Talmud BavliBava Batra 45b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 45b
Bava Batra 45b - Guemara
המפקיד אצל חבירו בעדים אינו צריך להחזיר לו בעדים לא ס"ד אלא המפקיד אצל חבירו בעדים צריך להחזיר לו בעדים מיתיבי אביי ראה עבדו ביד אומן וטליתו ביד כובס אומר לו מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה לא אמר כלום בפני אמרת לו למוכרו וליתנו לו במתנה דבריו קיימין מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רבה סיפא ביוצא מתחת ידי אחר וקאמר ליה אחר בפני אמרת לו למוכרו וליתנו במתנה מיגו דאי בעי א"ל מינך זבנתיה כי א"ל נמי בפני אמרת לו למוכרו דבריו קיימין ומהימן קתני מיהת רישא ראה היכי דמי אי דאיכא עדים למה לי ראה ניתי עדים ונשקול אלא לאו דליכא עדים וכי ראה מיהא תפיס ליה לא לעולם דאיכא עדים והוא דראה והא את הוא דאמרת המפקיד אצל חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים אמר ליה הדרי בי מתיב רבא לסיועי לרבה הנותן טליתו לאומן אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת כל זמן שהטלית ביד אומן על בעה"ב להביא ראיה נתנה לו בזמנו נשבע ונוטל עבר זמנו המוציא מחבירו עליו הראיה היכי דמי אי דאיכא עדים ליחזי עדים מאי קאמרי
Comments from Rashbam - Bava Batra 45b
ראה עבדו ביד אומן . שמלמדו אומנות והך ראיה בעדים היא שאינו יכול לטעון לא ראית וכגון שהחזיק בו שלש שנים דאי בפחות מג' שנים למה לי דנקט אומן דמשמע אבל באדם אחר הויא חזקתו חזקה והאמר ר"ל (לעיל בבא בתרא דף לו.) הגודרות אין להן חזקה ואוקימנן אין להן חזקה לאלתר אבל יש להן חזקה לאחר נ' שנים: וטליתו כיד כובס . ואפילו שעה אחת: לא אמר כלום . דאומן אין לו חזקה: בפני אמרת . לפלוני למוכרו וליתנו לו במתנה: דבריו . של גזלן קיימין הכי קס"ד השתא והיינו דקפריך מאי שנא רישא כו': אמר רבא כו' . ברישא מפרש לה והדר מפרש תיובתא: ביוצא . הטלית מתחת ידי אחר שטוען שלקחו מן האומן וקאמר ליה אחר לבעל הבית התובעו ואמר לו מה טיבו אצלך והלא מסרתיו לאומן לתקנו והוא משיב מן האומן קניתיו ובמצותך מכרו לי שבפני אמרת לו למוכרו הרי הוא כמי שטוען ממך לקחתי דמיגו דאי א"ל האי מחזיק לבעה"ב מנך זבנתי ומהימן הוא דהא לאו אומן הוא כי א"ל נמי יודע אני דזבינתה ניהליה לאומן וזבנה אומן ניהלי מהימן דהיינו כדאמרן לעיל דאי א"ל דזבנה מינך קמאי דידי מהימן: אי דאיכא עדים . שמסר לו למה לי ראה הא את הוא דאמרת ל"ש אלא שמסר לו בעדים ל"ש ראה ל"ש לא ראה אמרת דאין אומן מהימן משום דכיון דהפקידוהו בעדים צריך להחזירו בעדים ואמאי קתני דכי ראה אינו נאמן אבל אם לא ראה מהימן דמשמע דאין צריך להחזיר לו בעדים: וכי ראה אותו ביד האומן מיהא תפיס ליה . בעה"ב ומוציאו מידו אלמא היכא דראה אפילו לא מסר בעדים לא מהימן אומן וקשיא לרבה דאמר דהיכא דמסר שלא בעדים ל"ש ראה לא שנא לא ראה מהימן אומן: ומשני רבה לא לעולם היכא דלא מסר בעדים אומן מהימן ואפילו ראה כדאמרינן והכא מיירי כגון דאיכא עדים שמסר לו וגם ראה הטלית בידו דכיון דאיכא תרתי עדים וראה לא מצי לאחזוקי ביה ולמימר לקוח הוא בידי שהרי בתורת פקדון בא לידו ומיגו ליכא למימר דהא לא מצי למימר החזרתיו