Talmud BavliNedarim 28b : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Nedarim Page 28b
Nedarim 28b - Guemara
אין להם פדיון:
גמ׳ וליתני קדושות ואין קדושות איידי דבעי למיתנא סיפא אין להם פדיון תנא נמי רישא יש להם פדיון היכי נדר אמר אמימר באומר אם אינן נקצצות היום ועבר היום ולא נקצצו אם כן למה לי למימר פשיטא לא צריכא כגון דאיכא זיקא נפישא והא קתני לה גבי טלית וטלית לשריפה קיימא [אין] כגון דאיכא דליקה הכא נמי דאיכא זיקא נפישא וסלקא דעתך דמסיק אדעתיה דלא מיתנצלן ומשום הכי קא נדר קא משמע לן:
הרי נטיעות האלו קרבן כו':
ולעולם אמר בר פדא פדאן חוזרות וקודשות פדאן חוזרות וקודשות עד שיקצצו נקצצו פודן פעם אחת ודיו ועולא אמר כיון שנקצצו שוב אין פודן
Comments from Rashi on Masechet Nedarim Page 28b
גמ' וליתני . בהאי לישנא ברישא דהיכא דאמר הרי הפירות האלו קרבן [אם אינם נקצצות] קדושות ואינן קדושות קדושות דחל קדושה עלייהו ואינן קדושות דיש להן פדיון דלפי ההוא עניין דקתני סיפא הויין קדושות ואינן קדושות דאילו בסיפא דהתם דאמר עד שיקצצו הוי קדושה גמורה שהרי הן בקדושת הגוף שאין להם פדיון כל זמן שאין נקצצות אע''ג דקדושת דמים הוא ואילו כי אמר אם אינן נקצצות ליכא קדושה חמורה שהרי יש להם פדיון ולהכי כי אמר אם אינן נקצצות לענין כי אמר עד שיקצצו קדושות ואינן קדושות הן: תריץ אין הכי נמי הוה ליה למתני אלא איידי וכו': א"כ למה ליה למימר . דחל קדושה עלייהו כיון שעבר היום ולא נקצצו: לא צריכא כגון דאיכא זיקא נפישא . שמנשבת רוח קשה בעולם דמסיק אדעתיה דמיתבר להו זיקא דהיינו נקצצות וסד"א לא גמר בלבו להקדישו אלא אדעתא דמיתבר להו זיקא אמר הכי ולא צריכי פדיון דלא חל עלייהו קדושה וכחולין דמי קמ"ל דחל קדושה עלייהו דלהקדש גמור מתכוין: [והא וכו'] . כלומר היכי מצית אמרת דאיכא זיקא נפישא והקתני לה דומיא דטלית וטלית מי קיימא לשרפה בתמיה: אין כגון דאיכא דליקה . ומסיק אדעתיה דלא מיתצל ולהכי קאמר אם אינה נשרפת: הכי נמי וכו' . וסד"א דלא מתכוין להקדש כלל כדפרשינן: קמ''ל . דחל קדושה עלייהו: ולעולם . בתמיה. מדקתני אין להן פדיון משמע שלעולם אין להם פדיון אפי' לאחר קציצה: אמר בר פדא . כל זמן שלא נקצצו עדיין חוזרות וקדושות: נקצצו פודן פעם אחת ודיו . ויצאו לחולין ושוב אינו פודן דהא חולין הן:
Comments from Tosafot - Nedarim 28b
ה''ג רבינו שמואל וליתני קדושות ול''ג ואין קדושות דמשמע דפריך וליתני בסיפא דאינה קדושה ואדרבה בסיפא קדושה טפי דאין להם פדיון היינו דאין מועיל להן פדיון כדקאמר בסמוך אלא גרסינן וליתני קדושות ותו לא וארישא פריך ור''י [פירש] דשפיר גרסינן ליה ותרווייהו קיימי ארישא ופריך הכי וליתני הרי אלו קדושות אם אינם נקצצות ואינם קדושות אם נקצצו וממילא ידעינן דפשיטא דיש להן פדיון כשאר כל חרמי דמים: איידי דבעי למיתני בסיפא אין להם פדיון . כלומר שאין פדיון מועיל בהם דלעולם חוזרות וקדושו' כדמסיק תנא נמי רישא יש להם פדיון: היכי נדר . פר''י דאי סתם כדקתני ולא נתן זמן לקציצתן א''כ אינם קצוצות ואין לך קצוצות דאינם נקצצות לסוף אלף שנים מחמת שהיא מתייבשת: דאיכא זיקא נפישא . וא''ת מה ענין זה לשאר נדרים דלעיל דקתני ד' נדרים התירו וי''ל משום דמהו דתימא דחשיב נדרי זרוזין שאין נדר אלא לאמן דבריו שלא יתנצלו ולא משום דדעתו להקדישם אם ינצלו קמ''ל דאפ''ה הוו קדושות דגמר בלבו להקדישם [שסבור] הוא שיכול להיות דמינצלן: אין להם פדיון ולעולם . בתמיה וכי לעולם לא יהא להם פדיון דפשיטא ליה דאין להם פדיון ר''ל שאין מועיל להם פדיון כמקדש וככלים דאין להם פדיון: אמר בר פדא פדאן חוזרות וקדושות וכן לעולם עד שיקצצו . שכך ר''ל הרי הן קרבן עד שיקצצו דכל שאפדם תחזור ותחול קדושה עליהם כל שעה נקצצו פודן פעם אחת דקדושה שבהן לא פקעה בכדי אע''ג דעד שיקצצו קאמר: עולא אמר כיון שנקצצו שוב אין פודן . דלא הקדישן אלא עד שיקצצו דפקעה קדושה בכדי כשנקצצו וצ''ע לעולא אם [פדאן] חוזרות וקדושות או לא וי''ל שמודה דאם פדאן חוזרות וקדושות כל זמן שלא נקצצו כמו לבר פדא דמדלא פליג עליה שהרי שיטה דהש''ס משמע כן מדפריך ולעולם משמע פשיטא ליה דאין להם פדיון דקאמר היינו דאינן בתורת פדיון דפשיטא ליה דעד שיקצצו הם קדושות וא''ת מנלן דלעולא חוזרות וקדושות וכ''ת מל' עד שיקצצו הא איצטריך לעולא לכוין לשון כשנקצצו דשוב אין פודן כדפרישית וא''כ מנ''ל דפדאן חוזרות וקדושות קודם קציצה. וי''ל דא''כ הוה ליה למימר (לנודר) הרי הנטיעות האלו קרבן עד שנקצצו ולא יותר או אומר אינם קרבן אלא עד שנקצצו ואז משמע תרתי משמע דפדאן חוזרות וקדושות קודם קציצה ומשמע נמי דאחר קדושה פקעה קדושה מנייהו מדלא אמר הרי הן כקרבן לעולם:
Nedarim 28b - Mishnah translated into english
then they are not subject to the possibility of redemption.
GEMARA: The Gemara questions the language of the mishna: Why does the mishna utilize the wording: They have redemption and they do not have redemption? Let the mishna teach: They are consecrated and they are not consecrated, since the primary novelty is that they are consecrated, but not completely. The Gemara answers: Since it wanted to teach in the latter clause the phrase: They are not subject to the possibility of redemption, which cannot be expressed as: They are not consecrated, as they are consecrated, it taught also the first clause using the language: They are subject to the possibility of redemption.
The Gemara elaborates: How did he take a vow? What was the precise language that he used? Ameimar said: Where he says: These saplings are like an offering if they are not cut down today, and the day passed and they were not cut down. The Gemara asks: If so, why do I need to say that they are consecrated? Isn’t it obvious that his vow takes effect? The Gemara answers: No, it is necessary in a case where there is a great strong wind and he thought that they would be uprooted by the wind.
The Gemara asks: But isn’t this taught together with the case of a garment, indicating that the two are equivalent, and is a garment ready for burning, i.e., is it assumed that it will burn? The Gemara answers: Yes, in a case where there is a fire. The Gemara explains: Here also there is a great strong wind, and it enters your mind that one raised in his mind the possibility that the saplings will not be saved, and due to that reason he took a vow. Since in any event he assumes he will lose the saplings, perhaps he did not really intend to consecrate them. The mishna teaches us that in spite of this it is still considered a vow.
§ The mishna states that if he said: These saplings are like an offering until they are cut down, they are not subject to the possibility of redemption. The Gemara asks: And are they not subject to redemption forever? Bar Padda said: If he redeemed them, they become consecrated again, as they have not yet been cut down. If he redeemed them again, they become consecrated again, until they are cut down. Once they are cut down, he redeems them once and it is sufficient. And Ulla said: Once they are cut down one does not need to redeem them again because they are no longer consecrated.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.