Talmud BavliKetubot 50b : Youtube
Daf TubeYoutube
1 video class :
Ketubot Page 50b
Ketubot 50b - Guemara
יתיב רב יוסף קמיה דרב המנונא ויתיב רב המנונא וקאמר כשם שאין הבנים יורשין אלא מן הקרקע כך אין הבנות ניזונות אלא מן הקרקע אווש עליה כולי עלמא דשביק ארעא הוא דירתי ליה בניה דלא שביק ארעא לא ירתי ליה בניה אמר ליה רב יוסף ודלמא כתובת בנין דכרין קאמר מר אמר ליה מר דגברא רבא הוא ידע מאי קאמינא אמר רבי חייא בר יוסף רב זן מחיטי דעלייה איבעיא להו פרנסה הויא ומאי עלייה מעילוייא דאב וכדשמואל דאמר שמואל לפרנסה שמין באב או דלמא מזוני ממש הוה ומאי עלייה מדברים טובים שנאמרו בעלייה דאמר רב יצחק בר יוסף בעלייה התקינו שיהו בנות ניזונות מן המטלטלין תא שמע בידיה דרבי בנאי אחוה דרבי חייא בר אבא הוו מטלטלין דיתמי אתו לקמיה דשמואל א"ל זיל זון מאי לאו למזוני וכדרב יצחק בר יוסף סבירא ליה לא התם לפרנסה הואי ושמואל לטעמיה דאמר שמואל לפרנסה שמין באב הוה עובדא בנהרדעא ודון דייני דנהרדעא בפומבדיתא ואגבי רב חנא בר ביזנא אמר להו רב נחמן זילו אהדרו ואי לא מגבינא לכו לאפדנייכו מינייכו רבי אמי ורבי אסי סבור למיזן ממטלטלי אמר להו רבי יעקב בר אידי מילתא דר' יוחנן ור"ל לא עבדו בה עובדא אתון עבדין בה עובדא רבי אלעזר סבר למיזן ממטלטלין אמר לפניו רבי שמעון בן אליקים רבי יודע אני בך שאין מדת הדין אתה עושה אלא מדת רחמנות אלא שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות ההוא דאתא לקמיה דרב יוסף אמר להו הבו לה מתמרי דעל בודיא אמר ליה אביי אילו בעל חוב הוה כי האי גוונא מי הוה יהיב ליה מר אמר ליה דחזייא לבודיא קאמינא
Comments from Rashi on Masechet Ketubot Page 50b
אווש עליה כולי עלמא . והוא לא פי' דבנים יורשין דקאמר כתובת בנין דיכרין היא וסבורים שסתם ירושה קאמר שאין הבנים יורשין מטלטלין: דלמא כתובת בנין דיכרין קאמר מר . לפי ששתי תקנות הללו שתקנו חכמים בתנאי כתובה לומדות זו מזו ובכתובת בנין דכרין תנן בפרק מי שהיה נשוי (לקמן כתובות דף צא.) דאין נגבית מן המטלטלין דתנן ר' שמעון אומר אפי' יש שם נכסים שאין להם אחריות אינן כלום עד שיהא שם נכסים שיש להן אחריות מותר על שתי הכתובות דינר והתם מפרש להילכתא כתובת בנין דיכרין דתנן מי שהיה נשוי שתי נשים ומתו ואח"כ מת הוא ויתומין של כל אחת מבקשין כתובת אמן כגון שכתובת האחת מרובה או אם שתיהן שוות פעמים שבני האחת רבים ובני האחת מועטין ואותן המועטין מבקשים כתובת אמן לחלקוה ביניהן ובני השניה יחלקו את כתובת אמן ביניהן ובאין עליהם מכח תנאי כתובת אמן שכתוב בה כתובת בנין דכרין דיהווין ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך כו' אם יש מותר דינר על שתי הכתובות שתתקיים בו נחלה דאורייתא אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן ואם לאו חולקין בשוה למנין גולגלותם דבמקום דמיעקרא נחלה דאורייתא לא תקון רבנן: מר דגברא רבה הוא ידע . שאין ללמוד מזון בנות מירושת בנים אלא מירושת כתובת בנין דכרין שבאה מכח תנאי כתובה כמותה: רב זן מחיטי דעלייה . יתומות באו לפניו ותובעות מזונות מחיטי דאביהן שלא היו שם קרקעות אלא מטלטלין ונתן להם: פרנסה הואי . לא מזונות היו אלא פרנסת נדוניא לינשא וההיא גביא ממטלטלי: מעילוייא דאב . לפי אומד עילוי דעת וותרנותו: וכדשמואל דאמר לפרנסה שמין באב . אומדין לפי וותרנותו של אב או לפי קמצנותו אם היה קיים כך וכך היה נותן להם מנכסים הללו וכיון דאומד דעתו שיימינן מקרקעי ומטלטלי שוים בכך: או דלמא מזוני ממש . ואע"ג דתנאי כתובה ככתובה ואין נגבית ממטלטלי דכל אסמכתא דשטרי אקרקעות היא לפי שעומדות בעין רב סבר לה כתקנת עלייה והיינו דקאמר מחיטי דעלייה: או דלמא מזוני ממש . ואע"ג דתנאי כתובה ככתובה ואין נגבית ממטלטלי דכל אסמכתא דשטרי אקרקעות היא לפי שעומדות בעין רב סבר לה כתקנת עלייה והיינו דקאמר מחיטי דעלייה: זיל זון . את הבנות: פרנסה הואי . לא מזונות היו אלא פרנסת נדוניא לינשא וההיא גביא ממטלטלי: הוה עובדא ודון דייני . לזון מן המטלטלין: מתמרי דעל בודיא . שהן מטלטלין: בודיא . מחצלות שנותנין תחת הדקלין כשגודרין התמרים: אילו בעל חוב הוה . כלומר אפילו בעל חוב שיפה כחו לטרוף ממשועבדין אינו גובה ממטלטלין של יתומים וזו תגבה למזון הבנות שהורע כחן אצל משועבדים: דחזו לבודיא . הקרובות לגדור ועדיין מחוברות:
Comments from Tosafot - Ketubot 50b
יתיב רב יוסף קמיה דרב המנונא . משמע דרב יוסף היה קטן מרב המנונא ובפ"ק דקידושין (דף כה. ושם) משמע דרב המנונא תלמידו של רב חסדא היה גבי סבי דנזייתא דלא אתו לפירקיה דרב חסדא אמר ליה לרב המנונא זיל צנעינהו ורב יוסף חבירו של רב חסדא היה אלא צ"ל דתרי רב המנונא הוו: ומאי עלייה מעילוייא דאב . לקמן בפרק מציאת האשה (כתובות דף סח.) פר"ח דהא דאמר שמואל שמין באב לא ליפות כח הבת ליתן לה יותר מעשור נכסים אם האב היה וותרן אלא לגרוע כחה וליתן לה פחות מעשור נכסים אם אנו יודעין שהוא עצרן דלא מצינו שומא לעלוייא אלא לגריעותא כדאמרי' בפ' מציאת האשה (ג"ז שם) מעשה ונתן לה רבי עד שנים עשר בנכסים ולקמן (כתובות דף נב:) נמי משמע דדוקא עד עישור נכסים שרו רבנן אבל טפי איכא עבורי אחסנתא דפריך מי איכא מידי דרחמנא אמר ברא לירות ברתא לא תירות ומתקני רבנן כו' ומסיק עד כמה משמע עד כמה שרו רבנן אע"ג דדמי לעבורי אחסנתא עד עישור נכסים ומיהו הכא משמע עלוייא דאב דשמואל לעלוייא קאמר ויש לומר דלענין מטלטלי דוקא הוי לעלוייא דכיון דשמין בדעת האב גביא נמי ממטלטלי אבל לענין כמה בדעת האב ליתן הוי לגריעותא שלא להוסיף על עישור אלא לפחות וא"ת דבפרק מציאת האשה (ג"ז שם) תנן רבי יהודה אומר אם השיא בת הראשונה ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה משמע אפילו נתן לראשונה יותר מעישור נכסים מדקא מהדרי ליה רבנן פעמים שאדם עשיר והעני פירוש עשיר בדעת והעני בדעת ולא יתן לזאת כמו שנתן לראשונה אלא שמין את הנכסים ועישור נכסים יתנו ולא יותר ושמואל דאמר שמין באב כר"י סבירא ליה ואור"י דלעולם לא קאמר רבי יהודה ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה אלא דווקא כשנתן לראשונה עישור נכסים או פחות ורבנן מהדרו ליה דאין ללכת אחר דעתו הראשונה כיון שדעת האדם משתנה הילכך לעולם יתנו עישור נכסים ויש להביא ראיה דרבי אית ליה בהדיא כר"י בפרק מציאת האשה (שם) וקאמר רבי בההיא שמעתתא דפרנסה טרפא ממשעבדי ולא מזונות לפי שמזונות אינן קצובים כדאמרינן בהניזקין (גיטין דף נא. ושם) ופרנסה מיקץ קייצא כדאמר התם ואם איתא דלהוסיף על עישור נכסים נמי שמין באב אם כן פרנסה נמי אינה קצובה אבל אם אין שמין אלא לפחות מעישור נכסים ניחא אע"פ שאין לה קצבה למטה כיון דלמעלה מיהא יש לה קצבה יכולין הלקוחות ליזהר ולהניח מבני חרי כדי עישור נכסים ומיהו אין ראיה דאם כן מהאי טעמא נמי יש קצבה למזונות כששיעבדו האחים דהא יש קצבה למעלה עד בגר ואין לומר דהתם איכא למימר שמא תלקה ותצטרך רפואה ואמרינן בפרקין דרפואה שאין לה קצבה היא בכלל מזונות דהא חשיב בהניזקין (ג"ז שם) פסק לזון ה' שנים בת אשתו יש לה קצבה דקתני והיא ניזונת מנכסים משועבדים אלא ודאי אע"פ שקצובים למעלה עד בגר כיון שאין קצובין למטה דאפשר שתנשא קודם לא חשיבי קצובין אבל פרנסה יש לה קצבה שאפשר ללקוחות לברר הדברים ע"י ב"ד ולשום דעתו של אב בין למעלה בין למטה: ואמר ליה זיל זון כו' . ואם תאמר ומאי אולמיה הא דשמואל יותר מההיא דרב יצחק בר יוסף דמבעיא לן אי סבר רב כוותיה וי"ל משום דשמואל עביד עובדא מייתי מיניה ולא מסתבר ליה דרב פליג אדשמואל דהא בלאו הכי משמע דרב זן היינו מזונות אלא דמבעיא ליה משום דלא ניחא ליה למימר שיחלוק רב על המשנה דקתני דמזונות הבנות הוי כירושת בנין דיכרין ומייתי ראייה משמואל דעביד עובדא והכי נמי מצי סבר רב כדמשמע לישנא דזן רב וסברי דאחרי כן שינו התקנה וא"ת והיכי משמע מילתא דשמואל דאמר זיל זון דמזונות ממש קאמר יותר ממילתיה דרבי חייא בר יוסף דקאמר רב זן וי"ל דסברא הוא בשעה שפוסק הוראה יש לו לפסוק בלשון דליכא למיטעי הילכך איכא למימר טפי דזיל זון ממש קאמר אבל רבי חייא בר יוסף היה שונה קבלתו ולא היה כל כך מדקדק בלשונו: ואמר ליה זיל זון כו'. ואם תאמר ומאי אולמיה הא דשמואל יותר מההיא דרב יצחק בר יוסף דמבעיא לן אי סבר רב כוותיה וי"ל משום דשמואל עביד עובדא מייתי מיניה ולא מסתבר ליה דרב פליג אדשמואל דהא בלאו הכי משמע דרב זן היינו מזונות אלא דמבעיא ליה משום דלא ניחא ליה למימר שיחלוק רב על המשנה דקתני דמזונות הבנות הוי כירושת בנין דיכרין ומייתי ראייה משמואל דעביד עובדא והכי נמי מצי סבר רב כדמשמע לישנא דזן רב וסברי דאחרי כן שינו התקנה וא"ת והיכי משמע מילתא דשמואל דאמר זיל זון דמזונות ממש קאמר יותר ממילתיה דרבי חייא בר יוסף דקאמר רב זן וי"ל דסברא הוא בשעה שפוסק הוראה יש לו לפסוק בלשון דליכא למיטעי הילכך איכא למימר טפי דזיל זון ממש קאמר אבל רבי חייא בר יוסף היה שונה קבלתו ולא היה כל כך מדקדק בלשונו: אמר להו זילו אהדרו כו' . טועין בדבר משנה חשיב להו רב נחמן והוא בעצמו היה יכול להחזיר הדין אלא שבעלי דינין לא היו שומעין לו כמו לדיינין לכך קאמר להו זילו אהדרו:
Ketubot 50b - Mishnah translated into english
The Gemara relates: Rav Yosef sat before Rav Hamnuna in the study hall, and Rav Hamnuna sat and said the following halakha: Just as sons inherit only from land, so too, daughters are sustained only from land. When Rav Hamnuna taught this halakha, everyone clamored [avash] against him, i.e., all his listeners whispered their surprise to one another: Is it only one who leaves behind land whose sons inherit from him, whereas in the case of one who does not leave land, his sons do not inherit from him? Rav Hamnuna’s statement indicates that sons inherit only land and nothing else.
Rav Yosef said to Rav Hamnuna: Perhaps the Master was speaking of the marriage document ensuring the inheritance rights of a woman’s male children, i.e., her sons’ right to inherit the sum stipulated in her marriage contract in addition to their share of the father’s estate alongside any other brothers. Rav Hamnuna said to him: The Master, who is a great man, knows what I said, i.e., that was indeed my intention, while the others failed to understand me properly.
Rabbi Ḥiyya bar Yosef said: Rav would sustain orphan girls with wheat according to the aliyya if their fathers did not leave land for them. A dilemma was raised before the scholars: Was this sustenance that Rav provided in the form of livelihood, i.e., a dowry so that they could marry, and what is the meaning of the term aliyya? It means: In keeping with the status [illuyya] of the father, and this is in accordance with the opinion of Shmuel. As Shmuel said: With regard to the daughters’ livelihood, i.e., their dowry, the court assesses the amount they receive from their father’s estate after his death in accordance with the temperament and social and financial status of the father.
Or perhaps it was actual sustenance, i.e., provisions so that they would have food, and what is the meaning of the term aliyya? It indicates that this halakha is one of the good statements said in the upper chamber [aliyya], as Rav Yitzḥak bar Yosef said: When the Sages sat in the upper chamber to rule on certain halakhot, which they could not do in the study hall at that time due to persecution by gentiles, they instituted that daughters should be sustained from movable property in addition to land.
The Gemara suggests: Come and hear a resolution to this dilemma: In the possession of Rabbi Banai, the brother of Rabbi Ḥiyya bar Abba, there was movable property belonging to orphans, deposited with him by their father. The orphan daughters came before Shmuel, who said to Rabbi Banai: Go and sustain the daughters from the property.
What, is it not correct to say that this means he should provide them with sustenance, and this would indicate that Shmuel holds in accordance with the opinion of Rav Yitzḥak bar Yosef, that the Sages instituted an ordinance in the upper chamber that daughters are entitled to their sustenance even from movable property? The Gemara refutes this claim: No, there it is stated in reference to their livelihood, and Shmuel conforms to his standard line of reasoning, as Shmuel said: With regard to livelihood, i.e., the dowry granted to daughters from their father’s estate, the court assesses the amount they receive in accordance with the status of the father.
The Gemara relates: There was an incident of this kind that came before the court in Neharde’a, and the judges of Neharde’a ruled that the daughters must be supported from the movable property that their father had left. Likewise, a case occurred in Pumbedita, and Rav Ḥana bar Bizna collected the sum from movable property. Rav Naḥman said to the judges: Go reverse your decisions, and if not, I will collect your houses [appadnaikhu] from you in order to compensate those you ruled against.
The Gemara further relates: Rabbi Ami and Rabbi Asi thought to issue a ruling requiring a man’s heirs to sustain his daughters from the man’s movable property. Rabbi Ya’akov bar Idi said to them: This is a matter about which Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish did not take action, i.e., they did not issue a ruling to this effect; will you take action in this regard? If those great Sages were not sure enough of the halakha to issue a practical ruling, how can you do so?
The Gemara relates that Rabbi Elazar thought to issue a ruling requiring a man’s heirs to sustain his daughters from his movable property. Rabbi Shimon ben Elyakim said before him: My teacher, I know about you that you are not acting according to the letter of the law, but rather out of pity for these daughters, who have no other source of support. However, you should still not do this, lest the students observe and mistakenly establish the halakha accordingly for future generations.
A certain person came before Rav Yosef to inquire about this matter. Rav Yosef said to the sons of the deceased man: Give the daughter her sustenance from the dates that are laid out to dry on the mats [budya]. These fruits are certainly movable property. Abaye said to Rav Yosef: If it was a creditor who came to collect a debt, would the Master give him the right to collect it in this manner? Even a creditor, who may collect his claim by repossessing property that the debtor has sold, cannot take movable property from the possession of orphans. A daughter, who cannot collect her sustenance from property that her father sold, should certainly not have the right to collect her sustenance from movable property that belongs to the male orphans.
Rav Yosef said to Abaye: I did not mean actual dates lying on mats; rather, I spoke of ripe dates ready for plucking, which are fit for mats. Since they are still attached to the ground, they are not considered movable property.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.