לך שהרי רואין אותו עכשיו בידו ועכשיו חזר בו רבה בעל כרחו ממאי דאוקי למתני' במסירת עדים אע"ג דלא ראה אין לו חזקה לאומן והשתא ס"ל דהיכא דאיכא תרתי עדים וראה אין לו חזקה אבל עדים ולא ראה או ראה ולא עדים יש לו חזקה שיכול לטעון החזרתיו לך היכא דלא ראה ואע"ג דמסר בעדים דהדר ביה ממאי דאמר לעיל צריך להחזיר לו בעדים וכ"ש היכא דליכא לא עדים ולא ראה דיש לו חזקה ולאביי בראה לחוד תליא מילתא אם ראה ביד אומן אין לו חזקה ואם לא ראה יש חזקה ולמסירה לא חיישינן בין בעדים בין בלא עדים: והאמרת כו' . וכיון דאיכא עדים למה לי ראם: מתיב רבא . לאביי: לסיועי לרבה . נראה בעיני דבלשון הזה אמר רבא בבית המדרש תניא כוותיה דרבה ותיובתא דאביי: על בעה"ב להביא ראיה . עדים משום דאומן מהימן מיגו דמצי למימר לקוח הוא בידי יכול לטעון עד כרי דמיו כדאמרי' גבי הנהו עיזי דאכלי חושלי בנהרדעא (לעיל בבא בתרא דף לו.): בזמנו נשבע ונוטל . כלומר אם בזמנו תובעו בדין נשבע ונוטל דהיינו מן הנשבעין ונוטלין שכיר בזמנו נשבע ונוטל וטעמא בשבועות משום דבעל הבית טרוד בפועליו הימנוהו לשכיר: עבר זמנו . אחר ששקעה החמה: המוציא מחבירו . שכיר: אי דאיכא עדים . שמסר לאומן בפניהם ומסתמא גם בפניהם קצץ השכירות: ליחזי . דיינין עדים מאי קאמרי:
Comments from Tosafot - Bava Batra 45b
המפקיד אצל חבירו בעדים צריך להחזיר לו בעדים. וא"ת אכתי להימניה במיגו דאי בעי אמר נאנסו כדאמרינן בסוף המוכר את הבית (לקמן בבא בתרא דף ע. ושם) גבי מפקיד אצל חבירו בשטר ואפי' מאן דפליג התם היינו משום דשטרך בידי מאי בעי ותירץ ר"ת דודאי הוה מצי אביי למיפרך ליה אי הכי בעדים נמי להימניה במיגו דאי בעי אמר נאנסו אלא דלא אסיק אדעתיה ואותביה מברייתא ואודי ליה דבראה איירי מתני' ותו ליכא למפרך מידי אנאנסו וי"מ דהא דקאמר הכא דצריך להחזיר לו בעדים היינו אם רוצה להיות פטור משבועה אבל בשבועה נאמן במיגו דנאנסו ואין מחזיר לו בעדים והכי פי' לעיל לא שנו דאומן אין לו חזקה בלא שבועה אלא שמסר לו בעדים אבל מסר לו שלא בעדים נאמן בלא שבועה במיגו דאי בעי אמר לא היו דברים מעולם ומיירי קודם שנתקנה שבועת היסת ולכך כי אמר לא היו דברים מעולם אין צריך שבועה אי נמי לאחר שנתקנה וללישנא דבעי בשבועה דררא דממונא ולא חשיב הכא דררא דממונא דאמר לא בא לידי בתורת אומנות ואין מודה שנתחייב בו מעולם ולא חשיב דררא דממונא אלא מנה לי בידך וא"ל הן למחר א"ל תנהו לי וא"ל נתתיו לך שמודה שנתחייב ועל פירוש זה קשה לר"ח דמאי פריך לקמן מראה עבדו ביד אומן אי דאיכא עדים למה לי ראה לייתי עדים ולישקול הא מהני ראה דאפילו בשבועה לא יהא נאמן דאין לו מיגו דבלא ראה מהימן הוא בשבועה במיגו דנאנסו וברייתא משמע דלא אמר כלום דאפילו בשבועה אינו נאמן ונראה לו לתרץ דהכא לא חשיב מיגו דטעמא דמ"ד דצריך להחזיר בעדים משום דכיון דלא הימניה בשבועה כדאמר בשבועות (דף מא: ושם) דהויא כאילו א"ל בהדיא אל תחזיר לי אלא בעדים הלכך לא מהימן במיגו דאיהו דאפסיד אנפשיה אבל התם בהמוכר סבר דאין צריך להחזיר לו בעדים ולא חשיב כאילו אמר אל תחזירני אלא בעדים ולכך נאמן במיגו אבל אין נראה דאפילו מאן דאית ליה צריך להחזיר לו בעדים כי איכא מיגו מהימן דאי