Bava Batra 106b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 106b

Bava Batra 106b - Guemara
אמר ליה הויא עשרין גריוי משחיה ולא הואי אלא חמיסרא אתא לקמיה דאביי אמר ליה סברת וקבילת והתנן פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה הני מילי היכא דלא קים ליה בגוה אבל היכא דקים ליה בגוה סבר וקביל והא עשרין אמר לי אמר ליה דעדיפא כעשרין תניא ר' יוסי אומר האחין שחלקו כיון שעלה גורל לאחד מהן קנו כולם מ"ט אמר ר' אלעזר כתחלת ארץ ישראל מה תחלה בגורל אף כאן בגורל אי מה להלן בקלפי ואורים ותומים אף כאן בקלפי ואורים ותומים אמר רב אשי בההוא הנאה דקא צייתי להדדי גמרי ומקנו להדדי:
איתמר שני אחין שחלקו ובא להן אח ממדינת הים רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר מקמצין אמר ליה רבא לרב נחמן לרב דאמר בטלה מחלוקת אלמא הדר דינא אלא מעתה הני בי תלתא דקיימי ואזול בי תרי מינייהו ופלוג הכי נמי דבטלה מחלוקת הכי השתא התם נחיתי אדעתא דבי תלתא מעיקרא הכא לא נחיתי אדעתא דבי תלתא מעיקרא אמר ליה רב פפא לאביי לשמואל דאמר מקמצין למימרא דקם דינא והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה האחרונה כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה
Comments from Rashbam - Bava Batra 106b
אמר ליה . ההוא מוכר לרב פפא הך קרקע דמזבנא לך הויא עשרים גריוי מישחא עשרים סאין מדתה וכגון דאמר ליה בסימניו ובמצריו ולא הוי אלא חמיסר דהיינו פחות רביע: אמר ליה . אביי לרב פפא סברת וקבילת: הני מילי . מתניתין היכא דלא קים ליה ללוקח במדת השדה אבל מר קים ליה בגויה מכיר אתה שדה זו ויודע היית שאין בו אלא חמשה עשר וכיון דידעת מחלת והכי הלכתא: והא עשרים אמר . ולדעת כן אמר לי כך שישלים לי הפחת משדה אחר או ינכה לי מן הדמים דלדעת כן אמר לי עשרים שהוא עצמו היה סבור דהויא כ' ועל מנת להשלים לי מדת כ' אמר לי עשרים: א"ל . אביי מצי למימר לך דהאי דקאמר כ' לא לתת לך כ' שהרי גם הוא היה יודע שאין בשדה אלא חמיסר אלא דעדיפא כעשרין של שדה אחר אמר לך ולהשביח מקחו אמר כן: תניא ר' יוסי אומר כו' . איידי דאיירי במתני' במוכר קרקע לחבירו במדה ומצא יותר מכדי מדתו דמחזיר ולא אמרינן בטל המכר נקט נמי להך דאיתמר לקמן שני אחין שחלקו ובא להן אח דקאמר שמואל מקמצין מחזיר את מה שיש לו יותר דומיא דמתני' ואגב גררא דההיא קתני ברישא הך ברייתא לאשמועינן דחלוקה בגורל קניא דעלה פליגי רב ושמואל היכא דחלקו ובא להן אח דדמיא להך דר' יוסי שלא עלה הגורל לכולן: האחין שחלקו . ביררו שנים ושלשה חלקין שוין ואח"כ יפילו גורלות וה"ה לשותפין: כיון שעלה כו' . שנפל הגורל על אחד מהם והוברר חלקו: קנו כולן . כלומר זה קנה לגמרי בגורל ולא יוכלו לחזור בו ואם הם שנים זה קנה חלקו שנפל עליו הגורל וגם חבירו קנה דעל מי יפול גורל שני כי אם על השני ואם ג' אותו שנפל לו הגורל קנה חלקו והשנים קנו בין שניהם שני החלקים לחלוק ביניהם כל שעה שירצו אף לחלוק בענין אחר ואחר כך יפילו גורלות ומיהו היכא דנפל הגורל לכולן פשיטא דקנו כולן ואע"ג דלא אחזוק כל אחד בשלו דכיון דמוחזקין ועומדין הן כולן בכל הקרקע אין הגורל מקנה להן כלום אלא מברר לכל אחד חלקו המגיעו (ולא שנא קרקע ולא שנא מטלטלין כיון שעלה הגורל לזה קנה חברו כמו כן חלקו המגיעו מיד בלא נפילת גורל דהא לא מפליג גמרא בין מקרקעי למטלטלין הכא מידי): מ"ט . במאי קנו הרי לא נפל גורל ולא החזיקו כל אחד בשלו עדיין דאי אחזוק מאי למימרא: בקלפי ואורים ותומים . כדאמרינן ביש נוחלין (לקמן בבא בתרא דף קכב.) אלעזר מלובש אורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדין לפניו קלפי של שבטים וקלפי של תחומין מונחין לפניו והיה מכוין ברוח הקודש כו': אמר רב אשי . לעולם כתחלת ארץ ישראל קונה גורל ודקשיא לך אי מה להלן כו' היינו טעמא דלא צריך כולי האי משום דגמרי בלבב שלם ומקנו למי שיעלה הגורל מיד מהני גמר דעתם עם הגורל כאורים ותומים דמהני אפילו היכא דלא גמרי ומקנו דבההיא הנאה דצייתי להדדי ונשמעין זה לזה לחלוק בגורל כדי שיטול כל אחד חלקו בפני עצמו דאינן חפצים עוד בשותפות הלכך אין רוצין שיהא עוד עכוב בדבר וגמרו ומקנו אהדדי כן זקוק אני לפרש שהרי אין כתוב בספרים אלא אמר רב אשי הלכך לא בא לסתור טעמו של ר' אלעזר אלא לתרצו: שני אחין שחלקו . קרקעות: בטלה מחלוקת . ויחלקו לכתחלה בשלשה חלקים ובגורל דנהי נמי דנפל גורל לאחד מהן קנו כולן הני מילי היכא דחלקו כראוי אבל היכא דכל אחד נטל יותר מחלקו חלוקה בטעות הוא והדרא: מקמצין . נוטל כל אחד שליש מחלקו ונותנין לזה כגון שירשו שש שדות ונטלו זה שלש וזה שלש ובא להן אח זה נותן לו שדה אחת וזה נותן לו שדה אחת הרי לכל אחד שני שדות והנם שוים: הדר דינא . כלומר חוזרת החלוקה בשביל שנטלו חלקם שלא מדעת אח השלישי: אלא מעתה הני בי תלתא . אחין או שותפין דקיימי ואזול בי תרי מינייהו ופלוג בלא ידיעת השלישי בשלשה חלקים בפני שלשה בית דין הדיוטות כדאמרי' באלו מציאות (ב"מ דף לב.): הכי נמי דבטלה מחלוקת . כשיבא השלישי ויאמר איני חפץ בהך חלוקה בתמיה. מהכא שמעינן דפשיטא להו דתלתא אחים או תלתא שותפין אי נמי תרי אחי או תרי שותפי כדמוכח באלו מציאות (שם דף לא:) באיסור ורב ספרא דעבוד עיסקא בהדי הדדי והלך רב ספרא ופלג בלא דעתא דאיסור באפי תרי כו' ופלג חד בלא דעתא דחבריה וכגון דפלג בלא דעתא דחבריה באפי תלתא ואית ליה סהדי דפלג כדאמרינן באלו מציאות תתקיים החלוקה ואין חבירו יכול לערער עליה ואם חלק שלא בפני בית דין לא כלום הוא ומה שהשביחו הנכסים השביחו לאמצע והני מילי מידי דצריך שומא אבל חלוקת מעות דלא צריך שומא אין צריך לחלוק בפני ב"ד: אדעתא דבי תלתא . בשלשה חלקים חלקו הכל דמטי לכל חד חלק הראוי לו הלכך לדעתו לא חיישינן דאילו הוה הכא נמי הוה פליג בגורל אבל הכא דאגלאי מילתא לבסוף דנטל יותר מדאי טעות הוא ובטלה מחלוקת: ולשמואל דאמר מקמצין אלמא קם דינא . דכל מי שנוטל דבר הראוי לו אלא שאינו נוטל כשיעור הראוי לו אלא יותר וה"ה לפחות קאמר שמואל דמאי דתפיס תפיס אי הכי אמאי אמר שמואל יכול לחזור בו מוכר ואפילו בסאה אחרונה ומוציא מיד הלוקח כ"ט סאין שבאו כבר לידו ואמאי הא כיון דהוה ראוי ליטול כור כדאתני ליה מוכר במה שזכה כבר יזכה אף על גב דלא בא לידו כשיעור הראוי לו אלא לאו שמע מינה דהדר דינא היכא דנטל פחות וכל שכן היכא דנטל יותר כדלעיל וקשיא דשמואל אדשמואל:
Comments from Tosafot - Bava Batra 106b
ושמואל אמר מקמצין. פ"ה שיתן לו כל אחד שליש ויחלקו ומשמע מתוך פירושו שלא בגורל וקשה דלמה יגרע הוא שהם נטלו בגורל והם יתנו מה שירצו בלא גורל ולימא להו מעלינן להו כנכסי דבר מריון וקי"ל כרב יוסף בפ"ק (לעיל בבא בתרא דף יב: ושם) ואפי' בגורל אין לו להטיל עם כל אחד ואחד בפני עצמו אלא עם שניהם יחד כדי שיפול לו חלק בבת אחת אלא מפרש ר"י מקמצים כגון אם יש להן שלש שדות ולקחו כל אחד שדה והשלישית חלקו וכשבא אחיהם יפילו גורל על כל השדות ובאיזה שיפול גורלו יזכה ולענין זה לא בטלה מחלוקת שאם יפול השדה השלישית לחלקו זכו הראשונים בחלקם כמו שהיו הראשונים מתחלה ואפילו נפל לו שדה שהיה של אחד מהן מכל מקום לא יחלוקו כל המותר אלא שדה שלישית שהיה מחצה לזה ומחצה לזה יהיה כבתחלה ושדה שניה יחלוקו וכן הני בר תלת דקיימי ואזול תרי מינייהו ופלוג פירוש כשנפל לזה שדה ולזה שדה ושדה שלישית נשארה כשיבא שלישי יפילו גורל על הכל ואם יפול אותו שדה הנשאר לחלקו זכו הראשונים בחלקם ולא כפ"ה דמועלת חלוקתם לגמרי אף לשלישי ואע"ג דפלוג בלא דעתיה ומה שהביא ראיה אינה ראיה דהתם במטלטלין אבל במקרקעי דשייך קפידא ברוחות אין אחד יכול לחלוק בלא דעת חברו כדאמרינן באלמנה ניזונת (כתובות דף ק. ושם) יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן כו' משמע התם דאי לאו משום מה כח בית דין יפה הוה אמינא אע"ג דלא טעו הגדילו יכולין למחות ברוחות והכא דלא שייך מה כח ב"ד יפה למה לא יוכל למחות כי פלג חד בלא דעתא דחבריה ומיהו לפר"י דמפרש התם דבוררין להן חלק יפה בלא גורל קאמר לא קשיא מידי לפ"ה דאי לאו מה כח ב"ד יפה לא הוה מהני בלא גורל אבל בגורל מהני ואפילו בלא מה כח ב"ד יפה [חולקין] ואפילו לפירוש ר"ת דע"י גורל קאמר איכא למימר דהתם ודאי שהיתומין קטנים ואין אחד מהן תובע לחלוק אי לאו מה כח ב"ד יפה היו יכולין למחות אבל אם אחד מהן גדול ותובע לחלוק כי הכא בלא כח ב"ד יפה חולקין:
Bava Batra 106b - Mishnah translated into english
who, after specifying its demarcations and boundaries, said to him: It is an area of twenty griv, meaning that it is fit for planting twenty se’a of grain. Rav Pappa later measured the field and found that it was fit for planting only fifteen se’a. Rav Pappa came before Abaye to sue the seller. Abaye said to him: You knew what you were buying and accepted the field as is.
Rav Pappa raised an objection to Abaye’s ruling from the mishna. But didn’t we learn in the mishna that when the seller specifies the field’s demarcations and borders, if the difference between the stated size of the field and its actual size is less than one-sixth, the field is the buyer’s, and the sale is valid as is, but if the difference is greater, until it is calculated at one-sixth, the seller must deduct the difference from the purchase price? And here, in this case, the difference between what the seller promised and the actual size of the field is greater than one-sixth. Abaye replied: That statement applies in a case where the buyer is unfamiliar with the plot being sold to him, but in a case where he is familiar with it, he knew what he was buying and accepted it as is.
Rav Pappa raised another objection to Abaye’s ruling: But the seller said to me that the field is fit for planting twenty se’a, and it is not. Abaye said to him: What he meant was that the field is as good and as fruitful as one that is fit for planting twenty se’a.
§ It is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: When brothers divide their father’s estate between them by lottery, i.e., after dividing the property into equal shares they draw lots to determine which brother is to receive which portion, once the lot for one of them is drawn, they all acquire the remainder of the property, and they can no longer retract their decision to divide the estate in this manner. The Gemara asks: What is the reason for this? Drawing lots is not one of the recognized modes of acquisition. Rabbi Elazar said: The halakha that applies here is similar to the initial division of Eretz Yisrael among the tribes. Just as the initial division of Eretz Yisrael was carried out by drawing lots, so too here, the brothers can divide their father’s estate by drawing lots.
The Gemara challenges: If the brothers’ division of their father’s estate is comparable to the initial division of Eretz Yisrael, an additional comparison should apply: Just as there, the initial division of Eretz Israel was carried out through a receptacle [bekalpi] in which lots were placed and the Urim VeTummim, so too here, the division of the father’s estate should be executed only through a receptacle and the Urim VeTummim. Rav Ashi said: With the satisfaction that each of the brothers receives from the fact that they listen to each other and agree to accept the results of the lottery, they fully transfer ownership to each other. Therefore, the division becomes final as soon as the first lot is drawn.
§ It was stated that the amora’im disagreed about a related issue: If two brothers divided their father’s estate between them, and then later a third brother, of whose existence they had previously been unaware, arrived from a country overseas, Rav says: The original division of the property is void, and the brothers must now redivide the property among the three of them. And Shmuel says: The original division is still valid, but the two brothers must each take off a share from their portion and give it to the third brother.
The Gemara clarifies the opinions of Rav and Shmuel: Rava said to Rav Naḥman: According to Rav, who says that the division is void, apparently the halakha is that if a division of property was found to have been performed in error, the original verdict is reconsidered and the entire division is void. Accordingly, in the case of the brother who arrived from overseas, the original division of the father’s estate is void. But if that is so, then in the case of these three people who stand as partners, and two of them go and divide the property into three parts without consulting with the third partner, so too, the division should be void, and it should be necessary to divide the property a second time between the three partners. But elsewhere (Bava Metzia 31b), the Gemara indicates that in such a case, if the division of property took place in the presence of a court, it is valid.
Rav Naḥman rejects this comparison: How can these cases be compared? There is a clear difference between them: There, in the case of the three partners, they entered the process of dividing the property from the outset with the knowledge that they were three, and it was necessary only to clarify the portion to be received by each partner. Here, in the case of the brother who arrived from overseas, they did not enter the process of dividing the property from the outset with the knowledge that they were three, as at the time of the original division, they thought that there were only two brothers.
Rav Pappa said to Abaye: According to Shmuel, who says that the two brothers must each take off a share from their portion and give it to the third brother, is this to say that he is of the opinion that even if a division of property was found to have been made in error, the original verdict stands and the division is valid? But don’t Rav and Shmuel both say that if the seller said to the buyer: I am selling you one kor of grain, an amount equivalent to thirty se’a, for the sum of thirty sela, he can renege on the entire sale even while measuring out the last se’a; but if he said: I am selling you one kor of grain for thirty sela, each se’a for a sela, the buyer acquires each se’a one by one as it is being measured out to him? If the original verdict stands, why in the first case may the seller renege even on that portion of the sale that already reached the buyer?
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli