Talmud BavliKetubot 86a : Youtube
Daf TubeYoutube
1 video class :
Ketubot Page 86a
Ketubot 86a - Guemara
תיזיל ותיחלה לכתובתה דאמה לגבי אבוה ותירתה מיניה שמעה אזלה אחילתה אמר רב נחמן עשינו עצמינו כעורכי הדיינין מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר מעיקרא סבר (ישעיהו נח, ז) ומבשרך לא תתעלם ולבסוף סבר אדם חשוב שאני:
גופא אמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל אמר רב הונא בריה דרב יהושע ואי פקח הוא מקרקש ליה זוזי וכתב ליה שטרא בשמיה:
אמר אמימר מאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא מאן דלא דאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי ניירא בעלמא הוה עובדא וכפייה רפרם לרב אשי ואגבי ביה כי כשורא לצלמי:
אמר אמימר משמיה דרב חמא האי מאן דאיכא עליה כתובת אשה ובע"ח ואית ליה ארעא ואית ליה זוזי לבעל חוב מסלקינן ליה בזוזי לאשה מסלקינן לה בארעא האי כי דיניה והאי כי דיניה ואי לא איכא אלא חד ארעא ולא חזיא אלא לחד לבעל חוב יהבינן ליה לאשה לא יהבינן לה מאי טעמא יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא אמר ליה רב פפא לרב חמא ודאי דאמריתו משמיה דרבא האי מאן דמסקי ביה זוזי ואית ליה ארעא ואתא בעל חוב וקא תבע מיניה ואמר ליה זיל שקול מארעא אמרינן ליה זיל זבין את ואייתי הב ליה א"ל לא אימא לי גופא דעובדא היכי הוה א"ל תולה מעותיו בעובד כוכבים הוה הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו בו שלא כהוגן א"ל רב כהנא לרב פפא לדידך דאמרת פריעת בעל חוב מצוה אמר לא ניחא לי דאיעביד מצוה מאי א"ל תנינא במה דברים אמורים במצות לא תעשה אבל במצות עשה כגון שאומרין לו עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו עושה
Comments from Rashi on Masechet Ketubot Page 86a
תיזיל ותיחלה כו' . דאמרינן אפי' יורש מוחל ואמה של זו מכרה להן שטר חוב שהיה לה על בעלה: עשינו עצמינו . כקרוב של בעל דין או אוהבו הבא אצל דיינין ועורכו בראיות אחר זכות אוהבו או קרובו כך למדתי עצה לזו להפסיד שכנגדה: מעיקרא . כשאמר כן לבסוף . כשנתחרט: אדם חשוב שאני . לפי שלמדין הימנו ויש שיעשו אף שלא לקרובים: ואי פקח הוא . הלוקח: מקרקש ליה זוזי . ללוה ושוכרו בהן לכתוב לו שט"ח בשמו קודם שיעשו קנוניא בין שניהם: מאן דדאין דינא דגרמי . המחייב את הגורם הפסד לחבירו: מגבי ביה . בהאי שטרא מן המוחלו: דמי שטרא מעליא . כל החוב שבתוכו: ומאן דלא דאין כו' . פלוגתייהו בבבא קמא בפרק בתרא (דף קטז:) ורבי מאיר אית ליה דינא דגרמי כדתניא (שם דף ק:) נתייאש הימנה ולא גדרה הרי זה קידש וחייב באחריותו גבי כלאים וקיי"ל כוותיה: מגבי ביה דמי ניירא בעלמא . כלומר אומר שלא מכר לו אלא הנייר והרי הוא בידך: כפייה רפרם לרב אשי . שבא הדין לפני רב אשי וסיבבו והקיפו בראיות ואגבי מדינא דגרמי: כי כשורא לצלמי . כלומר גיבוי גמור כל ההפסד דקדק בו כאשר ידקדק הלוקח קורה לצור בה צורות שלוקח ישרה וחלקה: האי כי דיניה . זה הלוה מעות וזו סמכה על שיעבוד הקרקע והיא לא נתנה כלום ואם בשביל נכסי צאן ברזל הנישומין בכתובה הוא זכה בהן מיד וזו צירפתן עם הכתובה על שיעבוד הקרקע: ולא חזיא אלא לחד . אין בה אלא כדי לאחד מהן: לבעל חוב יהבינן . שלא תנעול דלת: יותר משהאיש רוצה כו' . ולא חיישינן לומר משום חינא ודוקא שהשטרות נכתבו ביום אחד אבל אם קדמה זמן הכתובה היא גובה: ודאי דאמריתו כו' . לשון שאלה הוא אמת הוא ששמעתי שאתם אומרים דבר זה של תימה דמטרחינן ליה ללוה למכרה והלא המלוה עיקר סמך שלו על הקרקע: תולה מעותיו בעובד כוכבים הוה . מעות היה לו לפרוע ואומר של עובד כוכבים הם: לדידך דאמרת כו' . במסכת ערכין בפ' שום היתומין (דף כב.): פריעת בע"ח מצוה . מצוה עליו לפרוע חובו ולאמת דבריו דכתיב הין צדק שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק (בבא מציעא דף מט.): במה דברים אמורים . דלוקה ארבעים: (עי' פי' רש"י בחולין קלב: עוד שם קי: ד"ה כפתוהו):
Comments from Tosafot - Ketubot 86a
תיזיל ותיחלה לכתובתה דאמה לגבי אביה . קשה לרבינו יצחק דמה הרויחה הא אמרינן בסמוך מאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא ורב נחמן גופיה דאין דינא דגרמי בהגוזל בתרא (ב"ק קטז:) גבי ההוא גברא דאחווי אכריא דחיטי ויש מפרשים דקטנה היתה כמו הפעוטות מתנתן מתנה ולא מחייבא מדיני דגרמי ולרבינו יצחק נראה מתוך כך דלא מיחייבא מדינא דגרמי אלא דמים שנתנו לה על כתובתה ולא כל הכתובה ונמצא שמרווחת הרבה ומיהו לא נתיישב לרשב"א לשון מגבי ביה דמי שטרא מעליא דמשמע דחייב לשלם כל הכתוב בשטר ומביא ראיה מהא דאמרינן בפ"ב דקידושין (דף מז:) התקדשי לי בשטר חוב או שהיה לו מלוה ביד אחרים והרשה עליהם ר"מ אומר מקודשת וחכ"א אינה מקודשת ומסיק דבדשמואל קא מיפלגי דאמר המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול מר אית ליה ולהכי אינה מקודשת דלא סמכה דעתה הואיל ויכול למחול ואם היה חייב לשלם כל הכתוב בשטר אמאי לא סמכה דעתה הא אינו רשאי למחול שיצטרך לשלם לה [והשתא לא תיקשה היאך השיאה רב נחמן עצה להפסיד ממון אחרים בשביל קורבה שהרי לא היה מפסידן לגמרי שהיו מחזירין להם מעות שנתנו מ"מ קצת יש לגמגם]: לבעל חוב מסלקינן ליה בזוזי . אומר רבינו תם דג' דינין חלוקים למלוה ולניזק ולשכיר לבעל חוב אית ליה זוזי לא מצי לסלוקי בארעא כדאמרינן הכא וניזק אפילו אית ליה זוזי מסלק ליה בארעא ובשכיר אפי' לית ליה זוזי אמרי' ליה זיל טרח וזבין ואייתי זוזי דתנן בפרק הבית והעליה (ב"מ קיח.) היה עושה עמו בתבן ובקש ואמר טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו ומשמע התם אפילו דלית ליה זוזי: לאשה לא יהבינן לה מ"ט יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא . וא"ת דאמרינן לעיל (כתובות דף פד.) לכתובת אשה משום חינא ואפי' ר' בנימין לא פליג אלא כשהבע"ח הוא כושל אבל שניהם שוין מודה דיהבינן לכתובת אשה ותירץ רבינו תם דהכא יהבינן לבע"ח משום דאיכא טעמא דנעילת דלת ובאשה לא שייך נעילת דלת כדאמרינן יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא אבל לעיל דלאחר מיתה ליכא נעילת דלת דמיתה לא שכיחא כדאמרינן בהנזקין (גיטין נ.) דלא מסיק אדעתיה דמלוה דמית לוה ונפלי נכסי קמי יתמי עדיפא כתובת אשה משום חינא ומורי ה"ר יחיאל השיב למורי הרב בשם ר"י דאפילו לאחר מיתה יהבינן לבעל חוב קרקע או אפילו מטלטלין אחר תקנת גאונים שתקנו דאשה ובעל חוב גובין מטלטלין ולעיל דיהבינן לכתובת אשה היינו משום דכיון דאין דינו של בעל חוב לגבות ואי הוה יהיב להו נפקד ליתומים לא מצי נקיט להו בדינא עדיפא כתובת אשה משום חינא ואפילו קדים זמן הכתובה לזמן השטר כיון שלא תיקנו שתטרוף מן הלקוחות ולא חל שיעבוד כתובה עלייהו כלל והוי כאילו זמנן שוה והכי אמר בפרק מי שמת (ב"ב דף קנז.) דאיקני קנה ומכר את"ל לא משתעבד הא לא משתעבד ואת"ל משתעבד לוה ולוה ואחר כך קנה ומכר מהו לקמא משתעבד או לבתרא [משמע דאי לא משתעבד ליכא לספוקי כלל הי גביא ברישא כיון דלא משתעבד לגבות מלקוחות וכתב וכן עמא דבר כר"י וכן רב אלפס ורמב"ם. ורבי יצחק בר אברהם נראה לו כר"ת. ואמת כי נראה דברי ר"ת]: ההוא תולה מעותיו בעובד כוכבים הוה . אין לפרש כשאמר לו זיל את זבין הוה תולה מעותיו בעובד כוכבים דא"כ כהוגן עשו לו אלא תחילה כשתבעו היה הולך ותולה מעותיו ובשעת הגבייה כבר לא היה לו ואפ"ה הזקיקו למכור: פריעת בע"ח מצוה . בדאיכא אחריות נכסים איירי דעלה איתמר מילתיה דרב פפא בערכין (ג"ז שם) ואפ"ה אין נפרעין מנכסי יתומים קטנים דלאו בני מיעבד מצוה נינהו אבל מנכסי יתומין גדולים נפרעין אבל בדליכא אחריות נכסים מצוה על היתומין ואין כופין כדמוכח בפ' מי שהיה נשוי (לקמן כתובות צא:) גבי ההוא דשבק קטינא דארעא וטעמא משום דהוי מצות כיבוד מצוה שמתן שכרה בצידה דאין ב"ד שלמטה מוזהרין עליה והא דאמר בהגוזל עצים (ב"ק צד:) הניח להן אביהן פרה וטלית וכל דבר המסויים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן התם אם לא יהיו מחזירין איכא קלון אביהן הלכך חייבין לשלם אבל משום כבוד לחודיה לא ובקונט' פי' לקמן גבי קטינא דהואיל וליכא מצוה אלא מדרבנן לא כייפינן להו ואין נראה דאשכחן דכופין במצות דרבנן כגון מצוה לקיים דברי המת דאמרי' בהשולח (גיטין מ.) דכופין את היורשים: אמר לא ניחא לי למיעבד מצוה מאי .הא פשיטא ליה דכופין דהא עיקר מילתיה בערכין (דף כב. ושם) אהא דאין נזקקין לנכסי יתומין קטנים וקאמר משום דפריעת בע"ח מצוה והני לאו בני מיעבד מצוה נינהו מכלל דלנכסי יתומים גדולים נזקקין אלא ה"ק לא ניחא ליה למעבד מצוה מאי והלא פשיטא דכופין ומה שייך לקרותו מצוה אמר ליה תניתוה דהיכא דאיכא מצוה כופין אי נמי י"ל דבעא מיניה אם כופין אם לאו אע"ג דפשיטא דלנכסי יתומין גדולים נזקקין הנ"מ היכא דלא אמרו לא ניחא לן למעבד מצוה אבל היכא דאמרו מאי אמר ליה תניתוה כו' וי"מ דאתולה מעותיו בעובד כוכבים קאי דבשלמא לרב הונא בריה דרב יהושע דאמר טעמא דאין נזקקין משום צררי אבל חיובא איכא אנכסי והואיל והדין שיתן מעות השיעבוד נמי הוי על המעות אע"ג דאיכא קרקעות וכ"ש כי ליכא אלא לדידך דאמרת מצוה ואע"ג דאית להו נכסי ליתמי לא נחתינן עלייהו דלא רמיא עלייהו שיעבודא אלא במקום דאיכא מצוה אמרת נמי שהשיעבוד לא יהא על המעות ולא דמי לגזלן שהשיעבוד על כל נכסיו דהתם באיסורא אתא לידיה ובדין אישתעבד לגמרי אבל הכא לא: אמר לא ניחא לי למיעבד מצוה מאי. הא פשיטא ליה דכופין דהא עיקר מילתיה בערכין (דף כב. ושם) אהא דאין נזקקין לנכסי יתומין קטנים וקאמר משום דפריעת בע"ח מצוה והני לאו בני מיעבד מצוה נינהו מכלל דלנכסי יתומים גדולים נזקקין אלא ה"ק לא ניחא ליה למעבד מצוה מאי והלא פשיטא דכופין ומה שייך לקרותו מצוה אמר ליה תניתוה דהיכא דאיכא מצוה כופין אי נמי י"ל דבעא מיניה אם כופין אם לאו אע"ג דפשיטא דלנכסי יתומין גדולים נזקקין הנ"מ היכא דלא אמרו לא ניחא לן למעבד מצוה אבל היכא דאמרו מאי אמר ליה תניתוה כו' וי"מ דאתולה מעותיו בעובד כוכבים קאי דבשלמא לרב הונא בריה דרב יהושע דאמר טעמא דאין נזקקין משום צררי אבל חיובא איכא אנכסי והואיל והדין שיתן מעות השיעבוד נמי הוי על המעות אע"ג דאיכא קרקעות וכ"ש כי ליכא אלא לדידך דאמרת מצוה ואע"ג דאית להו נכסי ליתמי לא נחתינן עלייהו דלא רמיא עלייהו שיעבודא אלא במקום דאיכא מצוה אמרת נמי שהשיעבוד לא יהא על המעות ולא דמי לגזלן שהשיעבוד על כל נכסיו דהתם באיסורא אתא לידיה ובדין אישתעבד לגמרי אבל הכא לא:
Ketubot 86a - Mishnah translated into english
that she should go and forgive her mother’s marriage contract for her father, and she will subsequently inherit the sum of the marriage contract from him? The marriage contract is a document of the debt owed by her father to her mother. The daughter, who has inherited the document from her mother, can forgo her father’s obligation, so rendering nugatory the right of the purchasers. The father then retains the amount owed to the purchasers of the marriage contract, and his daughter will inherit that amount when he dies. The daughter heard this, and went and forgave her father’s obligation in the marriage contract, as recommended by Rav Naḥman.
