Talmud BavliNedarim 67a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Nedarim Page 67a
Nedarim 67a - Guemara
הפר האב ולא הפר הבעל הפר הבעל ולא הפר האב אינו מופר ואין צריך לומר שקיים אחד מהן גמ׳ היינו רישא אביה ובעלה מפירין נדריה מהו דתימא או אביה או בעלה קתני קמ"ל ואין צריך לומר שקיים אחד מהן למה לי למיתנא השתא יש לומר הפר זה בלא זה ולא כלום קיים אחד מהן למה לי צריכא למיתני כי איצטריך ליה כגון דהפר אחד מהן וקיים אחד וחזר המקיים ונשאל על הקמתו מהו דתימא מאי דאוקי הא עקריה קמ"ל דמפירין שניהם בבת אחת ונערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה מנלן אמר רבה אמר קרא (במדבר ל, ז) ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה אימא האי קרא בנשואה כתיב אי משום נשואה קרא אחרינא כתיב (במדבר ל, יא) ואם בית אישה נדרה אימא תרוייהו בנשואה וכי תימא תרי קראי בנשואה למה לי למימר שאין הבעל מיפר בקודמין
Comments from Rashi on Masechet Nedarim Page 67a
הפר האב . ביום שמעו: ולא הפר הבעל . אלא שתק מעת לעת: או הפר הבעל ולא הפר האב . דשתיקתו של זה מבטלת הפרתו של זה ואין צריך לומר היכא דקיים אחד מהן הנדר דהפרתו של זה אינה מועלת כלום: גמ' היינו רישא . דכיון דקתני אביה ובעלה מפירין נדריה ל"ל למיתנא תו הפר הבעל ולא הפר האב היינו רישא דזה מעכב על זה: מהו דתימא . דאי לאו דקתני הפר האב כו' הוה אמינא הא דקתני אביה ובעלה. מפירין נדריה משמע או אביה או בעלה זה בלא זה להכי קתני סיפא דתרוייהו מפירין ביחד: ואין צוריך לומר שקיים אחד מהם ל"ל למיתני כלל . ממילא ידענא דלאו כלום הוא דהשתא הפר זה בלא זה כו': כי איצטריכא ליה . למיתנא ואין צריך לומר שקיים אחד מהן: כגון שהפר האחד מהן . הנדר ובא האחר וקיימו וחזר המקיים ונתחרט ממה שקיימו ונשאל לחכם על הקמתו בו ביום ששמע וקיים דאי הויא הקמה דלא מצי מתיר ליה חכם אינו יכול להפר תו ואי לא הויא הקמה דמתיר ליה חכם מצי להפר ולהכי איצטריך למיתני שקיים אחד מהן: דמהו דתימא מאי דאוקים לאו קיום הוא . דהא עקריה בחרטתו והואיל דלאו קיום הוא הא דאיתשיל עליה כי הפר לה דמי ואינו צריך להפר יותר קמ"ל דלא הויא הפרה עד שיפרו שניהם בבת אחת שזה נמי יפר. ע"א מאי דאוקי הא עקריה ולאו קיום הוא דהא עקריה בחרטתו ומצי מיפר קמ"ל דלא הויא הפרה עד דמפירין שניהם בבת אחת ולא שיצטרכו להפר זה עם זה ממש בבת אחת אלא הכי בעי למימר כל שאילו רוצין יכולין להפר בבת אחת אף בזה אחר זה מפירין לאפוקי היכא דהפר א' וקיים אחד שאין המקיים יכול להפר בשעה שהפר זה עד שישאל על הקמתו דהא ליכא למימר דבבת אחת ממש בעינן דהא כתיב ביום שמעו דכל היום מותר להפר כדמפקינן לקמן: אמר קרא אם היו תהיה לאיש . לעיל מהאי קרא כתיב כי הניא אביה אותה וכתיב ואם היו תהיה לאיש וי"ו מוסיף על ענין ראשון וכי היכי דאב מבטל נדרי בתו בזמן שהיא ברשותו ה"נ מבטל עם הבעל כל זמן שהיא ארוסה דעדיין היא ברשותו: מכאן לנערה כו': ואימא . הדין קרא אם היו תהיה בנשואה כתיב שהבעל מיפר לה ולא האב ולא מיירי בארוסה: בנשואה לא מצית למימר דיהא קרא אחרינא כתיב . לנשואה ואם בית אישה נדרה: ואימא תרווייהו . הני קראי מיירי בנשואה דבעל מיפר ואי אמרת תרי קראי בנשואה למה לי חד לומר לך שאין הבעל מיפר בקודמין. ואם היו תהיה לאיש אתי למילף שהבעל מיפר נדריה של נשואה ואם בית אישה נדרה משמע דאותן נדרים שנדרה בבית אישה מיפר בעלה אבל אם היו עליה נדרים קודם שנשאה כשהיתה ארוסה וכנסה לא מצי מיפר:
Comments from Tosafot - Nedarim 67a
הפר האב ולא הפר הבעל . ובגמרא פריך היינו רישא אביה ובעלה: גמ' למה לי למיתני השתא י''ל וכו' . וא''ת מ''ש דבכל דוכתא דתנא האי לישנא ואצ''ל בפרק הזהב (ב''מ ס.) תנן ואין צ''ל חדשות בארבע וצ''ע אם יהא בברייתא ולא במשנה וי''ל דמשום הכי פריך הכא השתא משום דכיון דקיים אחד מהן הוי כמו לא הפר וכבר אמר לעיל כך אבל בדוכתא אחריתי כמו בהזהב לא אמר לעיל כל כך האי לישנא משום הכי לא פריך: וחזר המקיים ונשאל וכו' . דאמר לקמן נשאלין על ההקם: דמה דהקים הא עקריה (הא) וסגי לה כשיפר לה עתה והפרת חבירו שבשעת הקם הפרה מלתא היא קמ''ל דעד שמפירין שניהם בבת אחת והפרה קמייתא שהיתה כשהקים חבירו אינו כלום דבעינן כשיפר האחד שחבירו לא יקים אבל ודאי לא בעינן שיפרו שניהם ביחד דה''ה אם הפרו זה אחר זה אם לא הקים: מנלן . דאב גרידא לא מצי מיפר: אמר קרא אם היו תהיה לאיש ונדריה עליה . והפרת נדריה כתובה למעלה דכתיב ואסרה אסר בבית אביה בנעוריה וכתיב ואם הניא אותה וכתיב בסמוך ואם היו תהיה לאיש אתא לך האי קרא וערבינהו לאב ולבעל ולקמן פריך אימא או אב או ארוס: ואם היו תהיה למה לי ש''מ לארוסה . ואי קשיא אימא דואם היו תהיה איצטריך לערבו עם האב וללמד דאפילו בנשואה בעינן הפרת האב הא לא קשיא דא''כ לא לכתוב ואם בית אישה בתר הפרת האב ונ''מ כולהו ואם היו תהיה למה לי שמע מינה לארוסה (כך פירש הר''ר אליעזר) וקשה דמכל מקום אימא דקרא דאם היו תהיה מיירי בין בנשואה בין בארוסה וקרא דבית אישה איצטריך לומר שאין מיפר בקודמין ויש לומר דאם היו תהיה לאו בנשואה מיירי דכיון דאין הבעל מיפר בקודמין דהא בההוא דאם היו תהיה כתיבי קודמין דכתיב ונדריה עליה (א''נ) [א''כ] על כרחך לאו בנשואה מיירי דהא אין הבעל מיפר בקודמין אבל האב מיפר בקודמין כדאמר בסמוך:
Nedarim 67a - Mishnah translated into english
If the father nullified her vow and the husband did not nullify it, or if the husband nullified it and the father did not nullify it, then the vow is not nullified. And needless to say, it is not nullified if one of them ratified the vow.
GEMARA: The mishna states that if the father nullified her vow and the husband did not nullify it, or if the husband nullified it and the father did not nullify it, then the vow is not nullified. The Gemara asks: Is this not the same as the first clause of the mishna, which states: Her father and her husband nullify her vows? The Gemara answers: The second clause is necessary, lest you say: The mishna is teaching that either her father or her husband can nullify her vows, but there is no need for both of them to do so, which is also a possible interpretation of the Hebrew phrase used. Therefore, the mishna teaches us that it means that both of them must nullify the vow.
At the end of the mishna it is stated: And needless to say, it is not nullified if one of them ratified the vow. The Gemara asks: Why do I need the mishna to teach this? Now, it was stated that if one of them nullified the vow without the other, it is nothing, her vow is not nullified. If one of them ratified it, why do I need it to state that her vow is not nullified? Is it necessary to teach this?
The Gemara answers: It was necessary for the mishna to mention this in a case where one of them nullified the vow and the other one ratified it, and the one who ratified the woman’s vow retracted and requested dissolution of his ratification from a halakhic authority, who dissolved it. Lest you say: That which he ratified is what he uprooted, by asking the halakhic authority to dissolve his ratification, and therefore the vow is no more, the mishna teaches us that they both must nullify it together.
§ The mishna teaches: And with regard to a betrothed young woman, her father and her husband nullify her vows. The Gemara asks: From where do we derive this halakha? Since she is still in her father’s house, he should be authorized to nullify her vows by himself. Rabba said: The verse states: “And if she be to a husband, and her vows are upon her…But if her husband disallows her on the day that he hears it” (Numbers 30:7–9). From here can be derived with regard to a betrothed young woman that her father and her husband nullify her vows. The Gemara asks: Is it not possible to say that this verse is written with regard to a married woman?
The Gemara answers: No, if you say that it is written due to a need to teach the halakha of a married woman, it cannot be, as a different verse is written for that purpose: “And if a woman vowed in her husband’s house” (Numbers 30:11). The earlier verses therefore refer to a betrothed young woman, who is not yet in her husband’s house. The Gemara suggests: Say that both sets of verses are written with regard to a married woman. And if you would say: Why do I need two verses written with regard to a married woman? It is to say that the husband cannot nullify earlier vows made before her marriage but only those made “in her husband’s house.”
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.