Talmud BavliKetubot 98a : Youtube
Daf TubeYoutube
1 video class :
Ketubot Page 98a
Ketubot 98a - Guemara
בבתוליה שיהו כל בתוליה קיימין בין בכדרכה בין שלא כדרכה ההיא איתתא דתפסה כסא דכספא בכתובתה קתבעה מזוני אתאי לקמיה דרבא אמר להו ליתמי זילו הבו לה מזונות לית דחש להא דר' שמעון דאמר לא אמרינן מקצת כסף ככל כסף שלח ליה רבה בריה דרבא לרב יוסף מוכרת שלא בב"ד צריכה שבועה או אין צריכה שבועה ותבעי לך הכרזה אמר ליה הכרזה לא קמיבעיא לי דא"ר זירא אמר רב נחמן אלמנה ששמה לעצמה לא עשתה ולא כלום ה"ד אי דאכרוז אמאי לא עשתה ולא כלום אלא לאו דלא אכרוז ולעצמה הוא דלא עשתה ולא כלום הא לאחר מה שעשתה עשתה לעולם דאכרוז ודאמרי לה מאן שם ליך כי האי דההוא גברא דאפקידו גביה כיסתא דיתמי אזל שמה לנפשיה בארבע מאה זוזי אייקר קם בשית מאה אתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה מאן שם לך והלכתא צריכה שבועה ואינה צריכה הכרזה:
מתני׳ אלמנה שהיתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה היתה כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל אפילו היא אומרת אחזיר דינר ליורשין מכרה בטל רשב"ג אומר לעולם מכרה קיים עד שתהא שם כדי שתשייר בשדה בת תשעה קבין ובגנה בת חצי קב וכדברי רבי עקיבא בית רובע היתה כתובתה ארבע מאות זוז ומכרה לזה במנה ולזה במנה ולאחרון יפה מנה ודינר במנה של אחרון בטל ושל כולן מכרן קיים:
גמ׳ מאי שנא שוה מאתים במנה דאמרי לה את אפסדת שוה מנה במאתים נמי תימא אנא ארווחנא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה
Comments from Rashi on Masechet Ketubot Page 98a
בתוליה קיימין . לענין בעילה שלא נבעלה אפילו שלא כדרכה: דתפסה כסא דכספא . ולא היה בו שיעור כתובתה: צריכה שבועה . שלא גבתה יותר: ששמה לעצמה . לקחה שדה היתומים לעצמה בשומת כתובתה: לא עשתה ולא כלום . ואם רצו היתומים להגבותה מעות לאחר זמן חוזרין ונוטלין אותה: מאן שם ליך . ממי קבלת מכירה זו לא מבית דין ולא מיתומין לפיכך לא יצא הקרקע מרשות היתומין אבל היכא דשמת לאחריני נפק מרשות היורשין שהרי נתנו לה חכמים רשות למכור: כיסתא . מספוא לשון אחר כסיתא גרס עצי אלמוגים שקורין קורא"ל: מתני' שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה . דאמרינן לה את אפסדת: מכרה בטל . שאותו דינר אין לה רשות למכור נמצא שכל המכר טעות שהרי בבת אחת היה: לעולם מכרה קיים . והיא תחזיר את הדינר ליורשין דמה הפסידתן: עד שיהא . באונאה כדי שאילו לא היתה האונאה היה משתייר בשדה בת תשעה קבין או האונאה עצמה תשעה קבין והוא הדין אם נשאר ליתומים שם לבד האונאה ט' קבין דכיון דיש ליתומים קרקע שם כשיעור שדה יאמרו לה אין רצוננו למכור קרקע הראוי לנו אבל אם אין האונאה ראויה להצטרף לכדי שדה לא הפסידתן כלום: ובגנה בת חצי קב . שזה שיעור גנה: וכדברי ר' עקיבא . ששמענו ממנו במקום אחר בבית רובע הוא שיעור גנה:
Comments from Tosafot - Ketubot 98a
שיהו בתוליה קיימין בין כדרכה בין שלא כדרכה . פירוש בעינן שאותן מקצת בתולים יהו קיימים בכל מקום ולא מצי למימר שלא כדרכה לא דלשתוק קרא מיניה: מוכרת שלא בבית דין צריכה שבועה כו' . ואם תאמר מתני' היא בפרק השולח (גיטין לד: ושם) דתנן אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה ואיכא למימר ההיא באלמנה מן האירוסין כרבי שמעון דאמר כל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בבית דין ונראה לרבי דוחק ועוד קשיא לי דלפום סוגיא דשמעתא לא פשט ליה רב יוסף מידי ואמאי תפשוט ליה דעל כרחך באלמנה מן הנשואין היא מדקתני סיפא נמנעו מלהשביעה וא"ר זירא אמר שמואל לא שנו אלא באלמנה אבל גרושה משביעין אותה וטעמא דאלמנה שאני בההיא הנאה דקא טרחא קמי יתמי אתיא ומוריא התירא אלמא הוה מצי למפשט ממילתיה דשמואל דבאלמנה מן הנשואין מיירי דאי מן האירוסין מיירי לא שייך למימר קא טרחא קמי יתמי שהיא עומדת בבית אביה אלא אומר רבי דהך שבועה לא משום צררי אלא כדפי' בקונטרס שלא גבתה יותר ולא מיבעיא ליה במכרה למזונות שלא בב"ד דהא לקמן פסיק הלכתא צריכה שבועה ואנן קיימא לן שני דברים שאמר חנן הלכה כמותו דתנן לקמן (כתובות דף קה.) מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה וההוא בסוף היינו בשעת גביית כתובה דהא לעיל בשילהי הכותב (כתובות דף פח:) מוקי רבי ירמיה חנן כרבי שמעון דאמר כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה אינה תובעת כתובתה אין יורשין משביעין אותה משמע דשום שבועה אין מזקיקין אותה עד זמן תביעת כתובתה אלא נראה לרבי דבמוכרת לכתובה מיבעיא ליה דתחלה קודם גביית כתובתה משביעין אותה שלא עכבה משל בעלה כלום ולאחר שמכרה נכסים שלא בבית דין ליגבות מהן כתובתה מיבעיא ליה אם חוזרין ומשביעין אותה שלא גבתה יותר ועוד אומר רבי דהך שבועה דמיבעיא ליה לא כפ"ה שלא גבתה יותר אלא מיבעיא ליה אי משביעין אותה שלא זלזלה בנכסים וכן מוכח מדקאמר תיבעי לך הכרזה דהוי נמי שלא תזלזל וכן פי' ר"ת. מ"ר: ותיבעי לך הכרזה . דמדמבעיא לך שבועה מכלל דפשיטא לך דלא בעי הכרזה דאי הוה בעי הכרזה כ"ש דצריכה שבועה: אמר ליה הכרזה לא קא מיבעיא לי . דפשיטא שאינה צריכה הכרזה וא"ת הא אמרינן לעיל (כתובות דף פז.) לכרגא למזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא משמע הא לשאר מילי בעינן הכרזה ועוד תנן בערכין (דף כא:) שום היתומים ל' יום ואומר רבי הני מילי כשבית דין מוכרין דאי טעו בפחות משתות מכרן קיים הלכך צריכי הכרזה שלא להפסיד נכסי יתומים אבל אלמנה אפילו מכרה שוה מנה ודינר במנה תנן דמכרה בטל ואין יכול לבא לידי הפסד מוכרת שלא בהכרזה והא דאמרינן לקמן (כתובות דף ק:) ב"ד שמכרו שלא בהכרזה נעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזרין מאי קא משמע לן תנינא שום היתומין כו' ומסיק הני מילי שליח אלמא דבשליח גופיה צריך הכרזה אע"ג דאי מוזיל חוזר לא קשה מידי חדא דהא בשליח ב"ד מוקמינן לה כמו שפי' רבינו תם ועוד אפי' שליח דעלמא לא קשה מידי דלא אלמוה רבנן לשליח שימכור בלא הכרזה כמו אלמנה: אלא לאו דלא אכרוז כו' . תימה לי אכתי היכי פשיט מהכא דלמא הא דקאמר רב נחמן אלמנה ששמה לעצמה לא עשתה ולא כלום הא לאחר עשתה במכרה למזונות דאינה צריכה שבועה כדפי' לעיל והואיל וכן אינה צריכה הכרזה ואמר לי רבי דלא מפליג רב נחמן בין מוכרת למזונות למוכרת לכתובה: דאמרי לה מאן שם ליך . כלומר מי החזיקך באלו הנכסים שאין לך אדם שיכול לזכות בקרקע חבירו אם לא יחזיקוהו בה ב"ד אבל הא לא קאמר שומא ממש דאע"ג דליכא ב"ד מומחין ב"ד הדיוטות מיהא איכא כדאיתא בהדיא באלו מציאות (ב"מ לב. ושם) ומה שמחזיקין אותה אותם ב"ד הדיוטות לא חשיבא חזקה דיושבי קרנות הם ואינן אלא בקיאי בשומא בעלמא ותימה לרבי דהכא משמע דאם החזיקוה ב"ד היתה יכולה לעכב הקרקע לעצמה