Bava Batra 30b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Bava Batra Page 30b

Bava Batra 30b - Guemara
דהאי ארעא דידי היא ואת לא זבינתה מינאי זיל לאו בעל דברים דידי את אמר רבא דינא קאמר ליה:
ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מפלניא זבינא ואכלתיה שני חזקה אמר ליה פלניא גזלנא הוא אמר ליה והא אית לי סהדי דאתאי אימלכי בך ואמרת לי זיל זבין אמר ליה השני נוח לי הראשון קשה הימנו אמר רבא דינא קאמר ליה כמאן כאדמון דתנן העורר על השדה וחתום עליה בעד אדמון אומר השני נוח לי הראשון קשה הימנו וחכמים אומרים איבד את זכותו אפילו תימא רבנן התם עבד ליה מעשה אבל הכא דבורא עביד איניש דמיקרי ואמר ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מפלניא זבינתה ואכלתיה שני חזקה אמר ליה פלניא גזלנא הוא אמר ליה והא אית לי סהדי דאתית באורתא ואמרת לי זבנה ניהלי א"ל אמינא איזבון דינאי אמר רבא עביד איניש דזבין דיניה ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מפלניא זבינא ואכלתיה שני חזקה אמר ליה והא נקיטנא שטרא דזבני ליה מיניה הא ארבעי שני א"ל מי סברת שני חזקה תלת שני קא אמינא שני חזקה טובא קא אמינא אמר רבא עבידי אינשי דקרו לשני טובא שני חזקה וה"מ דאכלה שבע דקדים חזקה דהאי לשטרא דהך
Comments from Rashbam - Bava Batra 30b
ואת מינאי לא זבינתה . שאפילו אם היית טוען דמינאי זבינתה הלא אין לך לא שטר ולא חזקה: זיל . מקרקע שלי לאן בעל דברים דידי את ואני מוחזק בה יותר ממך שאתה לא החזקת שלש שנים: אמר רבא דינא קאמר ליה . המערער ואפי' אם החזיק בה שלש שנים כמו שפירשתי וכן הלכה: מפלניא זבינתה ואכלתיה שני חזקה . ואין לו עדים שהחזיק בו אותו המוכר יום אחד דתו לא הוי מצי טעין פלניא גזלנא הוא דהא טוענין ללוקח והכי מפרש לקמן גבי ההוא דדר בקשתא בעיליתא ארבע שנין: פלניא גזלנא הוא . בשדה זו שממני גזלה: ואימלכי . נועצתי: זיל זבין . לך קנה: השני נוח לי . אתה נוח לי לריב עמך ולהוציאה ממך בדין: אמר רבא דינא קא"ל . המערער ויטול שדהו דאפילו אדמון ורבנן לא פליגי אלא בדעביד המערער מעשה לסייעו ללוקח לקנות שדהו אבל בדבורא בעלמא כולהו מודו כרבא כדמפרש ואזיל ואע"פ שהחזיק בה ג' שנים בלא מחאה יפסיד דהא חזקה שאין עמה טענה היא שמודה הוא שלא לקחה מיד הבעלים כי אם מיד איש נכרי שאין ידוע שהיה לו חלק בה אפילו יום אחד ולא מצי טעין אמאי לא מיחה מערער בתוך שלש דהיכא אמרינן דמפסיד מערער בשתיקתו היינו היכא דטעין אידך מינך זבינתה ואכלתיה שני חזקה דעד שלש שנים מיזדהר איניש בשטריה טפי לא מיזדהר הלכך זה שלא מיחה והוא לא נזהר בשטרו הפסיד אבל הכא דמודי מחזיק דלא מיניה דמערער זבניה שהוא בעל הקרקע ובעדים זבנה לא הורע כחו של מערער בשתיקתו שהחזקה במקום שטר מכירתו עומדת וכיון דאין שטרו מועיל לו שהרי מגזלן לקח אף חזקתו אינה כלום: כמאן כאדמון . ואנן קיימא לן כרבנן בפרק אחרון דכתובות: דתנן . ראובן העורר על שדה שמכר שמעון ללוי ואומר ראובן כי שמעון גזלו ממנו והוא ראובן המעורר חתום עליה בעד באותו שטר מכירה שכתב לו שמעון ללוי חתם ראובן ועד אחר עמו: השני . לוי נוח לי ולכך חתמתי: מעשה . שחתם עד: דמקרי ואמר . לשון ויקר מקרה (רות ב): ואמרת לי זיל זבנה ניהלי . ואם שלך היתה היה לך להוציא ממנו בדין חנם ולא לאבד מעותיך: אמינא למיזבן דינא . אמרתי בלבי טוב לי לקנות בדמים מועטים קרקע הראוי לי ולא לטרוח ולבא בדין: עביד איניש דזבין דיניה . אדם תם שאינו רוצה להתקוטט אפילו על שלו עשוי הוא להוציא מעותיו ליטול את שלו בלא דין ומחלוקת ובפירוש ר"ח מפורש אמינא למיזבן דינאי לקנות המריבות כלומר אע"פ שהיא שלי איני מוציאה מידו בלא מריבות ודינין אקנה אותם הדינין והמריבות באלו המעות אע"פ שעיקר הארץ שלי: ואכלתיה שני חזקה . ולא נזהרתי בשטרי יותר: אמר ליה והא נקיטנא שטרא . שכתוב בה דזבנה לי כלומר שקנויה אצלי מן המוכר הזה ארבע שנים ונמצא שקדם מקחי לחזקה שלך שנה אחת ואת מינאי לא זבינתה הלכך חזקה שאין עמה טענה היא שהמוכר לא יכול למוכרה לך שכבר מכרה לי קודם: א"ל . מחזיק למערער מי סברת דמאי דאמינא שני חזקה דהיינו תלת שני בצמצום: שני חזקה טובא קאמינא . שקדמו לשטר שלך הרבה ויש לי עדים בכל החזקה כדמפרש לקמיה אבל לפיכך אמרתי שני חזקה סתם שלא הייתי יודע שהיה לך שטר של ארבע שנים שאצטרך לטעון ולפרש שני חזקה טובא: אמר רבא עביד איניש דקרי שני טובא שני חזקה . סתם ואם בא לטעון אחרי כן דשני חזקה טובא יותר מג' שנים אין זה חוזר וטוען טענות אחרות להכחיש טענות ראשונות ואנן קי"ל לקמן דאין אדם טוען בב"ד וחוזר וטוען טענות אחרות להכחיש הראשונות אלא אחר טענות הראשונות נפסוק הדין הלכך כי מייתי סהדי בהני שני חזקה טובא מהימנינן ליה שהרי לא חזר וטען: והני מילי . דמוקמינן לה בידיה דאייתי סהדי דאכלה ז' שנין שקדמו שני חזקה שלו למכירת השטר של מערער שהמוכר עצמו לא יכול למוכרה אחר שהחזיק בה ג' שנים בשופי אבל אי לית ליה סהדי אלא משית שני הדין עם בעל השטר דאין לך מחאה גדולה מזו שמיחה המוכר בזה המחזיק לסוף שתי שנים שמכר לאחר והיה לו לזה להזהר בשטרו לעולם עד שיוציא השטר מיד השני ויקרענו ויש מפרשים דאין צריך עדי חזקת ז' שנים אלא של ג' אחרונים ואנן מהימנינן ליה על השאר מדאמר רבא עביד איניש דקרי לשני טובא שני חזקה למדו כן דאי איכא סהדי על כל השבע שנים אמאי איצטריך למימר עביד איניש כו' ולאו מילתא הוא שהרי החזקה במקום השטר עומדת ולא יהא חזקת ג' שנים האחרונים שיש לו עדים עליהם אלא שטר של ג' שנים והרי שטר של ד' שנים הקודם לו פוסלו ומדברי רבא אין ללמוד דלא צריך עדים לז' שנים שהרי רבא להודיענו בא דאינו קרוי חוזר וטוען במאי דאמר לבסוף שני חזקה טובא קאמינא דעביד איניש כו' שאילו היה חוזר וטוען להכחיש דברים הראשונים אפי' כי מייתי סהדי בהני אחרונים אינן כלום דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי ואחר טענות הראשונות נלך ובפי' ר"ח נמי מצריך עדים לכל הז' שנים:
Comments from Tosafot - Bava Batra 30b
מפלניא זבינתיה דזבנה מינך ואכלתיה שני חזקה אמר ליה פלניא גזלנא הוא. פי' יש לי עדים שהוא גזלן ואפי' דר ביה חד יומא הא קי"ל דגזלן אין לו חזקה ולא כפ"ה דפירש דאין לו עדים שהחזיק בה המוכר אפילו יום אחד דתו לא הוה מצי טעין פלניא גזלנא הוא משמע שרוצה לפרש גזלנא הוא לא שיש לו עדים שהוא גזלן אלא כלומר בגזל היא הקרקע בידו ואין נראה לר"י דהוה ליה לאסוקי כדמסיק לעיל לא קמודית לי דארעא דידי הוא ואת מינאי לא זבינתיה וכו': עביד איניש דקרי לשני טובא שני חזקה. אבל אי לא עביד אף על גב דאית ליה סהדי דאכלה שבע שנין לא מהימנינן דהא איהו דמכחיש להו דמודה שלא אכלה אלא שני חזקה דהיינו שלש שנים:
Bava Batra 30b - Mishnah translated into english
that this land is formerly mine, and that you did not purchase it from me? Go away; I am not legally answerable to you. Rava said: The claimant stated the halakha to the possessor, as this is a legitimate claim, and Rava accepted his claim.
There was a certain person who said to another: What do you want with this land of mine? The possessor said to him: I purchased it from so-and-so and then I worked and profited from it for the years necessary for establishing the presumption of ownership. The claimant said to him: So-and-so is a robber who robbed me of the field, and he did not have the authority to sell it to you.
The possessor said to him: But I have witnesses that I came and consulted with you, and you said to me: Go purchase the land, indicating that you conceded that he had the authority to sell it. The claimant said to him: The reason that I advised you to purchase it was because the second person, i.e., you, the possessor, is amenable to me, while the first, i.e., the purported thief, is more difficult than he, i.e., I prefer to litigate with you rather than with him. Rava said: The claimant stated the halakha to the possessor, as this is a legitimate claim, and Rava accepted his claim.
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is Rava’s statement? Is it in accordance with the opinion of Admon? As we learned in a mishna (Ketubot 109a): With regard to one who contests ownership of a field, claiming that a field possessed by someone else actually belongs to him, and the claimant himself is signed as a witness on the bill of sale of the field to that other person, Admon says: His signature does not disprove his claim of ownership of the property, as it is possible that the claimant said to himself: The second person is amenable to me to deal with, as I can reason with him, while the first owner, who sold the field to the current possessor, is more difficult to deal with than he. And the Rabbis say: He lost his right to contest, as he signed a bill of sale that states that the field belongs to the possessor. Rava’s ruling appears to be in accordance with the individual opinion of Admon, and not with the opinion of the Rabbis.
The Gemara explains: You may even say that Rava’s ruling is in accordance with the opinion of the Rabbis. There, in the case of the mishna in tractate Ketubot, by signing the bill of sale the claimant performed an action indicating that the field was not his for the benefit of the possessor of the field, but here, in Rava’s case, there was no action, only speech, and a person is apt to casually say statements, and he does not lose his right by virtue of this.
There was a certain person who said to another: What do you want with this land of mine? The possessor said to him: I purchased it from so-and-so and then I worked and profited from it for the years necessary for establishing the presumption of ownership. The claimant said to him: So-and-so is a robber who robbed me of the field, and he did not have the authority to sell it to you. The possessor said to him: But I have witnesses that you came to me at night and you said to me: Sell it to me, indicating that it is not your land, as if it were yours, you would have demanded that I return it without your paying for it. The claimant said to him: I said to myself: Let me purchase the benefit of avoiding my litigation in order to reclaim my land. Rava said: A person is apt to pay money to purchase the benefit of avoiding his litigation.
There was a certain person who said to another: What do you want with this land of mine? The possessor said to him: I purchased it from so-and-so and then I worked and profited from it for the years necessary for establishing the presumption of ownership, indicating that he possessed it for three years, as this is the minimum number of years required for establishing the presumption of ownership. The claimant said to him: But I am holding a document stating that I purchased it from that seller four years ago. Therefore, if it was sold to you three years ago, as you claim, he did not have the authority to sell it at that time.
The possessor said to him: Do you maintain that when I said: I profited from the land for the years necessary for establishing the presumption of ownership, that I was saying I worked and profited from the land for precisely three years? What I actually was saying was that I worked and profited from the land for many years and thereby established the presumption of ownership. Since my purchase predated yours, it was effective. Rava said: It is common for people to refer to many years as: Years necessary for establishing the presumption of ownership, and his claim is accepted.
The Gemara comments: And this matter applies only if he profited from the land for seven years, so that presumptive ownership of this possessor preceded the document of that claimant.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli