Talmud BavliKetubot 94a : Youtube
Daf TubeYoutube
1 video class :
Ketubot Page 94a
Ketubot 94a - Guemara
כגון שנמצאת אחת מהן שדה שאינה שלו ובבעל חוב מאוחר שקדם וגבה קמיפלגי ת"ק סבר מה שגבה לא גבה ובן ננס סבר מה שגבה גבה (אמר) ר"נ אמר רבה בר אבוה דכולי עלמא מה שגבה לא גבה והכא בחיישינן שמא תכסיף קמיפלגי מר סבר חיישינן שמא תכסיף ומר סבר לא חיישינן שמא תכסיף אביי אמר דאביי קשישא איכא בינייהו דתני אביי קשישא יתומים שאמרו גדולים ואין צ"ל קטנים ת"ק לית ליה דאביי קשישא ובן ננס אית ליה דאביי קשישא אמר רב הונא הני תרי אחי ותרי שותפי דאית להו דינא בהדי חד ואזל חד מינייהו בהדיה לדינא לא מצי אידך למימר ליה את לאו בעל דברים דידי את אלא שליחותיה עבד אקלע ר"נ לסורא שיילוהי כי האי גוונא מאי אמר להו מתני' היא הראשונה נשבעת לשניה ושניה לשלישית ושלישית לרביעית ואילו ראשונה לשלישית לא קתני מאי טעמא לאו משום דשליחותה עבדה מי דמי התם שבועה לאחד ושבועה למאה הכא אמר אילו אנא הואי טעיננא טפי ולא אמרן אלא דלא איתיה במתא אבל איתיה במתא איבעי ליה למיתי:
אתמר ב' שטרות היוצאים ביום אחד רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני לימא רב דאמר כר"מ דאמר עדי חתימה כרתי
Comments from Rashi on Masechet Ketubot Page 94a
כגון שנמצאת אחת . מן השלש שדות שגבו ג' נשים ראשונות: שדה שאינה שלו . שנודע שגזלה וסוף שיבואו בעלים ויטלוה ממנה וכשבאה רביעית לגבות כתובתה משדה רביעית באה זו ועומדת לאמר למחר יבא הנגזל ויטול שדהו מידי ונמצאתי קרחת רצוני שתשבעי שלא גבית כתובתיך בחיי הבעל: ובבעל חוב מאוחר שקדם וגבה קמיפלגי ת"ק סבר מה שגבה לא גבה . הלכך למה תשבע אם יבא הנגזל ויטרוף מזו תחזור היא על הרביעית ותטול ממנה מה שגבתה דהויא לה רביעית בעל חוב מאוחר: ובן ננס סבר מה שגבה גבה . ואין השלישית חוזרת עליה לפיכך יכולה להשביעה: דכולי עלמא מה שגבה לא גבה . ושבועה דבן ננס טעמא מאי דקסבר חיישינן שמא תכסיף הרביעית הזאת את השדה שהיא גובה דכי חזיא דלא משבעינן לה ידעא דהדרא שלישית עילוה כשיטלו מה שבידה ולא חיישא הך רביעית לאשבוחי לארעא אלא שמטה ואכלה ות"ק לא חייש לשמא תכסיף: דאביי קשישא איכא בינייהו . והיתומים באים להשביעה ולא בנמצאת שדה שאינה שלו מיירי: יתומים שאמרו . הבא ליפרע מהם לא יפרע אלא בשבועה אף בגדולים אמרו: תרי אחי ותרי שותפי . או תרי שותפי: ואזל חד מינייהו בהדיה לדינא . בדבר השותפות ויצא השותף חייב: לא מצי . שותף חבירו למימר לבעל הדין: אנת לאו בעל דברים דידי את . בדין זה שנתחייב חברי אני אדין עמך בחלקי: ואילו ראשונה לשלישית לא קתני . דתשבע לפי שנשבעה: ולא אמרן . שיחזיר וידון: אלא דלא הוה . האי שותף במתא כשבא חבירו לדין: ב' שטרות . מכר שדה אחת לשני בני אדם ביום אחד: שודא דדייני . לפי ראות עיני הדיינין יטילו הזכות והחובה: שודא . לשון השלכה כמו ירה בים דמתרגם שדי בימא (שמות טו): כרבי מאיר דאמר . לענין גט עדי חתימה עיקר כריתות וכן לענין השטרות ואלו שניהם נחתמו ביום אחד ובמקום שאין כותבין שעות גלו דעתייהו דאין מקפידין על הקודם לחבירו ואפילו זה שחרית וזה במנחה אין זה גובה יותר מזה הלכך מאי שודא דדייני איכא למימר אין אדם יכול ליפות כחו של זה משל זה:
Comments from Tosafot - Ketubot 94a
שנמצאת אחת מהן שדה שאינה שלו . פי' הקונט' שנודע כבר שהיא גזולה הלכך כשבאה רביעית לגבות משביעין לה והדר יהבינן לה לבן ננס דהואיל מה שגבתה גבתה צריכה שבועה שהרי נפסדת אותה שיש לה שדה שאינה שלו וקשה לרבי דמסתמא כשמשביעין הרביעית משמע שעדיין לא גבתה מדקתני גבי רביעית נפרעת לא תפרע והואיל וכן הקודמת לה למה אינה לוקחת אותה שדה דבבירור שלו ואין סברא לומר שנמצאת אחת מהן שדה שאינה שלו ואינו ידוע איזו ועוד קשה לי מאי קאמר בן ננס וכי מפני שהיא אחרונה נשכרת אטו מי קאמר ת"ק נשכרה נפסדה קאמר שאינה נשבעת לפי שאין גבייתה כלום שהקודמת לה נוטלת אותה שדה והיכא שהאחרונה נפרעת כגון שלא נמצאת אחת מהן שאינה שלו התם מודה נמי בן ננס דנפרעת שלא בשבועה על כן נראה כפי' ר"ח דאפילו לא נמצאת פליגי דקאמר בן ננס שנשבעת הרביעית משום חשש שמא תמצא אחת מהן שדה שאינה שלו ולא יוכלו אחרי כן לחזור עליה דמה שגבתה גבתה וה"ק במאי פליגי כלומר במאי תלוי עיקר טעמא שמחמת אותו טעם משביעה בן ננס לעולם כגון שנמצאת כו' ומשום הכי נשבעת אפילו לא נמצאת והכא בחיישינן שמא תכסיף קמיפלגי לפי שיראה שמא תמצא אחת מהן שדה שאינה שלו ויחזרו עליה ואינה חוששת להשביח השדה ומפסידתו ואומר ר"ת דמשביעין אותה כדי שתפרוש אם התפיסה צררי וא"ת א"כ נשביע כל ב"ח דניחוש שמא יכסיף לפי שמא יש בעל חוב קדום שיטרוף ממנו ונשביענו כדי שיפרוש אם התפיסו צררי לאו מלתא היא דאטו יש לנו לעשות תקנה לבעל חוב דליתיה קמן ושמא אינו בעולם אבל הכא אנו עושין תקנה בשביל הנשים הקודמות וא"ת ומה יועיל מה שיפרוש גם היתומים שיפול השדה בידם יכסיפוה מחמת יראה זו שמא תמצא אחת מהן שדה שאינה שלו ואומר רבי דלא יכסיפוה בשביל כך שחביבה בעיניהם עוד אומר ר' הם למה יכסיפוה אם אותה שדה ישביחו יהא ריוח שלהן שיכולין לסלקו בזוזי דאין להן בשדה אלא כנכרים בעלמא אבל אחרונה תכסיף דהואיל ומה שגבתה לא גבתה אינה יכולה לסלקה בזוזי וא"ת לרבנן נמי תהא האחרונה נמי צריכה שבועה כדין כל הבא ליפרע מנכסי יתומים ופ"ה דביתומים גדולים איירי ודלא כאביי קשישא ור' מפרש אפי' לאביי קשישא כגון שפטרה מן השבועה וא"ת למאן דלית ליה דאביי קשישא היכי מפרש הנפרעת מנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה (לעיל כתובות פז.) והא דתנן (גיטין לד:) אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה דביתומים גדולים אינה צריכה שבועה וביתומים קטנים נמי ליכא לאוקמא דאין נזקקין לנכסי יתומים קטנים אא"כ רבית אוכלת בהן ואומר רבי דס"ל כמ"ד בערכין פרק שום היתומים (דף כב.) אף לכתובה משום מזוני וקשה מ"מ תיקשי מההיא דהנפרעת מנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה דהא לעיל בהכותב (כתובות דף פז. ד"ה מקשים) פי' ר"י דמיירי בגרושה דלית לה מזוני כי היכי דלא תיקשי אמאי איצטריך למיתני בגיטין אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה ואמר לי רבי דמ"מ איצטריך אלמנה בגיטין שלא נטעה לומר בגרושה ונימא דנזקקין בכל ענין דאילו באלמנה ה"א דליכא לאוקומא דאקילו בה רבנן משום חינא כדמפרש בערכין וא"ת אמאי לא אקשי מברייתא דאביי קשישא למ"ד אין נזקקין אלא אם כן רבית אוכלת בהן דהא קאמר אביי קשישא שגובין מיתומים קטנים בשבועה וי"ל דהוה מוקי לה בב"ח עובד כוכבים דשייכא ביה שבועה כמו שרגיל ר"ת לפרש שמותר לקבל שבועה מעובד כוכבים ואפי' לרבינו שמואל שאסר לקבל ממנו שבועה איכא לאוקמא בגר תושב שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים שנשבע בשם ומיהו קשה לי מדקאמר אביי קשישא יתומים שאמרו משמע דאמתני' דגיטין או דהכותב קאי דמיירי בכתובת אשה ע"כ צ"ל ודאי דהוה מוקי פלוגתא דבן ננס ורבנן כאביי קשישא וס"ל כרבנן: שני שטרות היוצאים ביום א' . פי' של מכר או של מתנה שמואל אמר שודא דדייני דלא דמי להא דתנן היו כולן יוצאות בשעה אחת ואין שם אלא מנה חולקות בשוה דהתם בשעבוד איירי דאין השעבוד חל אלא מאותה שעה שמוכיח מתוך השטר כשהתחיל השעבוד דהיינו ממחרת יום שנכתב בו דביום שנכתב אין מוכיח מתוך השטר מתי התחיל או בבקר או בערב אבל מתנה או מכר כל הקודם באותו יום עצמו זכה. מ"ר: לימא רב דאמר כר' מאיר דאמר עדי חתימה כרתי . וכיון דעיקר הוא השטר ומתוך עדים החתומים בשטר אין ניכר שקדם קנינו של זה לקנינו של זה הלכך קונין שניהם בבת אחת אפי' נכתב ונחתם ונמסר לאחד תחלה ואח"כ נכתב ונמסר לשני אע"פ שמתוך עדי מסירה ניכר דלא חשיב להו עדי מסירה עיקר והכי מוכח בגטין דתנן בפ' כל הגט (דף כד:) כתב לגרש את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה ודייק בגמ' הא גדולה מצי מגרש אמר רבה זאת אומרת שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת מוציאין שט"ח על אחרים א"ל אביי אלא מעתה רישא דקתני פסול לגרש בו ה"נ שני הוא דלא מגרש ביה הא ראשון מצי מגרש ביה והא אמרת אין אחר יכול להוציא שטר חוב עליהם אלא מאי אית לך למימר בעדי מסירה ור' אלעזר משמע אבל לר"מ אפי' ראשון לא מצי מגרש אע"פ שניכר מתוך עדי מסירה הואיל ומתוך עדי חתימה אין ניכר. מ"ר . ונראה לרבי דמיירי הכא במתנה או במכר במקום שכותבין את השטר דבמקום שאין כותבין שהקרקע נקנה בכסף ובחזקה ובחליפין והשטר אינו עומד אלא לראיה התם כולי עלמא מודו דאמרינן שודא דאין צריך התם שיהא ניכר מתוך עדי חתימה איזה קנה תחלה הואיל ואינו אלא לראיה בעלמא ור"ת מפרש הא מילתא בענין אחר וז"ל שני שטרות היוצאין ביום אחד מכר שדה אחת לשני בני אדם האחד עיקר אבל שני שטרות של שני בעלי חובין חולקין לכ"ע כדתנן במתניתין חולקות בשוה ובעל כרחך כשכולן יוצאין ביום אחד וטעמא דשניהם אמת ושעה אחת בירושלים כיום אחד בעלמא דמי לימא רב דאמר כר"מ דאמר עדי חתימה כרתי ואפשר דנחתם בבת אחת דהנך סהדי חתום אהאי והנך סהדי אהאי בהדי הדדי ומסתמא כיון שהחתימה עיקר המסירה היתה לדעת חתימה אע"פ שהיתה זו אחר זו והוי כנמסר בבת א' דהיכא דכתבי שעות תלינן מסירה אחר שעות חתימה ה"נ תלינן המסירה בשעת חתימה ואפ' אם תימצי לומר לצמצם אי אפשר ואחד מהם נחתם קודם לחברו איהו מיהו סבר דשניהם נחתמו בבת אחת ואין דעתו כלל כשמוסר להם אפי' בזה אחר זה שיקנה אחד יותר מחברו אלא דעתו שיקנה זה כמו זה והוי כאילו מסר שניהם בבת אחת ואין מועיל הקדמת החתימה כלום ואי נמי העדים שוים בשני שטרות אימא בשעה שעסוקין באותו ענין חתמו דקנין יכול לחזור בו או לקיים שניהם הלכך אמר רב חולקין ושמואל דאמר כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי וכיון שיוצא השטר מיד המוכר ליד הלוקח נזהר הוא שלא למסור בבת אחת אלא זה שלא בפני זה דהמסירה ביד המוכר דכותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו אבל החתימה לר' אלעזר לאו עיקר הוא ולא תלינן ביה הלכך אמר שמואל שודא דדייני שיש כח ביד הדיינים מובהקים ליתן לכל מי שירצו דהואיל וא"א לפי הענין להיות בבת אחת אימור איתרמי לאותו שזכה וכן (לעיל כתובות דף פה:) גבי שני טוביה שניהם ת"ח דאיכא שודא וכן גבי ההיא דכאן אמרו בשילהי פ"ק דגיטין (דף יד: ושם) דמייתי הכא וכן בי' יוחסין (קדושין עד. ושם) גבי נאמן הדיין וכן בהמוכר את הבית (ב"ב סב:) גבי רכבא דדקלי וכן בשבועת העדות ברישיה (שבועות ל:) וגבי אמר רב נחמן בחזקת הבתים (ב"ב לה. ושם) מדמינן דינא דאלים גבר לשודא דדייני ומשנינן דמאן דאלים גבר איכא למיקם עלה דמילתא שודא דדיינא ליכא למיקם עלה דמלתא ולא משום אומדנא דעתא אבל במקום שיכולין לזכות שניהם בבת אחת א"נ ב' בעלי חובין ביום אחד או שתי כתובות ביום אחד כולי עלמא מודו דיחלוקו דחשו רבנן להפסד בעלי חובין משום נעילת דלת ולכתובת אשה משום חינא אבל בלקוחות א"נ במתנה עבוד שודא היכא דאיכא למימר דחד קדים והאחר שקר עד כאן לשון ר"ת: [וע"ע בתוס' לעיל (כתובות פה:) ד"ה שודא]:
Ketubot 94a - Mishnah translated into english
The case is where it is discovered that one of the fields in the estate is not his field, e.g., the husband had stolen it from someone else. Consequently, it is likely that the field will be repossessed, and if it is used to pay the marriage contract of one of the first three wives, that wife stands to lose out. And they disagree with regard to a creditor whose promissory note was dated later than that of another creditor, and yet he collected his debt before the other creditor, leaving nothing for the other creditor to collect. This is parallel to the case of the wives if the fourth wife collects her marriage contract and then one of the earlier wives loses the field she has been paid.
The first tanna holds that what the creditor has collected, he has not fully collected, i.e., he will have to give up the property he collected so that the creditor with the earlier promissory note can collect his debt. Similarly, if the property given to one of the first three wives is repossessed and there is nothing left for her to collect, the fourth wife will have to relinquish the property that she had been paid to accommodate the wife who preceded her.
And ben Nanas holds that what the creditor has collected, he has collected, i.e., it is not taken from him in order to pay the earlier creditor. Consequently, according to the first tanna, there is no need for the fourth wife to take an oath before she collects the property, because whatever she collects can be taken from her in order to pay the other wives. According to ben Nanas, since the property the fourth wife collects cannot be taken from her, she must take an oath that she is collecting this property legally in order to ensure that none of the other wives will lose out because of what she collects.
Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: Everyone agrees that what the later creditor has collected, he has not collected, i.e., it may be repossessed by the earlier creditor. Rather, they disagree here as to whether we are concerned that perhaps she will deplete the field and cause its value to depreciate.
One Sage, ben Nanas, holds that we are concerned that perhaps she will deplete the field. If she is not required to take the oath, she will understand that her hold on the land is uncertain, as it is possible that one of the other wives will repossess it. Consequently, she will try to reap the maximum benefit from the field in the short term without investing in the field for the long term, and thereby depleting the field. The Sages therefore imposed an oath upon the fourth wife. And one Sage, the first tanna, holds that we are not concerned that perhaps she will deplete the field and we can assume that it will retain its original value. Therefore, there is no reason to impose an oath upon the fourth wife.
Abaye said: There is a practical difference between them, the first tanna and ben Nanas, with regard to the ruling of Abaye the Elder, as Abaye the Elder taught: The orphans with regard to whom the Sages said that one cannot collect property from them without taking an oath include adult orphans, and, needless to say, orphans who are minors. Even adult orphans are not necessarily aware of the business affairs of their parents, and one can easily press claims against the estate that take advantage of their ignorance. Therefore, anyone who wishes to collect money from the estate is required to take an oath.
The first tanna does not accept the ruling of Abaye the Elder and therefore holds that the fourth wife does not have to take an oath when collecting her marriage contract. And ben Nanas accepts the ruling of Abaye the Elder and therefore holds that the fourth wife must take an oath before collecting part of the estate.
§ Rav Huna said: In a case of two brothers or two partners who have legal proceedings against another individual, and one of them went to attend to the legal proceedings against him and lost, the other brother or partner cannot say to the litigant: I am not legally answerable to you, i.e., I am not bound by the verdict because I was not represented in the legal proceedings. Rather, the brother or partner who appeared in court is considered to have acted as his agent.
The Gemara relates that Rav Naḥman once happened to come to Sura. They asked him: What is the halakha in a case like this one presented by Rav Huna, where only one of the two brothers or partners attends the court proceedings?
He said to them: It is taught in a mishna: The woman he married first takes an oath to the woman he married second, the second to the third, and the third to the fourth. But it does not teach that the first wife takes an oath to the third or the fourth. What is the reason? Is it not due to the fact that when the second wife requires the first to take an oath, she is acting as the third wife’s agent as well, since they both share the same concern regarding the first wife?
The Gemara responds: Is it comparable? There, in the case of the mishna, an oath to one is equal to an oath to one hundred, and there is no need for the first wife to take multiple oaths about the same matter. Here, however, in the case of the brothers or business partners, the second brother or partner can say: Had I been there, I would have presented a more convincing claim.
The Gemara notes: We said that this doubt is taken into account only if the second brother or partner is not in town when the legal proceedings take place. However, if he is in town, he should come to court to participate in the legal proceedings, and if he fails to do so, it is clear that he is content to allow his brother or partner to represent him in court.
§ It was stated that in a case of two deeds that are issued, i.e., dated, on the same day, e.g., where an individual gave or sold the same item to two different people, Rav said: They divide it between them, as it is impossible to determine who it belongs to, and Shmuel said: The item is awarded according to the discretion [shuda] of the judges.
The Gemara asks: Shall we say that Rav said his ruling in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said that signatory witnesses on the document effect the transaction? Here, since the seller or the giver of the field did not ask the signatory witnesses to note the exact time, it implies that he wished to give it to two people, but did not want to reveal that he was giving it to both of them.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.