ובהמפקיד (שם לח.) תניא המפקיד אצל חבירו יין והחמיץ דבש והדביש עושה להם תקנה ומוכרן בב"ד וכשהוא מוכרן מוכרן לאחרים ואינו מוכרן לעצמו כיוצא בו כו' והא לא מצינו למימר דהא דקאמר בב"ד היינו ברשות ב"ד אבל אם ידעו ב"ד השומא יכול לעכבם לעצמו דבירושלמי מסיק על ההוא מעשה דיוחנן חקוקאה דמייתינן בפ"ק דפסחים (דף יג. ושם) א"ל צא ומוכרן בב"ד אלמא אע"ג דהוה רבי קא יהיב ליה רשותא ליוחנן חקוקאה הוה מצריך ליה מכירה בב"ד ואומר רבי דהתם הוי טעמא משום חשדא והלכך קאמר שלא יעכב לעצמו ודוקא בדבר הנפקד כי התם שייך חשדא דכולי עלמא לא ידעי שב"ד ידעו בשומא אבל הכא אלו הנכסים ידעו העולם שעל ידי ב"ד באו לידה וגבי כיסתא דיתמי נמי כמו כן ידעו וליכא חשדא אי נמי הכא הבית דין עצמם הם המפקידים הלכך יש לה לעכב על ידם אבל התם שהפקיד אחר אצלו לא יעכבנו לעצמו ומיהו אההיא דירושלמי מתמה רבי אמאי לא מועיל בפקדון רשות בית דין לעשות הנפקד שליח למכור שלא בב"ד לתקנת המפקיד דקא בעי התם מכירה בבית דין הלא גבי מכירת קרקעות לצורך האלמנה תקנו שליח ואיכא נמי למ"ד דהוה כדיינין ושמא התם בירושלמי בב"ד הדיוטות קאי ואין לתמוה אי קרי ליה בית דין הואיל ולא קתני גבייהו ב"ד גמור דהא קרי מכירת אלמנה שלא בב"ד אע"ג דאיכא הדיוטות כדפרישית לעיל היינו משום דקתני גבייהו ב"ד גמור: אלמנה שמכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה כו' . בירושלמי פריך ויחזור המקח ומוקי לה רבי יוחנן כשהוזל המקח כשהוקיר המקח וריש לקיש אומר אין אונאה לקרקעות אמר רבי יוחנן אם היה דבר מופלג יש לו אונאה מתניתין פליגא אר' יוחנן אלו דברים שאין להם אונאה הקרקעות פתר ליה בדבר שאינו מופלג פי' ר"ח שלא הגיע אונאה עד כדי דמי החפץ מכלל דבטול מקח לרבי יוחנן הוי בכדי דמיהן וכי האי גוונא מפרש ר"ת הא דאמר רב נחמן בהזהב (ב"מ דף נז. ושם) הדא אמרה אונאה אין להן ביטול מקח יש להן לאו דומיא דמטלטלין ביתר משתות אלא בחצי כגון שוה מאתים במנה אבל פחות אפילו שוה פרוטה המקח קיים והא דפסקינן בהמקבל (שם קח.) זבן במאתים ושוה מנה אמרי נהרדעי משמיה דרב נחמן אין אונאה לקרקעות לאו דוקא מאתים אלא מעט פחות דבמאתים הוי ביטול מקח לרב נחמן כדפרישית ומאי דגריס ר"ת בריש האיש מקדש (קדושין דף מב: ושם) כמו שאפרש לקמן והא דקאמרת יתר משתות בטל מקח לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות אפילו ביתר משתות עד החצי כדפרישית והא דקא"ר יוחנן בירושלמי אם היה דבר מופלג יש לו אונאה לאו דוקא דהוא הדין ביטול מקח כדפרישית וטעמא דנתקבלה כתובתה גבי מכרה שוה מאתים במנה תימה קצת אע"ג דהוזיל המקח מ"מ תחזור בה לגבי הלקוחות שהרי המכר לא היה כלום ותחזיר הקרקע ליתומים ויש לומר דהואיל ובשעה שקבלה הקרקע היה שוה מאתים מיד רצתה להוציא הקרקע מרשות היתומים ולהכניסה לרשות הלוקח והרי היא כמו שנתכוונה לקנות הקרקע בכתובה באותה שעה:
Ketubot 98a - Mishnah translated into english
When the verse states “in her virginity,” the intent is that her sign of virginity should be fully intact, with her not having engaged in sexual intercourse of any kind, whether in the typical manner or through atypical sexual intercourse. Therefore, this dispute is not relevant to the dispute with regard to whether part of the money can be considered akin to all of the money.
