Talmud BavliNedarim 82a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Nedarim Page 82a
Nedarim 82a - Guemara
יפר חלקו ומשמשתו ותהא נטולה מן היהודים ואי אמרת נדר ענוי נפש הוי אמאי תהא נטולה מן היהודים ש"מ דברים שבינו לבינה הויין לרבנן תבעי לך משום דנטולה אני מן היהודים ר' יוסי קתני לה דאמר רב הונא כוליה פירקין רבי יוסי היא ממאי כיון דקתני ר' יוסי אומר אין אלו נדרי עינוי נפש למה ליה תו למיתנא הרי זה יפר דברי רבי יוסי שמע מינה מכאן ואילך רבי יוסי היא אמר שמואל משמיה דלוי כל נדרים בעל מפר לאשתו חוץ מן הנאתי על פלוני שאינו מפר אבל הנאת פלוני עלי מפר תנן פירות מדינה זו עלי יביא לה ממדינה אחרת אמר רב יוסף דקאמרה שתביא ת"ש פירות חנוני זה עלי אין יכול להפר הכא נמי דקא אמרה שתביא אתה לא היתה פרנסתו אלא ממנו הרי זה יפר ואי אמרת דקא אמרה שתביא אתה אמאי יפר אלא מדסיפא דלא מייתי בעל הוי רישא דקא מייתא היא אלא רישא אין יכול להפר ודקא מייתא היא
Comments from Rashi on Masechet Nedarim Page 82a
יפר חלקו . שתהא מותרת לו: ותהא נטולה מן היהודים . לכשתתגרש שתהא אסורה לעלמא: ואמאי תהא נטולה מן היהודים . כשמגרשה והאמר לעיל דברים שיש בהן עינוי נפש מפר בין לעצמו בין לאחרים אלא מדקתני ותהא נטולה מן היהודים דאינו יכול להפר ש"מ משום דדברים שבינו לבינה הויין: לרבנן תבעי לך . אי עינוי נפש הוא אי דברים שבינו לבינה דמהכא ליכא למשמע מינה מידי אליבייהו: משום דנטולה אני מן היהודים רבי יוסי קתני לה דיאמר רב הונא כוליה פירקין . כולהו סתמי דמתניתין ר' יוסי תני להו: ממאי מדקתני ר' יוסי אומר אין אלו וכו' למה לי תו למיתני הרי זה יפר דברי ר' יוסי . דלא צריך דהא אכתי ליכא מאן דפליג ש"מ דמכאן ואילך הוויין כולהו סתמי כרבי יוסי: כל נדרים . של עינוי נפש: חוץ מן הנאתי על פלוני שאינו מפר . דלא הוי לא נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה: אבל אמרה הנאת פלוגי עלי . שלא אהנה ממנו יפר דהוי ליה נדרי עינוי נפש: פירות מדינה זו עלי . היינו דומיא דהנאת פלוני עלי וקתני יביא לה ממדינה אחרת דאין יכול להפר: אמר רב יוסף . כי קתני יביא לה ממדינה אחרת דאמרה פירות מדינה זו שתביא מן השוק עלי אבל מה שמביאין לה אחרים או היא עצמה יכולה ליהנות מהן הלכך לא יפר דלא הוי עינוי כלל דלא אסרה לגמרי פירות המדינה עליה אלא אותן שיביא לה הוא אבל הנאת פירות עלי דקאסרה על נפשה לגמרי בין ע"י עצמו בין ע"י אחרים התם הוי עינוי הלכך יפר: פירות חנווני . היינו דומיא דהנאת פלוני עלי וקתני לא יפר: הכא נמי כו' והא מדקתני סיפא אם לא היתה פרנסתו אלא ממנו . שהבעל אינו רגיל ליקח אלא מאותו חנווני ולא מאחר לפי שאינו מאמינו וזה אינו מאמין אלא לבעל ולא לשלוחו: הרי זה יפר . ויביא לה ומדהך רישא דקא אתיא איהי תו לא אפשר לאוקומה שתביא אתה דאם איתא דקא מייתי הוא מיתוקמא כשתביא והדר קושיין לדוכתה: אלא . לעולם ודאי כדקאמרת רישא דקא מייתא היא ואפי' הכי לא קשיא ליה לשמואל דמתני' ר' יוסי היא: מאי אינו יכול להפר דקתני . ואע"ג דקאמר פירות מדינה זו ופירות חנווני זה סתם לאו למשמע דאינו יפול להפר לגמרי אלא אעינוי נפש קאמר אבל מפר משום דברים שבינו לבינה שאפשר לעצמו ולא לאחרים והא דאמר שמואל משמיה דלוי דהנאת פלוני עלי מפר בין לעצמו בין לאחרים רבנן היא דעינוי נפש הוי: נ"א אלא הא דקתני סיפא אם לא היתה פרנסתו אלא ממנו שהחנווני מהנהו לבעל בחנם הוי רישא דקתני פירות חנווני זה עלי כגון דקא מייתא היא כלומר דאורחיה דחנווני למיתב ליה בחנם ומאי איכא בין בבא דרישא לבבא דסיפא אלא בבא דסיפא הוי מן חנווני כדקתני אם לא היתה פרנסתו אלא ממנו ובבא דרישא לא רמיא פרנסתו עילויה אלא זימנא הוי דקא יהיב ליה מפירותיו וקאמר דאינו יכול להפר ואע"ג דהוי כמאן דאמר הנאת פלוני עלי והוי תיובתא דשמואל דאמר הנאת פלוני עלי מפר והא דקא מייתא איהי לאו דוקא דהוא הדין דקמייתי בעל אלא איידי דסיפא נקט בשל בעל נקיט ברישא בדידה וקאמר כגון דאתיא איהי: אלא רישא . דקתני פירות חנווני זה עלי רבי יוסי היא כדקאמר לעיל:
Comments from Tosafot - Nedarim 82a
שמע מינה דברים שבינו לבינה הוי . דאי עינוי נפש הוה מיפר אף לאחרים: (ואכתי) לרבנן תבעי לך . ומתניתין דנטולה אני מן היהודים רבי יוסי קתני לה דלדידיה פשיטא דדברים שבינו לבינה הוו כדאמר לעיל: כוליה פרקין רבי יוסי . כל סתמות השנויות בפירקין ממילתא דרבי יוסי קתני להו: למה לי תו למתני הרי זה יפר דברי רבי יוסי ש''מ מכאן ואילך רבי יוסי היא: כל נדרים של עינוי נפש חוץ מהנאתי על פלוני דלא הוי עינוי נפש אבל הנאת פלוני עלי מיפר דהוי עינוי נפש: תנן פירות מדינה עלי יביא כו' . ואינו יכול להפר ואמאי והא לא גרע מהנאת פלוני עלי: דאמרה ליה שתביא אתה . כלומר מתניתין מיירי דלא נדרה אלא מאותם שיביא הבעל דכיון דאיכא תקנה בהבאת אחרים ליכא עינוי דאפשר שאחרים יקנו ויתנו לה אבל שמואל מיירי שנדרה מפלוני לגמרי דהוא הדין דבמתניתין מצי למיתני תקנה דאחרים שיכולין לקנות לה אף מאותה העיר אלא אשמעינן רבותא דאף על ידי בעלה יכולה ליהנות על ידי פירות מדינה אחרת ולא הוי כנודרת הנאה מבעלה ורישא דאמרה קונם פירות העולם אע''ג דאמרה שתביא אתה בפירות מדינה כיון דאינה יכולה ליהנות מבעלה משום מקום הוי עינוי נפש: ת''ש מסיפא פירות חנוני זה אינו יכול להפר . ואמאי ליהוי כהנאת פלוני עלי: ה''נ שתביא אתה דהוי כהנאת אחרים: אם היתה פרנסתו כו' . ומדסיפא דמייתי בעל [דקתני] אם לא היה פרנסתו אלא ממנו פי' ולפי מאי דמוקמא פירות חנווני דאינו מיפר משום דאפשר בהנאת אחרים הך סיפא דקתני יפר ע''כ [בדאי] אפשר [אלא] על ידי הנאת הבעל' שאין החנווני מקיף כ''א לבעל גופיה ולא ימסרם לאחר ומדסיפא דמייתי בעל רישא דמייתי איהי פי' מדסיפא דאי אפשר להביא הפירות אלא באיסור על ידי בעל רישא נמי פירות מדינה עלי מיירי בהך גוונא בין יביאם הבעל בין יביאם אחר וליכא בהו אלא הבאה דאיסור וקתני אינו מיפר וקשיא לשמואל דמוקי לה כשתביא אתה ועל כרחך לא מיירי הכי דאם כן אמאי מפליג בזה הענין דאם אין פרנסתו אלא ממנו דמיירי דליכא הנאה דהיתר [נפלוג] וניתני בפירות דאי אפשר בהן הנאה דהיתר כגון שאמרה כל פירות שיובאו מאותה מדינה יפר והכי משמעות הלשון מדסיפא דמייתי בעל באיסור רישא דמייתי איהי באיסור ולחנם החליף הלשון וה''ה דאסיפא גרידא בלא רישא מצי לאותובי כיון דבסיפא אי אפשר על ידי הבאת אחרים מאי איריא אין פרנסתו אלא ממנו כי נמי מתפרנס מאחרים יפר לשמואל אלא רישא דמייתי איהי באיסור כלומר שנדרה פירות מדינה לגמרי בין יביאם בעל בין יביאם אחר:
Nedarim 82a - Mishnah translated into english
her husband must nullify his part, i.e., the part of the vow that affects him, so that she will be permitted to him, and she may engage in intercourse with him, but she is removed from all other Jews, so that if he divorces her, she is forbidden to everyone. And if you say that this is a vow of affliction, why should she be removed from all other Jews? Wasn’t it already established that when a husband nullifies a vow of affliction for his wife, he nullifies it not only with respect to himself but with respect to others as well? Rather, learn from here that such vows are under the category of matters that adversely affect the relationship between him and her, and therefore he can nullify it only with respect to himself.
The Gemara notes: According to the Rabbis, you still have the dilemma, because the mishna dealing with a woman who says: I am removed from the Jews, was taught by Rabbi Yosei. As Rav Huna said: Our entire chapter is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. From where do we know this? Since the mishna teaches: Rabbi Yosei says that these are not vows of affliction, why does it need to teach further, at the end of the mishna: He can nullify the vow; this is the statement of Rabbi Yosei? Learn from this that from this point forward, the rest of the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Accordingly, this mishna teaches us only the opinion of Rabbi Yosei, not that of the Rabbis.
§ Shmuel said in the name of Levi: A husband can nullify all vows of affliction for his wife, except for the vow: Benefit from me is konam for so-and-so, which he cannot nullify, as it is entirely between her and another person. But if she says: Benefit derived from so-and-so is konam for me, he can nullify the vow, as it considered a vow of affliction, since she might one day need that person and be unable to avail herself of his services due to her vow.
The Gemara raises an objection from that which we learned in the mishna: If she said: The produce of this country is konam for me, he cannot nullify the vow, as it does not involve affliction, since he can still bring her produce from another country. This vow is similar to a vow by which she prohibits herself from deriving benefit from another person. Why, then, does Shmuel say that the husband cannot nullify it? Rav Yosef said: The mishna is referring to a woman who said in her vow: That you bring. In other words, she did not prohibit herself from deriving benefit from the produce of that country entirely, but only from the produce that her husband himself would bring her. She may still enjoy that produce if it is brought to her by someone else or if she brings it for herself.
The Gemara raises another objection from the next clause of the mishna: Come and hear: If the woman took a vow saying: The produce of this storekeeper is konam for me, her husband cannot nullify the vow. But didn’t Shmuel say that if a woman prohibits herself from benefiting from a certain person, her husband can nullify the vow? The Gemara answers: Here too, the mishna is referring to a case where she said in her vow: The produce that you bring from this storekeeper is konam for me.
The Gemara questions this resolution: But the continuation of the mishna states: But if the husband can obtain his sustenance only from him, i.e., that particular storekeeper, he can nullify his wife’s vow. And if you say that this is referring to a case where the woman said in her vow: The fruit that you bring from this storekeeper is konam for me, why can the husband nullify her vow? Other people can bring her the fruit on his behalf. Rather, from the fact that the latter clause of the mishna must be dealing with a case where the woman renders all fruit forbidden to herself, even that which the husband does not bring her, the first clause must also refer to a case where the woman renders forbidden even the fruit that she herself brings, and nevertheless the husband cannot nullify the vow. Therefore, the objection raised against Shmuel remains.
Rather, the Gemara retracts its previous answer and explains the matter as follows: In the first clause the husband cannot nullify his wife’s vow, and the case is one where she renders forbidden even the fruit that she herself brings.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.