לאו הכי תקשי מאי פריך ליה אביי מההיא דראה עבדו ביד אומן דסברא דאין צריך להחזיר לו בעדים הא איכא תנא בשבועות דאית ליה המלוה את חבירו בעדים צריך להחזיר לו בעדים ויסבור רבה כוותיה אלא משום דאפילו ההוא תנא דשבועות מודה בפקדון דאיכא מיגו דנאנסו דאין צריך להחזיר לו בעדים לכך נראה כפי' ר"ת: נתנה לו בזמנו נשבע ונוטל. וא"ת והא אמר בפ' המקבל (ב"מ דף קיב: ושם) אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת המוציא מחבירו עליו הראיה דקציצה מידע ידיע ובפ' כל הנשבעין (שבועות דף מו. ושם) פריך ליה ומשני דהך דהכא כרבי יהודה דקציצה נמי לא דכיר דטרוד הוא בפועליו וא"ת א"כ לאחר זמנו נמי אמאי אמר המע"ה הוה לן למימר נשבע ונוטל דמאי טעמא אמרינן בעלמא לאחר זמנו דאין נשבע ונוטל כדמפרש בריש כל הנשבעין דחזקה דאין שכיר משהה שכרו ואין בעה"ב עובר בבל תלין והכא הרי שהה שכיר ובעה"ב עבר דמודה שקצץ לו אחת ועדיין חייב לו וליכא למימר דמיירי כגון דאמר לא קצצתי לך אלא אחת ופרעתי לך דא"כ בזמנו אמאי נשבע ונוטל הא כרבי יהודה מוקמי לה ואיהו בעי הודאה במקצת ואין לתרץ נמי כגון שאומר אותה אחת שקצצתי לך ברשותך השהיתי דלא עבר בבל תלין דמ"מ חזקה דאין שכיר משהה שכרו ליכא דהרי שיהה אחת ודוחק לומר דמאי דחזינן דשיהה שיהה ומאי דלא חזינן דלא שיהה לא שיהה: אי דאיכא עדים ליחזי עדים מאי קאמרי. דודאי ידעי הקציצה דרגילות הוא תימה לר"י דעדיפא מינה הוה ליה למיפרך דאי איכא עדים וראה דאכתי לא מסיק אדעתיה לאוקמה בלא ראה אם כן אמאי מהימן אומן שהטלית בידו והכי הוה ליה למימר בשלמא לרב' מוקי לה בדליכא עדים דמהימן לרבא במיגו אלא לאביי במאי מוקי לה בין דאיכא עדים בין דליכא עדים לא מהימן במיגו ויש לומר דהכי קאמר אי דאיכא עדים ואתא לאשמועינן דאע"ג דאיכא עדים אומן מהימן וכגון דלא ראה ליחזי עדים מאי קאמרי אלא לאו דליכא עדים דתו לא מצית לאוקומי בדלא ראה דאם כן מאי קא משמע לן פשיטא דכי ליכא עדים ולא ראה דמהימן ואין כאן שום חידוש אלא ודאי איירי בראה ואפ"ה אומן מהימן ומשני לעולם בדליכא עדים ולא ראה ולא תני לרישא לשום חידוש אלא משום סיפא דבעי לאשמועינן דינא בנתנה לו תנא נמי רישא כל זמן שהטלית ביד אומן אע"ג דפשיטא היא ואין להקשות במאי דמשני אביי אמאי נקט בסיפא נתנה לו הוה ליה למיתני ראהו בידו אע"פ שהטלית ביד אומן דהא לא נחת תנא לאשמועינן מידי בדינא דראה ולהכי קתני נתנה לו והוא הדין דראה נמי כנתנה דמי שהיה צריך ליתנה לו על כרחו:
Bava Batra 45b - Mishnah translated into english
in the case of one who deposits an item with another in the presence of witnesses the recipient need not return it to him in the presence of witnesses? If that were to be so, the craftsman could claim that he had returned it to the owner, even though there are no witnesses. That possibility should not enter your mind. Rather, in the case of one who deposits an item with another in the presence of witnesses, the recipient must return it to him in the presence of witnesses. Therefore, the craftsman could not have claimed that he returned it to the owner.
Abaye raises an objection to Rabba’s ruling from a baraita (Tosefta 2:6): There is a case where one saw his slave in the possession of a craftsman, or his cloak in the possession of a launderer, and says to him: What is the nature of its presence in your possession? If the craftsman or launderer replied: You sold me the slave or cloak, or: You gave the slave or cloak to me as a gift, he has not said anything, and must return it, since a craftsman does not establish the presumption of ownership. But if the craftsman or launderer replied: You said in my presence to someone else to sell the slave or cloak to him or to give the slave or cloak to him, i.e., to sell or give the slave or cloak to the craftsman or launderer himself, as a gift, then his statement is valid.
Before Abaya raises his objection, he first clarifies the ruling of the baraita. What is different in the first clause that the craftsman is not deemed credible and what is different in the latter clause that he is?
Rabba said: The latter clause is stated with regard to a case where the slave or cloak emerges from the possession of another, and not from the possession of the craftsman, and this other person is saying to the owner: You said in my presence to the craftsman to sell the slave or cloak or to give the slave or cloak to me as gift. This person is deemed credible despite acknowledging that he received it from the craftsman, since if he had wanted to, he could have said to the owner of the item: I purchased the slave or cloak from you. As this third party is not a craftsman, he is able to establish the presumption of ownership through possession and would be deemed credible. Therefore, when he says to him as well: You said to him in my presence to sell the slave or cloak, his statement is valid, and he is also deemed credible.
After having clarified the ruling of the baraita, Abaye presents his objection: In any event, the first clause of the baraita teaches that the case where a craftsman is not deemed credible is where the owner saw the slave or cloak in the possession of the craftsman. What are the circumstances? If it is referring to where there are witnesses to the fact that the owner gave the slave or cloak to the craftsman for training or cleaning, respectively, why do I need for the owner to have seen them in the craftsman’s possession? Let the owner simply bring witnesses and take back his slave or cloak. Rather, is it not referring to a case where there are no witnesses, and nevertheless, when the owner saw the slave or cloak in the craftsman’s possession, he may seize the slave or cloak in any case? This contradicts Rabba’s statement that the decisive factor is whether the transfer took place in the presence of witnesses.
Rabba answers this objection: No, that is not the case of the baraita. Actually, it is referring to a case where there are witnesses, and nevertheless, that is the halakha, that he may seize the slave or cloak only where he saw it currently in the possession of the craftsman. But if there are no witnesses that it is currently in his possession, he would be deemed credible if he were to claim that he purchased the slave or cloak from the owner, as he could have claimed that he returned the slave or cloak.
Abaye asked him: But you are the one who said: In the case of one who deposits an item with another in the presence of witnesses, the recipient must return it to him in the presence of witnesses. Therefore, if it was given to the craftsman in the presence of witnesses, he would not have the ability to make a more advantageous claim [miggo] that he returned it. Rabba said to Abaye: I retracted that opinion and hold that he may return it even when not in the presence of witnesses.
Rava raises an objection from a baraita to support the opinion of Rabba: With regard to one who gives his cloak to a craftsman, and then the craftsman says: You fixed two dinars as my payment, and that one, the owner, says: I fixed only one dinar as your payment, then, so long as it is so that the cloak is in the possession of the craftsman, it is incumbent upon the owner to bring proof that the fee was one dinar. If the craftsman gave the cloak back to him, then there are two scenarios: If the claim is lodged in its proper time, i.e., on the day of the cloak’s return, then the craftsman takes an oath and receives the two dinars. But if its proper time passed, then the burden of proof rests upon the claimant, and the craftsman would need to bring proof that the fee was two dinars.
Rava continues with an analysis of this baraita: What are the circumstances of the case discussed in this baraita? If it is a case where there are witnesses who saw the transfer of the item, let us see what the witnesses say about the fee, as they presumably heard the details of the arrangement.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.