Talmud BavliPesahim 101a : Youtube
Daf TubeYoutube
3 video classes :
Pesahim Page 101a
Pesahim 101a - Guemara
אף ידי קידוש לא יצאו אלא לרב למה ליה לקדושי בביתיה כדי להוציא בניו ובני ביתו ושמואל למה לי לקדושי בבי כנישתא לאפוקי אורחים ידי חובתן דאכלו ושתו וגנו בבי כנישתא ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל אין קידוש אלא במקום סעודה סבור מינה הני מילי מבית לבית אבל ממקום למקום בחד ביתא לא אמר להו רב ענן בר תחליפא זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דשמואל ונחית מאיגרא לארעא והדר מקדש ואף רב הונא סבר אין קידוש אלא במקום סעודה דרב הונא קדיש ואיתעקרא ליה שרגא ועיילי ליה למניה לבי גנניה דרבה בריה דהוה שרגא וקדיש וטעים מידי אלמא קסבר אין קידוש אלא במקום סעודה ואף רבה סבר אין קידוש אלא במקום סעודה דאמר אביי כי הוינא בי מר כי הוה מקדש אמר לן טעימו מידי דילמא אדאזליתו לאושפיזא מתעקרא לכו שרגא ולא מקדש לכו בבית אכילה ובקידושא דהכא לא נפקיתו דאין קידוש אלא במקום סעודה איני והאמר אביי כל מילי דמר הוה עביד כרב לבר מהני תלת דעביד כשמואל מתירין מבגד לבגד ומדליקין מנר לנר והלכה כר"ש בגרירה דתניא ר"ש אומר גורר אדם מטה כסא וספסל בשבת ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ כחומרי דרב הוה עביד כקולי דרב לא הוה עביד ור' יוחנן אמר אף ידי יין נמי יצאו ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דא"ר חנין בר אביי א"ר פדת אמר ר' יוחנן אחד שינוי יין
Comments from Rashi on Masechet Pesahim Page 101a
אין קידוש אלא במקום סעודה . ואם קידש ולא סעד לא יצא ידי קידוש: ממקום למקום . מבית לעליה לא צריך לחזור ולקדש אם קידש שבת בבית והלך לאכול בעליה: דילמא מיתעקרא לכו שרגא . ולא תאכלו ואפי' אתם הולכים לישן בלא אכילה בקידושא דהכא לא נפקיתו ידי קידוש (היום) דאין קדוש כו': כל מילי דמר . רבה: כחומרו דרב הוה עביד . בר מהני תלת דעביד לקולא כשמואל: כקולי דרב . כגון קידוש לא עביד: ה"ג ורבי יוחנן אמר אף ידי יין נמי יצאו: אחד שינוי יין . שהביאו לו יין מחבית אחרת:
Comments from Rashbam - Pesahim 101a
אף ידי קידוש לא יצאו . כשפרשינן טעמיה לקמיה אין קידוש אלא במקום סעודה דכתיב (ישעיה נח) וקראת לשבת עונג במקום שאתה קורא לשבת כלומר קרייה דקידוש שם תהא עונג ומדרש הוא אי נמי סברא היא מדאיקבע קידוש על היין כדתניא לקמן (פסחים דף קו.) זוכרהו על היין מסתמא על היין שבשעת סעודה הוקבע דחשיב: אין קידוש אלא במקום סעודה . ואם קידש ולא סעד באותו מקום לא יצא ידי קידוש: ה''מ . דאין קידוש אלא במקום סעודה אלא מבית לבית אבל ממקום למקום מבית לעליה א''צ לחזור ולקדש איתעקרא ליה שרגא . נפל הנר וכבה קודם שאכל: לבי גננא דרבה בריה . בית חופת בנו שהיו שם נרות דולקין בבית המשתה: כי הוה מקדש . ואנו רוצין היינו ליפטר משם ולילך לביתנו: מר . רבה: דילמא מיתעקרא לכו שרגא . ולא תאכלו ואפי' אתם הולכין לישן בלא אכילה בקידוש דהכא לא נפקיתו ידי קידוש כו': כל מילי דמר . רבה: מתירין מבגד לבגד . מתירין ציצית של טלית זו ונותנין אותם לטלית אחרת: מדליקין . מנר חנוכה לנר אחרת של חנוכה וא''צ להדליק בנר אחרת שאינה של חנוכה: והלכה כר''ש בגרירה . גורר אדם מטה כסא וספסל כו' דדבר שאין מתכוין מותר והני ג' מילי פלוגתא דרב ושמואל בבמה מדליקין (שבת דף כב.) וכולהו עביד רבה כשמואל דמיקל והכא אמאי עביד כשמואל להצריך קידוש במקום סעודה הואיל ובכל מילי עביד כרב בר מהני תלת ומשני כחומרי דרב עביד בר מהני תלת דעביד כשמואל לקולא וכגון קידוש דקולי דרב לא עביד ואע''ג דתניא (עירובין דף ו:) העושה כחומרי ב''ש כקוליהון וכחומריהון כו' הא קי''ל ה''מ היכא דסתרן אהדדי כגון כמה חסרון בשדרה כו' ואמר שמואל וכן לטריפה דחומרא דהתם קולא הוא הכא וקולא דהתם חומרא הוא הכא ומהכא שמעינן דהלכתא כשמואל דאין קידוש אלא במקום סעודה והמקדש לאחרים חוץ מביתו נראה בעיני שאין צריך לסעוד שם שאפילו לא סעד שם יצאו בני אותו הבית דלדידהו הוי מקום סעודה: ה''ג ורבי יוחנן אמר אף ידי יין נמי יצאו . שאין צריך לחזור ולברך על היין שבתוך הסעודה שהרי לא הסיח דעתו ביציאתו מבהכ''נ שעדיין דעתו לאכול ולשתות בביתו: אחד שינוי יין . שהביאו לו יין מחבית אחרת ויש לו טעם משונה או גרוע או משובח אין צריך לברך שנית על היין אבל הטוב והמטיב מיהת מברך אם משובח מן הראשון כדאמרי' בהרואה (ברכות דף נט:) אמר רב יוסף אמר רבי יוחנן אע''פ שאמרי שינוי יין אין צריך לברך אבל אומר הטוב והמטיב ושינוי יין היינו מחבית אחרת כדאמרינן בברכות ירושלמי בפרק כיצד על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ומה היה מברך ואמר רבי יצחק בשם רבי אומר ברוך הטוב והמטיב:
Comments from Tosafot - Pesahim 101a
אף ידי קידוש לא יצאו . דאין קידוש אלא במקום סעודה משום דכתיב וקראת לשבת עונג. כלומר במקום קריאת קידוש שם תהא עונג: ולשמואל למה לי לקדושי בבי כנישתא . לרב צריך לקדושי בבי כנישתא להוציא כל אותם שאין להם בני בית שלא יצטרכו לקדש בביתם: דאכלו ושתו וגנו בבי כנישתא . וא"ת והא אמרי' בפ' בני העיר (מגילה דף כח.) בתי כנסיות אין אוכלין בהן ואין שותין בהן אע"ג דאכילה ושתיה של מצוה מותר כדאמרי' בירושלמי שהיו אוכלים שם בקידוש החדש וגם עכשיו נוהגין לשתות כוס הבדלה וברית מילה מ"מ שאינה של מצוה ושינה אסור ואפי' בשל בבל אין אוכלין בהן דקאמר התם רבינא ורב אדא בר אהבה שלא היו רוצים ליכנס בבית הכנסת מפני הגשמים אי לאו משום דשמעתא בעיא צלותא והא דקאמר התם בתי כנסיות של בבל על תנאי עשויין היינו לאחר שיחרבו שאין נוהגין בהן קדושה וי"ל דלאו דוקא בבי כנישתא אלא חדרים שהיו סמוכין לבית הכנסת קרי בי כנישתא ומשם היו שומעים הקידוש ולפי מה שפירשתי דממקום למקום בחד בית כשדעתו לאכול במקום אחר יש קידוש כו' אתי שפיר: אבל ממקום למקום בחד ביתא . פי' מחדר לבית או מבית לעליה כמו מאיגרא לארעא אבל מפינה לפינה יש קידוש כי היכי דלא חשוב שינוי מקום בסמוך ולקמן גבי שינוי מקום דקאמר לא שנו אלא מבית לבית ומיהו שני מקומות בחד בית קרי ליה מבית לבית ומיהו י"ס דגרסי' הכא מפינה לפינה כו': טעימו מידי . נראה דהיינו טעימת לחם כדאמרינן בפ"ג דשבועות (דף כב:) כדאמרי אינשי ניטעום מידי ואזלי ואכלי ושתו ואם מועיל מיני תרגימא להשלים ג' סעודות שבת כמו בסוכה היינו דוקא בסעודה שלישית אבל לא בסעודת ערבית ושחרית שהם עיקר כבוד שבת: ובקידושא דהכא לא נפקיתו . ומה שלא היה מקפיד על סעודת שבת שלא לאכול בלא נר כדפי' בקונטרס היינו משום שיוכלו לעשות למחר שלש סעודות או שמא יוכלו לאכול במקום שיש שם נר ואין יין: מתירין מבגד לבגד . ואע"ג דשמואל אית ליה בפ' התכלת (מנחות דף מא.) כלי קופסא חייבין בציצית מודה אם אין ציצית לכל בגדיו שיתיר ציצית מבגד שמצניעו ליתן בבגד שרוצה ללבוש ותהא המצוה עליו: והלכה כר"ש בגרירה . קשה תיפוק ליה משום דרבי יוחנן סבר כר"ש דפריך בכמה דוכתי (שבת דף פא:) והא א"ר יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן נזיר חופף ומפספס כו' אלמא ס"ל דדבר שאין מתכוין מותר י"ל שמא רבי יוחנן לא סבר לה כוותיה בגרירה לפי שקרוב לעשות חריץ ודמי לפסיק רישיה: ורבי יוחנן אמר אף ידי יין יצאו . ומיירי ששתו בבית הכנסת אע"ג דלענין קידוש יצאו בשמיעה כדפי' לעיל לענין יין לא פטר אא"כ שתה דהוי הפסק כדאמרי' בפ' כיצד מברכין (ברכות דף מ.) גבי המוציא שאם הפסיק שצריך לחזור ולברך: שינוי יין א"צ לברך. מיהו הטוב והמטיב צריך לברך כדאמרינן בהרואה (שם דף נט:) ופי' רשב"ם דווקא היכא דמשובח מן הראשון וכן בהלכות גדולות וכן משמע בירושלמי דסוף כיצד מברכין דקאמר אבא בר רב הונא אמר יין חדש וישן צריך לברך שינוי יין אין צריך לברך שינוי מקום צריך לברך היסח הדעת כמו שהוא שינוי מקום משמע שרוצה לומר דיין חדש וישן צריך לברך לפי שהישן טוב מן החדש אבל שינוי יין סתם אין צריך לברך כיון שאין ידוע שהשני משובח מיהו עובדא דבתר הכי פליג עליה דקאמר דעל כל חבית וחבית מברך מה היה מברך ואמר רבי יצחק בשם רבי ברוך הטוב והמטיב משמע בכל ענין אפילו מטבא לבישא מיהו יש לדחות שהיה מברך לפי שלא היה מכירו אבל אם ידוע שהשני גרוע לא ונראה דאפילו השני גרוע מברך דעל ריבוי יינות הוא מברך ובלבד שלא יהיה האחרון רע יותר מדאי שאין יכולין לשתותו אלא מדוחק וצריך לברך הטוב והמטיב בין בשעת סעודה בין שלא בשעת סעודה ויחיד אין צריך לברך אי ליכא אחרינא בהדיה כדמוכח בהרואה (שם) ודוקא ביין מברכין לפי שזיבלו כרמיהן בדמיהן של ישראל והטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה:
Pesahim 101a - Mishnah translated into english
Even the obligation of kiddush they have not fulfilled, and they must recite kiddush again at home. The Gemara asks: But according to the opinion of Rav, why should one have to recite kiddush a second time at home if he has already fulfilled his obligation in the synagogue? The Gemara answers: He must repeat kiddush to fulfill the obligations of his children and the members of his household, who did not come to the synagogue.
