Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Ledicia bat David Banoun
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Jamila bat Chlomo Abensour
The learning on the whole site is dedicated : For the success of Elyahou ben H'anna & family
Ketubot 42a : Youtube
Daf TubeYoutube
1 video class :
Ketubot Page 42a
Ketubot 42a - Guemara
מעשה ידיה ומציאתה אע"פ שלא גבתה מת האב הרי הן של אחין:
גמ׳ מאי קמ"ל תנינא המפתה נותן שלשה דברים והאונס ארבעה המפתה נותן בושת ופגם וקנס מוסיף עליו אונס שנותן את הצער לאביה איצטריך ליה לאביה נמי פשיטא מדקא יהיב מפתה דאי לעצמה אמאי יהיב מפתה מדעתה עבד עמדה בדין איצטריכא ליה פלוגתא דר"ש ורבנן תנן התם אנסת ופיתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פיתיתי משביעך אני ואמר אמן ואח"כ הודה חייב ר"ש פוטר שאינו משלם קנס ע"פ עצמו אמרו לו אע"פ שאינו משלם קנס ע"פ עצמו אבל משלם בושת ופגם ע"פ עצמו בעא מיניה אביי מרבה האומר לחבירו אנסת ופיתית את בתי והעמדתיך בדין ונתחייבת לי ממון והוא אומר לא אנסתי ולא פיתיתי ולא העמדתני בדין ולא נתחייבתי לך ממון ונשבע והודה לר' שמעון מאי כיון דעמד בדין ממונא הואי ומיחייב עליה קרבן שבועה או דלמא אע"ג דעמד בדין קנס הוי א"ל ממונא הוי ומיחייב עליה קרבן שבועה איתיביה ר"ש אומר יכול האומר לחבירו אנסת ופיתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פיתיתי המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית או שאמר לו עבדו הפלת את שיני וסימית את עיני והוא אומר לא הפלתי ולא סימיתי ונשבע והודה יכול יהא חייב ת"ל (ויקרא ה, כא) וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבידה וכחש בה ונשבע על שקר מה אלו מיוחדין שהן ממון אף כל שהן ממון יצאו אלו שהן קנס
Comments from Rashi on Masechet Ketubot Page 42a
מעשה ידיה . שעשתה בחיי אביה: אע"פ שלא גבתה . כגון שכר פעולה: מת האב הרי הוא של אחים . דמשבא לעולם זכה בו האב ולא דמי לקנס דלא הוי ממון עד שעמד בדין ויעידוהו דהא אי מודה מיפטר: מציאתה . בגמ' [מג.] פריך ממאן גביא: גמ' לאביה איצטריכא ליה . דלא תנן: מדקא יהיב מפתה . קנס ובושת ופגם פשיטא דלאביה נינהו דאי לדידה הא אחלה גביה: אנסת ופיתית . או פיתית: חייב . קרן וחומש ואשם אם הודה אחרי כן וזהו אשם גזילות: שאינו משלם קנס ע"פ עצמו . אלא על פי עדים וכיון דאילו אודי ליה קמן כשתבעו הוה מיפטר כי כפריה נמי אין זו שבועת כפירת ממון: אבל משלם בושת ופגם . דממונא הוא ואשתכח דממונא כפריה ולקמן [שם] מפרש טעמא דרבנן דקא סברי סתם טוען אנסת לא תבעו אלא בושת ופגם ולא נשבע זה על כפירת קנס: בעא מיניה אביי מרבה . בר נחמני דרביה הוה: כיון דעמד בדין . כבר ואי הוה מודי ליה קמן הוה משלם שכבר חייבוהו ב"ד ראשון על פי עדים השתא ממונא כפריה וחייב: או דלמא אף על גב דעמד בדין . ואי מודה הוה מיחייב אפילו הכי לא מיחייב בכפירתו קרבן שבועה הואיל ועיקרו קנס ולא חייבה תורה קרבן שבועה אלא על פקדון ותשומת יד וכיוצא בהן: או דלמא אף על גב דעמד בדין . ואי מודה הוה מיחייב אפילו הכי לא מיחייב בכפירתו קרבן שבועה הואיל ועיקרו קנס ולא חייבה תורה קרבן שבועה אלא על פקדון ותשומת יד וכיוצא בהן: הפלת את שיני . נמי קנסא הוא שהרי ממונו הוא כאחד מן החמורים:
Comments from Tosafot - Ketubot 42a
לאביה נמי פשיטא מדקא יהיב מפתה . אע"ג דאיכא למימר דהא דמחייבין מפתה היינו בקטנה דלא שייך בה מחילה וכדרבנן דאמרי יש קנס במקום מכר מ"מ משמע ליה דבנערה איירי דפשטא דמתני' אאלו נערות דרישא קאי: רבי שמעון פוטר שאינו משלם קנס ע"פ עצמו . תימה לר"י תיפוק ליה דאפי' בעושק והלואה גופייהו דכתיבי בקרא לא מיחייב קרבן אלא כשייחד לו כלי להלואתו ולעושקו (ב"מ דף מח.) וכאן בקנס מה ייחוד שייך כאן דמיירי בלא עמד בדין דבעמד איבעיא ליה לאביי בסמוך ואומר ר"י כגון שייחד לו כלי כך לכשיעמוד בדין בב"ד ויתחייב לו יהא כלי זה מיוחד לו לגבות ממנו דמי אונסו וא"ת וכי נימא דסבר ר"ש דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם דאפי' את"ל דאם אמר כלי זה יהא שלך אם ירדו גשמים היום דחשיב דבר בא לעולם היינו משום דכלי שנותן לו הוא בעולם וזכה בו למפרע כשירדו גשמים והא דקאמר אם ירדו תנאה בעלמא הוא אבל הכא אין נותן לו הכלי מיד אלא שמייחדו לו לגבות הימנו קנס אם יתחייב כשיעמוד בדין והא לא בא לעולם הוא וכ"ת ה"נ א"כ נחשביה בהדי הנך תנאי דחשיב בפרק האומר בקדושין (דף סב: ושם) דסבירא להו אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דהא פריך נמי התם ונחשוב נמי ר"ע ואור"י דר"ש חדא ועוד קאמר חדא דייחוד אינו מועיל דדשלב"ל הוא דאינו מתחייב כלל אלא משעת העמדה בדין ואילך ועוד אפי' קונה בייחודו אין כאן כפירת ממון שאין משלם קנס ע"פ עצמו ואי מודה מיפטר [ורבנן אית להו דאדם מקנה דשלב"ל ולא מייתי התם אלא אותן תנאים שהוזכרו שמם]: ונשבע והודה לר"ש מהו . ק"ק דבהך מתניתין לא פליגי אלא דלרבנן בושת ופגם קא תבע ולר"ש קנס קא תבע אבל אם היה מפרש בהדיא דקנס קא תבע היה פטור לרבנן כמו לר"ש א"כ אמאי בעי אליבא דר"ש טפי מלרבנן דה"נ הוה מצי למבעי לרבנן אם פירש דקנס קא תבע ואההיא ברייתא דמייתי בסמוך היה לו לקבוע בעייתו לר"ש: או דלמא אע"ג דעמד בדין קנסא הוא ומודה בקנס פטור . כן כתוב בכל הספרים אבל בקונטרס פירש או דלמא אע"ג דעמד בדין ואי מודה ביה מיחייב אפילו הכי לא מיחייב קרבן שבועה כיון דעיקרו קנס ולא הוי דומיא דפקדון דקרא משמע מתוך פירושו דפשיטא ליה לאביי שהוא ממון לכל שאר דברים היכא דעמד בדין לשלם על פי עצמו או להורישו לבניו דמאי שנא ולא מיבעיא ליה אלא לענין קרבן שבועה דווקא משום דכתיב וכחש ובעינן דומיא דפקדון דעיקרו ממון כדפי' וההיא דלקמן דחקו לפרש כן דפריך אביי בסוף הסוגיא אמתני' דר"ש פוטר כו' וקאמר טעמא דלא עמד בדין הא עמד בדין דמשלם ע"פ עצמו כו' משמע דפשיטא ליה לאביי היכא דעמד בדין דהוי ממונא וקשה שצריך למחוק הספרים ועוד דאדפריך ליה אביי לרבה ממתניתין לא הספיקה לגבות כו' ואי אמרת ממונא הוי להורישו לבניו כו' תקשי ליה לנפשיה דאביי גופיה מודה דהוי ממון לכל דבר אלא דמבעיא ליה דווקא לענין קרבן שבועה כדפי' ועוד אמאי איצטריך לשנויי כי קאמר רבה בשאר קנסות נימא דבקנס דאונס נמי קאמר רבה דהוי ממון להתחייב בהודאתו כשעמד בדין דהא אפי' בסוף הסוגיא פשיטא ליה לאביי דהוי ממון לענין שמתחייב בהודאה והא נמי דפריך ליה אביי לרבה מר"ש פוטר טעמא דלא עמד בדין הא עמד בדין דמשלם ע"פ עצמו מיחייב קרבן שבועה ליקשי אביי לנפשיה הואיל ופשיטא ליה בכולהו קנסות דהוי ממון להתחייב בהודאתו ונראה לפרש דאביי מספקא ליה אליבא דר"ש לפי שמצינו במשנתינו דלר"ש לא הוי ממון להורישו לבניו להכי מבעיא ליה אי לא חשיב נמי לר' שמעון ממון לענין קרבן שבועה והודאה אי לאו ואתרוייהו מבעיא ליה כדגרסינן בכל הספרים דהא בהא תליא דאי מיחייב בהודאתו אם כן כפר ליה ממונא ומיחייב קרבן שבועה ואי מיפטר בהודאה אם כן לאו מידי כפר ליה ולכך הוצרך רבה לקמן לשנויי כי קאמינא ממון הוי להורישו לבניו דלא מצי למימר ממון הוי להתחייב בהודאה דהא מדפטר ליה מקרבן שבועה מכלל דאי מודה מיפטר ולקמן דאמר אביי הא עמד בדין דמשלם ע"פ עצמו הכי פי' הא עמד בדין ובגרה ומתה דמינה ירית מיחייב קרבן שבועה: אמר ליה ממונא הוי ומיחייב עליה קרבן שבועה . וה"ה דאי מודה ביה מיחייב דהא בהא תליא ויש שמוחקין ומיחייב עליה קרבן שבועה דהא לקמן קאמר רבה כי קאמינא ממונא הוי להורישו לבניו ולא גרסינן אלא ממונא הוי ולא פי' עד לבסוף דלענין להורישו לבניו קאמר ואומר רבינו יצחק דאין למוחקו בשביל כך דהא למאי דמסיק כי קאמר רבה בשאר קנסות הדר ביה דמעיקרא השיב לאביי דממונא הוי הקנס דאונס ופיתוי ונראה לרבינו יצחק דרבה קיבל מרבותיו דממונא הוי והשיב לו תחילה לענין קרבן שבועה וכשסתר לו אביי חזר בו ואמר לא לענין קרבן קבלתי דממון הוי אלא לענין להורישו לבניו וכן משמע דכששוב הקשה לו ממתני' אמאי קשו בה עשרים ותרתין שנין הוה ליה לחזור מדבריו אלא ודאי מרבותיו קבל: הפלת את שיני וסימית את עיני . וא"ת מה ייחוד כלי שייך גבי עבד דהא מיד כשהפיל את שינו קנה העבד בעצמו דגבי עבד גלי רחמנא שזוכה בעצמו מיד כשיפיל שינו כדאמרי' במרובה (ב"ק דף עד. ושם) ותו לא הוי קנס ואין לומר כגון שהפיל שינו וסימא את עינו דיוצא בשינו ונותן לו דמי עינו ומייחד לו כלי על דמי עינו או שתבעו על מעשה ידיו ומייחד לו כלי על זה דהא מוכח בבבא קמא דמאן דאית ליה יוצא בשינו ונותן לו דמי עינו סבר דאין צריך גט שחרור ור"ש אית ליה בהדיא דצריך גט שחרור וי"ל דסימא את עינו אין צריך ייחוד דאין ייחוד גדול מזה שהרי העבד תובע את גופו מרבו שישחררנו ויכתוב לו גט שחרור ואם תאמר פשיטא דלא מיחייב קרבן שבועה על העבד דאפילו רבי אליעזר דדריש רבויי ומיעוטי ומרבה קרקעות לשבועה לענין קרבן שבועה פוטר בפרק שבועת הפקדון (שבועות לז:) דדריש מכל ולא כל והוא הדין בעבדים ויש לומר דאע"ג דבקרקעות אין קרבן בעבד יש קרבן דהכי נמי אשכחן רבי מאיר דאית ליה דאין נשבעין על הקרקעות ועל העבדים סבירא ליה דנשבעין כדאמרינן בהשואל (בבא מציעא דף ק:):
Ketubot 42a - Mishnah translated into english
By contrast, with regard to her earnings and the lost items that she has found, although she has not collected them, e.g., she had yet to receive her wages, if the father died they belong to her brothers. These payments are considered the property of their father, as he was entitled to them before he passed away.
GEMARA: The Gemara asks: What is the mishna teaching us? We already learned this in a mishna (Ketubot 39a): The seducer pays three types of indemnity and the rapist pays four. The seducer pays compensation for his victim’s humiliation and degradation and for the fine the Torah imposes on a seducer. A rapist adds an additional payment, as he pays compensation for the pain she suffered. The Gemara answers: It is necessary for the mishna to teach that the money is given to her father. The Gemara asks: It is also obvious that the money goes to her father, from the fact that a seducer pays these types of indemnity, as, if one claims that the money goes to her, why does a seducer pay her at all? After all, he acted with her consent; how can she then claim compensation?
The Gemara answers: It was necessary for the mishna to mention these cases in order to address the case where she stood for judgment before her father died, and then he died before collecting payment. In this case, there is a dispute between Rabbi Shimon and the Rabbis as to whether the sons inherit these payments from the father or whether the money belongs to the young woman.
§ We learned in a mishna there (Shevuot 36b) that if someone said to another: You raped my daughter, or: You seduced my daughter, and the other says: I did not rape and I did not seduce, to which the father replied: I administer an oath to you, and the defendant said: Amen, and afterward he admitted that he had raped or seduced the man’s daughter, he is obligated both in the payments of a rapist or a seducer as well as an additional one-fifth, and he must bring an offering for swearing falsely that he did not owe the money.
Rabbi Shimon exempts him, as he does not pay the fine on his own admission. The accused individual is not considered to have taken a false oath in denial of a monetary charge because he would not have been obligated to pay the fine on the basis of his own admission of guilt. The Rabbis said to him: Although he does not pay the fine on his own admission, indeed he does pay compensation for the humiliation and degradation on his own admission. Consequently, he has denied a monetary claim, and therefore his false oath obligates him to add one-fifth and to bring an offering. This concludes the mishna.
In light of this mishna, Abaye raised a dilemma before Rabba: With regard to one who says to another: You raped my daughter, or: You seduced my daughter, and I made you stand in judgment for your actions, and you were found obligated to pay me money but you did not do so, and the defendant says: I did not rape, or: I did not seduce, and you did not make me stand in judgment, and I was not found obligated to pay you money, and the defendant took an oath that he was telling the truth and subsequently admitted his guilt, according to the opinion of Rabbi Shimon, what is the halakha?
Abaye explains the two sides of the dilemma: Since he stood trial and was found liable, is this considered a regular monetary obligation, and therefore he is liable to bring the offering for taking a false oath to deny a monetary claim? Or perhaps one can argue that although he stood trial and the court ordered him to pay, the payment is in essence a fine. Rabba said to him: Since he has already stood trial, it is considered a regular monetary payment, and he is liable to bring the offering of an oath.
Abaye raised an objection to Rabba from the following baraita. Rabbi Shimon says: One might have thought that in the case of one who says to another: You raped my daughter, or: You seduced my daughter, and he says: I did not rape her, or: I did not seduce her, or if he claimed: Your ox killed my slave, and he says: It did not kill him, or if his slave said to him: You knocked out my tooth, or: You blinded my eye and you are therefore obligated to emancipate me, and he says: I did not knock it out, or: I did not blind your eye, and he takes an oath but later admitted to the truth of the accusation, one might have thought that he should be liable to bring an offering for a false oath denying a monetary claim.
Therefore, with regard to the offering for a false oath in denial of a monetary claim, the verse states: “If anyone sin, and commit a trespass against the Lord and deal falsely with his neighbor in a matter of a deposit or of a pledge or of a robbery or have oppressed his neighbor, or have found that which was lost and deal falsely with it, and swear to a lie” (Leviticus 5:21–22). Just as all these matters listed in the verse are unique in that they are monetary obligations equal in value to the loss one has caused another individual, so too, this halakha applies to all obligations that are monetary claims, which excludes these payments of a rapist, a seducer, and the like, as they are fines.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.