Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Jacques Isaac Ben Amram Loubaton
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Amram ben Itshak Loubaton
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat יוסף בן מושה
Ketubot 63b : Youtube
Daf TubeYoutube
1 video class :
Ketubot Page 63b
Ketubot 63b - Guemara
אלא למאן דאמר ממלאכה חולה בת מלאכה היא אלא מתשמיש כולי עלמא לא פליגי דהויא מורדת כי פליגי ממלאכה מר סבר ממלאכה לא הויא מורדת ומר סבר ממלאכה נמי הויא מורדת:
גופא המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרים בשבת רבי יהודה אומר שבעה טרפעיקין רבותינו חזרו ונמנו שיהו מכריזין עליה ארבע שבתות זו אחר זו ושולחין לה ב"ד הוי יודעת שאפי' כתובתיך מאה מנה הפסדת אחת לי ארוסה ונשואה אפילו נדה אפי' חולה ואפי' שומרת יבם אמר ליה ר' חייא בר יוסף לשמואל נדה בת תשמיש היא אמר ליה אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו אמר רמי בר חמא אין מכריזין עליה אלא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אמר רבא דיקא נמי דקתני ארבע שבתות זו אחר זו ש"מ אמר רמי בר חמא פעמים שולחין לה מבית דין אחת קודם הכרזה ואחת לאחר הכרזה דרש רב נחמן בר רב חסדא הלכה כרבותינו אמר רבא האי בורכא אמר ליה רב נחמן בר יצחק מאי בורכתיה אנא אמריתה ניהליה ומשמיה דגברא רבה אמריתה ניהליה ומנו רבי יוסי בר' חנינא ואיהו כמאן סבר כי הא דאתמר רבא אמר רב ששת הלכה נמלכין בה רב הונא בר יהודה אמר רב ששת הלכה אין נמלכין בה היכי דמיא מורדת אמר אמימר דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה אבל אמרה מאיס עלי לא כייפינן לה מר זוטרא אמר כייפינן לה הוה עובדא ואכפה מר זוטרא ונפק מיניה רבי חנינא מסורא ולא היא התם סייעתא דשמיא הוה כלתיה דרב זביד אימרדא הוה תפיסא חד שירא יתיב אמימר ומר זוטרא ורב אשי ויתיב רב גמדא גבייהו יתבי וקאמרי מרדה הפסידה בלאותיה קיימין אמר להו רב גמדא משום דרב זביד גברא רבה מחניפיתו ליה והאמר רב כהנא מיבעיא בעי רבא ולא פשיט איכא דאמרי יתבי וקאמרי מרדה לא הפסידה בלאותיה קיימין אמר להו רב גמדא
Comments from Rashi on Masechet Ketubot Page 63b
אלא מתשמיש דכולי עלמא לא פליגי דהויא מורדת . והך מתניתא במורדת מתשמיש: חזרו ונמנו . שלא ישהו אותה לפחות מעט מעט אלא יפסידוה כל כתובתה לאחר ארבע שבתות של הכרזה: דיקא נמי דקתני ארבע שבתות . ימים שאינם של מלאכה והכל מצוין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות: דיקא נמי דקתני ארבע שבתות . ימים שאינם של מלאכה והכל מצוין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות: בורכא . דבר שאינו הגון: ואיהו כמאן סבר . רבא דאמר בורכא היא כמאן סבר: נמלכין בה . משהין את גיטה ומחזירין עליה שתחזור בה ובתוך כך פוחתין מכתובתה שבעה דינרין בשבת: היכי דמיא מורדת . דכופין אותה דמשהין גיטה ופוחתין כתובתה: דאמרה בעינא ליה כו' . שיש לכופה על ידי פחיתת כתובתה: אבל אמרה מאיס עלי . לא הוא ולא כתובתו בעינא: לא כייפינן לה . להשהותה אלא נותן לה גט ויוצאה בלא כתובתה: כלתה דרב זביד אימרידא . ואמרה מאיס עלי: הוה תפיסא חדא שירא . מעיל אחד שהכניסה לו בכתובה: הפסידה בלאותיה קיימין . אפילו בגדיה שהכניסה לו בנדונייתה ושמאום עליו בכתובתה ועדיין הבלאות קיימין תפסיד אותם: מיבעיא בעי . אם הפסידה בלאותיה אם לאו:
Comments from Tosafot - Ketubot 63b
אלא למאן דאמר מתשמיש נדה בת תשמיש היא. וא"ת למאן דאמר ממלאכה מאי אפילו דקתני ואפי' נדה ויש לומר דהוי רבותא משום דסתם נדות חולות קצת אי נמי דאינה בת מלאכה כמו שאר נשים דאינה מוזגת לו הכוס כו': אינו דומה מי שיש לו פת בסלו כו' . ולעיל דגמר מדיר מנדה משום דמדיר הוי טפי פת בסלו ממורד שמא ימצא פתח לנדרו תדע דבמורד מוסיפין אבל לא במדיר: דיקא נמי דקתני ד' שבתות . דליכא למימר שמכריזין ד' שבתות בכל יום דבהדיא תני בתוספ' דפעם אחת בשבת מכריזין: אינו דומה מי שיש לו פת בסלו כו'. ולעיל דגמר מדיר מנדה משום דמדיר הוי טפי פת בסלו ממורד שמא ימצא פתח לנדרו תדע דבמורד מוסיפין אבל לא במדיר: ואינהו כמאן סברוה . רש"י גריס ואיהו כמאן סבר פירוש רבא דאמר בורכא ור"ל דלרבא אין הלכה כרבותינו אלא כמתני' דפוחתין לה עד כלות כתובתה ונמלכין בה היינו נמי דפוחתין ולא תפסיד מיד אחר ארבע שבתות ור"ת מפרש דרמי בר חמא בא להוסיף על דברי רבותינו אע"ג דלא קתני דשולחין לה אלא אחר הכרזה קאמר רמי בר חמא דה"נ היו אומרים דשולחין לה נמי קודם הכרזה דרש רב נחמן בר רב חסדא הלכה כרבותינו כלומר ממש כדבריהם דלא קתני שליחות של קודם הכרזה ופליג ארמי בר חמא אמר רבא האי בורכא אלא הלכה כרמי בר חמא דפעמים שולחין לה וגרסינן אינהו כמאן סברוה וכן כתוב בספרים ישנים ובה"ג ולא קאי ארב נחמן בר יצחק ור"נ בר רב חסדא דאינהו סברי כרבי יוסי ברבי חנינא שהיה גדול הרבה מרב ששת אלא ארמי בר חמא ורבא קאי הלכה נמלכין בה פירוש קודם הכרזה והלכה אין נמלכין בה נמי היינו קודם הכרזה אבל אחר הכרזה מודה כדתניא בהדיא בדברי רבותנו וכן משמע מתוך פר"ח דפסק דאע"ג דאמר ר"נ בר רב חסדא הלכה כדברי רבותינו הלכה כרבא דאמר משמיה דרב ששת הלכה נמלכין בה דהא רמי בר חמא דאמר פעמים שולחין לה מסייע ליה ומיהו מסקנא דשמעתין דמשהינן לה תריסר ירחי שתא אגיטא ולית לה מזוני אמורדת דהכא קאי ולא אאומרת מאיס עלי כמו שמפרש ר"ת דהא כיון ששניהם חפצים בגירושין כמו שנפרש למה נשהא אותה מלהתגרש אלא אמורדת דהכא קאי ומצא רבינו יהודה בכתב רב שרירא שתקנו בימיו לתת גט לאשה לאלתר דלא כשמעתין דכלתיה דרב זביד וכתב נמי רבינו יהודה דרבנן סבוראי תקנו למישקל מינה מאי דתפיסא ומייתי לה גיטא לאלתר: אבל אמרה מאיס עלי לא כייפינן לה . פי' בקונטרס לא כייפינן לה לעמוד תחתיו אלא יתן גט ויוצאה בלא כתובה וי"מ דכופין אותו להוציא ואין נראה לר"ת דניחוש שמא עיניה נתנה באחר כי ההיא דתנן בפרק בתרא דנדרים (דף צ:) גבי שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה ויש לדחות דהתם נוטלות כתובה דוקא איכא למיחש שמא עיניה נתנה באחר אבל הכא דיוצאה בלא כתובה לא ולהכי נמי לא קתני לה עם אותן שכופין להוציא דהתם נותן כתובה וכן בפרק המגרש (גיטין דף פח:) דתנן גט מעושה ביד עובדי כוכבים פסול שלא תהא אשה תולה עצמה ביד עובד כוכבים ומפקעת עצמה מבעלה אין להקשות אם באומרת מאיס עלי כופין אותו להוציא א"כ מה הועילו חכמים בתקנתם הא יכולה להפקיע עצמה מבעלה בטענת מאיס עלי דהא במאיס עלי אין לה כתובה ולא תפקיע עצמה להפסיד כתובתה ועוד הקשה ר"ת דבריש הנזקין (שם דף מט:) אמר וכ"ת כי נפקא איהי נתקנו ליה כתובה מינה ת"ש האיש אינו מוציא אלא לרצונו ואמאי אי כופין במאיס עלי להוציא א"כ נתקנו ליה כתובה מינה ומיהו יש לדחות דלא מציא למימר מאיס עלי אלא היכא דיש רגלים לדבר שהבעל אינו מתקבל לה ובשביל אותן נשים לא רצו לתקן כתובה לאיש כיון דלא שייך לתקן ברוב נשים ויהודית דביתהו דרבי חייא דהויא לה צער לידה דאמרינן בפ"ק דקדושין (דף יב:) דאמרה אמרה לי אם דאביה קיבל בה קדושין כי זוטרא לא רצתה לומר מאיס עלי ועוד לפי מה דפרישית אתי שפיר וזה נמי אין להקשות במתני' לר' יוסי אמאי פוחת לה מירושה שנפלה לה תטעון מאיס עלי דקודם כלות הכתובה אינה טוענת ברצון מאיס עלי כי היא בטוחה שלא ירצה להמתין ולהיות מעוגן עד כלות הכתובה דכל זמן דאגידא ביה לא יהבינן ליה אחרינא ויגרשנה ויתן לה כתובה אבל אחר שכבר הפסידה כל הכתובה לא תטעון דהא כיון דהמתינה ולא טענה עד שפיחתו כל כתובתה דברים ניכרים דאיערומי קא מערמא ועוד קשה משלהי נדרים (דף צא:) מההוא נואף דהוה מיהרזק בביתא הוא ואינתתא אתא מריה דביתא פרטיה נואף להוצא וערק אמר רבא איתתא שריא דאם איתא דעבד איסורא אירכוסי הוה מירכס משמע דאי הוה מירכס הוה אסירא א"כ לכאורה נראה דבאומרת טמאה אני לך איירי דאי לאו הכי אמאי הוות מיתסרא הא אין אשה נאסרת על בעלה עד שיראו כדרך המנאפים וכיון דבאומרת טמאה אני לך מיירי א"כ רוצה להפסיד כתובתה דהא מסתמא ברצון הוה דבביתה היה ועוד דלא צווחא אפילו הכי כי לא מירכס שריא דאית לן למימר דעיניה נתנה באחר כיון דלא מירכס ואמאי תהא נאמנת במגו דאי בעיא אמרה מאיס עלי וי"ל דלעולם לא מיירי באומרת טמאה אני לך ואיתתא שריא דקאמר היינו לבועל אם גירשה הבעל או מת אבל אי הוה מירכס הוה אסירא לבועל כדאמרינן בפ' שני דיבמות (דף כד: ושם) הואיל ומכוער הדבר תצא ומפרש ר"ת דתצא מרוכל וכן נראה דבאומרת טמאה אני לך אין נראה כלל להתירה מטעם דאירכוסי הוה מירכס כיון דשוייה נפשה חתיכה דאיסורא וכ"ש לפי השאלתות דמפרש דהיכא דאיכא עדים בדבר מכוער תצא אף מן הבעל דאתי שפיר ואין להקשות משם כלל ועוד י"ל דהתם איירי כגון שבתחלה כששאלוה שתקה ולאחר שעה אמרה דאינה טמאה ונותנת טעם על שתיקותה ועוד מקשה רבינו תם דבכל השמועה אינו מזכיר כפיית הבעל אלא כפיית האשה ונראה לר"ת דהכי פירושו בעינא ליה ואינה רוצה להתגרש בלא כתובה ומצערנא ליה עד שיגרשנה ויתן לה כתובה אבל אמרה מאיס עלי ולא בעינא ליה לא הוא ולא כתובתו לא כייפינן לה שתחזור בה ע"י שנאמר שלא תועיל מחילה משום דהוי מחילה בטעות דאגב צערה קא אמרה הכי ומתוך כך לא יגרשנה בעלה שאינו רוצה ליתן כתובה אלא מחילה גמורה היא ומתוך כך יעלה בדעתו לגרשה מר זוטרא אמר כייפינן לה דהויא כמחילה בטעות והיינו כפיה דעל ידי כך תשאר תחת בעלה שלא ברצונה כי בעלה לא יגרשנה כיון שחייב ליתן כתובתה ואין חילוק למר זוטרא בין מורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה בין אומרת מאיס עלי ור"ח נמי פירש דאין כופין הבעל ליתן גט וגם בקונט' לא פי' שיכופו הבעל ליתן גט:
Ketubot 63b - Mishnah translated into english
However, according to the one who says the rebellion is against performing tasks, is an ill woman fit to perform tasks? Since she is ill, she has no obligation to perform tasks and this is not deemed rebellious behavior. Rather, one must explain this as follows: If she rebelled against engaging in marital relations, everyone agrees that she is defined as a rebellious woman. They disagree with regard to one who rebels against performing tasks. One Sage, Rav Huna, holds that one who rebels against performing tasks is not a rebellious woman, and one Sage, Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, holds that one who rebels against performing tasks is also considered a rebellious woman.
§ With regard to the matter itself: A woman who rebels against her husband is fined; we reduce her marriage contract by seven dinars each week, and Rabbi Yehuda says: Seven terapa’ikin. Our Sages went back and were counted again, meaning they voted and decided that instead of deducting a small amount from her marriage contract each week, they would make public announcements about her for four consecutive Shabbatot. And they decided that the court would send messengers to her to inform her: Be aware that even if your marriage contract is worth ten thousand dinars, you will lose it all if you continue your rebellion. If she does not retract her rebellion, she forfeits her entire marriage contract. With regard to this enactment, it is the same to me, meaning the halakha does not change, if she is a betrothed woman or a married woman, and even if she is a menstruating woman, and even if she is ill, and even if she is a widow awaiting her yavam to perform levirate marriage.
Rabbi Ḥiyya bar Yosef said to Shmuel: Is a menstruating woman fit to engage in conjugal relations? He said to him: One who has bread in his basket, i.e., one who knows that he will be able to engage in relations with his wife after her period of menstrual impurity ends, is not comparable to one who does not have bread in his basket.
Rami bar Ḥama said: We make announcements about her only in synagogues and study halls, but not in the street. Rava said: The language of the baraita is also precise, as it teaches: They would make announcements on four consecutive Shabbatot, which are days when no labor is performed and people are not to be found in the streets, but rather in synagogues and study halls. The Gemara summarizes: Conclude from this that this is the case. Rami bar Ḥama said: The court sends people to talk with her twice, once before the announcement and once after the announcement.
Rav Naḥman bar Rav Ḥisda taught with regard to this: The halakha is in accordance with the decision of our Sages. Rava said: This is an absurdity [burkha]. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: What is absurd about this? I said this to him, and I said it to him in the name of a great man. And who is the great man who ruled this way? Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina.
The Gemara asks: And in accordance with whose opinion does Rava hold? The Gemara answers: In accordance with that which was stated: Rava said that Rav Sheshet said: The halakha is that she is consulted in an attempt to convince her to retract her decision, and while doing so deductions are made from her marriage contract. But Rav Huna bar Yehuda said that Rav Sheshet said: The halakha is that we do not consult with her. According to both versions of Rav Sheshet’s ruling, she does not lose her marriage contract immediately but rather it is reduced every week. This is the source for Rava’s opinion.
§ With regard to this halakha, the Gemara asks: What are the circumstances in which the halakha of a rebellious woman applies? Ameimar said: The case is where she says: I want to be married to him, but I am currently refusing him because I want to cause him anguish due to a dispute between us. However, if she said: I am disgusted with him, we do not compel her to remain with him, as one should not be compelled to live with someone who disgusts her. Mar Zutra said: We do compel her to stay with him.
It is related: There was an incident in which a woman rebelled, claiming that she was disgusted with her husband, and Mar Zutra compelled her to stay with him. And from this couple issued Rabbi Ḥanina of Sura. This demonstrates that even such coercion can cause a blessing. However, the Gemara concludes: That is not so. That case should not serve as a precedent, as there the positive outcome was due to heavenly assistance. Ordinarily, nothing good results from conjugal relations that the wife does not desire.
It is related that the daughter-in-law of Rav Zevid rebelled against her husband. She was holding a certain garment in her hands. Ameimar, Mar Zutra, and Rav Ashi were sitting, and Rav Gamda was sitting with them. They sat and said: If a woman rebelled, she lost her right to her worn clothes, meaning she has forfeited the clothes she brought with her for her dowry even if they are still in existence. Rav Gamda said to them: Because Rav Zevid is a great man, are you willing to flatter him with regard to this halakha? Didn’t Rav Kahana say: Rava raises a dilemma about this issue with regard to worn clothes, and he did not resolve it? Yet you reached a decision out of respect for Rav Zevid. This is inappropriate. There are those who say that this incident happened differently, as these three Sages sat and said: If she rebelled, she did not lose her right to her worn clothes. Rav Gamda said to them:
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.