Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Jamila bat Chlomo Abensour
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Yaakov ben Myriam
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Nissim ben Barukh Malka
Ketubot 30a : Youtube
Daf TubeYoutube
1 video class :
Ketubot Page 30a
Ketubot 30a - Guemara
חייבי עשה מצרי ואדומי הניחא לר' ישבב אי לאפוקי מטעמא דר' סימאי קאתי שפיר אלא אי טעמא דנפשיה קאמר כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר ואפי' חייבי עשה מאי בינייהו איכא בינייהו בעולה לכ"ג ומ"ש דהוה ליה עשה שאינו שוה בכל אמר רב חסדא הכל מודים בבא על הנדה שמשלם קנס למ"ד יש בה הויה הא נמי יש בה הויה למ"ד ראויה לקיימה הא נמי ראויה לקיימה ולאפוקי מדרבי נחוניא בן הקנה דתניא רבי נחוניא בן הקנה היה עושה את יום הכפורים כשבת לתשלומין מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין אף יום הכפורים מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין מ"ט דר' נחוניא בן הקנה אמר אביי נאמר (שמות כא, כג) אסון בידי אדם ונאמר (בראשית מב, לח) אסון בידי שמים מה אסון האמור בידי אדם פטור מן התשלומין אף אסון האמור בידי שמים פטור מן התשלומין מתקיף לה רב אדא בר אהבה ממאי דכי קא מזהר להו יעקב לבניה על צינים ופחים דבידי שמים נינהו דלמא על אריא וגנבי דבידי אדם נינהו אטו יעקב אהא אזהר אהא לא אזהר יעקב על כל מילי אזהר וצינים פחים בידי שמים נינהו והתניא הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים שנאמר (משלי כב, ה) צינים פחים בדרך עיקש שומר נפשו ירחק מהם ותו אריא וגנבי בידי אדם נינהו והאמר רב יוסף וכן תני רבי חייא מיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלו סנהדרין ארבע מיתות לא בטלו לא בטלו הא בטלו להו אלא
Comments from Rashi on Masechet Ketubot Page 30a
חייבי עשה מצרי ואדומי . בתוך שלשה דורות דכתיב (דברים כג) דור שלישי יבא להם דור שני לא ולאו הבא מכלל עשה עשה: הניחא . אי רבי ישבב האי כל שאין לו היתר ביאה דקאמר אליבא דר"ע לאו כללא כייל אלא לאפוקי מדרבי סימאי לחודיה אתא ואחייבי לאוין הוא דפליג לאוסופי חייבי לאוין בכהונה אבל שום חייבי עשה לא הוסיף: שפיר . מצינו למימר איכא בינייהו דשמעון התימני ור"ש בן מנסיא חייבי עשה: אלא . אי לאו אדרבי סימאי קאי וטעמא דנפשיה קאמר בשם ר"ע שכל שאין לו היתר ביאה באשה זו הולד ממזר מאי איכא למימר: בעולה לכ"ג . שאין בה לאו דאלמנות וגירושין אלא עשה דבתולה יקח (ויקרא כא) ולא בעולה וא"ת יש כאן לאו דזונה לא אשכחן תנא דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה אלא ר' אלעזר ולית הלכתא כוותיה ואין זונה אלא הנבעלת לפסול לה ובבעולה שלא כדרכה איירי דאי כדרכה תו ליכא קנס: ומאי שנא . האי עשה משאר עשה דמודה ביה ר"ע: דהוה ליה עשה שאינו שוה בכל . שאינו נוהג אלא בכ"ג אבל עשה דמצרי ואדומי נוהג בכל הקהל: הא נמי יש בה הויה . המקדש אשה בימי נדותה מקודשת: ולאפוקי מדר' נחוניא . מתני' דמחייב תשלומין לבא על אחותו ואע"פ שמתחייב כרת בביאתו מפקא מדר' נחוניא: את יום הכפורים כשבת . לפטור המדליק את הגדיש ביום הכפורים כאילו הדליקו בשבת: מה שבת . שהוא מיתת ב"ד: פטור מן התשלומין . כדתנן במתני' גבי בא על בתו ויליף לה מולא יהיה אסון ענוש יענש: אף יום הכפורים . שהוא בכרת חיוב נפש הוא זה ופטור מן התשלומין: אסון בידי אדם . ולא יהיה אסון דמשתעי במיתת ב"ד למימר דהיכא דליכא מיתת ב"ד משלם דמי ולדות: אסון בידי שמים . וקראהו אסון: צינים פחים . קור וחום: בידי שמים . אם באים פורעניות על האדם גזירת המלך הוא: חוץ מצינים ופחים . שפעמים שבאין בפשיעה: בידי אדם נינהו . שלא מגזירת מלך:
Comments from Tosafot - Ketubot 30a
אי לאפוקי מדרבי סימאי קאתי . תימה תיפשוט דרבי ישבב טעמא דנפשיה קאמר אליבא דמ"ד בפ"ק דיבמות (דף יא. ושם) הבא על יבמתו וחזר ובא אחד מן האחים על צרתה בעשה דהא תנן בפרק ר"ג (יבמות דף נ.) ר"ג אומר דאין בעילה אחר בעילה ע"כ רבי ישבב טעמא דנפשיה קאמר והוי התם כר' ישבב דאין קידושין תופסין בחייבי עשה ולהכי אין אחר בעילה כלום כדאמר התם בגמרא אמתני' דאין אחר חליצה כלום אמר רב הונא אמר רב זו דברי ר"ע דאמר דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין ומסתמא הכא אליבא דכ"ע מספקא ליה אי טעמא דנפשיה קאמר אי לאו לכך נראה לר"ת דגרסי' בפ"ק דיבמות (דף יא.) חד אמר בלאו ובלא זה מוכיח ר"ת בההיא שמעתא דל"ג בעשה וכן פר"ח דהיינו לאו שחלץ לאחת דאמר קרא אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה אחרת ה"נ כיון שבנה שום יבמה לא יבנה אחרת: איכא בינייהו בעולה לכ"ג . פי' בקונט' בעולה שלא כדרכה וקשה דפלוגתא דר"מ ורבי אלעזר היא בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נט. ושם) אי כשירה לכ"ג וה"ל למימר ולר"מ דאמר כשירה לכ"ג מאי איכא למימר כדקאמר ולר"ע דאמר כו' ואור"י דמר"ע פריך שפיר כדי לאוקומי ר"ש בן מנסיא שהוא בתרא כר"ע שהיה רבו אבל בהא לא חייש אי פליג ר"מ אר"ש בן מנסיא ור"ח פי' דהכא לא מיירי בבעולה מאחר אלא בכ"ג שאנס בתולה גמורה ולא חשיבה ראויה לקיימה אע"ג דאמר בהבא על יבמתו אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא ואם נשא נשוי מ"מ כיון דלכתחלה לא ישא לא חשיבה ראויה לקיימה דהאי לא ישא הוי מן התורה אף ע"ג דאם נשא נשוי ה"נ אמר בוגרת ומוכת עץ לא ישא ואם נשא נשוי אע"ג דהוי מן התורה כדמוכח התם ועוד דקאמר התם מתיב רבא ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו פרט אלמנה לכ"ג היכי דמי אילימא בכדרכה מאי איריא משום אלמנה תיפוק ליה דהויא לה בעולה משמע דבעולת עצמו אסורה לו מן התורה ור"ת לא פירש כן: הכל מודים בבא על הנדה שמשלם קנס . תימה לר"י מנלן דר"ש בן מנסיא מודה בה דלמא כר' נחוניא בן הקנה ס"ל דחייבי כריתות פטורים מן התשלומין ומיהו ר"ש התימני ע"כ לית ליה דר' נחוניא מדאיצטריך למעוטי חייבי כריתות מולו תהיה לאשה אשה שיש בה הויה דע"כ לא איצטריך למעוטי אלא חייבי כריתות דחייבי לאוין ס"ל בסוף החולץ (יבמות דף מט. ושם) דאית בהו הויה אבל מר"ש בן מנסיא קשה מנלן דלית ליה דר' נחוניא ועוד אפי' ר"ש התימני דלמא אית ליה דר' נחוניא ואיצטריך למעוטי מולו תהיה לאשה יבמה לשוק דאין קידושין תופסין בה לכ"ע כדאמר בהאשה רבה (שם דף צב: ושם) וי"ל דרב חסדא ס"ל דאין שום תנא סובר כרבי נחוניא ולה"ק ולאפוקי כו' ובקונט' פירש דאמתני' קאי דמפקא מדר' נחוניא ותימה מנ"ל דמפקא מיניה דלמא מודה ר' נחוניא דחייבי כריתות יש להן קנס דרבינהו קרא חד לחייבי לאוין וחד לחייבי כריתות ולר"ע ניחא דמפקא מתני' מדר' נחוניא דכיון דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין איכא לאוקומי הנך תרי ריבויי חד לחייבי עשה וחד לחייבי לאוין אבל חייבי כריתות לר' נחוניא לא ונראה לרשב"א לתרץ דע"כ מפקא מתני' מר' נחוניא דלר' נחוניא אין חילוק בין חייבי כריתות לחייבי מיתות ב"ד או מאסון אסון או כדדריש רבא כרת שלי כמיתה שלכם ואם יש קנס לר' נחוניא בחייבי כריתות יש ג"כ בחייבי מיתות ב"ד ומתני' קתני בא על בתו פטור: הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים . והא דאמרי' (שבת דף לב.) לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה אלמא יכול לשמור עצמו מן הפורענות וכן קיר נטוי דאסור לעבור תחתיו התם מן הפשיעה יכול לשמור עצמו דהא ודאי שבידו להמית עצמו אבל כשמביאין עליו מן השמים באונס אי אפשר לו לשמור אבל צינים פחים לעולם אל יבואו עליו באונס אם רוצה ליזהר וא"ת והא דרשינן (ב"מ דף קז:) והסיר ה' ממך כל חולי זה צינה אלמא דבידי שמים הוא וי"ל דהיינו שיחם הקב"ה עולמו או יתן לו מלבושים ולא יצטרך ליזהר וא"ת והא פחים בידי שמים הוא כדאמרי' בבראשית רבה בפרשה ט"ו א"ל אנטונינוס לרבי צלי עלי א"ל רחמנא שיזבך מצינתא א"ל דא צלותא היא יתיר חד כסו וצינתא אזלא א"ל תשתזב משרבא א"ל הא כדו צלותא דכתיב אין נסתר מחמתו וי"ל דקרא כתיב בעוברי דרכים או במלחמה כדרך שהמלכים עושים דבדרך אין אדם יכול ליזהר מן החום אבל אם רוצה לישב בביתו יכול להזהר שישב בבית של אבנים או יכנס במרתף ויש מפרשים דצינים פחים חדא מילתא היא כלומר צינים שהם פחים לאדם לשון פח ומוקש ואינו כן דבפ"ק דמסכת ע"ז (דף ג: ושם) מייתי לה [אהא דכתיב ותעשה אדם כדגי הים מה] דגים שבים כיון שקדרה עליהן חמה מיד מתים [אף בני אדם כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים] והא דאמר (ברכות דף לג:) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אין ענינו לכאן דהתם קאי על הולד במעי אמו (נדה טז:) שגוזרין אם יהא עני או עשיר גבור או חלש טפש או חכם אבל צדיק ורשע לא והכא מיירי במאורעות הבאות על האדם: מיום שחרב בית כו' . וא"ת אמאי לא נקט מ' שנה קודם שחרב בהמ"ק דמ' שנה קודם חורבן גלתה סנהדרין כו' שלא דנו דיני נפשות וי"ל דלפעמים לצורך שעה היו חוזרין סנהדרין ללשכת הגזית ולהכי לא פסיקא ליה למיתני מ' שנה קודם חורבן וא"ת א"כ מאי פריך בפרק היו בודקין (סנהדרין דף מא.) גבי מעשה ובדק ר' יוחנן בן זכאי בעוקצי תאנים ופריך מי הוה בסנהדרין והא תניא כל שנותיו של רבן יוחנן בן זכאי מאה ועשרים שנה מ' עסק בפרקמטיא ומ' למד ומ' לימד ותניא מ' שנה קודם חורבן גלתה סנהדרין כו' והשתא מאי קשיא ליה כיון דלפעמים היו חוזרין ודנין וי"ל דרבן יוחנן בן זכאי דבדק בעוקצי תאנה אמעשה דרציחה היה ומשום דיני נפשות דרציחה לא היו חוזרין לעולם דעיקרם לא גלו אלא משום רציחה דחזו דנפישי רוצחים כדאמרינן בפ"ק דמסכת ע"ז (דף ח: ושם) וי"מ דלהכי נקט משחרב בהמ"ק משום דקודם לכן אע"פ שגלו היו בגדי כהונה מכפרים על מזיד דלא אתרו ביה כדאמרינן בפרק יש בערכין (ערכין דף טז. ושם) ואין נראה דהא בימי שמעון בן שטח היו בגדי כהונה והיה דין ארבע מיתות כדאמרינן בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לז: ושם) אר"ש בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חברו לחורבה וכו' לא זז משם עד שנשכו נחש ופריך והאי בר נחש הוא והא תני ר' חייא אע"פ שבטלו סנהדרין כו' ועוד אמר (מכות י:) מרשעים יצא רשע כו' והתם בזמן שבהמ"ק קיים איירי מדקאמר ונמצא זה מת וזה גולה:
Ketubot 30a - Mishnah translated into english
intercourse with women for which one is liable for violating a positive mitzva, e.g., an Egyptian convert and an Edomite convert (see Deuteronomy 23:8–9). If he raped a first- or second-generation Egyptian or Edomite convert, even Rabbi Yeshevav agrees that the child is not a mamzer, as the betrothal takes effect. On the other hand, it is prohibited for him to sustain her as a wife.
The Gemara asks: This works out well according to Rabbi Yeshevav if he is coming to reject the opinion of Rabbi Simai. If Rabbi Yeshevav merely takes issue with Rabbi Simai, who said that all offspring of forbidden relations are mamzerim according to Rabbi Akiva except for those resulting from relations between a widow and a High Priest, then it may well be explained that Rabbi Yeshevav holds that Rabbi Akiva rules that betrothal does not take effect and that there is mamzerut when one violates the prohibitions of the priesthood. However, if he is stating his own opinion, independent of Rabbi Simai’s statement, his ruling is more comprehensive and leads to the conclusion that in the case of relations with anyone who does not have the possibility of permitted relations among the Jewish people, the child is a mamzer, and this is true even of women for relations with whom one is liable for violating positive mitzvot, e.g., Egyptian or Edomite converts. In that case, what is the difference between the opinions of Shimon HaTimni and Rabbi Shimon ben Menasya?
The Gemara answers: There is a difference between them in the case of a non-virgin raped by a High Priest. And the Gemara asks: Here, too, she is a woman for relations with whom one is liable for violating a positive mitzva, as the High Priest fails to fulfill the mitzva “But a virgin of his own people shall he take to wife” (Leviticus 21:14). If Rabbi Akiva rules that betrothal does not take effect when a positive mitzva is violated, what is different about this case? The Gemara answers: It is different because it is a positive mitzva whose application is not equal for all. There are two lenient aspects to this mitzva: It is a positive mitzva and not a prohibition, and it applies only to the High Priest and not to all Jews. Even Rabbi Yeshevav would agree that according to Rabbi Akiva, a child born from relations between a High Priest and a non-virgin is not a mamzer. However, the High Priest may not sustain the woman as his wife. Therefore, this case is the practical difference between the statements of Shimon HaTimni and Rabbi Shimon ben Menasya.
§ Rav Ḥisda said: Everyone agrees with regard to one who engaged in forced intercourse with a menstruating woman that he pays the fine. He elaborates: According to the one who says that the criterion is whether there is betrothal, for this woman too there is betrothal. According to the one who says that the criterion is whether the woman is suitable for him to sustain, this woman is suitable for him to sustain.
§ The Gemara comments: And the mishna’s ruling that one who has relations with his sister is liable to pay the fine comes to exclude the opinion of Rabbi Neḥunya ben HaKana, as it is taught in a baraita: Rabbi Neḥunya ben HaKana would render Yom Kippur like Shabbat with regard to payment for damages. Just as one who intentionally desecrates Shabbat is liable to receive the death penalty and is therefore exempt from the obligation of payment for damages caused while desecrating Shabbat, so too, one who intentionally desecrates Yom Kippur is liable to receive the death penalty and is therefore exempt from the obligation of payment for damages caused while desecrating Yom Kippur.
The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of Rabbi Neḥunya ben HaKana? Abaye said: It states the word harm at the hands of man, in the verse “But if any harm follow, then you shall give a soul for a soul” (Exodus 21:23) and it states the word harm at the hand of Heaven, in the verse in which Jacob states: “My son shall not descend with you…and harm befalls him on the way” (Genesis 42:38). Just as with regard to harm that is stated at the hands of man, e.g., one who kills and is liable to be executed, one is exempt from the associated payment, so too, with regard to harm that is stated at the hand of Heaven, one is exempt from the associated payment.
Rav Adda bar Ahava strongly objects to this: From where is it derived that when Jacob is warning his sons he is warning them about cold and heat [tzinim paḥim], which are at the hand of Heaven? Perhaps he was warning them about a lion and thieves, which are harm at the hands of man, meaning that unlike heat and cold, these dangers are not calibrated by God. The Gemara refutes this: Is that to say that Jacob warned them about this harm at the hand of man, but about that harm at the hand of Heaven he did not warn them? Jacob warned them about all potentially harmful matters that might befall Benjamin, not merely one particular form of catastrophe.
The Gemara asks: And are cold and heat at the hand of Heaven? Isn’t it taught in a baraita: All matters are at the hand of Heaven except for cold and heat, as it is stated: “Cold and heat are on the path of the crooked, he who guards his soul shall keep far from them” (Proverbs 22:5)? This indicates that cold and heat are forms of harm caused by man, from which one can protect himself. And furthermore, are a lion and thieves forms of harm at the hands of man? But didn’t Rav Yosef say, and similarly, didn’t Rabbi Ḥiyya teach a baraita: From the day that the Temple was destroyed, although the Sanhedrin was abolished the four death penalties were not abolished? The Gemara asks: Were they not abolished? It is clear that they were abolished, as today there is neither Sanhedrin nor capital punishment. Rather, it means that although there are no court-imposed executions,
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.