Pesahim 114a : Youtube
Daf TubeYoutube
3 video classes :
Pesahim Page 114a

Pesahim 114a - Guemara
רבי יצחק בן אחא דשמעתא הוא רבי יצחק בן פנחס דאגדתא וסימניך (שמעו נא אחיי ורעיי) אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן משמיה דר' יהודה בר' אילעי אכול בצל ושב בצל ולא תיכול אווזין ותרנגולין ויהא לבך רודף עליך פחות ממיכלך וממשתיך ותוסיף על דירתך כי אתא עולא אמר מתלא מתלין במערבא דאכיל אליתא טשי בעליתא דאכיל קקולי אקיקלי דמתא שכיב:
מתני׳ מזגו לו כוס ראשון ב"ש אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין וב"ה אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום:
גמ׳ ת"ר דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה ב"ש אומרים מברך על היום ואח"כ מברך על היין מפני שהיום גורם ליין שיבא וכבר קידש היום ועדיין יין לא בא וב"ה אומרים מברך על היין ואח"כ מברך על היום מפני שהיין גורם לקידוש שתאמר דבר אחר ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם והילכתא כדברי ב"ה מאי ד"א וכ"ת התם תרתי והכא חדא הכא נמי תרתי נינהו תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם והלכה כדברי ב"ה פשיטא דהא נפיק בת קול איבעית אימא קודם בת קול ואי בעית אימא לאחר בת קול ורבי יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול:
מתני׳ הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפרת הפת הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין אע"פ שאין חרוסת מצוה ר"א (בן) צדוק אומר מצוה ובמקדש היו מביאין לפניו גופו של פסח:
גמ׳
Comments from Rashi on Masechet Pesahim Page 114a
רבי יצחק ב"ר אחא דשמעתא . רבי יצחק סתם האמור באגדתא ר' יצחק בן פנחס הוא: שמעו נא אחיי . דשמעתא בן אחא: ולבך רודף עליך . מתאוה לאכול כל שעה שהורגלת: קקולי . ירקות: אקיקלי דמתא . על אשפות העיר מקום ששאר בני העיר יושבין הואיל ואין תובעין לו כלום: מתני' מברך על היין . וה"ה למקדש על הפת: גמ' שהיין גורם לקידוש שתיאמר . שאם אין לו יין או פת אינו מקדש: מתני' הביאו לפניו . ירקות: מטבל בחזרת . זהו לשון הגמרא כדתניא לעיל (פסחים דף קז:) השמש מטבל בבני מעים לפי שכל מאכלם ע"י טיבול: מטבל בחזרת . כלומר אם אין שם ירק אחר מטבל החזרת בחרוסת ואוכל: עד שמגיע לפרפרת הפת . קודם שיגיע לאותה חזרת שהוא אוכל אחר המצה שהוא מברך עליה על אכילת מרור וטיבול ראשון כדי שיכיר תינוק וישאל לפי שאין רגילין בני אדם לאכול ירק קודם סעודה: הביאו לפניו . אחר אותו טיבול: מצה מרור וחרוסת ושני תבשילין ואף על פי שאין החרוסת מצוה . ולקמיה פריך הואיל ולאו מצוה אמאי מייתי לה:
Comments from Rashbam - Pesahim 114a
רבי יצחק ב''ר אחא דשמעתא . מילתא באנפי נפשה היא כל רבי יצחק סתם הנזכר בשמעתא הוא רבי יצחק ב''ר אחא רבי יצחק סתם באגדתא הוא רבי יצחק בן פנחס: שמעו נא אחיי . דשמעתא בן אחא: אכול בצל ושב בצל . אכול בצל או ירקות ותשב בצל ביתך ואל תצטרך למכור ביתך: ולבך רודף עליך . ומתאוה לאכול כל שעה שהורגלת: דאכיל אליתא . אליה כלומר בשר שמן תמיד: טשי בעיליתא . כשבאין לתובעו הקפותיו הוא נסתר שאין בידו מה לפרוע: קקולי . ירקות: אקיקלי דמתא . על אשפות (הנהר) [העיר] מקום ששאר בני העיר יושבין הוא יושב ואין תובעין לו כלום: מתני' על היין . והוא הדין למקדש על הפת וטעמא מפרש בגמרא גמ' דברים שבין בית שמאי וב''ה בסעודה . הכא לא חשיב אלא חדא מפלוגתייהו אבל במס' ברכות (דף נא:) איכא טובא: גורם ליין שיבא . קודם סעודה: ובבר קידש היום . טעם אחר נותן לדבריו דמשקיבלו עליו מיציאת הכוכבים קידש היום ועדיין לא בא יין לשלחן וכשם שקודם לכניסה כך קודם לברכה: שהיין גורם לקידוש שתיאמר . שאם אין לו יין או פת אינו מקדש והמקדש על הפת כמקדש על היין וברכת הפת קודם: תדיר קודם . במס' זבחים נפקא לן מהאי קרא דכתיב במוספין מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד מלבד משמע לאחר שהקרבת התמיד תקריב המוספין וקא דרשינן אשר לעולת התמיד קרא יתירא הוא אתא למילף דבשביל שהוא תדיר הקדימו הכתוב ומכאן אתה דן לכל התדירין דהא נפקא ב''ק . במסכת עירובין בפ''ק: ור' יהושע היא . בב''מ בפרק הזהב גבי תנור שחתכו חוליות עמד ר' יהושע ואמר אין (משתמשין) בב''ק והלכך לדידיה הוצרך לומר בזו הילכתא כב''ה שבשאר מחלוקת דב''ש וב''ה שלא הוקבע בפירוש הלכה כב''ה ס''ל שהרוצה לעשות כדברי ב''ש עושה וכדברי ב''ה עושה כדתניא באלו טריפות (דף מד.) ומוקמינן לה אליבא דר' יהושע: מתני' הביאו לפניו . הירקות אחר שבירך על היין: מטבל בחזרת . זהו לשון הגמרא כדתניא לעיל (פסחים דף קז:) השמש מטבל בבני מעיים לפי שכל מאכלם על ידי טיבול והאי טיבול לאו בחרוסת הוא כדקתני לקמן הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת מכלל דעדיין לא הביאו והך חזרת לאו דוקא אלא אם (כן) אין שם ירק אחר מטבל בחזרת ואוכל: עד שמגיע לפרפרת הפת . קודם שיגיע לאותה חזרת שהוא אוכל אחר מצה שהוא מברך על אכילת מרור כדכתיב על מצות ומרורים (במדבר ט) בתחלה מצה ואח''כ מרור וטיבול ראשון זה כדי שיכיר תינוק וישאל לפי שאין בני אדם רגילין לאכול ירק קודם סעודה: מצה וחזרת וב' תבשילין אע''פ שאין חרוסת מצוה . ובגמרא פריך הואיל ולאו מצוה למה מייתי לה: מביאו לפניו . אחר אותו טיבול שני תבשילין . בגמרא מפרש כנגד מי: גמ': בגמרא מפרש כנגד מי:
Comments from Tosafot - Pesahim 114a
דאמר אין משגיחים בבת קול . וא"ת מאי שנא דקי"ל כבת קול דב"ה ולא קי"ל כב"ק דרבי אליעזר וי"ל דהכא ב"ה הוו רובא אלא דב"ש מחדדי טפי אבל התם דב"ק היה כנגד רבים לא קי"ל הכי ובת קול לא יצתה אלא לכבודו כדקאמרינן התם מן השמים יוכיחו וא"ת א"כ היכי קאמר רבי יהושע היא הא רבי יהושע קאי אבת קול דר"א וי"ל מדקאמר אין משגיחין בב"ק משום דלא (מן השמים) היא משמע דבכל דוכתא לית לן למיזל בתר בת קול: הביאו לפניו . פי' רשב"ם ירקות. ואין נראה מדלא קתני בהדיא הביאו לפניו חזרת כדקתני בסמוך הביאו לפניו מצה ונראה כפי' ר"ח הביאו לפניו שלחן שהרי אין מביאין השלחן עד אחר קידוש ועל השלחן מונח החזרת: מטבל בחזרת . כלומר אוכל החזרת בטיבול כמו השמש מטבל בבני מעים וכן מטבל בירקות ובקרא נמי משתעי הכי כי תקרעי בפוך עיניך (ירמיהו ד) שמנחת הפוך בעינים ופי' רשב"ם דהאי טיבול לאו בחרוסת דהא אכתי לא בא כדקתני סיפא הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ואין זה ראיה דהא קתני הכא חזרת ותניא נמי בסיפא ועוד דחזרת צריך להטביל בחרוסת משום קפא ומיהו היכא שהטיבול ראשון הוי בשאר ירקות אין צריך לטבול בחרוסת אלא או בחומץ או במים ומלח כמו שהיה נוהג ר"ת דהא אמר בגמרא דחרוסת משום קפא וליכא קפא אלא במרור וכ"ש לר"א בר צדוק דקאמר מצוה זכר לטיט דלא שייך אלא במרור לזכר דוימררו את חייהם בחומר (שמות א) ועוד דלא שייך מצוה שטיבול ראשון אינו אלא להיכירא ודלא כה"ר יוסף שעשה בסדרו ויטבול בחרוסת וכן רבינו שלמה בסידרו וה"ר שמעיה: עד שמגיע לפרפרת הפת . פרפרת קרי המרור שאוכל אחר המצה ופרפרת כלומר ממשכת המאכל כמו פרפראות לחכמה (אבות פ"ג מי"ח) שהירקות ממשיכות הלב למאכל ומדקרי למרור פרפרת הפת רמז במשנה דמצה קודמת למרור כדאמר בגמרא: הביאו לפניו מצה . לפי שעקרו השלחן לפני מי שאומר הגדה ועושה הסדר קתני הביאו לפניו מצה ועקירת שלחן היא כדי שישאל הבן ואביו עונה לו עדיין יביאו שלחן לעשות טיבול שני והבן ישאל למה אנו מטבילין שתי פעמים ומיד כשעוקרין מחזירין לפניו והמצה והמרור עליו שהרי צריך לומר בהגדה מצה זו מרור זה וכדאמר (לעיל פסחים לו. ולקמן פסחים דף קטו:) לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה: אע"פ שאין חרוסת מצוה . ואם תאמר אמאי לא אתי חרוסת דרשות ומבטל חזרת דמצוה וי"ל דכיון דכל עיקר מרור לא ניתקן רק בטיבול בחרוסת משום קפא לא מקרי ביטול בכך:
Pesahim 114a - Mishnah translated into english
The Rabbi Yitzhak ben Aḥa mentioned in a ruling of halakha is the same as the Rabbi Yitzḥak ben Pineḥas who appears in statements of aggada. And your mnemonic to remember the names is the standard phrase: Listen my brothers and friends [shimu na aḥai vere’ai]. Shimu sounds like shema’ta, the term for halakha, while aḥai is similar to the patronymic ben Aḥa.
Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said, citing Rabbi Yehuda, son of Rabbi Elai: Eat an onion [batzal] and sit in the shade [batzel], i.e., eat inexpensive food while sitting in a comfortable place, but do not eat expensive geese and chickens, as your heart will pursue you, i.e., you will develop a taste for luxuries. Devote less to your food and your drink and spend more on your house, as one’s house is a better investment than food.
When Ulla came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that they say the following proverb in the west, Eretz Yisrael: One who eats a fat tail [alita] must hide in the attic [aliyata] from creditors who think he is wealthy. One who eats vegetables [kakulei] can lie down in the city’s garbage [kiklei] without fear of others, as he is not in debt.
MISHNA: The tanna describes the beginning of the Passover seder. The attendants poured the wine of the first cup for the leader of the seder. Beit Shammai say: One recites the blessing over the sanctification of the day, i.e., the kiddush for the Festival: Who blesses Israel and the Festivals, and thereafter he recites the blessing over the wine: Who creates fruit of the vine. And Beit Hillel say: One recites the blessing over the wine and thereafter recites the blessing over the day.
GEMARA: The Sages taught in the Tosefta: These are the matters of dispute between Beit Shammai and Beit Hillel with regard to the halakhot of a meal. Beit Shammai say: When reciting kiddush over wine, one recites a blessing over the sanctification of the day and thereafter recites a blessing over the wine, because the day causes the wine to come before the meal. And Beit Shammai offer an additional reason. The day has already been sanctified and the wine has not yet come.
And Beit Hillel say: One recites the blessing over the wine and thereafter recites a blessing over the day, because the wine causes kiddush to be recited. Since one does not recite kiddush without wine or bread, clearly the wine is the primary feature of the ritual. Alternatively, the blessing over wine is recited frequently and the blessing over the day is not recited frequently, and there is a general principle: When a frequent practice and an infrequent practice coincide, the frequent practice takes precedence over the infrequent practice. The Tosefta concludes: And the halakha is in accordance with the statement of Beit Hillel.
The Gemara asks: What is alternatively? Why did Beit Hillel cite an additional reason? The Gemara explains: And if you say that there Beit Shammai cite two reasons, and here Beit Hillel offer only one; therefore, Beit Hillel said they are two reasons here too: When a frequent practice and an infrequent practice coincide, the frequent practice takes precedence over the infrequent practice.
It was taught in the Tosefta: And the halakha is in accordance with the statement of Beit Hillel. The Gemara comments: It is obvious that this is so, as a Divine Voice emerged and proclaimed that the halakha is always in accordance with the opinion of Beit Hillel. Why was it necessary for the Tosefta to state that in this particular case the halakha is in accordance with their opinion? The Gemara answers: If you wish, say that this Tosefta was taught before the Divine Voice emerged and proclaimed that principle.
And if you wish, say instead that this statement was indeed issued after the Divine Voice emerged, and the Tosefta is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who said that one disregards a Divine Voice when deciding halakha. Just as Rabbi Yehoshua disregarded the Divine Voice in his dispute with Rabbi Eliezer, so too, one disregards the Divine Voice that proclaimed that the halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel. Therefore, it was necessary to state that the halakha is in fact in accordance with the opinion of Beit Hillel here.
MISHNA: The attendants brought vegetables before the leader of the seder prior to the meal, if there were no other vegetables on the table. He dips the ḥazeret into water or vinegar, to taste some food before he reaches the dessert of the bread, i.e., the bitter herbs, which were eaten after the matza. They brought before him matza and ḥazeret and ḥaroset, and at least two cooked dishes in honor of the Festival. The tanna comments that this was the practice, although eating ḥaroset is not a mitzva but merely a custom. Rabbi Eliezer ben Tzadok says: Actually, it is a mitzva to eat ḥaroset. And in the period when the Temple stood and they offered the Paschal lamb, they brought before him the body of the Paschal lamb.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli