths it to his heirs, why does the creditor collect his debt by repossessing the enhancement from the buyer? Since the enhancement was not extant at the time of the loan, it is not liened.
The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this mishna? This mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says: A person can transfer ownership of an entity that has not yet come into the world. The dilemma of Shmuel is raised according to the opinion of the Rabbis.
The Gemara comments: If you say that when the borrower writes: The property that I will acquire shall be liened, and he acquires property and sells it to others, it is not liened, and that when he writes: The property that I will acquire shall be liened, and he acquires property and bequeaths it to his heirs, it is not liened, then it is not liened and the following question will not arise. If you say that it is liened, what is the halakha with regard to one who borrowed money from one lender and then borrowed money from another lender, stating in both cases that the property that he will acquire shall be liened, and he then acquired land? Does the first lender have a lien upon the property or does the last lender have a lien upon the property?
Rav Naḥman said: This matter was raised before us, and the Sages sent a response from there, from Eretz Yisrael: The first lender acquires the property, since his lien came first. Rav Huna says: The lenders divide the property between them. And so teaches Rabba bar Avuh: The lenders divide the property between them. Ravina said: The first time Rav Ashi taught this matter he said to us: The first lender acquires the property. The last time Rav Ashi taught this matter he said to us: The lenders divide the property between them. And the halakha is that they divide the property between them.
The Gemara raises an objection from the aforementioned baraita: With regard to collecting a debt in a case of enhancement of land, how does it occur that the debt cannot be collected from liened property that has been sold? This question arises in a case where one sold a field to another, and the buyer enhanced it, and a creditor came and repossessed it from the buyer. When the buyer collects the value of the land from the seller, he collects the principal even from liened property that was sold to others, but he collects the value of the enhancement only from unsold property. And if it is so that in general, the property is divided between the creditors, then, since both the creditor and the buyer have a lien upon the enhancement of the property, the buyer should collect only half of the value of the enhancement.
The Gemara answers: What does the baraita mean, as well, when it teaches that the buyer collects the enhancement? The baraita means that he collects half of the value of the enhancement.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli