The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Yechayahou ben Moche
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Amram ben Itshak Loubaton
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Chemouel Eliezer ben Batcheva
Bava Batra 110b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 110b

Bava Batra 110b - Guemara
מאן כו' לירות אטו בר קשא דמתא לירות הכי קא אמינא איכא בן ובת לא האי לירות כוליה ולא האי לירות כוליה אלא כי הדדי לירתו א"ל אביי ואצטריך קרא לאשמועינן היכא דלית ליה אלא חד ברא לירתינהו לכולהו נכסי ודלמא הא קמ"ל דבת נמי בת ירושה היא ההוא (במדבר לו, ח) מוכל בת יורשת נחלה נפקא רב אחא בר יעקב אמר מהכא (במדבר כז, ד) למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן טעמא דאין לו בן הא יש לו בן בן קודם ודלמא בנות צלפחד הוא דקאמרן הכי ניתנה תורה ונתחדשה הלכה אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא רבינא אמר מהכא (במדבר כז, יא) הקרוב אליו הקרוב קרוב קודם ומאי קורבה דבן מבת שבן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה יעדה בת לאו בת יעדה היא שדה אחוזה נמי מהאי פירכא גופה הוא דהא קיימא ליה לתנא כלום יש יבום אלא במקום שאין בן אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא ואי בעית אימא מהכא (ויקרא כה, מו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם בניכם ולא בנותיכם אלא מעתה (דברים יא, כא) למען ירבו ימיכם וימי בניכם ה"נ בניכם ולא בנותיכם ברכה שאני:
והאחין מן האב נוחלין ומנחילין וכו':
מנלן אמר רבה אתיא אחוה אחוה מבני יעקב מה להלן מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם ולמה לי (במדבר כז, יא) ממשפחתו וירש אותה כתיב משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה אין הכי נמי וכי איתמר דרבה לענין יבום איתמר:
והאיש את אמו וכו':
מנא הני מילי דתנו רבנן
Comments from Rashbam - Bava Batra 110b
מאן כו' . אם לא קרוביו הקרובים לו יותר: בר קשא . מושל העיר: א"ל אביי לרב פפא . אי איתא דאמר רחמנא דכחדא יירתון נמצא שאין הבן ראוי לירושה יותר מן הבת ובן ובת כשני בנים דמו וכי איצטריך קרא לאשמועינן דמאן דלית ליה אלא חד ברא לירתינהו לכולהו נכסי דאב בתמיה ואמאי כתב ואם אין לו בן והעברתם את נחלתו לבתו פשיטא לישתוק קרא מיניה והכי איבעי ליה למכתב איש כי ימות וזרע אין לו ונתתם את נחלתו וגו' וממילא ידענא דאם אין לו בן הבת תירש את הכל מאחר ששניהן שוין בנחלה אלא ודאי לאשמועינן אתא דבן קודם לבת ואיצטריך לאשמועינן דאע"ג דאין הבת יורשת במקום שיש בן וסד"א היכא דלית בן ונתתם את נחלתו לאחיו אבל לא לבתו דכי היכי דאין אמו יורשתו דמשפחת אם אינה קרויה משפחה הכי נמי אין בתו יורשתו דאין משפחת נשים קרויה משפחה לא למעלה דידיה כגון אמו ולא למטה דידיה כגון בתו קמ"ל והעברתם את נחלתו לבתו: אמר ליה רב פפא לאביי . אימא להכי כתב רחמנא כי האי גוונא ובן אין לו והעברתם ולא כתב ונתתם את נחלתו לבנו ולבתו דהא קא משמע לן דבת נמי בלא בן בת יורשת הויא דסד"א בן ובת יירתון כחדא אבל היא לבדה איכא למימר דלא תירות מידי קמ"ל והעברתם את נחלתו לבתו וכל שכן שתירש עם הבן כל רבותי מפרשין כן ולא נהירא דכיון דא"ל אביי איצטריך קרא לאשמועינן דמאן דלית ליה אלא חד ברא כו' אלמא פשיטא ליה הך סברא דכיון דכחדא יירתון היא שקולה כבן ופשיטא דתירות כל הנכסים כי ליכא בן בהדה ואין זו שיטת גמרא שיכחיש המקשה סברת המתרץ בלא טענה אחרת אלא אם כן מקשה לו מצד אחר ונראה בעיני דה"פ ודלמא הא קמ"ל האי ועברתם דבת נמי כמו בן בת ירושה הויא שישנה בכלל ירושת אב דסד"א לא תירש בת כלל לא עם הבן ולא בלא בן דבזכרים קפיד רחמנא כדכתב ונתתם את נחלתו לאחי אביו וכתב נמי ממשפחתו משפחת אב קרויה משפחה קא משמע לן דיורשת הויא והלכך כי איכא בן נמי תפלוג בהדיה דמהיכא ממעטינן לה דלמא ה"ק קרא איש כי ימות ובן אין לו שיירש עם הבת והעברתם את כל הנחלה לבתו כלומר אז עוברת כל הנחלה משבט לשבט על ידי בתו כדרבי אבל היכא דאיכא בן בהדה אין כל הנחלה נעקרת משבט זה ומשום דאתא קרא לאשמועינן כדרבי לא הוה מצי למכתב לבנו ולבתו: ומשני ההוא מוכל בת יורשת נחלה נפקא . דמינה שמעינן דבת יורשת כל נכסי אביה כי ליכא בן בהדה דבבת בלא בן מיירי קרא וללשון האחרון שפירשתי שמעינן מיהת דבת ישנה בכלל ירושה וה"מ למכתב איש כי ימות וזרע אין לו ונתתם את נחלתו לאחיו ולא איצטריך ובן אין לו אלא להקדים בן לבת: רב אחא בר יעקב אמר מהכא . נפקא דבן קודם לבת דקאמרי בנות צלפחד למשה למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו שלא ליטול כלום בנחלה בשביל שאין לו בן ולא תעשה לנו תקנה ליטול במקום בן מאחר דליכא בן שאילו היה לאבינו בן היינו שותקות ולא היינו תובעות נחלה שהרי לא היה נגרע שם אבינו אבל עתה כי אין לו בן תנה לנו נחלה וגו': דקאמרן הכי . שהיו סבורות שיהיה הדין כן: ניתנה תורה . לאחר דברי בנות צלפחד שלאחר דבריהן נאמרה פרשת נחלות ונתחדשה הלכה דברא וברתא יירתון כחדא ולא כשהיו סבורות: כדשנין מעיקרא . מאיש כי ימות ובן אין לו: רבינא אמר מהכא . [נפקא] בן קודם לבת: הקרוב . יש מפרשין דהקרוב דריש כדאמר רבא (פסחים דף נח:) דהעולה עולה ראשונה ואמרינן נמי (חולין דף צא:) הירך המיומנת שבירך הכא נמי הקרוב קרוב קודם מי שקרוב יותר קודם לחבירו ובן קרוב מבת כדמפרש ואזיל: ופרכינן ומאי קורביה דבן לאב טפי מבת אם תאמר שבן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה מה שאין כן בבת הא לאו מילתא היא דאי משום יעדה אינו קרוב יותר אלא מפני שהבת אינה בת יעדה שאי אפשר לאשה להנשא לאשה אחרת וגבי שדה אחוזה נמי איכא למימר דקמה תחת אביה דמהך פירכא דכלום יש יבום אלא במקום שאין בן קיימא ליה לתנא דהבן קם תחת אביו לשדה אחוזה ולא האח והכי נמי איכא למימר גבי בת כלום יש יבום אלא במקום שאין בת ואע"ג דבמס' ערכין פרק אין מקדישין (דף כה:) ממעט לה לבת משדה אחוזה מדכתב אם מכר את השדה לאיש אחר ותנא דבי ר' ישמעאל כל שהוא אחר במקום בן ובת נמי במקום בן כי אחר דמיא הני מילי דחשבינן לה כי אחר לגבי בן משום דדרשינן איש כי ימות ובן אין לו וגו' שהבן קודם לבת אבל אי לא הך דרשה דאיש כי ימות וגו' הוה אמינא בין לגבי ירושה בין לגבי שדה אחוזה כי הדדי נינהו: אלא מחוורתא כו' . ומהשתא איכא למידרש מיניה גבי שדה אחוזה דבת במקום בן כאחר דמיא כדאשכחן גבי ירושה: לבניכם אחריכם . הוה מצי למכתב לזרעכם: ולא בנותיכם . במקום שיש בן: ברכה שאני . דלכל ישראל מברך ולא איצטריך למכתב זרעכם דסברא היא דבין אבנים בין אבנות קאי דאין ברכה לחצאין אבל גבי ירושה אם איתא דבנות יורשות במקום בן הוה ליה למכתב זרעכם: אחוה אחוה . כתיב הכא ונתתם את נחלתו לאחיו וכתיב התם (בראשית מב) שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד וגו' בני איש מיותר הוא לדרוש דסתם אחין אינן אלא מן האב: למה לי . גזרה שוה גבי ירושה הא נפקא לן מדכתיב ממשפחתו ואחין מן האם אינן ממשפחתו: לענין יבום . כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו וגו' (דברים כה) דאחיו מאביו מייבם את אשתו ולא אחיו מאמו: מה"מ . דהאיש יורש את אמו ולא הבת את אמה דבן קודם לבת בנכסי האם דכי כתיב בן קודם לבת בנכסי האב הוא דכתיב איש כי ימות ובן אין לו והעברתם וגו' אבל אשה כי תמות מנלן דירית לה בן וגם מנלן שיקדום לבת:
Comments from Tosafot - Bava Batra 110b
ודלמא הא קמ"ל דבת נמי בת ירושה. דסד"א דלאו בת ירושה היא משום דמסבת נחלה דבנה ובעלה יורשין אותה: ושדה אחוזה נמי מהאי פירכא הוא דקיימא לן. אוריב"ם דל"ג כלום יש יבום אלא במקום שאין בן דהלשון משמע שהוא מודה שהבת אינה קמה לשדה אחוזה מהאי טעמא כי ההיא דלעיל גבי אח דמסיק בהאי לישנא ופ"ה דחוק הוא מאד דמפרש דה"ק ושדה אחוזה נמי איכא למימר דקמה תחת אביה ומייתי סייעתא למילתיה דהך פירכא דכלום יש יבום כו' קיימא ליה לתנא שהבן קם תחת אביו לשדה אחוזה ולא האח וה"נ איכא למימר גבי בת דמה לו לתלות הטעם בפירכא שהיא גבי אח ולא היה לו לומר אלא בת נמי תיקום לשדה אחוזה ולכך נראה לו דלא גרסינן אלא הכי גרסינן ליה שדה אחוזה נמי מהאי פירכא הוא דקיימא ליה וה"פ והלא שדה אחוזה גופה מה שאין בבת כבן זהו מטעם שהבן קודם לנחלה מן הבת וכל כמה דלא קיימא לן שהבן קודם לנחלה מן הבת מעמדת הבת שדה לאביה כמו הבן דהכי אמר בפ' אין מקדישין (ערכין דף כה:) בעא מיניה רבה בר אבוה בת מהו שתעמיד שדה אחוזה לאביה כיון דלענין יבום כי הדדי נינהו מוקמינן או דלמא כיון דלענין נחלה בת במקום בן כי אחר דמיא לא מוקמינן ופשיט ליה דכי אחר דמיא מהך טעמא: האיש את אמו מנא הני מילי כו'. אומר ריב"ם דבשאר ירושות של נשים כגון בתו או אחותו פשיטא ליה דיורשת אביה או אחיה כיון שאין הירושה נעקרת ממשפחת אב ופשיטא שהזכרים והנקבות שוין בין לירש בין להוריש דמה לי זכרים ומה לי נקבות דאטו נכסי נשים יהיו הפקר ודוקא בן בנכסי האם צריך למילף לפי שניסבת נחלה ממטה אביה ע"י הבן:
Bava Batra 110b - Mishnah translated into english
who then should inherit? Is that to say that the ruler of the city should inherit? Rav Pappa said to him: This is what I meant to say: If there is a son and a daughter, this one should not inherit all of the estate, and that one should not inherit all of the estate, but they should inherit it in equal portions to one another.
Abaye said to him: But is the verse necessary in order to teach us that when he has only one child, that child should inherit all of his property? If you say that the right of the son and daughter to the inheritance is equal, then the verse: “If a man dies, and has no son” (Numbers 27:8), which teaches that when there is no son his daughter inherits, is superfluous. Rav Pappa responded: And perhaps this verse teaches us this: That a daughter is also subject to receiving inheritance. The Gemara replies: No, the verse does not need to teach us this, since that halakha is derived from the verse: “And every daughter who possesses an inheritance” (Numbers 36:8), which clearly states that a daughter is subject to receiving inheritance.
Rav Aḥa bar Ya’akov said: The halakha that a son inherits his father’s estate and precedes a daughter is derived from here, in the passage in the Torah where the daughters of Zelophehad request their father’s inheritance in Eretz Yisrael. They said to Moses: “Why should the name of our father be done away from among his family, because he has no son?” (Numbers 27:4). Rabbi Aḥa ben Ya’akov infers: The reason they requested the inheritance is that, as they said: He has no son. One can infer: But if he has a son, the son takes precedence and the daughters would not have requested an inheritance.
The Gemara raises a difficulty: But perhaps it was the daughters of Zelophehad who said this, i.e., that they were entitled to an inheritance only because their father had no son. They thought that this was the halakha based on the custom at that time, but after God spoke to Moses, the Torah was given and a halakha was initiated that a daughter’s right to inherit is equal to that of the son. The Gemara accepts this difficulty and states: Rather, it is clear that the source for this halakha is as we answered initially, i.e., as Abaya derived from the verse of: “If a man dies, and has no son, then you shall pass his inheritance to his daughter” (Numbers 27:8).
Ravina said: The source for the halakha that a son precedes a daughter is from here: “Who is next to him [hakkarov elav]” (Numbers 27:11), teaching that the closer [karov] one is to the deceased, the earlier one is in the order of inheritance, and a son of the deceased is considered to be a closer relative to the deceased than the daughter.
The Gemara asks: And what demonstrates the closeness of a son more than that of a daughter? That a son stands in place of his father to designate a Hebrew maidservant as a wife for himself and with regard to an ancestral field. The Gemara rejects this: This is not a valid proof, as designation cannot demonstrate that a son is a closer relative; a daughter is not subject to designation, because she obviously cannot marry the Hebrew maidservant. With regard to an ancestral field as well, the tanna establishes his ruling that a son is a closer relative than others from this same refutation: Is there levirate marriage except in a case where there is no son? And this applies also where there is no daughter. Rather, it is clear that the source for this halakha is as we answered initially.
And if you wish, say instead that the halakha that a son precedes a daughter is derived from here, in the passage in the Torah addressing the inheritance of slaves, which states: “And you may make them an inheritance for your sons [livneikhem] after you” (Leviticus 25:46). One can infer: “Your sons,” but not your daughters. The Gemara asks: If that is so, then when the verse states: “That your days may be multiplied, and the days of your sons [beneikhem]” (Deuteronomy 11:21), should one infer that this too means: “Your sons,” but not your daughters? Is it not obvious that daughters are also worthy of receiving the blessing of longevity?
The Gemara answers: A blessing is different. In a verse that speaks of blessings, the term beneikhem should be understood in its broader sense, as “your children.” In a verse that speaks of a halakha, it is to be understood in the narrower sense of “your sons.”
§ The mishna teaches: And paternal brothers inherit from one another and bequeath to each other. From where do we derive this halakha? Rabba said: It is derived from a verbal analogy between the word: Brothers, stated with regard to inheritance, and the word: Brothers, found in the verses concerning Jacob’s sons. When Jacob’s sons speak to Joseph, they state: “We, your servants, are twelve brothers, the sons of one man in the land of Canaan” (Genesis 42:13), and in the passage discussing inheritance the verse states: “And if he has no brothers, then you shall give his inheritance to his father’s brothers” (Numbers 27:10). Just as there, in the verse concerning Jacob’s sons, the word brothers is referring to paternal brothers and not maternal brothers, as the twelve of them shared only the same father, so too here, where this term is used with regard to inheritance, the verse is referring to paternal brothers and not maternal brothers.
The Gemara asks: But why do I need this proof from the verse concerning Jacob’s sons? It is written in the passage concerning inheritance: “Then you shall give his inheritance to his kinsman who is next to him of his family, and he shall inherit it” (Numbers 27:11). When the term “family” is used in the Bible, one’s father’s family is called one’s family, while one’s mother’s family is not called one’s family, so that in all matters of inheritance, it is the patrilineal relatives who are taken into account.
The Gemara answers: Yes, it is indeed so that the verbal analogy is not needed to teach the halakha of inheritance, and when Rabba’s explanation was stated, it was stated with regard to the matter of levirate marriage, teaching that levirate marriage is performed only by a paternal brother but not by a maternal brother.
§ The mishna teaches: And a man with regard to his mother inherits from her relatives but does not bequeath to her. The Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers: As the Sages taught:
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli