Talmud BavliKetubot 18a : Youtube
Daf TubeYoutube
1 video class :
Ketubot Page 18a
Ketubot 18a - Guemara
דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמו וליתני מודה רבי יהושע באומר לחבירו מנה לויתי ממך ופרעתיו לך שהוא נאמן משום דקא בעי למיתני סיפא אם יש עדים שהוא לוה ממנו והוא אומר פרעתיו אינו נאמן והא קיימא לן המלוה את חבירו בעדים אינו צריך לפרעו בעדים וליתני מודה ר' יהושע באומר לחבירו מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס שהוא נאמן אליבא דמאן אי אליבא דרבנן הא אמרי משיב אבידה הוי אי אליבא דרבי אליעזר בן יעקב הא אמר שבועה בעי דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו כיצד מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס הרי זה נשבע וזהו שנשבע על טענת עצמו וחכמים אומרים אינו אלא כמשיב אבידה ופטור ור' אליעזר בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור אמר רב בטוענו קטן והאמר מר אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן מאי קטן גדול ואמאי קרי ליה קטן דלגבי מילי דאביו קטן הוא אי הכי טענת עצמו טענת אחרים היא טענת אחרים והודאת עצמו כולהי טענתא טענת אחרים והודאת עצמו נינהו אלא הכא בדרבה קמיפלגי דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו והאי בכולה בעי דלכפריה והאי דלא כפר ליה משום דאין אדם מעיז פניו הוא
Comments from Rashi on Masechet Ketubot Page 18a
וליתני מנה לויתי ממך . מלתיה דר' יהושע דאשמועינן דמודה היכא דאין שור שחוט לפניך מאי שנא דאשמעינן בקרקע ואיצטריך למתנייה באביו משום סיפא לנקוט מלתיה במטלטלין ולישמעינן בדידיה גופיה: נאמן . מדאורייתא בלא שבועה: וניתני מודה ר' יהושע כו' והאכלתיו פרס . פרעתיו חציו שהוא נאמן בלא שבועה הואיל ואין שור שחוט לפניו דאשמועינן רבותא דאע"ג דמודה במקצת פטור הואיל ואינו תובעו: אליבא דמאן . תנאי פליגי בהא מילתא בשבועות (דף מב.) ואי אמר רבי יהושע הכי לא כחד מנייהו הוא דאי כרבנן הא אמרי אפי' תובעו וזה מודה במקצת משיב אבידה הוא דתנן בשבועות מנה לאבא בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר פטור משום שהוא כמשיב אבידה ומאי אשמעינן רבי יהושע באין שור שחוט אפי' שור שחוט לפניו נמי נאמן ואי אליבא דר' אליעזר בן יעקב כי לא תבע ליה נמי האמר שבועה בעי: ורבי אליעזר לית ליה משיב אבידה פטור . מן השבועה בתמיה הא תקנתא דרבנן היא במס' גיטין (דף מח:) המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם וכיון דכי אינו תובעו נמי מחייב ליה שבועה הרי אין לך משיב אבידה גדולה מזה וחייב: אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן . משנה היא בשבועות: טענת אחרים הוא . ומאי פעמים דקאמר ומאי טענת עצמו: אלא הכא בדרבה קא מיפלגי . אלא לעולם בטוענו קטן ודקשיא לך אין נשבעין על טענת קטן הני מילי בשטוענו קטן אני נתתיו לך וקרא כתיב כי יתן איש אל רעהו ולא קטן ומהכא יליף לה בשבועות אבל הכא שבא בטענת אביו אית ליה לרבי אליעזר בן יעקב נשבעין ורבנן פליגי עליה אפילו בטוענו גדול וקרו ליה משיב אבידה ובדרבה קא מיפלגי:
Comments from Tosafot - Ketubot 18a
דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי . תימה דבריש גיטין (דף ד: ושם) תנן דבארץ ישראל אצ"ל בפני נכתב ובפני' נחתם אפי' מיהודה לגליל משום דאיכא עולי רגלים ובתי דינין ועדים מצויין לקיימו ויש לומר דהתם האשה מחזרת אחר עדי קיום אע"ג דיהודה וגליל כשעת חירום דמי תמצא עדי קיום כיון דאיכא עולי רגלים אבל המחזיק אין רגיל לחזר אחר עדי מחאה ואם תאמר התם דאמר שאני בני מחוזא דניידי וצריך לומר אפי' באותה שכונה בפני נכתב דאין עדים מצויין לקיימו אטו במחוזא לא תועיל מחאה שלא בפניו וי"ל דהתם דרך הליכתן מן העיר כששמעו מחאה רגילות הוא לומר פלוני מיחה ושומעין אחרים עד שנשמע הקול למחזיק אבל גבי גט אין רגיל שיאמרו בהליכתן אנו חתמנו על הגט [או מכירין אנו חתימת עדים החתומים]: אין צריך לפרעו בעדים . ואם תאמר למאן דאמר צריך לפרעו בעדים תקשי ליה מתניתין דהכא דליתני מנה לך בידי ויש לומר דפלוגתא דתנאי היא בפרק שבועת הדיינין (שבועות דף מא:) אי נמי דלא חשיב לה פירכא דניחא ליה לאשמועינן דאין מחזיקין בנכסי קטן ואם תאמר מאי משני אכתי ליתני ואם יש עדים ואמר לו אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני אינו נאמן וי"ל דלא היה רוצה להאריך בלשונו או שמא מילתא דפשיטא הוא: אי אליבא דרבנן הא אמרי משיב אבידה הוי . כדמסיק דבבנו מעיז וא"כ לא מצי למיתני ואם יש עדים אינו נאמן דלעולם נאמן במגו דאי בעי אמר פרעתי הכל דבבנו מעיז ומעיז: ורבי אליעזר בן יעקב ליתליה משיב אבידה פטור . פי' בקונטרס התנן המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם ואית ספרים דגרסי הכי בהדיא ואין נראה לרבינו יצחק דמשיב אבידה פטור מדאורייתא מטעם מגו ולא מכח ההיא משנה פריך אלא פריך וכי לית ליה מגו וכן משמע בהניזקין (גיטין דף נא. ושם) דפריך ולית ליה לרבי יצחק המוצא מציאה כו' ומשני הוא דאמר כר"א בן יעקב דאמר פעמים שאדם נשבע וכו' ופריך ור"א בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור והשתא אי מכח מתני' פריך הוה ליה למימר ולית ליה לר"א בן יעקב המוצא מציאה כדקאמר ארבי יצחק ועוד כיון דמשני הוא דאמר כר"א בן יעקב א"כ רוצה לומר דר"א פליג אמתניתין א"כ מאי פריך ור"א בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור אין הכי נמי דלית ליה אלא מכח מגו פריך כדפרישית: אלא הכא בדרבה קא מיפלגי . פירש בקונטרס לעולם בטוענו קטן ודקא קשיא לך הא אין נשבעין על טענת קטן ה"מ בבא בטענת עצמו אבל בבא בטענת אביו טענה חשובה היא וכי תימא מ"ט דרבנן דאין סברא לומר דסברי דאף בבא בטענת אביו לית ביה ממשא אלא בדרבה קמיפלגי ונראה דמשום דקרי ליה טענת עצמו דחקו להעמיד בטוענו קטן אבל קשה דעיקר התירוץ חסר מן הספר ועוד דבהגוזל קמא (ב"ק דף קו: ושם) ממעטינן נתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול עד שתהא תביעה ונתינה שוין בגדלות וה"ה דמהאי קרא ממעט נתנו כשהוא גדול ותבעו כשהוא קטן דהיינו כגון שנתן לו אביו ותבעו בקטנות ונראה דה"פ לעולם בגדול מיירי אלא לא תימא דקרי ליה טענת עצמו משום דהודאת עצמו היא אלא בדרבה קמיפלגי ולרבנן דסברי דבבנו מעיז טענת עצמו היא וה"ק ראב"י פעמים שאדם נשבע על מה שאתם מחשיבים טענת עצמו אבל לדידי דאינו מעיז טענת אחרים היא ובסוף שבועת הדיינין (שבועות דף מב. ושם) דתנן אבל נשבעין לקטן ומפרש בבא בטענת אביו וראב"י היא ההוא קטן נמי לאו דווקא אלא גדול וקרי ליה קטן משום דלגבי מילי דאבוה קטן הוא כדמפרש הכא וקשה קצת דהוה ליה לאקשויי ולשנויי אמתניתין דהתם כמו שמקשה על רב דבההיא שמעתא גופה לא מקשה על המשנה אלא על רב: מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע . אפילו לרבנן דר"ש דלא דרשי טעמא דקרא קא בעי רבה שפיר מפני מה אמרה תורה כו' דאמאי לא מהימן בלא שבועה במגו דאי בעי כפר הכל או נילף מהכא דלא אמרינן מגו ומשני דאין זה מגו דאין אדם מעיז לכפור ואף על גב דבפרק שבועת הדיינין (שם דף מ:) אמרינן בכופר הכל משביעין אותו שבועת היסת משום דחזקה אין אדם תובע אלא אם כן יש לו ופריך אדרבה חזקה דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ומשני דאשתמוטי קמשתמיט אלמא בכופר בכל נמי אדם מעיז לכפור דאשתמוטי קא משתמיט כמו במודה מקצת מ"מ קאמר הכא שפיר חזקה דאין אדם מעיז לכפור הכל כל כך ולא הוי מגו דיותר ברצון הוא מודה במקצת הטענה דאינו מעיז כל כך אבל אין לפרש דרבה אתא לפרושי מפני מה אמרה תורה מודה מקצת ולא כופר הכל וקאמר חזקה דאין אדם מעיז לכך נאמן כשכופר הכל דאם כן במקום שיכול להעיז אפילו כופר הכל חייב ובסמוך אמרינן איפכא לרבנן דבבנו מעיז ופטור אף מודה מקצת הטענה משום דמשיב אבידה הוא מגו דאי בעי כפר הכל ואם תאמר ומנלן דכופר הכל פטור וליכא למימר מדאצטריך קרא לחייב שבועה בעד אחד מכלל דכופר הכל פטור דהא איצטריך להיכא שמעידים שגנב לו והוא אינו יודע אלא י"ל דגזירת הכתוב היא דכי הוא זה משמע דבעינן כפירה והודאה ועוד מודה מקצת יש להשביעו שחייב לו ממון שהודה ועל ידי כך מגלגל עליו שבועה כעין גלגול אבל כופר הכל נסתלק לגמרי ממנו: חזקה אין אדם מעיז פניו . לא כמו שפי' בקונטרס בהגוזל (ב"ק דף קז.) דאין אדם מעיז לפי שעשה לו טובה שהלוהו אבל בפקדון מעיז דאם כן בפקדון מודה מקצת נמי יהא פטור במגו דאי בעי כופר הכל ובכל דוכתא משמע דמודה מקצת חייב בפקדון גבי עשר גפנים טעונות מסרתי לך כו' (שבועות דף מב:) דמשמע דאיירי בפקדון וגבי סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה (שם מג.) וגבי מציאה נמי אמרי' בהניזקין (גיטין נא. ושם) דמודה מקצת חייב ולא מהימן במגו אלא אור"ת דהיינו כגון חזקה שאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה שאין לאדם פנים לכפור הכל וריב"א פי' אין אדם מעיז היכא שחבירו מכיר בשקרו ואין להאריך:
Ketubot 18a - Mishnah translated into english
The Gemara answers: The reason that the tanna cited specifically a case where each is located in a different land is that the standard situation with regard to travel between Judea and the Galilee is tantamount to a crisis period, as war was commonplace, and there was a strip of Samaritan territory between Judea and the Galilee.
The Gemara asks: And let the tanna teach in the mishna: And Rabbi Yehoshua concedes in a case where one says to another: I borrowed one hundred dinars from you and repaid the loan to you, that he is deemed credible. The Gemara answers: The tanna chose not to teach that case of the mouth that prohibited is the mouth that permitted due to the fact that the tanna wanted to teach in the latter clause: If there are witnesses that he borrowed money from another, and he says: I repaid the loan, he is not deemed credible. However, the tanna would not be able to distinguish between a case where witnesses testify and a case where there are no witnesses, as don’t we hold that in the case of one who lends money to another in the presence of witnesses, the borrower need not repay the loan in the presence of witnesses? Therefore, even if witnesses testify that he took the loan, his claim that he repaid the loan is accepted.
The Gemara asks: And let the tanna teach in the mishna: And Rabbi Yehoshua concedes in a case where one says to another: Your father has one hundred dinars in my possession in the form of a loan, but I provided him with repayment of half that amount, that his claim is deemed credible.
The Gemara answers: There is a tannaitic dispute with regard to that case and the case that the Gemara suggested does not correspond to either opinion. In accordance with whose opinion would the mishna be taught? If it is in accordance with the opinion of the Rabbis, didn’t they say that in that case he is the equivalent of one returning a lost article? Since the son is unaware that the borrower owes his father money, and the borrower takes the initiative and admits that he owes part of the sum that he borrowed, it is as if he returned a lost article, and clearly his claim is accepted and no oath is required. And if it is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, didn’t he say that in that case the borrower is required to take an oath, and only then is his claim accepted?
This dispute is as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: There are times when although no one claimed that another owes him money, a person takes an oath on the basis of his own claim. How so? If one says to another: Your father has one hundred dinars in my possession, but I provided him with repayment of half that amount, he is required to take an oath that he repaid half, and that is the case of one who takes an oath on the basis of his own claim. And the Rabbis say: In that case he is merely the equivalent of one returning a lost article, and is exempt from taking an oath.
The Gemara asks: And is Rabbi Eliezer ben Ya’akov not of the opinion that one who returns a lost article is exempt from taking an oath that he did not take part of the sum? He returns what he admitted taking without an oath. Rav says: The baraita is referring to a case where a minor makes a claim against him. The lender’s minor son claims that the borrower did not repay any part of the loan to his father. The borrower’s claim comes in response to that claim. Therefore, his admission is not at all comparable to returning a lost article. The Gemara asks: But didn’t the Master say: One does not take an oath on the basis of the claim of a deaf-mute, an imbecile, or a minor? Due to their lack of cognition, they are not deemed halakhically competent to require another to take an oath based on their claim.
The Gemara answers: In Rav’s statement, what is the meaning of minor? It means one who reached majority, and is therefore halakhically competent. And why does Rav call him a minor? It is due to the fact that with regard to his father’s matters, he is the equivalent of a minor, as he is uncertain about the particulars of his father’s dealings. If so, i.e., that the son making the claim has already reached majority, the language of the baraita is imprecise. Why does the tanna refer to this case as one taking an oath on the basis of his own claim? This is not his own claim; it is the claim of others. The Gemara answers: The baraita employed that language for the following reason: It is the claim of others, but he is taking an oath on the basis of his own partial admission.
The Gemara asks: All claims where an oath is required are cases of a claim of others and his own admission. However, in the baraita, Rabbi Eliezer ben Ya’akov introduces his opinion with the phrase: There are times, indicating that the case to which he is referring, that of one taking an oath on the basis of his own claim, is not the standard case of taking an oath.
Rather, the Gemara suggests an alternative explanation of the tannaitic dispute. Here, Rabbi Eliezer ben Ya’akov and the Rabbis disagree with regard to the statement of Rabba, as Rabba said: Why did the Torah say that one who makes a partial admission in response to the claim is required to take an oath? It is because there is a presumption that a person would not be so insolent in the presence of his creditor as to deny his debt. Presumably, this borrower who made a partial admission would have liked to deny the entire loan, and the fact that he did not deny the entire loan is due to the fact that a person would not be so insolent in the presence of his creditor.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.