Rav Naḥman later said in regret: We have made ourselves like advisors of judges. We have acted like lawyers who give practical advice to litigants rather than like independent judges. The Gemara asks: At the outset, what did he hold when he intended the daughter to hear his advice, and ultimately, what did he hold that made him regret his action? The Gemara explains: At the outset, he held that the verse teaches: “And you should not hide yourself from your own flesh” (Isaiah 58:7), and therefore it is correct to give help and advice to relatives. And ultimately he held that in the case of an important person who must be very careful to avoid any impression of having favored his family in judgment, the situation is different.
Since the Gemara had previously mentioned a halakha stated by Shmuel, it turns its attention to the matter itself. Shmuel said: With regard to one who sells a promissory note to another, and the seller went back and forgave the debtor his debt, it is forgiven, since the debtor essentially had a non-transferable obligation to the creditor alone, and even the creditor’s heir can forgive the debt. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: And if the purchaser of the document is perspicacious, and is wary of such a ploy, he should jangle [mekarkesh] dinars in the debtor’s ears, i.e., he should pay the debtor or promise him money, and the debtor will write for him a new promissory note in the purchaser’s name, thereby preventing the latter from losing out.
Ameimar said: One who judges cases of liability for indirect damage and maintains that someone whose actions cause damage is obligated to pay, even if he has not directly harmed another, collects in this case the value of the proper document. Since by forgiving the loan the creditor voided the document and caused the purchaser financial loss, he must compensate the purchaser for the amount recorded in the document. One who does not judge cases of liability for indirect damage collects in this case only the value of the paper on which the document was written.
The Gemara relates that there was an incident like this one, and Rafram pressured Rav Ashi by means of verbal persuasion to render an unequivocal ruling in this matter, and Rav Ashi collected in this case as if he damaged a beam used for crafting a sculpture, i.e., the full value of the debt listed in the promissory note.
Ameimar said in the name of Rav Ḥama: With regard to one who has incumbent upon himself the obligation of his wife’s marriage contract and also owes money to a creditor, and he possesses land and possesses money, the obligation to the creditor is settled with the payment of money, whereas the debt to the woman of her marriage contract is settled with the payment of land, this one in accordance with his law, and that one in accordance with her law. Since the creditor gave him money, it is fitting that he should receive ready cash in return. The woman, in contrast, did not give him anything but relied upon the lien on his land, so she is therefore given land.
And if there is only one plot of land, and it is adequate for the payment of only one debt, we give it to the creditor, and we do not give it to the woman. What is the reason for this? Even more than a man wants to marry, a woman wants to be married. Women do not get married because they wish to receive their marriage contract. It is better to give preference to the creditor so that he will not lose out, so as not to discourage people from lending money.
Rav Pappa said to Rav Ḥama: Is it correct that you say in the name of Rava: With regard to one who owes money and has land, and the creditor comes and demands from him his money, and the debtor says to him: Go and take the amount you are owed from the land, we say to him: Go and sell the land yourself and give him money? Rav Ḥama said to him: I did not say this in the name of Rava.
Rav Pappa replied: Tell me the incident itself, what happened and what exactly occurred that caused this opinion to be attributed to Rava. Rav Ḥama said to him: The debtor was one who attached his money to a gentile. He possessed money, but he claimed that this money belonged to a gentile and therefore could not be demanded from him. This man acted improperly, and consequently, the Sages acted improperly with him by forcing him to sell the land.
Rav Kahana said to Rav Pappa: According to your opinion, that you say the repayment of a creditor is a mitzva, if the debtor said: It is not amenable to me to perform a mitzva, what would be the halakha? If there is no obligation to repay a loan other than to perform a mitzva, then what happens if someone is not interested in performing the mitzva? He said to him: We already learned this halakha in a baraita: In what case is this statement said, that one is liable to receive forty lashes for committing a transgression? It is said with regard to negative mitzvot. However, with regard to positive mitzvot, for example, if the court says to someone: Perform the mitzva of the sukka, and he does not do so, or: Perform the mitzva of the palm branch, and he does not do so,
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.