Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Rav Chlomo Ben Jamilla
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Jamila bat Chlomo Abensour
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Margalit bat Ledicia
Nedarim 34b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Nedarim Page 34b
Nedarim 34b - Guemara
אמר רבא היתה לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש נטלה לאוכלה מעל לפי כולה להורישה לבניו מעל לפי טובת הנאה שבה בעא מיניה רב חייא בר אבין מרבא ככרי עליך ונתנה לו במתנה מהו ככרי אמר לו כי איתיה ברשותיה הוא דאסור או דלמא עליך אמר ליה עילויה שויתיה הקדש אמר ליה פשיטא דאף על גב דיהבה ליה במתנה אסור אלא ככרי עליך לאפוקי מאי לאו לאפוקי דאי גנבה מיניה מיגנב אמר ליה לא לאפוקי דאי אזמניה עלה
Comments from Rashi on Masechet Nedarim Page 34b
ככר של הפקר . וכ"ש אי דנפשיה אלא רבותא קמ"ל דמצי זכי בהפקר לחליה קדושה עילויה: נטלה על מנת לאוכלה . דכיון שהחזיק בו קנאה ואם אכלה מעל לפי כולה ומשלם להקדש לפי כולה וחומש שהרי הוציאה לחולין: אבל נטלה על מנת להורישה לבניו . ואחר כך הקדישה עסקינן דקודם לכן לא יכול להקדישה: לא מעל אלא לפי טובת הנאה שבה . שאינו משלם להקדש אלא כפי חזקת טובה שנותן לאביו אחד מן הבנים בשביל שמורישה לו והיינו טובת הנאה: ככרי יהא אסור עליך וחזר ונתנו למודר במתנה מהו: כי איתיה ברשותיה . כלומר כל זמן שהוא של מדיר הוא דאסור דהכי משמע ככרי כל זמן שהוא שלי: או דלמא עליך א"ל . ועלויה שויתיה לאותו ככר הקדש ואע"פ שנתנו לו במתנה אסור: אלא . הא קמבעיא ליה האי דאמר ככרי עליך אי אמרי' דכל זמן שהוא ברשותיה . דאי אתי לידיה מיניה דיליה קאמר ליה: ולאפוקי דאי גנבה מיגנב . לאותו ככר ונתנה לו הגנב במתנה שאינו אסור בה הואיל והוא עצמו לא נתנה לו או דלמא אע"ג דאי גנבה ליה מיגנב אסירה ליה: לא לאפוקי דאי אזמניה עליה . למיכל מההוא ככר מעיקרא והדר א"ל ככרי עליך דהתם כיון דאזמניה עליה קנה חלקו כמה שהוא יכול לאכול הימנה ואינו יכול לאוסרה עליו דלאו כוליה דנותן הוא אלא גם דמזומן:
Comments from Tosafot - Nedarim 34b
היתה לפניו ככר של הקדש וכו' . תימה אי איירי בהקדש מאי שייכא כאן מלתא דרבא גבי מתני' דמיירי בקונמות ונראה דרבא מיירי בקונמות והקדש דנקט לאו דוקא אלא כהקדש קאמר וא''ת אמאי נקט מלתא בקונמות כיון דבהקדש מצי למינקט וי''ל דבהקדש לא אמרי' מעל לפי טובת הנאה שבה אם אין בו שוה פרוטה דאין מועל בהקדש בפחות משוה פרוטה אבל בקונמות בכל דהו איכא איסור הנאה: ואמר ככר זו הקדש . בלשון זה אמר אע''פ שלא אמר לכשאזכה בה אפ''ה כי זכה בה הוי הקדש והואיל ודעתו לזכות בה וא''ת והא אין אדם מקדיש דשלב''ל ולא דמי לאומר הרי פסח קדושה לאחר שלשים דהויא קדושה התם בידו להקדיש מיד אבל הכא לאו בידו להקדיש מיד לכ''נ שנטלה וזכה בה ולאח''כ הקדישה ובא אדם אחר ונטלה ואכלה או הוא עצמו מתחילתו שזכה בה נטלה לאוכלה זכה בכולה והלכך הקדש נמי חל על כולה ולכך מעל לפי כולה ואם מתחלת נטילתה לזכות בה בכולה להוריש לבניו לחלוק להם או ליתנה למי שירצה ואין לו בה אלא טובת הנאה אבל גוף הדבר אינו שלו והקדש כמו כן שהרי אין אדם מקריב אלא מה שיש לו בה ולכך מעל לפי טובת הנאה שבה ול''נ דלישנא דרבא לא משמע הכי דקאמר ככר זה הקדש ואחר מכאן נטלה לאוכלה משמע דהאי אחר שהקדיש שלא זכה בה עני אחר מכיון שהקדישה לכ''נ דלעולם לא זכה בה עדיין בשעת הקדש וכי תימא אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ועדיין לא זכה בה מיירי שהוא בתוך ארבע אמותיו וארבע אמות שלו קנו לו אי נמי כיון שבידו לזכות בה שהוא קרוב ממנה יותר משום אדם הוי חשיב שפיר דבר (שלא) בא לעולם כדאמר פרק האומר בקידושין (דף סב .) כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי נטלה לאכלה כלומר אחר שזכה בה