§ The Gemara relates: There was a certain woman who seized a silver cup as partial payment of her marriage contract and who also demanded sustenance. She came before Rava for judgment. He said to the orphans: Go and give her sustenance, as there are none who are concerned about the ruling of Rabbi Shimon, who said that we do not say that part of the money has a status like the entire sum of money.
§ Rabba, son of Rava, sent this question to Rav Yosef: Does a woman who sells her late husband’s property when not in court need to take an oath that she has not taken more than she deserves, or does she not need to take an oath? Rav Yosef replied to him: But you should have raised the dilemma if prior to the sale she needs to make a public announcement in order to properly assess the value of the property.
He said to him in response: I am not raising the dilemma as to whether there needs to be a public announcement, as Rabbi Zeira said that Rav Naḥman said: A widow who assessed the property for herself and took from the property according to her own calculation has accomplished nothing.
Now what are the circumstances here? If they publicly announced that this property was for sale and arrived at an agreed upon assessment of its value, why is it that she has accomplished nothing? The same halakha that applies to any purchaser should apply to her. Rather, is it not that no public announcement was made; and doesn’t this teach that if she took it for herself, she has accomplished nothing, but if she sold it to someone else, then her action is effective, despite there not being any public announcement?
The Gemara rejects this: Actually, this is a case where they made a public announcement and where they said to her: Who assessed this for you? Although the sale was conducted publicly, there was still no assessment of the property value.
That case is similar to this incident of a certain man with whom someone had deposited coral belonging to orphans. He went and assessed the value of the coral for himself at four hundred dinars and then took it for himself. The coral appreciated in value and its value now stood at six hundred dinars.
He came before Rabbi Ammi to determine whether the profit belonged to the orphans or to him. Rabbi Ammi said to him: Who assessed this for you? Since you never had it assessed, neither the court nor the orphans sold it to you. Therefore, you never acquired the coral, and it remained in the possession of the orphans and the profit is theirs.
The Gemara concludes: And the halakha is that she is required to take an oath, but she is not required to make a public announcement.
MISHNA: In the case of a widow whose marriage contract was worth two hundred dinars and she sold property that was worth one hundred dinars for two hundred dinars, or if she sold property worth two hundred dinars for one hundred dinars, she has received payment of her marriage contract and can demand nothing more.
If her marriage contract was worth one hundred dinars and she sold property worth one hundred dinars and a dinar for one hundred dinars, the sale is void because she sold property that did not belong to her. Even if she says: I will return the additional dinar to the heirs, the sale is nevertheless void.
Rabban Shimon ben Gamliel says: Actually, the sale is valid. It is not considered an invalid sale until there is an error so extreme that had there been no mistake, there would have remained in the field an area required for sowing nine kav of seed, the smallest area of land worth working. In that case, the orphans can reasonably claim that they are unwilling to give up on the land that belongs to them. However, if the error is less than this, it is enough if she returns the remainder to the orphans. And in the case of a garden, the sale is void if, had there been no error, there would have remained an area required for sowing a half-kav of seed, as this is the smallest size of garden worth working. Or, according to the statement of Rabbi Akiva, an area required for sowing a quarter-kav of seed.
If her marriage contract was worth four hundred dinars, and she sold property to this one for one hundred dinars, and she sold property to that one for one hundred dinars, and again to a third one, and she sold property to the last one worth one hundred dinars and a dinar for only one hundred dinars, the sale of the last property is void, as the price she charged was below the market value. And all of the others, their sale is valid, as they were sold for the correct price.
GEMARA: The Gemara questions the first halakha mentioned in the mishna, which teaches that if the widow sold property worth two hundred dinars for one hundred dinars, or if she sold property worth one hundred dinars for two hundred dinars, in either case she can no longer demand any payment of her marriage contract. The Gemara asks: What is different about the case where she sold property worth two hundred dinars for one hundred dinars, where the halakha is that she has received her entire marriage contract, as the heirs can say to her: You caused yourself to lose out since you received from the estate the value of your entire marriage contract, but because you sold it improperly, you did not receive its full value. Why then, in the case where she sold property worth one hundred dinars for two hundred dinars, can she not also say to the heirs: I profited from the sale, but I received only the value of one hundred dinars from the estate, and I am entitled to another one hundred dinars?
Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said:
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.