Talmud BavliNedarim 29b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Nedarim Page 29b
Nedarim 29b - Guemara
היינו דאיצטריך ליה לתנא למיתנא תרתי דסלקא דעתך אמינא קדושת הגוף לא פקעה בכדי קדושת דמים פקעה בכדי אמטו להכי תנא תרתי אלא אי אמרת אידי ואידי קדושת דמים למה לי למיתנא תרתי השתא יש לומר מקדושה חמורה לקדושה קלה פקעה מקדושה קלה לקדושה חמורה צריכא למימר לימא תיהוי תיובתא דבר פדא דאמר לא פקעה קדושה בכדי אמר רב פפא אמר לך בר פדא הכי קאמר אם לא אמר מעכשיו שלמים לאחר ל' יום עולה הוי מידי דהוה האומר לאשה התקדשי לי לאחר ל' יום דמקודשת ואף על פי שנתעכלו המעות פשיטא לא צריכא דהדר ביה הניחא למאן דאמר אינה חוזרת אלא למאן דאמר חוזרת מאי איכא למימר אפילו למאן דאמר התם חוזרת הכא שאני דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט יתיב רבי אבין ורב יצחק ברבי קמיה דרבי ירמיה וקא מנמנם רבי ירמיה יתבי וקאמרי לבר פדא דאמר פדאן חוזרות וקודשות
Comments from Rashi on Masechet Nedarim Page 29b
היינו דאיצטריך וכו' . דאמינא להכי תני תרתי דבין קדושת הגוף בין קדושת דמים פקעה בכדי: למה לי למתני תרתי השתא מקדושה חמורה לקדושה קלה פקעה . עולה שהיא חמורה לקדושת שלמים שהיא קלה: מקדושה קלה . כלומר שלמים דקלה לקדושת עולה שהיא חמורה מיבעיא אלא לאו חד לקדושת הגוף וחד לקדושת דמים דתרוייהו פקעי ותיובתא דעולא וליכא פירוקא: נימא תיהוי תיובתיה דבר פדא . דהכא אמר דאפי' קדושת הגוף פקעה בכדי ובר פדא אמר נקצצו פודן פעם אחת דאפי' קדושת דמים לא פקעה בכדי: חסורי מיחסרא והכי קתני . האומר שור זה עולה כל ל' יום ומעכשיו לאחר ל' יום שלמים כל ל' עולה לאמר ל' יום שלמים דהואיל ואמר מעכשיו חל עליה שם שלמים מעכשיו ומשום הכי הוי שלמים לאחר ל' יום דקדושת הגוף פקעה בהכי בכדי הואיל ואמר מעכשיו אבל אם לא אמר מעכשיו שלמים לאחר ל' יום עולה הוי אפילו לאחר ל' יום דמקודשת לאחר ל' יום דהתם לא פקעה קדושת הגוף בכדי: דמקודשת . לאחר ל' יום דכי לא אמר מעכשיו דמיא להא האומר לאשה הילך פרוטה זו והתקדשי לי לאחר ל' יום דמקודשת לאחר ל' יום ואע"ג דנתעכלו המעות של קדושין שאינם בעולם הויא מקודשת לאחר ל' יום ה"נ כי לא אמר מעכשיו אע"ג דהלכו להך שלשים יום של עולה השתא נמי עולה הוי וסיפא דקתני לאחר שלשים יום עולה ומעכשיו ועד שלשים יום שלמים דלאחר ל' יום הוה עולה ופקע קדושת שלמים אע"ג דלא אנר מעכשיו התם משום דקדים ואמר ברישא לאחר שלשים יום עולה דכיון שהזכיר עולה תחלה נעשה כאומר מעכשיו הלכך לאחר שלשים יום עולה הוי והכא הוא משום דאמר מעכשיו פקעה קדושה בתרוייהו בין בקדושת דמים בין בקדושת הגוף אבל בעלמא אפילו קדושת דמים לא פקעה בכדי ולא קשה לבר פדא ותיובתא דעולא כדקיימא קיימא: פשיטא . כלומר דכיון דמחסרת למתני' ותרצת דה"ק שור זה עולה כל שלשים יום ומעכשיו לאחר שלשים יום שלמים דלאחר שלשים יום שלמים הוי ולמה לי למימר שוב דה"ק אם לא אמר מעכשיו וכו' פשיטא דכיון דאמר צריך למימר מעכשיו ממילא ידענא דאם לא אמר מעכשיו לאחר שלשים יום שלמים הוי עולה: תריץ לא צריכא . דהא קמ"ל אי הדר ביה דאי הוה קתני כדקאמרת דלאחר שאמר שור זה עולה כל שלשים יום לאחר שלשים יום שלמים אע"ג דהשתא הדר ביה ואמר מעכשיו הואיל ומעיקרא כשאמר כל שלשים יום עולה לא אמר מעכשיו קודם שאמר לאחר שלשים יום שלמים ולא כלום קאמר ואפי' לאחר ל' יום עולה הוי דהא קמ"ל דדוקא בעינן שיאמר בתחלה מעכשיו קודם שיאמר לאחר שלשים יום שלמים כדקאמר לעיל: הניחא למ''ד אינה חוזרת . שאם עמדה ונתקדשה לשני בתוך שלשים יום אינה מקודשת לשני מצי למימר מידי דהוה האומר לאשה וכו': אלא למ''ד חוזרת . שאם עמדה ונתקדשה לשני בתוך ל' יום מקודשת לשני היכי מצי למימר דכי לא אמר מעכשיו לאחר שלשים יום עולה הוי. תריץ אפי' למ''ד חוזרת אפי' הכי התם אי לא אמר מעכשיו מעיקרא הוי עולה לאחר שלשים יום: דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט . וכיון דאמר מעכשיו עולה ולא אמר מעכשיו שלמים לא פקעה בכדי ולעולם הוי עולה: לבר פדא דאמר פדאן חוזרות וקודשות . ואפי' לאחר שנקצצו חוזר ופודן:
Comments from Tosafot - Nedarim 29b
לימא תיהוי תיובתא דבר פדא דאמר לא פקעה קדושה בכדי . וא''ת אמאי לא פריך לעולא כמו לבר פדא מקדושת הגוף מהא דהא סבירא ליה קדושת הגוף לא פקעה בכדי מההיא דהאומר לאשה היום את אשתי וכו' וי''ל דאביי שהקשה לרבא וקדושת הגוף לא פקע בכדי וכו' כדי לסתור דברי רבא שהיה אומר דמודה עולא דקדושת הגוף נמי לא פקע בכדי ומכל מקום לא קשה לעולא מההיא דהאומר לאשתו משום דלאו היינו בברייתא אלא מימרא (לעולא) ולכך לא פריך לעולא: אמר לך בר פדא ה''ק . סיפא אם לא אמר מעכשיו שלמים לאחר ל' יום עולה הוי . פי' שלא אמר [אלא] לאחר שלשים יום עולה הרי זו עולה ואשמעינן חידוש אע''ג שלא אמר דיבורו בשעה שקדושה חלה דאימת חלה הקדושה לאחר שלשים יום ונדר אחר דיבור אפ''ה חלה הקדושה שפיר לאחר ל' יום: מידי דהוה האומר לאשה וכו ' . וא''ת בשלמא סיפא מתרצא שפיר אלא רישא דאמר שור זה כל ל' יום עולה לאחר שלשים יום שלמים אלמא דפקעה . קדושה בכדי והיכי מתרץ לה וי''ל דהכי פירושא כל ל' יום עולה וה''ה דהוי עולה לאחר ל' יום נמי דקדושה לא פקעה בכדי וזימנין דהוי לאחר ל' יום שלמים כגון דאמר לאחר ל' יום שלמים ותו לא וכ''ת תרתי למה לי לא זו אף זו קתני לא זו דקדושת הגוף אלא אפילו קדושת דמים נמי לא פקעה וקשה דלשון לא משמע כן דמדקאמר כל ל' יום עולה משמע כל ל' יום עולה דוקא אבל לאחר ל' יום לא הוי עולה לכ''נ לר' אלחנן דרישא נמי כגון הרי שור זה עולה כל ל' יום מעכשיו ולאחר ל' יום שלמים הוי והוי תוך ל' יום עולה ולאחר שלשים יום שלמים אע''ג דקדושה לא פקעה בכדי שאני הכא שבתוך כדי דיבור שהתפיסו לעולה אמר מעכשיו ולאחר שלשים יום שלמים א''כ התחיל קדושת שלמים מיד כמו קדושת עולה אלא שלא נגמרה קדושת שלמים עד לאחר שלשים יום דהכי נמי א''ר יוחנן פרק האומר דקידושין (דף נח:) דהאומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום שהקידושין מתחילין מיד ואין נגמרים עד לאחר שלשים יום וא''ת תינח לאחר שלשים יום הוי לגמרי שלמים וקרב שלמים כיון דקדושת העולה פקעה כדפרישית אלא תוך שלשים יום היכי קרב עולה כדקתני בברייתא ל' יום עולה והלא יש כאן נמי קדושת שלמים בהדי קדושת עולה כדפרישית שמעכשיו מתחיל קדושת שלמים וי''ל כל שלשים יום עולה דקאמר לאו לענין הקרבה אלא לענין מעילה דכיון דיש בו נמי קדושת עולה מועלין בו אי נמי לענין שלא להקריב שלמים תוך שלשים