והקדישה כדפרישית שהיתה תוך ארבע אמותיו והקדישה אחר מכאן: נטלה לאוכלה מעל לפי כולה . לפי שנתכוון לשנות כולה מרשות הקדש ולכך מעל לפי כולה נטלה ע''מ להורישה לבניו א''כ לא נתכוון לשנות בכולה ולכך לא מעל אלא לפי טובת הנאה ומידי דהוה אמשאיל קרדום של הקדש ובקע בו לא מעל אלא לפי טובת הנאה שבה: או דלמא עליך אמר ליה ועילויה דידיה שוויה הקדש . לפי גירסא זו דייק מלשון עליך וקשה דא''כ מאי פריך בסמוך מפרה שאני נהנה לך הא לא אמר ליה עליך הא ליכא למימר דבסמוך פריך מנכסי עליך וכו' דהא מדגרסינן בסיפא או שניתנה לו במתנה ולא קתני שנתנה לו משמע דאפרה קאי ולא אנכסים לכ''נ דגרס הכא או דלמא עילוייה שויי' הקדש בלא עליך: אמר ליה פשיטא דאע''ג דמהני במתנה אסור: אלא לאפוקי מאי לאפוקי דאי גנבה מיגנב אמר ליה לאפוקי דאי אזמניה עליה . הכי גריס ר''ת וה''פ פשיטא דאסור כי יהבה ליה במתנה אלא לאפוקי מאי כלומר ומה שאסר לענין מה אסרה עליו וכי תעלה על דעתך לומר שאסרה עליו לענין דאי גנבה מיגנב זהו תימה דלא אסרה עליו אלא כשבא לידו בגניבה דאין זו סברא לומר דאסיק אדעתיה דמיגנבא וכן צ''ל ע''כ דאי ס''ד דבמתנה מותרת הא ודאי כל זמן שבידו לא הוצרך לאוסרה דבע''כ לא יקחנה וצ''ל דלענין גניבה אסרה עליו וזהו תימה כדפי' ומשני דאי אזמניה . עליה זה בא לאוסרה עליו דמזה אסיק אדעתיה שפיר ולעולם אימא לך דבמתנה מותרת ואע''ג שדחה סברא פשיטותא מ''מ רבא במילתיה דאמר רבא דאסור על ידי מתנה ולהכי פריך ליה:
Nedarim 34b - Mishnah translated into english
Rava said: In a case where there was a loaf of ownerless bread before a person, and he said: This loaf is consecrated, if he took the loaf to eat it, he misused consecrated property. His repayment to the Temple for that misuse is based on the loaf’s entire value. However, if his intent was not to take the loaf for himself but to bequeath it to his sons, he misused the consecrated property, and his repayment to the Temple is based on the discretionary benefit that he derived from the fact that his children are indebted to him for the bequest, as he himself derived no direct benefit from the loaf.
Rav Ḥiyya bar Avin raised a dilemma before Rava. If one said to another: My loaf is konam for you, and then he gave it to him as a gift, what is the halakha? Should one infer: My loaf is forbidden, i.e., he said to him that when the loaf is in his possession, that is when it is forbidden, but when he gives him a gift, it is no longer in his possession and it is no longer forbidden? Or, perhaps the inference is: Forbidden to you, i.e., he said to him that he rendered the loaf for him like a consecrated item that is forbidden even after the loaf is no longer in his possession.
Rava said to him: It is obvious that although he gave it to the other person as a gift, it is forbidden. Rav Ḥiyya bar Avin asked him: But if that is so, when he said: My loaf is forbidden to you, with emphasis on the word my, what does it come to exclude? Does it not come to exclude a case where he stole it from him, as in that case it is permitted? The same would be true if he gave it to him as a gift. Rava said to him: No, it comes to exclude a case where he invited him to eat from the loaf before he vowed. In that case, that part of the loaf that he invited him to eat is his, and the owner cannot render it forbidden. However, even if he invited the other person before he vowed, the entire loaf remains forbidden if he gave it to him as a gift.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.