The Gemara asks: But according to the opinion of Shmuel, why do I need to recite kiddush in the synagogue at all, if one does not fulfill his obligation with that kiddush? The Gemara answers: The purpose of kiddush in the synagogue is to fulfill the obligations of the guests who eat and drink and sleep in the synagogue. Since these visitors are staying in the synagogue for Shabbat, they must hear kiddush there.
And Shmuel follows his line of reasoning, as Shmuel said: There is no valid kiddush except in the place of one’s Shabbat meal. If one does not eat a meal in the location in which he recites kiddush, he has not fulfilled the mitzva of kiddush. The students understood from this statement that this halakha applies only when one goes from house to house and eats the Shabbat meal in a different house from the one in which he recited kiddush. But if one went from the place where he recited kiddush to another place in one house, no, there is no problem, and he has fulfilled the mitzva of kiddush.
However, Rav Anan bar Taḥalifa said to the students: Many times I stood before Shmuel, and he descended from the roof to the ground floor and recited kiddush again. This indicates that Shmuel maintains that even if one recites kiddush and eats the Shabbat meal in a different part of the same house, he must recite kiddush a second time.
With regard to this halakha, the Gemara notes: And Rav Huna also maintains that there is no kiddush except in the place of one’s Shabbat meal. The proof of this is that Rav Huna once recited kiddush and his lamp was extinguished. And as it was difficult to eat in the dark, he brought his belongings to the wedding home of his son Rabba, where there was a lamp, and he recited kiddush there and tasted some food. Apparently, Rav Huna maintains that there is no kiddush except in the place of one’s Shabbat meal.
The Gemara further comments: And Rabba also maintains that there is no kiddush except in the place of one’s Shabbat meal, as Abaye said: When I was in the house of my Master, Rabba, when he would recite kiddush he would say to us: Taste some food here, lest by the time you get to your place of lodging your lamp be extinguished, and you will not be able to recite kiddush in the place where you will eat. And with the kiddush you heard here you do not fulfill the mitzva, as there is no kiddush except in the place of one’s Shabbat meal.
The Gemara expresses surprise at this statement: Is that so? But didn’t Abaye say: With regard to all the customs of my Master, Rabba, he would act in accordance with the opinion of Rav, except for these three instances, in which he acted in accordance with the opinion of Shmuel: Rabba maintained that one may untie ritual fringes [tzitzit] from one garment and tie them to another garment, contrary to Rav’s opinion that this constitutes a disgrace of the mitzva. He also maintained that on Hanukkah one may light from one lamp to another lamp, despite Rav’s opinion that this is prohibited as a mundane usage of the lamp of the mitzva. In addition, Rabba maintained that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon in the case of dragging.
As it was taught in a baraita that Rabbi Shimon says: A person may drag a bed, chair, or stool on Shabbat if it is difficult for him to lift them, provided that he does not intend to dig a furrow in the ground. In the event that he does create a furrow, he has not violated a prohibition, as an unintentional act does not constitute a prohibited act of labor on Shabbat. In light of Abaye’s statement that with the exception of those three rulings Rabba always acted in accordance with Rav, why didn’t Rabba follow the opinion of Rav with regard to kiddush, as Rav maintains that one fulfills the mitzva of kiddush even if he does not eat his Shabbat meal in the same location?
The Gemara answers: He would act in accordance with Rav’s stringencies, but he would not act in accordance with Rav’s leniencies. In the three cases listed above, Rabba was lenient despite Rav’s stringent ruling. However, with regard to kiddush, Rabba did not follow Rav’s lenient opinion.
And Rabbi Yoḥanan said: Not only do those who recite kiddush in the synagogue fulfill the mitzva of kiddush, they fulfill even their obligation to recite a blessing over the wine they will drink during their meal at home. Since they intend to eat the Shabbat meal and drink wine at home, they do not divert their attention from the blessing and need not recite another one. And Rabbi Yoḥanan follows his regular line of reasoning, as Rabbi Ḥanin bar Abaye said that Rabbi Pedat said that Rabbi Yoḥanan said: Both in a case of a change of wine during a meal to a new type,
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.