יום ועי''ל דאף לענין הקרבה הוי עולה תוך ל' יום שאין קדושת שלמים עליו תוך ל' יום יותר לבטל קדושה ואע''ג דלגבי קידושי אשה אמרינן שמתחילין הקדושין מיד שאני הכא שיש לקיים ולפרש מה שאמר מעכשיו גבי שלמים לא שיחלו ויתחילו שלמים מיד לבטל קדושת עולה תוך שלשים יום אלא לענין שתפקע קדושת עולה לאחר שלשים יום וה''ג ברישא כל שלשים יום עולה (שלשים יום) ומעכשיו ולאחר שלשים יום שלמים כל ל' יום עולה ולאחר ל' יום שלמים וסיפא ה''ק לאחר ל' יום עולה אם לא אמר מעכשיו שלמים לאחר שלשים יום עולה מידי דהוה האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ואע''ג דנתאכלו המעות מקודשת פי' וגבי הקדש אמירתו חשובה כנתינת מעות גבי אשה אע''ג שנתאכלו לאחר שלשים יום (כ''א מתחילת ל' יום) אפ''ה חייל הדבור מתחילת שלשים יום כמו גבי קידושין דחיילי הקידושין לאחר שלשים יום אע''פ שנתאכלו המעות כדפי' רש''י לעיל: לבר פדא דאמר חוזרות וקדושות . אלמא מצי איניש למימר הרי זה הקדש לאחר שאפדנו יהא הקדש ולא הוי כמקדיש דבר שלא בא לעולם וטעמא משום דבידו להקדישו עכשיו בידו נמי לפדותו ולחזור ולהקדישו אם כן תפשוט הא דבעי רבי אושעיא הנותן לאשה שתי פרוטות מהו מי הוי כמקדיש דבר שלא בא לעולם הואיל וכל אותן הימים דאין אשתו אין בידו לקדשה או דלמא השתא הא בשעת נתינת קדושין הוי בידו לקדשה אי נמי השתא היה בידו לקדשה וכשהיא אשתו בידו לגרשה ולקדשה מדעתה השתא נמי מצי לקדש לה מדעתה לאחר שמגרשה ותפשוט ליה מהאי דמועיל שפיר וא''ת כמו דפריך לבר פדא אמאי לא פריך לעולא דהא לעולא אמר לעיל דחוזרות וקדושות אם כן הוה ליה למיפרך לעולא ותפשוט וי''ל דאין ה''נ אלא שפיר פריך לבר פדא דאמר בהדיא עוד י''ל דלעולא לית ליה האי סברא דחוזרות וקדושות ועד שיקצצו דקאמר הנודר היינו דווקא לענין דכיון שנקצצו שוב אינו פודן וא''ת ועולא מי פליג אסתמא דהש''ס דסבירא ליה חוזרות וקדושות מדקאמר לעולם אלמא משמע חוזרות וי''ל דלאו היינו סתמא דהש''ס אלא בר פדא אמר כן והוא ממלתיה וכן אשכחנא באלו מציאות (ב''מ כא .) גבי וכמה אמר ר' יצחק וכו':
Nedarim 29b - Mishnah translated into english
then this is the reason that it was necessary for the tanna to teach two clauses: In order to emphasize that this halakha applies in both cases, as it might enter your mind to say: Inherent sanctity does not lapse on its own, but sanctity inherent in its value departs with nothing being done. Because of this, the tanna taught two clauses, to demonstrate that there is no difference between them: Both depart with nothing being done.
But if you say that this clause and that clause refer to sanctity inherent in its value, why do I need to teach two clauses? Now, it can be said that if from the stringent sanctity of the burnt-offering to the less stringent sanctity of a peace-offering, the stringent sanctity departs and the animal becomes like a peace-offering, then from the less stringent sanctity of the peace-offering to the more stringent sanctity of the burnt-offering, need this be said?
The Gemara proposes: Let us say that this baraita should be a conclusive refutation of bar Padda, who said: Sanctity does not depart with nothing being done and the trees require redemption, while the baraita demonstrates that even inherent sanctity lapses on its own?
Rav Pappa said: Bar Padda could have said to you: This is what the baraita is saying: If one says: This ox, after thirty days, is a burnt-offering, then if he does not say: From now it is a peace-offering, then after thirty days it is a burnt-offering. But when he adds: From now it is a peace-offering, the sanctity of a peace-offering takes effect upon it and does not depart with nothing being done.
This is just as it is in the case of a man who says to a woman: Be betrothed to me after thirty days with this money that I give you, that she is betrothed after thirty days. And this is so, although the money was squandered away in the meantime and does not exist at the end of thirty days, when the betrothal takes effect. Here as well, the sanctity of a burnt-offering takes effect after thirty days.
The Gemara asks: If this is what happened, then it is obvious that it is so. Why, then, does this halakha need to be taught? The Gemara answers: No, it is necessary in a case where he retracted within these thirty days and did not want the animal to be consecrated at all. Although the sanctity did not actually take effect yet, he may not retract.
The Gemara asks: This works out well according to the one who said that a woman who is betrothed on the condition that the betrothal takes effect after thirty days may not retract even if she changed her mind within these thirty days, and the betrothal still takes effect after thirty days. But according to the one who says that she may retract, what can be said? Why should the halakha of consecration be any different than for betrothal?
The Gemara answers: Even according to the one who says that there, in the case of betrothal, the woman may retract within thirty days, here, in the case of the burnt-offering, it is different because the legal status of one’s declaration to God is equal to that of his transfer to a common person [hedyot], where the acquisition is consummated at the time of transfer. Since God is not associated with a particular location, a verbal statement is sufficient to establish sanctity immediately. But in the case of the betrothal of a woman, it can be argued that the betrothal takes effect only at the end of thirty days.
The Gemara relates: Rabbi Avin and Rav Yitzḥak, son of Rabbi, sat before Rabbi Yirmeya, and Rabbi Yirmeya was dozing [menamnem]. While he was dozing, they sat and said: According to bar Padda, who said that if he redeems them they become consecrated again,
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.