The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat יוסף בן מושה
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Reuven ben Rivka SEBBAG
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Yechayahou ben Moche
Bava Batra 41b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 41b

Bava Batra 41b - Guemara
אתא לקמיה דרב יהודה אזיל אייתי תרי סהדי חד אמר תרתי אוצייתא עאל וחד אמר תלת אוצייתא עאל א"ל זיל שלים תרתי מגו תלת אמר ליה כמאן כרבי שמעון בן אלעזר דתניא אמר ר' שמעון בן אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על שתי כיתי עדים שאחת אומרת מנה ואחת אומרת מאתים שיש בכלל מאתים מנה על מה נחלקו על כת אחת שאחד אומר מנה ואחד אומר מאתים שבית שמאי אומרים נחלקה עדותן ובית הלל אומרים יש בכלל מאתים מנה א"ל והא מייתינא לך איגרתא ממערבא דאין הלכה כר' שמעון בן אלעזר א"ל לכי תיתי ההוא גברא דדר בקשתא בעיליתא ארבע שני אתא מארי דביתא אשכחיה א"ל מאי בעית בהאי ביתא א"ל מפלניא זבינתה דזבנה מינך אתא לקמיה דר' חייא א"ל אי אית לך סהדי דדר בה איהו דזבנת מיניה ואפילו חד יומא אוקימנא לה בידך ואי לא לא אמר רב הוה יתיבנא קמיה דחביבי ואמרי ליה וכי אין אדם עשוי ליקח ולמכור בלילה וחזיתיה לדעתיה אי א"ל קמאי דידי זבנה מינך מהימן מיגו דאי בעי א"ל אנא זבנתה מינך אמר רבא כוותיה דר' חייא מסתברא דקתני הבא משום ירושה אינו צריך טענה טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי ודלמא לא ראיה בעי ולא טענה בעי ואיבעית אימא שאני לוקח דלא שדי זוזי בכדי איבעיא להו נראה בו מאי אמר אביי היא היא רבא אמר עביד איניש דסיאר ארעיה ולא זבין:
שלשה לקוחות מצטרפין אמר רב וכולם בשטר למימרא דסבר רב שטר אית ליה קלא ועדים לית להו קלא והאמר רב המוכר שדה בעדים גובה מנכסים משועבדים התם לקוחות
Comments from Rashbam - Bava Batra 41b
חד אמר . רב כהנא עייל כותלו בתוך של חבירו: תרתי אוצייתא . שתי שורות קרקע על פני השדה כדגרסינן בהשותפין (לעיל בבא בתרא דף יב.) תלת אוצייתא בי"ב גופני: תרתי מגו תלת . תרתי אוצייתא מן השלש שמעיד האחד דתרוייהו מיהא מודו דתרתי אוצייתא עייל דבכלל תלת איכא תרי: א"ל . רב כהנא לרב יהודה: כמאן . דיינת לי דהא תרוייהו מכחשי האי להאי ותבטל עדותן: א"ל כר"ש בן אלעזר . שהלכה כמותו ואליבא דב"ה: ואחת אומרת מאתים . היו באותו היום באותה שעה באותו מקום: שיש בכלל מאתים מנה . דהיינו מאה זוז ואין כת שניה מכחשת על מנה שכת ראשונה מעידה אלא מוסיפין הן מנה אחת אבל כת ראשונה מכחשת לשניה על אותו מנה שמוסיפין ובאותו מנה שני אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה ולא ישלם: נחלקה עדותן . דמאי דקמסהיד מר לא קמסהיד מר: ב"ה אומרים יש בכלל מאתים מנה . ונוטל מנה הכא נמי יש בכלל תלת אוצייתא תרתי ומיהדר ליה: א"ל . רב כהנא לרב יהודה: והא מייתינא איגרתא כו' . דאפי' ב"ה מודו דנחלקה עדותן: א"ל . אהדר מיד עד דמייתית איגרתא וכרב יהודה קיימא לן שכן נעשה הדין: בקשתא . מקום: בעיליתא . בעליה: דזבנה מינך . בחזקת שהייתי סבור דזבנה מינך לקחתיה ממנו: דדר בה . ההוא דאמרת דזבנה לך: אפי' חד יומא . כדי לאמת דבריך ואוקמה בידך הואיל והחזקת שני חזקה ושוב לא תצטרך להביא עדים שלקחה מבעליו אותו שמכרה לך משום דטוענין ליורש וטוענין ללוקח דהבא משום ירושה ומשום מקח אינו צריך טענה אלא ראיה שדר בה המוכרה לו יום אחד בעי: חביבי . ר' חייא דודו של רב כדאמרינן בסנהדרין (דף ה.) דרב בר אחוה דר"ח ובר אחתיה דר"ח: ואמרי ליה . לחביבי אמאי צריך להביא עדים שראוהו בבית יום אחד: וכי אין אדם עשוי ליקח בלילה . ולמכור לאחר שיתן לו ריוח באותו לילה עצמו והוה לך לאוקומי להאי אנכסיה בטענה זו דהא טוענין ללוקח ומיהו כר"ח קיי"ל כדמוכח מסקנא: וחזיתיה לדעתיה . דרבי חייא: דאי טעין ליה . האי מחזיק קמאי דידי זבנה מינך ההוא דזבנה ניהלי מהימן: מיגו דאי בעי אמר כו' . הלכך כיון דטעין נמי טענה מעלייתא אני יודע שממך לקחה מהימן דהשתא הויא ליה חזקה שיש עמה טענה אבל כי טעין מפלניא זבנתה בחזקת דאמר לי דזבנה מינך אבל איני יודע אם לקחה ממך אם לאו היינו חזקה שאין עמה טענה הואיל ואפי' יום אחד לא נראה דדר בה: כוותיה דר' חייא . דצריך להביא עדים שדר בה המוכרה לו יום אחד: הבא משום ירושה . והוא הדין משום לקיחה: אין צריך טענה . הך טענה דלעיל דקתני מתניתין אתה מכרת לי אתה נתת לי במתנה אין צריך יורש לטעון ולומר אתה מכרת לאבי: אבל ראיה . בעדים שדר בה יום אחד מיהא בעי מדלא קתני הבא משום ירושה אינו צריך כלום דייקינן הכי: ודילמא לא ראיה כו' . והכי קאמר הבא משום ירושה אין צריך שום טענה בעולם אלא זו בלבד מאבי אני יורשה אבל לא עדי דירת יום אחד ולא טענת מכירה ומתנה שניתנה לאביו בעי: ה"ג ואי בעית אימא שאני לוקח כו' . אפילו אם תאמר כי היורש צריך ראיה דדר ביה מורישו יום אחד לוקח עדיף טפי מיורש דלוקח אילו לא ברירא ליה מילתא דודאי זבנה המוכרה לו מבעל הקרקע לא הוי שדי זוזי בכדי הלכך ודאי קם אמילתא שפיר כשלקחה ואין צריך לא ראיה ולא טענה: איבעיא להו נראה בו . המוכרה ללוקח זה באותו קרקע למוד כמה ארכו וכמה רחבו מאי מי חשיבא עדות ראיה כעדות דירה ומשום דכר' חייא קיימא לן קבעי לה: שלשה לקוחות מצטרפין . שדה שיש עדים שהיתה של ראובן כל הימים והחזיק בה שמעון שנה כי טוען שקנאה מראובן ואח"כ מכרה שמעון ללוי בשטר והחזיק לוי שנה ואח"כ מכרה לוי ליהודה וכתב לו שטר מכירה כדלקמן והחזיק בה שנה הרי שלש שנים ואתא ראובן וקמערער ואומר כי לא מכרה לשמעון ויהודה טוען הרי החזקנו בין שלשתינו שלש שנים ולא מחית ושמעון שלקחה ממך שאנו באין מכחו לא היה לו ליזהר בשטרו יותר מג' שנים וראובן משיב לפי שכל אחד מכם לא החזיק שלש שנים אלא שנה לא חשתי למחות שהייתי רואה שאתם יראים להחזיק כדמחזקי אינשי ולא הייתי יודע שבשביל שהייתם מוכרין זה לזה לסוף שנה לפיכך לא החזקתם כל אחד כי אם שנה: מצטרפין . הלקוחות ויפסיד ראובן דכיון דבשטר לקחו זה מזה כדמפרש רב בסמוך עדים שבשטר אפקו לקלא וידע ראובן ומדלא מיחה הפסיד אבל בלא שטר מצי טעין האי דלא מחאי שלא החזיק אחד מכם שלש שנים ולא אחזקיתו כדמחזקי אינשי כדאמרינן לעיל (בבא בתרא דף כט:) באמתא: וכולן בשטר . אשני לקוחות אחרונים קאי אבל לוקח ראשון שלקח מן המערער מה לנו ולשטרו [דאם יש לו שטר פשיטא דאין יכול לערער]: שטר אית ליה קלא . שמתאספין לכותבו ולחותמו והכל שומעין: ועדים לית להו קלא . מכירה בעדים בלא שטר: המוכר שדהו בפני עדים . וקבל עליו אחריותו: גובה . הלוקח מן המוכר אפי' מנכסים ששעבד ומשכן או מכר קרקעותיו אחרי מכירה זו שקבל עליו אחריותה וטעם משום דעדים מפקי לקלא וידעו הלקוחות שמכר זה קרקע באחריות והיה להם להניח למוכר בני חורין כשיעור האחריות אלמא עדים בלא שטר אית להו קלא: שאני לקוחות . אע"ג דמכירה בעדים בלא שטר לית ליה קלא ממילא אלא אם כן יפשפשו ויחקרו הדבר:
Comments from Tosafot - Bava Batra 41b
אתא לקמיה דרב יהודה כו'. ומסיק דרב יהודה כר"ש בן אלעזר ס"ל ותימה דבפ' זה בורר (סנהדרין דף ל: ושם לא. ד"ה הוא) אמר רב יהודה עדות המכחשת זה את זה בבדיקות כשרה בדיני ממונות ומוקי לה באחד אומר ארנקי לבנה ואחד אומר ארנקי שחורה אבל אחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן אין מצטרפין נהרדעי אמרי אפי' א' אומר מנה לבן ואחד אומר מנה שחור ומסיק דאינהו דאמור כר"ש בן אלעזר דהכא משמע דרב יהודה דפליג אנהרדעי פליג אר"ש בן אלעזר דהכא וי"ל דרב יהודה נמי כרשב"א ובהא פליגי דנהרדעי סברי דאחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן דמי למילתיה דר"ש בן אלעזר דלא דייקי ביה סהדי ודמי לארנקי ורב יהודה סבר דלא דמי כלל לארנקי דהתם דאין זה גוף המעשה לא היה להן לבדוק אבל מנה דגוף הדבר הוא שמעידין עליו דייקי וקסבר דמודה ר"ש בן אלעזר במנה שחור דבטלה עדותן אפי' לב"ה ולא דמי למנה ומאתים דעבידי דטעו טפי אלא מדמה מנה שחור ומנה לבן לאחד אומר חבית של יין וא' אומר של שמן דבהא מודו כולי עלמא דנחלקה עדותן כדאיתא התם: נחלקה עדותן. הקשה ריב"א לב"ש דאמרי בכת אחת נחלקה עדותן דחשיבי להו עדות מוכחשת ואפי' בב' כיתי עדים נמי תבטל עדותן דהוי נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אפילו הן מאה כדאמר בפ"ק דמכות (דף ה:) ואומר ר"י דלאו פירכא היא דמצינו למימר דב"ש כר' יוסי סבירא להו דאמר התם במה דברי' אמורים בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר והכי הלכתא דפסיק רב נחמן כוותיה ואפי' לרבי נמי מצי למימר דהכא מצי מיירי כגון דאתו למיחזי ואפי' אתי לאסהודי הני מילי כי מסייעי אהדדי הוא דאמר נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אבל הכא דהא מכחשי אהדדי לא:
Bava Batra 41b - Mishnah translated into english
Rav Kahana came before Rav Yehuda. Rav Kahana’s neighbor went and brought two witnesses. One said: Rav Kahana entered two rows into his neighbor’s land, and one said: Rav Kahana entered three rows into his neighbor’s land. Rav Yehuda said to Rav Kahana: Go and pay two out of the three that your neighbor is claiming by moving the wall two rows into your property.
Rav Kahana said to Rav Yehuda: In accordance with whose opinion are you ruling that the testimony of witnesses who contradict each other is valid? Is it in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar? As it is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar said: Beit Shammai and Beit Hillel did not disagree with regard to two sets of witnesses, where one set says that a litigant owes one hundred dinars and one set says that he owes two hundred. In such a case, everyone agrees that two hundred includes one hundred, and he is liable to pay one hundred.
With regard to what did Beit Shammai and Beit Hillel disagree? They disagree with regard to one set of witnesses, where one witness says that a litigant owes one hundred dinars and one witness says that he owes two hundred; as in such a case, Beit Shammai say that their testimony is divided, and they do not combine to form a set of witnesses, and Beit Hillel say that two hundred includes one hundred, and they combine to form a set of witnesses. Rav Kahana assumed that Rav Yehuda based his ruling on Rabbi Shimon ben Elazar’s interpretation of the opinion of Beit Hillel.
Rav Kahana then said to Rav Yehuda: How can you rely on this opinion? But I can bring you a letter from the West, Eretz Yisrael, stating that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, and that in fact Beit Hillel also disqualify two witnesses in such a case. Rav Yehuda said to Rav Kahana: I will accept that ruling when you will bring such a letter. Until then, I stand by my ruling.
§ The Gemara relates: There was a certain man who resided in a loft in Kashta for four years. At the end of that period, the prior owner of the house came and found him there. The prior owner said to him: What do you want with this house of mine? The possessor said to him: I purchased it from so-and-so, who purchased it from you. The possessor came before Rabbi Ḥiyya, who said to him: If you have witnesses who will testify that he, from whom you purchased the house, resided in it, even if there is testimony that he resided in it for only one day, I will establish it in your possession, but if there is no testimony to his having resided there then I will not establish it in your possession, and it will revert back to its prior owner.
Rav said: I was sitting before my uncle [deḥavivi], Rabbi Ḥiyya, and I said to him: But isn’t it common for a person to purchase a house and sell it immediately during the same night? It is possible that the seller purchased and sold the house without witnesses who saw him residing in it. And I saw that Rabbi Ḥiyya’s opinion was that if the possessor said to the claimant: The one who sold it to me purchased it from you in my presence, this claim is deemed credible, since if the possessor wanted to, he could have said to the prior owner of the house: I purchased it from you.
Rava said: It stands to reason that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Ḥiyya, as the mishna (41a) teaches: In the case of land that comes as an inheritance, one is not required to make a claim as to how the land came into his benefactor’s possession when one’s ownership of the land is challenged. This indicates that it is a claim that he does not need, but he does need proof that it had been in the possession of his ancestors.
The Gemara rejects the inference from the mishna: But perhaps he does not need proof and does not need a claim. The only reason that the mishna mentions that he does not need a claim is to clarify that this does not fall into the category of a possession that is not accompanied by a claim. Therefore, one cannot infer from the ruling of that mishna what the halakha should be in this case. And if you wish, say instead that although the inference from the mishna is correct, it is not relevant to this case, as the case of a buyer is different, since he would not throw money away for nothing. The fact that he purchased the house indicates that he must have ascertained that the seller had a right to it.
A dilemma was raised before the Sages: If the seller was seen in the house, what is the halakha? Is this sufficient proof that he had purchased the house? Abaye said: It is identical to testimony that he had resided there. Rava said: This does not constitute proof, as a person is apt to survey [desayyar] land and ultimately not purchase it.
§ The Gemara issues a ruling concerning the establishment of the presumption of ownership. Three buyers combine to establish the presumption of ownership. If one purchased a field and sold it to another, who then sold it to a third party, and in total, the three of them worked and profited from the field for three years, the third one has established the presumption of ownership. Rav says: And this is the halakha only if they all purchased the land with a bill of sale. As a result of the bill of sale, the prior owner will know that it is not the case that each of them worked and profited from the field for only one year and abandoned it, which would explain why he did not bother to lodge a protest.
The Gemara asks: Is this to say that Rav holds that a bill of sale generates publicity, but witnesses do not generate publicity? But doesn’t Rav say that with regard to one who sells a field in the presence of witnesses, and that field is later seized by the creditors of the seller, the buyer collects from the liened property that the seller had sold to others, to be reimbursed for his seized field? If not for the fact that the sale in the presence of witnesses generates publicity, those who later purchased land from the seller would not have been aware that the property they are purchasing is liened to the first buyer. The Gemara answers: There, with regard to buyers,
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli